הדילמה של בנט או: מה חשוב יותר, יהדות או מתמטיקה ומדע? (טור 28)

בס”ד

היום (ג) נראה שאנחנו עמוק בעונת המלפפונים. כבר ביומן הבוקר ברדיו שמעתי דיון ער בדבריו של נפתלי בנט על כך שלימודי יהדות יותר חשובים בעיניו מאשר לימודי מדע ומתמטיקה. אודה ולא אבוש שלא ממש הופתעתי כשכל הפבלובים הקטנים מיד קפצו והתלוננו,[1] אבל כן הופתעתי שזה בכלל מעסיק מישהו, ואף תופס כותרות. גם אליי הקטן פנו להתראיין בנושא בתכניות מרכזיות בערוץ 2 וברשת ב. כמו בהרבה מקרים נוספים, לא הייתי נזקק לנושא המשמים והעמום הזה לולא חשתי צורך להסביר מדוע הוא כזה. טוב, לפחות מדברים על יהדות (“אין לכם מונופול”, “יש הרבה דרכים” וכו’ וכו’), גם אם מדברים שטויות (זה בדרך כלל המצב), וזה גם משהו. רק אוסיף שאינני דוברו של בנט וגם לא מהתומכים הנלהבים שלו, ובכל זאת יש בנותן טעם לבחון את הנושא גם אם במקרה ייצא שאני עושה לו כאן שירות הסברתי כלשהו (אל חשש זה לא יזכה לתשומת לב של אף אחד מהמבקרים הנחרצים שלו).

הערה לוגית: על הדיכוטומיה

מובא בשם הרב קוק שעדיף להיכשל באהבת חינם מאשר בשנאת חינם. ואנוכי הקטן תמיד חשבתי שהכי טוב לא להיכשל בשניהם. כאשר אתה שואל אדם אם אחותו עוסקת במקצוע העתיק בעולם או שמא היא רוצחת שכירה, לפעמים הוא שוכח שיש גם אופציה לומר שאין לו אחות. כך גם כששואלים אותך מה חשוב יותר, יהדות או מתמטיקה, מכניסים אותך לתוך דיכוטומיה שכולאת אותך מחשבתית. כשמשווים בין החשיבות של לימודי יהדות לזו של לימודי מדע, אדם מוצא עצמו נאלץ לבחור צד: יהדות או מדע, ולקבוע מה יותר חשוב. אבל למה בכלל אני צריך לבחור צד בשאלה התמהונית הזאת? למה עליי להחליט מה יותר חשוב? בהמשך אסביר מדוע קשה מאד (ואולי בלתי אפשרי) לבחור צד, ומדוע בניסוח הכללי הזה השאלה הזאת גם לא ממש חשובה.

הערה פרשנית: על ההיררכיה

בתחילת פרק מו של בראשית התורה מתארת:

וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק:

רש”י על אתר מביא את מדרש חז”ל:

לאלהי אביו יצחק – חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו לפיכך תלה ביצחק ולא באברהם:

הדברים הובאו להלכה ברמ”א יו”ד סי’ רמ סכ”ד:

י”א דאין אדם חייב בכבוד אבי אביו (מהרי”ק שורש מ”ד /ל’/). ואינו נ”ל, אלא דחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו (וראיה ממדרש גבי ויזבח זבחים וגו’ (בראשית מו, א).

משמעות הדברים היא שאם אדם אומר לך שדבר X חשוב יותר בעיניו מאשר דבר Y, פירוש הדבר הוא ששניהם חשובים לו, אלא שיש היררכיה ביניהם. היישום לענייננו ברור. בנט בעצם אומר ששני הנושאים חשובים לו, אלא שלדעתו יש היררכיה כלשהי ביניהם.

הערה פרשנית שנייה: ריבוי צדדים[2]

רבי אלחנן וסרמן היה מתנגד חריף לציונות. כששאלו אותו כיצד הציונות שמובלת על ידי רשעים מצליחה בדרכה, הוא הביא את המימרא הבא (שבועות יח ע”ב)[3]:

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המבדיל על היין במוצאי שבתות – הויין לו בנים זכרים, דכתיב: להבדיל בין הקדש ובין החול, וכתיב התם: להבדיל בין הטמא ובין הטהור, וסמיך ליה: אשה כי תזריע. רבי יהושע בן לוי אמר: בנים ראויין להוראה, דכתיב: להבדיל ולהורות.

חז”ל מבטיחים לנו שמי שמבדיל על הכוס יהיו לו בנים זכרים, ואולי גם ראויים להוראה. כידוע, לאורך ההיסטוריה היו כמה חכמים וצדיקים גדולים שלא זכו לפרי בטן כלל, או שלא זכו לזכרים. לדוגמה, לחזון איש לא היו ילדים כלל. האם פירוש הדבר בהכרח שהוא לא הבדיל על הכוס, או שהמימרה הזו שגויה? לכאורה היא הופרכה אמפירית.

במאמרי הנ”ל הסברתי שהדבר לא הכרחי. יש באי הבדלה גורם להולדת בנים זכרים, אבל בה במידה ישנם גורמים נוספים שמעורבים בתהליך ויכולים לשנות את התוצאה. לדוגמה, ייתכן שהייתה סיבה אחרת שמנעה מהקב”ה לתת לאותו אדם ילדים. אולי בעוון נדרים הוא לא זכה בילדים (ראו שבת לב ע”ב).

כך יכול אדם לומר את המשפט “מסה X לעולם גורמת למסה אחרת Y שמצויה במרחק כלשהו ממנה להאיץ בתאוצה a”, אבל כשתבדקו תגלו שזה לא באמת קורה. מדוע? כי יש בסביבה עוד מקור כוח שגם הוא משפיע על המסה Y ולכן משנה את התוצאה. האם זה אומר שהמשפט שציטטתי לא נכון? לא, זה רק אומר שהוא מתאר פן אחד של המצב, אבל יש לו עוד כמה פנים וזוויות. כך יכול אדם לומר שכדאי לאכול שוקולד כי הוא  טעים, ואדם אחר יכול לומר שלא כדאי לאכול שוקולד כי הוא משמין. מי צודק? שניהם. הם פשוט מדברים על פנים שונות של הסוגיא.

כך גם כשאומרים לנו שיהדות חשובה ממתמטיקה אין זה אומר שמדובר בקביעה קטגורית וגורפת. ייתכן גם לפרש שיש צדדים שמבחינתם היא חשובה יותר ויש צדדים אחרים שמבחינתם היא פחות חשובה.

הערה אנליטית: אינקומנסורביליות של ערכים

בפילוסופיה של האתיקה (אתיקה אנליטית) מקובל לומר שערכים הם אינקומנסורביליים (חסרי מידה משותפת – incommensurable), ולכן אי אפשר להשוות ביניהם.

חשבו על השאלה הבאה: מה יש יותר, מים באוקיינוס או טוב לב של בני אדם? זוהי שאלה חסרת משמעות. אי אפשר להשוות בין דברים שאין להם מידה משותפת. אני יכול להשוות בין כמות גדולה וקטנה של מים, ואולי גם של טוב לב. אבל אי אפשר להשוות בין כמות מים לרמת טוב לב.

כאשר אנחנו באים להשוות בין ערכים, לדוגמה בין פיקוח נפש ושבת, עלינו למדוד את שניהם על קנה מידה (measure) משותף, ואז לראות מי חזק ממי (לבנות סולם ערכים). אבל לשני הערכים הללו אין מטרה משותפת ולא בסיס משותף אחר כלשהו. אז איך נמדוד אותם זה מול זה? כיצד  נוכל להחליט מי חשוב ממי? אם נשוב ליהדות ומדע או מתמטיקה, ממש מסקרן אותי לשמוע כיצד הצדדים  השונים בנו את סולם הערכים שלהם? כמה חשובה היהדות? וכמה המתמטיקה? ובאיזה סולם מודדים את שתיהן כדי לערוך את ההשוואה?

מדד יחסי ומדד אובייקטיבי

אז כיצד בכל זאת אדם קובע קביעה כזאת? אם אי אפשר להשוות בין ערך X לערך Y מה בכל זאת משמעותה של אמירה כמו יהדות חשובה ממתמטיקה?

במקרים רבים מדובר בקביעה רגעית ומזווית מסוימת, אחת מיני רבות אחרות. רבי אלחנן וסרמן בקונטרס דברי סופרים שלו מביא את המדרש “יפה שיחתן על עבדי אבות יותר מתורתם של בנים”. המדרש בא להסביר מדוע התורה מאריכה בסיפור מעשיו של אליעזר עבד אברהם, יותר מאשר איסורים חמורים ויסודיים שכל התורה תלויה בהם (כמו “לא תרצח” הקצרצר בעשרת הדיברות). ההנחה כאן היא שרוחב היריעה המקראי של פרשה כלשהי הוא מדד שמבטא את חשיבותה. נו, אז איך בכל זאת נסביר ש”לא תרצח” מופיע בצורה כה קצרה, בעוד פרשניות אחרות תופסות פסוקים ארוכים ורבים?

דומני שחשיבות של נושא לא נקבעת רק על ידי חומרתו. היא נקבעת גם על ידי הצורך בהדגשה שלו. כך לדוגמה, על אף שאיסור רצח הוא האיסור החמור ביותר, החשיבות שיש להופעתו בתורה אינה כה גבוהה, מפני שהאיסור וחומרתו ברורים לכל אחד גם בלי הפסוק. הצורך באריכות נובע משקלול של החשיבות ושל הצורך בהדגשתה. לכן גם אם דבר כלשהו הוא מאד חשוב, אם הוא ברור לכולם הוא לא יזכה להתייחסות רחבה במקרא. וזה כמובן לא סותר את הקביעה הכללית שיש פרופורציה בין רוחב היריעה המקראי לבין החשיבות.

אם נשוב לנושא שלנו, כשמישהו אומר שיהדות חשובה בעיניו יותר ממתמטיקה אין פירושו בהכרח שמדובר בחשיבות במובן מוחלט. זה יכול גם לבטא תחושה רגעית שכעת הוא חש חוסר גדול יותר בקרב התלמידים ביהדות מאשר במתמטיקה. ההשוואה כאן היא יחסית ולא מוחלטת. הוא לא משווה בין החשיבות המוחלטת של המתמטיקה לחשיבות המוחלטת של היהדות, אלא למידת החוסר והצורך של התלמידים בתחום היהדות מול החוסר והצורך שלהם בתחום המתמטיקה. גם אם מתמטיקה היתה הרבה יותר חשובה מיהדות, עדיין ייתכן שיחס התלמידים וההשקעה בתחום המתמטיקה נראית לו מספיקה או קרובה יותר לנדרש מאשר המצב ביהדות.[4]

מסקנות

אמירות שמשוות בין ערכים וחשיבותם הן אמירות לא חדות, שקשה מאד ואולי בלתי אפשרי לקבוע אותן ולשפוט אותן. הן גם עמומות וניתנות לפרשנויות שונות, ולפעמים ממש הפוכות. בוודאי שקשה מאד לכמת אותן. במקרים רבים אלו תחושות רגעיות ומתחלפות שנובעות מצדדים שונים, שקלול של צרכים, מצב וחשיבות, שקשה מאד לסכם ולשקלל אותם. לכן כשמישהו אומר שיהדות חשובה בעיניו יותר או פחות ממתמטיקה הוא מבטא מצב רוח רגעי או זווית ראיה מסויימת. לא בהכרח כאמירה כוללנית.

הערה על הביקורת

הדברים הללו נכונים גם ביחס לעמדתם של מבקריו של בנט, אלו שלדעתם המתמטיקה חשובה יותר. גם זה יכול לנבוע מסולם ערכים שונה, או מהערכות שונות של המצב הנוכחי ושל הצרכים. הקביעות הגורפות הללו כשלעצמן, כל עוד אין פירוט כלשהו, הן כמעט חסרות משמעות. הצהרות ריקות מתוכן. כמו שבנט לא יכול לקבוע באופן גורף היררכיה של חשיבות במשוואה כה מסובכת, גם מבקריו לא יכולים לעשות זאת.

למיטב הערכתי התגובות הללו גם לא ניסו לעשות זאת. הן אינן אלא אינסטינקט פבלובי נגד בנט ונגד היהדות, ותו לא מידי. להערכתי מאחוריהן כן עומד סולם ערכים שונה, אבל לא שונה בהיררכיה אלא במישור המוחלט. רוב המבקרים מתכוונים לומר שהם לא רוצים בכלל יהדות (לפחות נוסח היהדות של בנט) ולא לקבוע סולם היררכי אחר בין יהדות למתמטיקה. רק כך אני מצליח להבין אמירות נחרצות וחד משמעיות בנושא שאם אפשר לומר עליו משהו נחרץ וחד משמעי זה רק שהוא לא חד משמעי ולא נחרץ. אלא שאז לא ברור לי מדוע לא אומרים את על השולחן (“אין לכם מונופול”, “יש הרבה יהדויות” ושאר אמירות חבוטות ומעצבנות)? מה יש להם נגד קצת יושר?

עוד הערה על הביקורת: פילוסופיה ופרקטיקה

מכיון שבנט אינו פילוסוף של המוסר וגם לא מתמטיקאי או רב גדול, אני מניח שהדיון לא עוסק בסולם ערכים במובן מופשט כלשהו, אלא בהקצאת וחלוקת משאבים (=כסף). אלא שכעת מתבקשת השאלה אם אי אפשר לקבוע סולם ערכים איך בכל זאת מחלקים תקציבים בין הערכים השונים? שוב, כנראה לפי המדדים היחסיים שתיארתי למעלה. לפי החוסר יותר מאשר לפי החשיבות. כולם מסכימים שבריאות וביטחון חשובים יותר מתרבות, ועדיין התקציב מבטא את הצרכים והחוסרים ולא בהכרח את יחס החשיבויות. ביקורות על כך שהתרבות זוכה לתקצוב יתר או חוסר, לא יכולות להסתפק בהצבעה על החשיבות של התחום אלא גם על החוסרים והצרכים שיש בו.

אם כן, ביקורת רלוונטית היתה אמורה לעסוק בשאלה האם בנט מקדיש מספיק למתמטיקה. דומני שהוא בהחלט עושה זאת (בטח לא פחות מקודמיו), אבל גם אם מישהו חושב שלא שיבקר את זה ולא אמירות כלליות ועמומות בדבר היחס בינה לבין יהדות. אם אכן הוא מקדיש מספיק, אז למה זה רלוונטי מהו לדעתו היחס בין מתמטיקה ליהדות? האם מדובר בדיון פילוסופי?

כבר הזכרתי שבפועל בנט ידוע כמי שהעלה את המתמטיקה על ראש שמחתו. הוא אף חטף על כך לא מעט ביקורת. אז מדוע מפריע למישהו שהוא אומר שהיהדות חשובה יותר? וכי הוא לא מקדיש מספיק למתמטיקה? זו ראיה נוספת לכך שלא מדובר על ויכוח לגבי סדרי עדיפות אלא בויכוח על עצם החשיבות של היהדות והצורך בה.

עוד הערה על הביקורת: מיקוד יתר

השוואה שנעשית בין שני סעיפים מתוך סל תקציבי שמכיל עשרות סעיפים היא לעולם דמגוגיה. כך למשל המנטרה על התנחלויות מול עיירות פיתוח או מול תקציבים חברתיים, בוחרת שני סעיפים מתוך עשרות ומאות ומניחה משום מה שהאחד בא על חשבון השני. אם רוצים לדבר על סולם ערכים יש לשרטט את כולו. אולי היהדות פחות חשובה ממתמטיקה, ועדיין היא צריכה תגבור תקציבי על חשבון החינוך לדמוקרטיה? ואז אולי נתגבר את המתמטיקה על חשבון הגיאוגרפיה. ובכלל, אין כאן אחד על חשבון השני (שום שני), אלא חלוקה שונה של כלל התקציב. ביקורת שמתמקדת ביהדות מול מתמטיקה דומה לביקורת האינפטילית על ההתנחלויות בגלל עיירות הפיתוח.

ועוד הערה על הביקורת: חסר או יתר

נניח שבנט מעדיף את היהדות על פני המתמטיקה, אבל ההעדפה הזאת לא באה לידי ביטוי בפגיעה במתמטיקה אלא בתגבור תקציבי נוסף של  היהדות. האם העדפה כזאת היא בעייתית? האם באופן מוחלט כל שקל חייב להתחלק בין יהדות למתמטיקה ביחס החשיבות התיאורטי, למשל 60-40? הרי כבר ראינו שזה תלוי גם בצרכים ובחוסרים. זה תלוי גם בשאלה כמה יקר לחנך למתמטיקה או ליהדות (במדע למשל דרושות מעבדות וביהדות לא. לכן חלוקת התקציב לפי מידת החשיבות היא איוולת, אם כי נפוצה גם היא בביקורות אופנתיות שונות).

כדי לחדד זאת הבה נתבונן בדוגמה (שלא אכנס אליה כאן בפירוט). רבים מבקרים את ההלכה על יחס מפלה כלפי גויים. השאלה אותה יש לשאול היא האם ההעדפה הזאת נעשית על ידי פגיעה בזכויות בסיסיות של הגויים או על ידי מתן זכויות יתר ליהודים. הרי כל מדינה מעדיפה את אזרחיה על פני אנשים אחרים, וכל משפחה או קהילה מעדיפה את חבריה על פני אחרים. אז גם היהדות מעדיפה את היהודים על אחרים. מה רע בזה?

השאלה האם ההעדפה הזאת מתבטאת בנטילת זכויות של האחר או במתן זכויות יתר לאלו המועדפים על ידי. הורים מקדישים הון לרפא ולחנך את ילדיהם, ולא מקדישים את אותו הון לאחרים. האם הם לא מוסריים? מדינה מקדישה הון להצלת אזרחיה ולעזור להם במישורים שונים, מה שאינה עושה לאחרים. האם היא לא מוסרית? כל עוד לא מדובר בפגיעה בזכויות יסוד של האחר אלא בהעדפה של הקרוב אליי אין בכך שום פסול מוסרי. גם בהקשר ההלכתי יש לחלק בין פגיעה בזכויות של הגוי לבין אי מתן פריבילגיות לגוי. את היישומים והמשמעויות אותיר לדיון אחר.

אם נשוב כעת לענייננו, הביקורת על כך שבנט מעדיף יהדות על מתמטיקה נשמעת אחרת לגמרי אם כוונתה לומר שהמתמטיקה נפגעת (לא מקבלת מספיק) או שמא היהדות מקבלת יחס מועדף (אבל גם למתמטיקה ניתן די). אבל גם לכך המבקרים שלנו לא נכנסו כמובן.

סוף דבר, דומני שדי בדבריי כאן כדי להראות שמדובר בעוד התלהמות שאין בה הרבה מעבר להפרחת השממה (=הפרחת סיסמאות בעונת מלפפונים תקשורתית). טוב, כבר הזכרתי שזה מה שקרוי אצלנו “דיון ציבורי”. נסו להסביר ולו סעיף אחד מכל האמור כאן בראיון של שלוש דקות ביומן חדשות או בשתי דקות בטלוויזיה. אין פלא שה”שיח הציבורי” הזה גורם לאנשים למדיניות של התעלמות. מחר כבר לא יישאר מכל זה דבר. לכן פשוט יותר להתעלם ולא לנהל דיון ציבורי (אלא להסתפק ב”דיון ציבורי” במרכאות). על כך נאמר: הכלבים נובחים והשיירה עוברת (שם, שם).

[1] אני מניח שהחיתוך בין קבוצת המתלוננים היום לבין קבוצת אלו שהתלוננו על דגש יתר שהוא שם על מתמטיקה (איפה מדעי הרוח?) אינו הקבוצה הריקה. טוב, הם קצת חלשים במתמטיקה.

[2] ראה על כך במאמרי על האוקימתות.

[3] ראו אהרן סוראסקי, אור אלחנן, ירושלים תשנח.

[4] בעיית האינקומנסורביליות קיימת גם בהשוואה יחסית, אבל איני נכנס אליה כאן.

4 מחשבות על “הדילמה של בנט או: מה חשוב יותר, יהדות או מתמטיקה ומדע? (טור 28)”

  1. יוסף:
    הבעיה היא שאנחנו חיים במשטר סוציאליסטי פרימיטיבי שבו אדם אחד צריך להחליט עבור כל המדינה איזה מקצוע חשוב יותר ואיזה פחות. ומה אם אני סבור שהבן שלי צריך ללמוד בטהובן מהבוקר עד הערב? הכוח העצום שנותנים בידי שר החינוך הופכים את הדברים שלו מקביעה שרירותית המחייבת רק אותו לקביעה אולטימטיבית המחייבת את כל הילדים במדינה. יש לאפשר הקמה של בתי ספר שעובדים על פי שיטת השוברים (זה משהו שפייגלין רוצה לקדם). וכל בית ספר יחליט על מה הוא נותן את הדגש.
    ——————————————————————————————
    הרב:
    יוסף שלום.
    כמי שהיה הראשון כאן שהגה את שיטת השוברים (שלחתי מאמר לידיעות אחרונות לפני 25 שנה דרך תלמיד שלי שהיה עיתונאי שם שחזר בתשובה. לצערי לא פרסמו. כמה שנים אחרי זה פורסמה הצעה דומה של ירון לונדון, שמאלן ידוע, לפחות פוליטית. איני יודע מה השקפותיו הכלכליות-חברתיות), אני מרשה לעצמי לומר שזו מחשבה קצת פשטנית. אל תשכח שלא מדובר על זכות של אדם על עצמו אלא על אנשים אחרים (=ילדיו). נכון שיש לכל אדם זכות לחנך את ילדיו, אבל גם לילדים יש זכויות. ראה כעת את התלונות של יוצאים בשאלה (ולא רק הם) על החינוך שהם קיבלו מהוריהם שפוגע בהם כי לא נתן להם כלים לחיים. הם תובעים משפטית את המדינה על אחריותה לעניין כי לא כפתה על ההורים לתת להם כלים.
    הכוח בידי שר החינוך ממש לא עצום. יש לו השפעה די מוגבלת.
    ועוד הערה. דומני שבכל המדינות המבנה הוא די דומה, כולל הקפיטליסטיות ביותר שבהן. זאת מפני שמדובר על מתן הזדמנות שווה (לילדים) ולא על חלוקת משאבים שווה (בין ההורים). זה הבדל תהומי (ע”ע ירון לונדון).

    אבל כל זה לא נוגע לדברים שכתבתי כאן בפוסט כמובן.
    ——————————————————————————————
    אריק:
    אני מסכים עם יוסף לגבי הכוח המופרז של שר החינוך והפקידות. כמורה אני מזהה ניצול של הכוח הזה לאינדוקטרינציה בסגנון סובייטי למוחות הילדים וקידום אג’נדות בעייתיות. שמחתי לגלות שרבינו הוא מיוזמי שיטת השוברים וחבל שאינה מיושמת. אני מסופק אם במדינות (קפיטלסטיות) אחרות יש מערכת חינוך יותר פטרונית (ורקובה) מאצלנו. וגם אם זה המצב אין ראיה שזה הדבר הנכון אלא שיש לחץ אבולוציוני על כל שלטון לנכס לעצמו עוד סמכויות ולנפח את המנגנון (חוק פרקינסון המופלא ועוד תיאוריות יפות ונכונות). אגב, אם שר החנוך האמריקאי היה אומר שלימודי נצרות חשובים מלימודי מתמטיקה או שר החינוך הצרפתי שלימודי איסלם חשובים מלימודי פיזיקה לא היה זה מעורר מחלוקת?! מה הקשר לבנט?!
    ——————————————————————————————
    הרב:
    לגבי הכוח המופרז, גם אני מסכים. לגבי הפרטה גמורה, כפי שכתבתי, התפכחתי. אינדוקטרינציה סובייטית אין כאן, ולו רק בגלל שאתה כאן מוחה על כך באופן חופשי ולא חושש.
    אני מבין שגם אתה כמוני לא מכיר מערכות חינוך במדינות אחרות, אז ניוותר כל אחד בספיקות שלו.
    אהבתי את זה שאתה דן את כל האחרים לכף “זכות”, שאצלם זה רק בגלל לחץ שלטוני לצבור כוח, ואילו אצלנו זה בגלל סובייטיות רקובה.
    ואם שר החינוך האמריקאי או הצרפתי היו אומרים, אז תלוי אם גם אצלם היתה עונת מלפפונים או לא.
    מעבר לזה, כדאי לעשות השוואה רלוונטית, לדוגמה: אם שר החינןך הצרפתי היה אומר שלימודי צרפת והיסטוריה צרפתית חשובים ממתמטיקה. הרשה לי להסתפק אם היתה מתעוררת מחאה ובאיזו עוצמה. וחוצמזה, מי אמר שאצלנו זה בגלל בנט? וחוצמזה, כעת אני אומר שזה אכן בגללו. אם יוסי שריד או שולמית אלוני היו אומרים זאת (אגב, גם הם אמרו) – התגובות היו שונות לגמרי.

    ——————————————————————————————
    אריק:
    נראה שהמחלוקת קשורה לעניין אם היהדות היא דת (ואז אינה צריכה להיכלל במערכת החינוך) או פולקלור עממי (ואז בהחלט ניתן ללמדה כשם שלומדים מיתולוגיה). אשמח לדעת הרב על החילוק הזה וכן לדעתו באופן כללי על הפרדת דת ומדינה (ניתן להפנות אם כבר כתבת בנושא)
    ——————————————————————————————
    הרב:
    כתבתי.
    ראה כאן:
    https://mikyab.net/%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%a9%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%95-%d7%a2%d7%9c-%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%93%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%9c%d7%90-%d7%9e%d7%a7%d7%a3/
    וכאן:
    https://mikyab.net/%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%aa%d7%92%d7%95%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a2%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa/%d7%96%d7%94%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa/
    וגם כאן:
    https://mikyab.net/%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d/%d7%a2%d7%9c-%d7%96%d7%94%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%96%d7%9e%d7%a0%d7%a0%d7%95-%d7%95%d7%91%d7%9b%d7%9c%d7%9c/

  2. ש.צ. לוינגר:
    בס”ד י”ב באלול ע”ו

    מקריאה בתנ”ך נראה שהתנ”ך די אוהב חשבונות. בעוד שגופי תורה באים בקצרה וברמיזה, מקדישה התורה פרקים שלמים לענייני ‘ספירת מלאי”, מפקדי אוכלוסין, רשימות נדבות המשכן ודו”חות ביצוע של מה שנעשה בהם, ורשימות שלל המלחמה ודרכי חלוקתם.

    הספירה המדוקדקת מבטאת את החשיבות שבכל פרט ופרט. כשמבקשים צדק ויושר, לא ניתן לזלזל גם ב’פכים קטנים’, ועל אחת כמה וכמה שיש חשיבות מכרעת בכל נפש ונפש, שהיא בבחינת ‘עולם מלא’, ומפני חיבתם מונה אותם רועם בעל שעה.

    נלמד תנ”ך כדי להתמלא בערכים, ונלמד מתמטיקה כדי להתרגל בדיוק בכל פרט ופרט, דיוק שהוא הערובה להגשמת הערכים בעולם המעשה!

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    הדרך להגברת לימוד היהדות והמתמטיקה גם יחד, לא באה בהכרח על ידי תוספת שעות ו’פרופגנדה’. יש להביא בחשבון שככל שמלחיצים יוצרים התנגדות נפשית בלב התלמיד, וטוב מעט בחשק מהרבה בלחץ. כשתיוותר אצל התלמיד החיבה ללימוד – הוא כבר ירוץ אליו מתוך הנעה עצמית.

    אחת הדרכים היעילות היא לעשות את הלימוד למעניין ורלבנטי. ביהדות אפשר לעשות זאת על ידי הצבת שאלה ערכית, המביאה לחיפוש מה אנחנו חושבים בזה, ומה אמרו בזה הוגים בישראל ובעמים; במתמטיקה, אפשר להציג חידות המגרות את התלמיד למצוא להן פתרון.

    אני, בימי הישיבה התיכונית, הפגתי את שעמומי מלימוד המתמטיקה בציור קריקטורות על גדולי המתמטיקאים מנסחי המשפטים. אף חיברתי ‘בלדה מרגשת על המשוואה הריבועית’, וכה אמרתי:

    ‘אין בעולם פיוטי, כמו משפט מתימטי, פקח עיניך לראות, ותמצא בו פלאי פלאות;
    מראות נפלאים כמו, איקס הנכפל בעצמו, ואם תרצה הרי, מיד ייכפל הוא ב-איי;
    ועתה ידידי התעודד, והבט נא ב-איקס הבודד, אך אל נא תדאג חביבי, כי מיד ייכפל הוא ב-בי;
    ועתה הגענו לשיא, הנה ניצב לו ה-סי, איתן יעמוד לבדו, במלוא הדרו והודו1
    אך מה נורא, אויה!, הן איי-איקס בשנייה, פלוס בי-איקס ופלוס סי, אוי! סך כולם אפסי!
    ——————————————————————————————
    הרב:
    ועל כך נאמר: מילים מן המקורות והלחן עממי

  3. מ80:
    לימוד אמתי חשוב לכשעצמו. על-כן פירש רבי חיים מוולוז’ין תלמוד תורה לשמה – לשם התורה. אם אדם מודד את תלמודו ביחס ללימודים אחרים, כגון יהדות ביחס למתמטיקה או מתמטיקה ביחס ליהדות, משמע שאיננו באמת שלם עם תלמודו, אלא זקוק להשוואות חיצוניות כדי לחזק את לימודו. ועל כך נאמר: אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ.

  4. שי:
    א. לענ”ד, תרגום סביר של incommensurable הוא פשוט “אי מדידות (בשורוק)”. אני מסכים שהתרגום של הרב מדויק יותר מבחינה מילולית.
    ב. האם כדי לאפשר מדידות יש צורך במטרה משותפת או בסיס משותף? לדעתי כדי להשוות יש צורך בתפיסת עולם שהאופן שבו היא מדרגת ערכים מצליח לחול גם על שני הערכים שמולנו. בעיית אי-מדידות מתרחשת כאשר, לדוגמה, מנסים לדרג שתי השקפות עולם אך כל השקפת עולם מכילה בתוכה קריטריון הערכה ולכן אין קריטריון שעבורו שתי השקפות העולם הן “קלט תקין” לפונקציית נתינת הערך. וסליחה על הגלישה לשפה מתמטית.
    ——————————————————————————————
    הרב:
    א. הפוך בדיוק. מילולית אולי אפשר לתרגם אי מדידות, אבל תוכנית ודאי שהתרגום שלי הוא הנכון. ובכלל, אין כאן תרגום מילולי, שהרי מדובר בקיצור סלנגי (באמצע יש common). התרגום המדויק יותר הוא היעדר מדידות משותפת, אבל זה מסורבל.
    ב. השפה המתמטית לא מפריעה לי, אבל עדיין לא הבנתי. אתה צריך למדוד שני ערכים באותו סולם. לשם כך עלינך להגדיר שולם שבו מודדים כל אחד מהם ולאחר מכן לראות אם מדובר באותו סולם. הסולם הסביר למדוד ערך (מה שכינית כאן “קריטריון הערכה”) הוא לפי מטרותיו (כמה שהוא חשוב יותר להשגת המטרה הוא יהיה חשוב יותר). אבל ברגע שיש לו מטרה הוא אינו ערך.

השאר תגובה