הקפות ושברן: על ניסיך שבכל יום עמנו ועל עוד כמה דברים (טור 174)

Loader Loading...
EAD Logo Taking too long?

Reload Reload document
| Open Open in new tab

הורד [592.80 KB]

32 תגובות

  1. מספיק מעגל אחד גדול של אנשים שעומדים על סרט נע מעגלי ולא צועדים כלל. כך מהירות הסיבוב תלויה אך ורק בהגדרות המחשב ואין עצירות כלל (:

    1. אוי זה נפלא. איך לא חשבתי על זה?!
      אמנם יש לדון האם הקפות הן דין בפעולה או בתוצאה. אין כאן מעשה הקפה של הגברא. לכאורה אפשר היה לסובב את ספרי התורה סביב צירם (כמו כדור הארץ והשמש).

      אתה מזכיר לי הצעה של חבר טוב שלי שחשב לפתור את רוב בעיות הגירושין על ידי יצירת שולחן שעל הפלטה שלו יש שקעים בצורת צלחות שבתוכם אוכלים. המעטפת של השולחן נעה בסרט נע שמסובב אותה סביב הפלטה שלו, וכשהשקעים מגיעים למטה הם נשטפים על ידי זרמי מים. בלי קניית צלחות, פינוי צלחות, שטיפת כלים וייבושם, וכמובן… בלי מריבות. ובא לציון גואל.

      אגב, כעת חשבתי שחלק מהרישוי שניתן על ידי כיבוי האש לבתי כנסת צריך לבדוק את המרווח שניתן בהם להקפות: מספר האנשים שמורשה להתפלל צריך להיות אורך המסלול המקסימלי של ההקפות (במטרים), ולהיפך (החלל צריך לאפשר מסלול שאורכו הוא כמספר האנשים).

    2. והלא את יריחו הקיפו שבע פעמים אף על פי שהארון נושא את נושאיו. שמע מינה הקפה על ידי כוח חיצוני שמה הקפה. 😉

    3. ואכתי צ"ע, דהא ביריחו קביעא וקיימא ואין לנו אפשרות לסובב אותה סביב צירה. אבל בנדון דידן, אפשי לבקש ממחזיקי הספר לסוב סביב צירם ודי בכך. בסכום שנותר מהחיסכון לקניית הסרט הנע אפשר לקנות אתרוג מהודר יותר.

    4. עיקר המנהג הוא הקפת הבימה, לא הקפת ספרי התורה, ואותה קשה יותר לסובב, אם כי לא בלתי אפשרי

  2. מועדים לשמחה. אהבתי את כל ההווי המשעשע סביב העניין. אבל למה לזלזל גם במנהג ההקפות עצמו הקדום עוד מזמן הגאונים?! אפשר לוותר בעצם על הגעה לבית הכנסת, שהיא עצמה מלווה בסיוטים ובזבזת זמן שינה יקר. ומי ביקש זאת מידכם רמוס?

    1. ומה עם "ושמחת בחגך"? זה נאמר עוד לפני הגאונים, לא? מי ביקש מידך רמוס מצוות השמחה בחג?
      [אגב, היכן היה בדבריי כאן זלזול במנהג ההקפות?]

  3. אתה צודק. השמחה במקומה, וגם אני בכללה. גם העברתי לחברים. אלא שהיו פה ושם מלים שנראו כמכוונות גם כלפי המנהג עצמו, ואם טעיתי, אתי תלין משוגתי.

  4. עד שאתה דן איך להקיף בבית הכנסת צא ולמד ממעשיהם של ישראל בבית המקדש: "יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת מוליכין את לולביהן להר הבית והחזנין מקבלין מהן וסודרין אותן על גבי איצטבא והזקנים מניחין את שלהן בלשכה ומלמדין אותם לומר כל מי שמגיע לולבי לידו הרי הוא לו במתנה. למחר משכימין ובאין והחזנין זורקין אותם לפניהם והן מחטפין ומכין איש את חבירו. וכשראו ב"ד שבאו לידי סכנה התקינו שיהא כל אחד ואחד נוטל בביתו".
    ובפרט שכל הענין הוא זכר למקדש כפי שביאר הרמב"ם "בכל יום ויום היו מקיפין את המזבח בלולביהן בידיהן פעם אחת ואומרין אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא. וביום השביעי מקיפין את המזבח שבע פעמים. וכבר נהגו ישראל בכל המקומות להניח תיבה באמצע בית הכנסת ומקיפין אותה בכל יום כדרך שהיו מקיפין את המזבח זכר למקדש".
    האם הפתרון גם כאן הוא שיתקנו ב"ד להקיף את השולחן בסלון?

    1. נהדר. אמנם יש לדון אי תקיעה בכלל סכנה היא, ושמא חמירא סכנתא מתקיעותא. וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה?!
      אשריכם ישראל, שדברי תורה מוציאים מכם את מיטב היגיון (אולי יחוס עם עני ואביון).

  5. זה מה שמפריע לך מה עם להניח קוביות עור על הראש או לנענע צמחים או לגדל פאות לאכול מצות יבשות שבעת ימים וכו וכו

  6. איזה צרות יש לרב ולשאר המגיבים….

    איפה שאני גר ובבית כנסת שלי דווקא יש בעייה הפוכה.אין מספיק מתפללים והחזן אץ רץ לו לחזור למקומו ואלמלא אני ואחי היינו יוצרים פקק/ מאט תנועה/במפר….. ,החזן היה מגיע למקומו כבר באות ס'.

    אמנם זה רק אצלי.בבית כנסת הגדול יותר שבשכונה ,אכן לראשונה ,השנה נוצר מיני פקק. אך גם שם הגענו לסוף ההקפה לאחר שסיימנו בין שלושה רבעים לארבע חמישיות מהמסלול.

    אז הנה פתרון לרב : פשוט תעבור דירה לפה ובא לציון גואל (אולם אז יווצרו בעיות חדשות שיספקו לרב טורים משעשעים כגון דא).חג שמח

  7. כידוע הבעיה היא בעיה של סינכרון, הרי יש מקום לכולם בחוט המקיף את הבימה והרי אין חסימה, אלא שברגע שאחד פוקד את רגליו לזוז חברו חולם בהקיץ וכן על זה הדרך כשזה קם זה נופל וכ'ו וכ'ו,
    וכן על זה הדרך נוצרים פקקי תנועה כשאין שום סיבה לכך, אין תאונה חלילה, אין בור בכביש, הכל מוכן אלא ש הנהגים לא מסונכרנים בינהם כשזה מאיץ זה עוצר וכ'ו.
    אחד מחזונות אחרית הימים המתקרב, בדמות הרכב האוטונומי כגון מובילאיי, הוא פתרון לבעיית הפקקים הנוצרים עקב עומסי תנועה. הרי כל הרכבים יהיו מחוברים למערכת אחת שתנהל ותסנכרן בניהם, כולם יעצרו ויאיצו כאחת לפי הצורך וכ'ו.
    על זה הדרך, ב"ה במוצאי שמחת תורה חברת 'מקיפאיי' המתמחה בפתרונות הצעדה לרגלים אוטונומיות, מתחילה בגיוס משקיעם.
    למעוניינים להשקיע בסטרטאפ המבטיח,
    יכולים לפנות אלי,
    פרטים ליצירת קשר אפשר לקבל
    אצל הרב המכונה מיכי,
    חופק"ק לוד תובב"א והגלילות.
    בברכת חג שמח ושבת שלום
    יעקב מ.
    חופק"ק ירושלים תובב"א.

  8. אני לא יודע מה הפתרון האולטימטיבי אבל מה שכן המאמר העביר לי את הזמן הארוך של ההקפות הבוקר. תודה

  9. במדעי המחשב מגיעים תמיד למסקנה שהכללה ללוג N רמות זה האופטימלי אסימפטוטית.
    יחד עם שלושת הלוגים של ניסוך המים (סדר גודל של N) אז בכלל..

  10. בס"ד מוצאי שמחת תורה תשע"ט

    בעיית הפקקים בשעת ההקפות בכנישתא רבתא דלוד, הסבירה לי את הפיוט שאומרים אחר ההקפות: 'כהושעת אלים בלוד עמך, בצאתך לישע עמך, כן הושע נא'.

    שורש הבעייה של חריפי לוד, נובעת מסמיכותם לנמל התעופה הבינלאומי, שבו מורגלים להגעה למטרה ב'קפיצת הדרך". תוך שעות ספורות גומע היוצא במטוס מרחקים של מאות ואלפי קילומטרים כדי להגיע למחוז חפצו במהירות הסילון.

    ההקפות מרגילות את המשתתף בהם לצעידה איטית רצופה עיכובים כדי להתאים את עצמו אל הציבור המנסה אט אט לסלול את הדרך שבה ישלימו כולם את המסלול, איש איש בקצב שלו.

    אף היחיד מוצא עצמו מדדה 'עקב בצד אגודל בתוך ההמון החוגג', כדברי משורר התהלים (מב): 'כי אעבור בסך אדדם עד בית אלקים בקול רנה ותודה המון חוגג'.

    כך דבק היחיד במידת בוראו הצועד לישע עמו בסבלנות, מתלבט עם עמו בכל התלבטויותיו ותחנות חייו. איתם הוא ברגעי קושי ומשבר, ואיתם הוא בפסגות שמחה וישועה – נושא בעול עם עמו ועוזר להם בקצב שלהם להתקדם אל 'התכלית הנרצה'.

    בברכה, ש"צ לוינגר

    1. מעגלים מעגלים סביב הגרעין התורני - הצעת פתרון מעשי (ומשמעותו) הגיב:

      הפתרון המעשי לצורך שרבים יקיפו את הבימה בעת ובעונה אחת, נעוץ ביכולת ליצור מעגלים מעגלים סביב המרכז, קרובים יותר וקרובים פחות. כך מוצא כל אחד את מקומו ומשלים עם הציבור את מסלול הקפתו.

      ההקפה של הציבור ויחידיו סביב שולחן הקריאה וספרי התורה, היא משל לחייו של אדם מישראל.

      התנועה המעגלית נובעת מאיחודן של שתי מגמות: השאיפה לצעוד קדימה יחד עם המשיכה לנקודת המרכז – מביאה לתנועה סיבובית סביב נקודת המרכז.

      האדם המאמין צועד ככל אדם בדרכו הייוחדית לו למימושו העצמי. אך כאדם המאמין בתורה הוא שואף שהיא תהיה המרכז שסביבו חייו זורמים. התורה היא המנחה אותו והיא התוחמת לו את 'גבולות הגיזרה'.

      יש שחייו צמודים יותר לעיסוק בתורה, ויש שחייו מביאים אותו לפתח את עולמות המעשה והחיים. כשאלה ואלה מקפידים שככל שהם מרחיבים את מעגל חייהם, הם ממשיכים לראות בתורה את 'נקודת המרכז' של חייהם – אך כולם יוצרים איש איש במעגלו מעטפת מתרחבת והולכת שעל ידה מתרחבים והולכים מעגלי השפעתה של התורה.

      ככל אחד בונה את מעגל חייו סביב התורה, מתוך התאמה והקבלה לחבריו שאף הם בונים את מעגלי חייהם סביב התורה – צומחת ל'גרעין התורני' 'מעטפת' גדולה ורבת עוצמה, המוציאה לפועל את כל האידיאלים שטמן ה' בתורתו, ושמחת התורה מקרינה מעבר לגבולות הזמן והמקום.

      בברכה, ש"צ לוינגר

    2. בס"ד ג' דחוהמ"ס תש"פ

      עובדא היא שבהקפות של שמחת תורה אין בעיה של 'פקקים'. אולי הסיבה היא שכאן אין יחידים הצריכים לצעוד איש בעקבות רעהו, מה שיוצר תחושה של חוסר סבלנות ובעיות של 'מי בראש'?

      בשמחת התורה נוצר ציבור מלוכד, שכל יחידיו אוחזים זה בזה ומתלכדים למעגל רוקד שבו 'אין מוקדם ומאוחר',. השמחה והריקוד ותחושת ה'יחד' הם היוצרים את ה'סינכרון'. אולי אף בהקפות של ההושענות נעשה כן?

      בברכת מועדים לשמחה, ש"צ

  11. האמת שבדיוק השנה הגעתי לאותם מסקנות (אמנם בפחות זלזול…) ופשוט עמדתי במקום כמעשה הרב. גם קיצרתי במלל הטרחני ולא אמרתי "הושע נא למען אמיתך הושע נא, הושע נא…" אתה רודף כך אחר עצמך ולא מתרכז בתוכן. ובמקום זה אמור מעתה "הושע נא למען אמיתך למען ברואיך וכו "

    1. פיסקה 4, שורה 1:
      גם פיוטי הסליחות הארץ-ישראליים הקדומים, שנשתמרו…

      פיסקה 5, שורה 1:
      … הספרדים אימצו את פיוטי…

  12. בס"ד אסרו חג נסוכות תשע"ט

    למש"ג – שלום רב,

    בניגוד לסליחות של האשכנזים, עליהן מתלוננים ה'עולם' שלשונן סבוכה ואומרים אותן בלחץ של זמן המקשה על האומר לכהבין ולכוין – ב'הושענות' הנאמרות בעת ההקפות המילים קצרות ופשוטות והאמירה בעת ההקפות היא במתינות, ואין מה להתלונן. יכול כל אחד להתבונן ולכוין. כל משיג יכול להשיע את עומק המושג 🙂

    בברכה, ש"צ לוינגר

    פיוטי ההושענות הנאמרים בעת ההקפות הם קדומים מאד, וייתכן שחלקן נאמרו עוד בימי הבית בעת שהקיפו את המזבח. הסוגה הספרותית שלהם היא 'ליטאניה', שיר הנאמר בעת תהלוכה, שמטבעו צריך להיות קצר פשוט וקצבי,,החזן אומר קטע קצר והקהל עונה ענייה קצרה וקבועה. למשל: החזן אומר 'הושע נא למען אמיתך' והקהל עולה 'הושענא', וכן הלאה.

    אחרי פיוטי ההקפות הפשוטים והקדומים, באים פיוטים שלשונם מורכבת יותר, כגון 'כהושעת אלים בלוד עמך' הנאמר בכל יום אחרי ההקפות ומערכת הפיוטים להושענא רבה' של רבי אלעזר הקליר (מ'תתננו לשם ולתהלה' עד 'אומן ישעך בא.. מבשר ואומר).

    גם פיוטי הסליחו האר הישראליים הקדומי, שנשתמרו בסדר הסליחות ש הספרדים, מצטייני בפשטותם וקצביותם. ראה למשל 'אנשי אמנה אבדו, באים בכח מעשה' או 'עננו אבינו עננו, עננו בוראנו עננו' (שנשתמר אצל האשכנזים). אף הם יסודם בכינוסי תעניות הציבור ברחובה של עיר הנזכרים במשנה במסכת תענית.

    אצל הספרדים נשתמרו פיוטי הסליחות הקדומים והפשוטים, בעוד האשכנזים אימצו את פיוטי הסליחות האיטלקיים שלשונם קשה ומורכבת. ב'הושענות' קרה תהליך הפוך. האשכנזים שמרו על הפיוטים הקדומים והפשוטים, בעוד הספרדים איצואת פיוטי ההושענות של רס"ג ורבי יוסף אבן אביתור שלשונן מורכבת יותר.

    1. יותר פשוט מפשוט "הושע נא בארבע שבועות" "דופקי ערך שועות" "שלוש שעות".

    2. בס"ד כ"ג בתשרי ע"ט

      לישי – שלום רב,

      אכן לשון הפיוט 'הושענא א-ל למושעות' קשה יותר משאר פיוטי ההושענות, וכמוהו הפיוט 'הושענא למען איתן הנזרק בלהב אש' (הנאמר בהושענא רבה בהקפה השביעית).

      במנהג אשכנז המערבי נאמרו בשני הימים הטובים הראשונים 'אערוך שועי' ו'א-ל למושעות', וכדרך האשכנזים שחיבבו בימים הטובים את הפיוטים קשי הלשון. ההושענא הקדומה והפשוטה 'למען אמיתך' נשמטה לגמרי מנוסח זה, ו'אבן שתיה' נדחתה לימי חול המועד.

      לעומת זאת במנהג אשכנז המזרחי נשארו נאמנים לפיוטי הימים הראשונים הפשוטים – 'למען אמיתך' ו'אבן שתיה', אבל מצאו ל'אערוך שועי' ו'א-ל למושעות' מקום בימי חול המועד, לעומת זאת, בהושענא רבה לא נכנסו 'אערוך שועי' ו'א-ל למושעות', אלא נשמרו הפיוטים הקדומים, ומכאן הנראה הסיבוך בסדר ההושענות במנהג אשכנז המזרחי, שהוא המקובל כיום.

      כרגע אין המחזור של גולדשמידט בידי, 'אהה אדוני והוא שאול' 🙂 ובע"ה 'עוד חזון למועד' בשבוע הבא

      בברכה, ש"צ לוינגר

    3. על הפשטות המאפיינת את פיוטי ההושענות כתב ד"ר יוסף היינמן בספרו 'התפילה בתקופת התנאים והאמוראים', ירושלים תשכ"ד, עמ' 88 ואילך. תמצית דבריו מובאת בספרו של הרב יששכר יעקבסון, נתיב בינה – עיונים בסידור התפילה', כרך ה' עמ' 232 ואילך.

      'הסממנים המיוחדים לדפוס זה של ההושענות הם אלו…
      א. לכולן מתכונת קבועה… אחרי מילת הפתחיה-בקשה 'הושע נא', באות לא יותר משתים שלוש מילים של פניה או הנמקה וכדומה ואחריהן שוב מילת 'הושע נא'…
      ב.בכולן משתמש המחבר באמצעים הסגנוניים הבאים ובהם בלבד, בכולן או במקצתן: (1) אקרוסטיכון אלפביתי פשוט… (2) בכולן מקצב הבנוי על מספר שוה של מילים בכל שורה (3) ברובן מצוי חרוז מן הסוג הפשוט ביותר… (4) אין בהן מן התופעות האופייניות ללשון הפיוט: אין ביטויים סתומים, רמזים או כינויים, כפי שמצויים בפיוט!כמוכן אין שינויים בצורות הדקדוק.(5) המבנה של הפיוט כולו פשוט ביותר. אין כאן אלא אותו פסוק קצר החוזר על עצמו פעמים רבות. גם בתוך הפסוק עצמו מובע רק רעיון אחד; ולא עוד אלא שעיקר תוכנו של כל פסוק מובע בעצם מילת המינה 'הושע נא'… והמילים המשתנות אינן אלא פניות או נימוקים לקבלת הבקשה…

      … כולן שייכות לסוג ה'ליטאניה' (המענה התכוף ובלתי משתנה), כלומר לתפילה העשויה חוליות חוליות של קריאות בקשה קצרות, הדומות זו לזו, שבסוף כל אחת מהן בא מענה בלתי משתנה מפי הציבור…
      ביהדות קיים מעין הדפוס הזה במקרא: באותם המזמורים שבהם מסתיימת כל שורה במענה סטיריאוטיפי, כגון 'כי לעולם חסדו'…
      קריאת ההלל במקורה היתה מעין 'ליטאניה', כשהעם ענו אחרי כל פסוק 'הללויה'… אפשר להניח שצורה זו של שיתוף הקהל ע"י מענה סטיריאוטיפי תכוף, מקורה היה בבית המקדש'.

      ***

      בהמשך מבאר הרב יעקבסון את פיוטי ההושענות. אביא כאן כמה מביאוריו לביטויים הקשים ב'א-ל למושעות' 'בארבע שבועות' הו ארבע השבועות שנשבע הקב"ה לישראל שיגאלם; 'שלוש שעות' הן שלוש הפעמים שבהם ינסו גוג ומגוג לכבוש את ירושלים, כנזכר בילק"ש זכריה יב. 'ואידך פירושא זיל גמור'.

      בברכה, ש"צ לוינגר

    4. צריך לארגן לך כתיבת טור, מה שאתה עושה לא נכלל בקטגוריה של "תגובות", וגם אם כן קשה להאמין שמישהו מקדיש מזמנו לקרוא את הכל, וקוראים ברפרוף כאילו היה זה סליחות של אשכנזים… בכל אופן החזרה הבלתי פוסקת של המילים "הושע נא" שקרובה לחמישים או שישים פעמים בכל קטע מוציאה מריכוז לטעמי, בדומה לאמירת "על חטא" ביום הכיפורים שרבי הודו לי שאחרי הפעם השלישית-רביעית הרבה פחות מכוונים בזה.

  13. ראיתי את הפוסט החדש שלך ואני ממש מופתע. הרי כל שנה בהקפות אני נזכר בסיפור הדוקטורט שלך עם יובל גפן, ואיך לא התייחסת לזה?

    מה שיוצר את הפקק הוא הדיסקרטיזציה של האנשים: אף אחד לא יכול ללכת כי זה שלפניו עומד. בדיוק כמו המוליכות של האלקטרונים בטבעת שיורדת כי כל אחד לא יכול לקפוץ לסייט הבא שהוא תפוס.

    הפתרון הוא סינכרוניזציה: שהגבאי ידפוק על הבימה וכל אחד יעשה צעד אחד קדימה, כך כולם יתקדמו בו זמנית ובא לציון גואל.

    מועדים לשמחה,

    1. אכן. וצ"ע לבעלי הגישה הקולקטיביסטים שרואים את הציבור כיש קולקטיבי אחד. לשיטתם הציבור יכול לעשות הקפות גם אם היחידים תקועים וק"ל.

      אגב, מעשית אני מניח שאתה מבין שדפיקה לפני כל צעד לא באמת תועיל אלא אם יש מרווח של צעד אחד בין אדם לאדם (וגם אז אני בספק מהדפיקה השנייה והלאה). בעומדים צפופים הדפיקה לא מהני.
      כעת אני חושב על עוד מכניזם שלא ידרוש שינוע. אם על המסלול מסומנות משבצות בגודל של אדם בודד, ניתן לעמוד צפופים ובלבד שלפני החזן נשארת משבצת ריקה (החדר הנוסף במלון האינסופי של הילברט). עבור n אנשים המסלול צריך להיות באורך n+1. בכל דפיקה החזן צועד למשבצת הבאה ואחריו כל השאר כמו דומינו. ואז עוד דפיקה ועוד דומינו.

      אגב, באתר כבר עלתה הצעה חסכונית יותר: סרט נע באורך n שמסתובב וכולם עומדים עליו (ומהני אף בעומדים צפופים לגמרי). אלא שתהיתי האם יש כאן דין מקיף או ניקף (שהרי בה במידה אפשר פשוט לבצע מהפיכה קופרניקאית ולומר למחזיקי הספר להסתובב סביב צירם), וצל"ע.

    2. אגב יש עוד אפקט שזה גל הלם שנוצר עקב צפיפות גבוהה ליד החזן, הרבה אנשים עושים את החשבון שאם הם יידבקו לחזן הם לא יכולים לפספס, לכן בתחילת ההקפות יש צפיפות גבוהה מיד לאחר החזן ואז מתקבל גל שנוסע אחורה (נגד כיוון ההקפה).

השאר תגובה

Back to top button