זכותם של הערבים להתקומם (הארץ – 2001)

ברוך קימרלינג במאמרו מיום ג’ (27.3) טוען את הטענה החבוטה והנדושה אודות זכותם של הפלסטינאים להתקומם כנגדינו, על פי כל אמת מידה, כלשונו, משפטית או מוסרית. ‘זכות’ זו מבוססת (איך לא?!) על חיים ללא זכויות תחת שלטון הכיבוש המרושע שלנו.

על אף שהדברים פשוטים, ואינני מבין איך עדיין מישהו מסוגל לחזור על דברי האיוולת הללו, נראה שצריך שוב להסביר לפרופ’ קימרלינג ושותפיו לדעה כמה מעובדות החיים. אנסה לעשות זאת בתמצית, באמצעות תיאור של מה שהתרחש בהיסטוריה ושל העתיד להתרחש כתסריט מעגלי.

התסריט שקימרלינג מציע לנו הוא כדלהלן: 1. מתקפה ערבית (טרור, או מלחמה). 2. התגוננות וכיבוש שטחים ערביים (במקרה שנצליח). 3. התנגדות של הציבור הישראלי לסיפוח השטחים שנכבשו ולמתן זכויות אזרח לכל תושביהם שיימצאו ראויים לכך (כמו במלחמת העצמאות –ה’נכבה’). 4. התקוממות רצחנית ‘מוצדקת’ של האוכלוסיה שלא מקבלת זכויות אזרח עקב ההתנגדות הנ”ל, כולל של אלו שכן קיבלו זכויות ואינם משתמשים בהן (תושבי הרשות). 5. ישראל עצמה מצדיקה את ההתקוממות ואינה מפעילה את צה”ל למניעתה. 6. מסירת השטחים שוב לשלטון ערבי (רצוי בעל עבר טרוריסטי מוכח. כמובן, על השמאל ‘השפוי’ להתעלם מאזהרותיו החוזרות ומתגשמות (!) של הימין ה’סהרורי’, או ‘הקיצוני’, בטיעון המוחץ: “מה האלטרנטיבה שלהם?”). 7. חזור לסעיף 1.

לא ברור לי מי סהרורי פה, ומי שפוי? ולמי, לכל הרוחות, יש אלטרנטיבה? אולי לגנדי (וכוונתי כאן בהחלט אינה למהטמה).

יש החושבים שהחב”דניקים (והמתנחלים) הם משיחיים, אולם נראה כי זו תכונה יהודית כללית. היכונו לביאת [תהליך] השלום הנצחי! 

השאר תגובה