מבט על משרד חוסר החינוך: ציונים, ערכים ולמידה (טור 89)

בס”ד

לפני כמה ימים קראתי כתבה על כך שמשרד חוסר החינוך אימץ מדיניות חדשה ובה במסגרת בחינת הבגרות באזרחות תהיה שאלת חובה (בתחום המכונה שם עמ”ר – ערך, מעורבות, רלוונטיות) שבה יידרשו התלמידים להביע עמדות בסוגיות השעה ובנושאים בוערים שבמחלוקת, וציון הבחינה יתחשב בתוכן העמדות שמובעות בה. כך למשל עמדות מסיתות או גזעניות יביאו לפסילת התשובה ולהורדת ציון.

מורים לאזרחות מוחים על כך ומתייחסים לזה כסוג של משטרת מחשבות. כך למשל מורה שמצוטט שם:

מגדיר את השינוי כ”מתכון לסתימת פיות”. לדבריו, שאלות מסוג זה קיימות כבר מספר שנים, אך בשום מקצוע לא הוצבו תנאים הנוגעים להבעת העמדה. “אף פעם לא עשו דבר כזה”, אמר. “גם במקצועות האחרים אין התניות כאלה לגבי עמדה מותרת ועמדה אסורה. אם ההנחיה הזו תקפה רק במקצוע האזרחות, תמוה בעיני מדוע דווקא במקצוע הזה מגבילים יותר את חופש הביטוי ובעצם מענישים תלמידים? זה הפעלת ענישה קשה כלפי תלמידים, זה איתות של משטרת מחשבות“.

מורים אחרים שדבריהם מובאים בכתבה טענו:

“איך אפשר ללמד אזרחות כשלתלמיד פשוט אסור לומר מה שהוא חושב?‏ ברור שאף אחד לא בעד גזענות או הסתה, אבל זו סתימת פיות של תלמידי ישראל. אפשר להעיר להם ולהתווכח איתם אבל להוריד נקודות על עמדה כשמבקשים מהתלמיד לומר מה הוא חושב, זה מהלך לא חינוכי“.

מהו ציון?

השאלות הללו מחזירות אותנו לשאלה היסודית יותר מהו בכלל ציון ומהו משקף? מקובל בבתי הספר לתת ציונים על התנהגות, השתתפות, מידות טובות וכדומה. ניחא. אבל גם ציון מגן מכיל בתוכו מרכיבים שונים שלא בהכרח משקפים ידע. מרכיבים של התנהגות, הכנת שיעורי בית, השתתפות בכיתה וכדומה. זה כבר יותר בעייתי, שכן המגן הוא חלק מציון הבגרות.

אבל כל אלו מטרתם לדרבן למידה, ולכן אולי אפשר להצדיק זאת גם אם מבינים שהציון אמור לשקף רק הישגים לימודיים. לפעמים נוקטים בדרך שאין לה הצדקה מצד עצמה כדי להשיג תוצאות חשובות. אבל ציונים על ערכים והשקפות זה משהו אחר לגמרי. זה לא “איתות של משטרת מחשבות”, כפי שאמר אותו מורה, אלא משטרת מחשבות של ממש.

המדדרון החלקלק והמהות

בשלב הבא יורדו ציונים למי שמביע עמדה דתית, חילונית, שמאלית, או ימנית. הרי יש מורים שחושבים שלהיות שמאלן זה לא מוסרי ולא לאומי. אחרים חושבים שלהיות ימני זה פשיסטי ומרושע וגזעני. הוא הדין לגבי חילוניות או דתיות. היכן בדיוק עובר הגבול? ובכלל, מיהו שיקבע מהי עמדה לגיטימית: שר החינוך? המורה? המנהל? על פי מה זה ייקבע? וכששר החינוך יתחלף ויתמנה מישהו מחד”ש, האם הציונות תיפסל? האם מי שעבר בגרות תחת בנט לא יתקבל לאוניברסיטה תחת חנין זועבי או זהבה גלאון, ולהיפך? אחרי שתתקבל ההצעה התמהונית הזאת, השלב הבא הוא שהאוניברסיטאות יקבעו בפסיכומטרי שאלות שבאות לבחון האם המועמד מצביע למפלגה הנכונה (+10 נקודות) או לא עלינו לרעים (30-). נראה שמדובר כאן בחבורת מטורפים חסרי בינה שמי שנתן להם שליטה במערכת החינוך הוא פושע (יש להוריד לו מיידית את כל ציוני הבגרות שלו).

אגב, מי יגדיר מהי גזענות לעניין זה? הרי מעשים שבכל יום מראים לנו שרוב המורים (כמו רוב הציבור במדינה), וכמובן רוב ככל השרים והפוליטיקאים בעצמם כלל לא מבינים מהי גזענות ולא יודעים להבחין בין גזענות לבין עמדות לגיטימיות לגמרי. אז הם יקבעו ציון של תלמיד לפי מידת הגזענות שלו?!

אבל אל לנו להתבלבל, כמו שנוהג לומר שר חינוכנו הנערץ. שאלת הגבולות והפרסונות אינן השאלות החשובות. זה עניין שבעיקרו טכני. הבעייה העיקרית שלי אינה עם העתיד, שאולי יפסלו עמדות שמאליות או ימניות, או מי יקבע מה נכון ומה לא, אלא עם ההווה. לא ייתכן שלא נותנים לתלמיד להביע את עמדתו, תהא אשר תהא. לא ייתכן שתולים את הציון שלו בעמדה ערכית כזו או אחרת. ציון הבגרות משקף יכולות, וכך הוא נתפס בכל מקום. האוניברסיטאות לא אמורות לקבל תלמידים לפי עמדות אלא לפי יכולות. אבל ציון הבגרות הוא אחד המדדים החשובים לקבלה לאוניברסיטה, או לעבודה, או למקומות נוספים. מבחינתי תלמיד ניאו נאצי שקורא לרצוח את כל היהודים בתאי גזים אמור לקבל ציון 100 אם הוא  מנמק זאת בצורה ראויה. למעשה, כלל לא צריך לשאול אותו שאלות כאלה במבחן בגרות.

אסוציאציה לאגדה אורבנית

אני נזכר כעת באגדה אורבנית (על פרופ’ חיים חנני, מתמטיקאי מהטכניון)[1] שמספרת שבמבחן בנושא זרימה בפקולטה להנדסה מכנית בטכניון הסטודנטים התבקשו לתכנן צינור שיוביל דם מאילת למטולה. מאיזה חומר לעשות אותו, מה קוטרו ועוביו, העומק באדמה וכו’. מספרי הסיפורים (ואני אישית שמעתי כמה וכמה אנשים שהיו מזועזעים מוסרית מהעניין הזה) מתלוננים איך הסטודנטים הטכנוקרטים של הטכניון אבדו צלם אנוש, וכולם פתרו את הבחינה והגישו אותה בלי להניד עפעף ולשאול למה צריך צינור דם כזה. מספרים שבחינה כזאת היא שהביאה להכנסת לימודים הומניסטיים לתכנית הלימודים בטכניון. איזו איוולת (לא ההכנסה, הטיעון).

מעבר לשאלת הטעם וההומור של מחבר הבחינה שניתן להתווכח עליה, על הטיפשות של המבקרים האופנתיים הללו וודאי לא ניתן להתווכח. מה בכלל הבעיה בשאלה כזאת?! וכי מישהו מעלה בדעתו שהמרצה התכוין לתכנן מחנה ריכוז והוא מסתייע בסטודנטים לפתור את בעיית הובלת הדם? מי האוויל שחושב שיש בשאלה כזאת בעייה מוסרית? רק יכולת מחשבתית ירודה במיוחד יכולה להמציא ביקורת כזאת. אלו שבוחנים את תלמידיהם לפי העמדות והערכים שלהם במקום היכולות, המיומנות והידע, לא מצליחים להפריד בין ערכים ורגשות לבין מיומנות וידע. אז לידיעתכם חברים: יש כמה מקומות בעולם שבהם לומדים משהו, שם התלמידים צוברים ידע ומיומנות. הם לומדים לפתור בעיות ומקבלים כלי ניתוח חשובים שיסייעו להם בזה. לא כל הפקולטות הם מוקדי תעמולה של ערכים “תקינים פוליטית”. ב”ה יש בעולמנו עוד כמה פקולטות פרט למגדר, חיזוי והמסתעף.

הסיפור של הטכניון הוא שטות משתי סיבות: 1. נורמטיבית – הציון של הסטודנטים לא אמור להיות תלוי בהשקפתם ובמוסריות שלהם. גם סטודנט נאצי אמור לקבל ציון לפי יכולותיו (ואחר כך אולי להיכנס לכלא). 2. עובדתית – מבחן כזה לא משקף בשום צורה חוסר מוסריות או השקפה כלשהי, ואפילו לא את רמת הרגישות המוסרית.[2] אגב, גם הביקורת לא משקפת את רמת הרגישות המוסרית או את המוסר.אמנם היא כן משקפת מוגבלות מדאיגה של היכולת השכלית.[3]

השאלה הטקטית

נשוב כעת למדיניותו של משרד חוסר החינוך. מעבר לחוסר הצדק השערורייתי, מה השוטים הללו רוצים בכלל להשיג? האם לדעתם זה יביא לחינוך טוב יותר של הנוער? זה באמת יעקור את הגזענות וימנע הסתה? להערכתי הפוליטיקלי קורקט רק מדכא את האנשים שחושבים אחרת ומלבה אצלם את תחושת הקיפוח. פעמים רבות הוא מחזק את העמדות המושתקות. מה אמור לעשות תלמיד שחושב כמו בנצי גופשטיין הגזען? שהרשעים משתיקים אותו, מורידים לו ציון ורודפים אותו. הוא  מתמלא יותר שנאה כלפיהם והדבר מחזק אצלו עוד יותר את תפיסותיו הבעייתיות (צאו וראו את התחזקות התמיכה בימין ובביבי מול ההטפה התקשורתית שמאלה, ובפרט נגד ביבי). דווקא אוורור של עמדות שונות יכול לאפשר דיון בהן, והליבון אולי גם יביא את התלמיד לשקול אותן מחדש. אינני יכול להימנע מללנקק כאן לטור 6 שלי לגבי לא תתורו.

הערה על אידיאולוגיה והתנהלות

כמובן שבכל הויכוחים הללו העמדה שמובעת ביחס להתנהלות משרד חוסר החינוך נמצאת בקורלציה ברורה עם עמדתו של הדובר. כשהמשרד מציג התנהלות מוטה ימינה מי שיבקר אותו יהיה אנשי שמאל, ולהיפך. המבקרים כולם ידרשו תמיד אובייקטיביות וחוסר הטייה, אבל לעולם הדרישות הללו יופיעו כאשר ההטייה היא לכיוון ה”לא נכון”. זו (עוד) מחלה של הדיון הציבורי אצלנו.

הדבר מזכיר לי את תקופת אריק שרון במלחמת לבנון ואחר כך כשר השיכון. הוא התנהל כדרכו בדורסנות ובלי חשבון לנהלים ומינהל תקין. זה כמובן היה מאד נוח לצד הימני במפה, ולכן הביקורות עליו הופיעו אך ורק מצד שמאל. כל עוד הוא פעל למען ההתנחלויות זה היה מאד נוח שהוא עקף את הנהלים ועשה מה שהוא רוצה. כבר באותו זמן אמר לי חבר טוב שמצוי עמוק בשמאל המפה הפוליטית: “אתם עוד תצטערו על כך, כשאותו בולדוזר יפנה את דורסנותו לכיוון שפחות תאהבו. אז תבינו למה צריך להתנגד לו בלי קשר לכיוון האידיאולוגי שבו הוא פועל”. לימים התברר שזו היתה נבואה של ממש (מי שרוצה ברכות, בני חיי ומזוני, ישלח סכום סמלי. לצערי אין עוד קבר לעלות עליו, אבל השם שמור במערכת).

רק למען השלימות אני חייב לציין שבעיצומם של תעלולי אולמרט, כמו מלחמת לבנון השנייה ושאר מעללים, פניתי אל אותו חבר בבקשה לפעול ציבורית יחד, שמאל וימין, להדחתו של המנוול. משום מה הוא שכח אז את משנתו, וענה לי שהוא לא יעשה זאת מפני שהאלטנרטיבה היא ביבי. ואידך זיל גמור…

מה ללמד באזרחות? בין לימוד וחינוך לציון ומבחנים

מקצוע האזרחות מעורר פולמוסים כמעט בכל שנה. כל שר וכל מפקח מביא איתו את משנתו, הסדורה או הבלתי סדורה, וסופג ביקורות (בדרך כלל מוצדקות) מבעלי תפיסות אחרות. לכאורה המסקנה המתבקשת היא שלא צריך להכניס תפיסות עולם לתכנית הלימודים.

אמנם במחשבה שנייה זוהי מסקנה פזיזה. כולנו בני אדם, ותלמידים בהחלט צריכים לעסוק בעמדות וערכים. לכן בהחלט חשוב לדון בכיתה על תפיסות עולם, והמורה בהחלט יכול וצריך לבטא את תפיסותיו ואולי גם לשכנע את תלמידיו לגביהן. כמובן הוא צריך לתת להם לבטא את עמדותיהם ולקבל גם את מי שלא משתכנע ומחזיק בעמדות אחרות. אני כמובן מודע לחששות ולסיכון שהמורה לא יוכל או לא ירצה לעשות זאת, ולכך שלפעמים הוא יהיה מוטה אפילו באופן לא מודע, ועדיין להערכתי המחיר של הדרך ההפוכה (הימנעות מדיון בנושאים כאלה) גבוה יותר. לכן הדיון בכיתה כן צריך לאפשר ולהיזקק לעמדות וערכים שונים. אם רוצים לשמור על אובייקטיביות אפשר לנסות ולגבש חומרים מסודרים שיציגו בפני התלמידים את מכלול העמדות בנושא הנדון, והמורה יוכל לעורר דיון וויכוח וגם להביע את עמדתו אחרי שעוברים על המגוון כולו. יש גם דרכים נוספות לעשות זאת.

אבל כל זה נוגע ללמידה בכיתה. המבחן, ובוודאי הציון, לא אמורים לעסוק בערכים ולהיות תלויים בהם. אפשר לשאול שאלות אינפורמטיביות כמו מהי גזענות (בתנאי שקודם מלמדים את המורים מה התשובה הנכונה, כי רובם לא יודעים), מהי תפיסת עולם כזו או אחרת ומה היא אומרת, מה חושבים בעלי התפיסה הזאת בסוגיא זו וזו וכדומה. אבל בשום אופן לא נכון לשפוט במבחן ובציון את העמדות עצמן. במבחנים ובציון חייבת להיות הפרדה מלאה בין עמדות וערכים לבין מידע ומיומנות. אפשר כמובן לתת נושא ערכי לעבודה או כשאלה במבחן, הן במקצוע האזרחות והן במקצוע חיבור, אבל הציון חייב להינתן לפי איכות הכתיבה וההנמקה ולפי הידע שמובע בחיבור, ולא לפי תוכנו הערכי והעמדות המובעות בו.

סיכום: תפקידו של שר החינוך ומשרדו

הקפדה על חינוך שנזקק (באופן ביקורתי והוגן) לשאלות הללו ומבחן וציון שמתעלמים מהן (בגסות), הוא בדיוק ההבדל בין חינוך לסתימת פיות.

מדיניות כזאת גם תקרב מעט את משרד החינוך ושר החינוך למקומם הראוי. שר החינוך צריך להיות טכנוקרט, ואסור לתת לו שום השפעה על התכנים. ובוודאי לא על הערכים שבאים לידי ביטוי בתוכן הלימודים. באופן כללי קיומו של משרד חינוך ושר חינוך בצורתם הנוכחית הוא פגיעה בדמוקרטיה ובשכל הישר, ובעצם עלבון לאינטליגנציה, אבל זה כבר נושא אחר.

[1] ראו גם כאן.

[2] כדאי לראות כאן את הערתו של גדי אלכסנדרוביץ בנושא זה.

[3] אגב, אני חייב לומר שנשוא הסיפור אצל גלילי, היה פרופ’ פרנץ אולנדורף המנוח, גאון בלתי מעורער (אבי הכיר אותו היטב בטכניון). לא ברור מהכתבה האם הוא עצמו הזדהה עם  הסיפור, אבל אם כן המסקנה היא שאדם יכול להיות גאון מדעי ואידיוט מוסרי. לפחות לגבי גדעון לוי אין לי דילמה.

30 תגובות בנושא “מבט על משרד חוסר החינוך: ציונים, ערכים ולמידה (טור 89)

  1. אלחנן

    כנראה שזה באמת לא ההחלטה הכי חכמה. אבל במדינה ליברטיאנית כמו שאתה מייחל, למה בכלל צריך שיעורי אזרחות? שיעורי אזרחות לא נועדו להפוך את התלמידים לאזרחים טובים יותר?

    1. אלחנן

      במחשבה שנייה כל בגרות הומנית טומנת בתוכה אלמנט חינוכי. מי יקבע מה הקאנון הספרותי שכל תלמיד צריך לדעת? מי יקבע איזה נושאים ללמוד בהיסטוריה? אני לגמרי מסכים שלא כדאי לתת למשרד החינוך לקבוע מה זה גזענות והסתה, אבל באותה מידה אפשר לבקר כל בגרות הומנית.

    2. מיכי מאת

      אז שילמדו בלי להכניס את זה לבגרות. מעבר לזה, אני בעד לעסוק בנושאים הללו, אבל לא לתת ציון על עמדות.
      יש הבדל בין הסילבוס (אלו יצירות לומדים) לבין שיפוט ערכי. ברור שהפרדה גמורה לא אפשרית, אבל כאן יש הבדל ברור.

  2. פיל

    אכן דברים כדורבנות!
    אך הרשה לי לנסות להיות פרקליטו של השטן.
    ייתכן שהוגי הרעיון הגאוני סבורים שישנו מוסר אובייקטיבי נוסח קאנט שמבוסס על טעמים רציונליים.
    לפיכך, מי שיסית לאלימות ולגזענות תשובתו תפסל. לא מטעמים מוסריים, אלא משום שזו הוכחה ניצחת לכך שהוא לא הבין את החומר. תלמיד שסבור שגזענות זה מוסרי, משול לתלמיד שסבור שסכום זוויות המשולש אינו 180 מעלות.

    נכון, המחשבה שבעולם המוסרי ישנן אמיתות ברורות כמו בגיאומטריה היא נאיבית. אבל בכל זאת, גדולים וטובים כמו שפינוזה וקאנט שגו באשליה הזו. הלוואי שיהא זה חטאם היחיד של אנשי המשרד.

    1. מיכי מאת

      הערה מאד נכונה, ולמען האמת התלבטתי בנושא זה כשכתבתי את הדברים. פורמלית ייתכן שאתה צודק (אני כריאליסט מוסרי לא יכול לדחות זאת על הסף). אבל מעשית חשוב לעשות הבחנה. מעבר לזה, יש שאלות עובדתיות (האם הערבים יותר טיפשים או השחורים יותר ספורטיביים) שלגביהן יש מקום להתייחס גם בציון כי אלו עובדות (אף שהן חוסות תחת מטריית התקינות הפוליטית).

  3. שלומי

    כמה דברים
    א. מי שאחראי לשאלות עומ”ר הוא ד”ר מוישי וינשטוק יו”ר המזכירות הפדגוגית. אדם נאיבי מעט שמנסה להכניס לכל מערכת החינוך את השאלות הללו.
    ב. השאלות הללו יכולות להיות שאלות טובות ועומדות בפני הביקורת (כולל מחוון מתאים) אם הן בודקות יכולת ניסוח עמדה, הנמקה, וביסוסה על החומר הנלמד.
    מכון הנרייטה סולד המופקד על כתיבת בחינות הבגרות אינו מדוייק די הצורך והשאלות היוצאות מתחת ידו אינן מושלמות, עאכ”ו כשמדובר בשאלות שמנסחים מורים במהלך השנה.
    לכן למשל מאל”ו (המופקדים על הפסיכומטרי ובחינות אחרות) אינם אוהבים שאלות מסוג זה גם מטעמי הטיה.
    עם זאת, ראוי לעודד שאלות מסוג זה בהנחה שמורים וכותבי השאלות מבינים כיצד יש לשאול אותן וכיצד לענות עליהן.
    ג. אכן, למשל בהוראת לשון לבגרות מקדישים שנה שלמה ללמד תלמידים כתיבת מאמר טיעון. בפתיחת שיעורים כאלו אני אומר לתלמידים שאינני מזדהה עם ההוראה של כתיבת טיעון משום שנער אינו אמור- לדעתי- להביע עמדות אלא בעיקר לקלוט עמדות ולברר האם הטיעונים מחזיקים מים. לאחר מכן ינסח טיעונים משלו.
    במובן זה, הבחירה של וינשטוק ללכת על עומ”ר מביאה לידי ביטוי רצון בתרבות דיבייט ובערכים שמקדימים את הידע ובכך יש בעיה יותר מהישג.
    ד. הבעיה אינה רק של השר. מערכת החינוך מלאה בקומונרים ובבייביסיטרים, ומעט מאד אנשי רוח יודעי ספר.

  4. משה

    לדעתי יש מקום לשאלה ובלבד שהשאלה לא תהיה: “הבע דעתך” אלא “הבע דעה תקינה פוליטית”. מותר ללמד על תקינות פוליטית, ומותר לדרוש מתלמיד להיות מסוגל לנסח תשובה תקינה פוליטית. בדיוק כמו שבלימוד משפטים הנבחן נדרש להציג את טיעוני שני הצדדים, גם אם הוא סובר בהחלט שהצד האחד צודק עפ”י המוסר או על פי חוק

  5. איתי

    יש עוד בעיה עקרונית בצורת הבחינה הזאת, האם יש איסור לחשוב שהגזע שלי נעלה יותר מהגזע האפרו-כושי? לכל היותר יש בעיה להביע דעות כאלו בשם פגיעתם באחרים, אבל ממתי המחשבות של אחרים הם ברשותנו עד שנוכל למחות על המחשבות הללו? (ועוד שמחשבה רעה אין הקב”ה מצרפה למעשה).
    לכל היותר יש אפשרות לחקור מחשבות של אחרים כשיש חשש סביר שמא בעתיד יזיקו לחברה, כמובן שלא זה המצב כאן.

    1. והשאלה הקשה יותר (לג')

      השאלה המהותית יותר היא

      האם טרח כותב הפוסט לבקש הבהרות ממשרד החינוך בטרם יטיח בהם דברי גנאי חריפים? אלף בית של אזרחות: ‘שמוע בין אחיכם’ ואז: ‘ושפטתם צדק’!

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    2. מיכי מאת

      להיפך, ניסיתי למחוק. מה שיצא זה עוד אחרי צנזורה שעשיתי. אבל הם הרוויחו ומרוויחים זאת ביושר.
      מזכיר לי את הסיפור על קצוה”ח, שבא אליו מחבר ספר שלא הצליח כמו ספרו ושאל אותו: כיצד ספריך מצליחים כל כך, ואילו ספרי שאינו פחות מוצלח לא כ”כ מצליח אצל הלומדים. הקצוה”ח שאל אותו: מתי אתה כותב את הספר, והלה ענה: על הבוקר כשאני רענן וצלול. הקצוה”ח אמר לו: אני כותב בלילה, בבוקר אני מוחק. ודוק היטב.

    3. איתי

      תגובה להודעות הרב למעלה:
      “בבחינה מביעים את העמדה ולא רק חושבים אותה”
      זה בדיוק הנושא א”א לחייב מישהו להביע את עמדתו ואז למחות עליה, יש לך בעיה אם העמדה תן לו להשאיר אותה ברשותו.
      (אם זה שגוי או לא זה חלק מהנושא, זכותו של אדם לחשוב אחרת, האיסור הוא כמובן רק בשל הפגיעה באחרים).

    4. ומכאן לגבי הבחינות באזרחות (לרמד"א)

      ומהסיפור על הקצוה”ח, עולה המלצה נוספת למערך הבחינות: שהתלמידים יזומנו למחרת הבחינה ויתאפשר להם למחוק ולתקן את מה שכתבו ביום הקודם, וכך יעשו דבריהם רושם טוב יותר על הבוחן ויזכו לציון גבוה יותר 🙂

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      ולעצם העניין –

      הצנזורה העצמית על הדברים היא דבר טוב מאד, אך אינה יכולה להוות תחליף למתן זכות שימוע למושא הביקורת לפני שיוצאים נגדו ברבים. עם כל הכבוד לעיתונאים – גם כשהעובדות שהם מוסרים נכונות – קורה שהם מחסירים מדי פעם פרטים שידיעתם משנה לגמרי את התמונה, וייתכן מאד שגם כאן, היתה הפנייה לאנשי משרד החינוך מוסיפה לך נתונים חדשים ותובנות חדשות. ‘מתון מתון – ארבע מאות זוזי שוויא’.

    5. ישי

      שצ”ל
      סליחה שאני מתייחס פעם שנייה רצוף, אבל למקרה ששמת לב בעל האתר אינו עיתונאי. אגלה את אוזנך גם כי פנייה שלו למשרד החינוך כנראה לא תביא לתשובה משמעותית מהמשרד.

    6. ולאו קל וחומר הוא? (לישי)

      בס”ד י”ד באלול ע”ז

      אפילו עיתונאים, שגם קוראים מושבעים שלהם מתייחסים מראש לדבריהם ב’ערבון מוגבל’ – מחוייבים לתקנון אתיקה המחייבם (בסעיף 5) לאמת במידת האפשר כל ידיעה שהם מפרסמים, אף אם כבר פורסמה במקום אחר, ואף אם הבירור מביא לעיכוב בפירסום.

      על אחת כמה וכמה, שאיש מדע ואיש תורה, שדבריו בעלי משקל וסמכות לציבור תלמידיו, ונכבדים גם בעיני מי שאינם תלמידיו המובהקים – צריך לבדוק היטב את העובדות לפני שהוא מקבלם כאמת גמורה, וודאי שלא ראוי לכנות אנשים ברבים אוילים ושוטים לפני שהדבר התברר מעל לכל ספק סביר.

      במקרה דידן, דבר לא היה פוגע בדיון אם היה מבקש הרב הבהרות ממשרד החינוך בטרם פירסום הדברים. מה היינו מפסידים אם דיון זה היה עולה עוד שבוע שבועיים בתור ‘טור 93’ במקום להיות ‘טור 89’?

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      אם לא היתה מתקבלת תשובה ממשית ממשרד החינוך (המחוייב להשיב בתוך שבועיים) – הרי ניתן לומר ‘תגובת משרד החינוך לא התקבלה’, והדבר היה מעצים את הביקורת עליהם

    7. ישי

      מאיפה אתה מביא את הרעיונות הטיפשיים האלה?
      לאנשים מותר לבקר מוסדות בלי לבקש מהם קודם תגובה (שממילא לא תתקבל; אינני יודע מאיפה לקחת את השבועיים, אשמח לשמוע).
      גם האתיקה העיתונאית לא חוסמת עיתונאים מהבעת דעה בלי בקשת תגובה כאשר העובדות מוסכמות. כאן יש דיון עקרוני על השאלות הראויות במבחני בגרות, וכלל לא משנה אם זו פרקטיקה שנהוגה בישראל, בקוריאה הצפונית, או בשום מקום. דעתו של משרד החינוך כלל לא משנה לדיון כי זה דיון עקרוני, ושמוע בין אחיכם הוא לא שהדיין צריך לשמוע את הפלפולים התלמודיים של בעלי הדין.
      ובכלל, מדוע לא פנית קודם למושא הביקורת שלך, אלא אתה כותב עליו בפומבי בלי לשמוע את טענותיו? שמא הוא פנה למשרד החינוך ומפאת כבודם לא רצה להביא את תגובתם? שמא יש לו הסבר אחר? קשוט עצמך!

    8. אכן קיימת האופציה של דיון עקרוני ללא התייחסות אישית (לישי)

      אכן, אם היה הדיון מתמקד ברמה העקרונית, ללא מתן ‘ציונים’ אישיים של ‘משרד חוסר החינוך’ וכיו”ב, היה ניתן לנהלו כדיון עקרוני תוך ציון שאם כנים הדברים הרי שהתנהלות זו היא פסולה וכו’

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      אכן יש לפנות אל המבוקר אישית בצנעא לפני שמוכיחים ברבים, אך בנידון דידן, לאור נסיון העבר שרמד”א תמה למה פניתי אליו אישית ולא הגבתי באתר – צהתרשמתי שהוא מעדיף לכתחילה אפיק זה.

    9. חובת עובד ציבור להשיב בתוך שבועיים

      ולשאלתך –

      בתקנות שירות המדינה (תקשי”ר) מפורש שעובד ציבור חייב לתת תשובה עניינית לפונה תוך 14 יום (ואם אין ביכולתו לתת תשובה עניינית בפרק זמן זה – עליו ליידע את הפונה בתוך הזמן הזה מתי צפוי שיוכל להשיב תשובה עניינית מליאה). זה החוק, ועל אי מילויו ניתן להגיש תלונה משמעתית כנגד העובד. ראה כתבה של עו”ד אבינועם מגן, ‘המדינה איננה עונה – מה עושים?’, באתר y-net.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    10. ישי

      אתה קורא באופן סלקטיבי משהו. בכתבה שם דווקא מוסבר שזה עניין תיאורטי לחלוטין שלא מתרחש בפועל. אולי אתה חושב שצריך לעשות פנייה רשמית שכזו כדי לסמן וי, וזה מסתדר עם היותך יקה-פוץ, אבל כל אדם עם מעט שכל יכול להבין שזה רעיון טיפשי. אין שום צורך לעשות משהו כדי לסמן וי כאשר התוצאה ידועה מראש. אני בהחלט יכול להבין שיש אנשים שקשה להם רגשית לחרוג מהכללים (למשל יקים-פוצים), אבל גם הם אמורים להבין שמבחינה רציונלית אין לזה לא טעם ולא ריח.

    11. ישי

      מה זה קשור?
      אתה אומר שכדאי לעמוד על זה שהרשויות יעמדו בחובתן. אתה יכול להציע לכולם לפעול למען זה, ושכולם ישלחו שאלות למשרדי ממשלה ואחרי 14 יום יפנו לנציב התלונות בתלונה שלא קיבלו תשובה (ולמי יתלוננו עליו?).
      יופי לך! אבל איך זה קשור לצורך לפנות למשרד החינוך לקבל תגובה לפני שמבקרים אותו? אתה הצגת את זה כאילו זה קשור איכשהו ל’שמוע בין אחיכם’, אך כאשר אני יודע שממילא לא אקבל תשובה אין בזה שום עניין (וכאמור ממילא אין קשר כי כאן מדובר על דיון תיאורטי; לבקש מהמשרד תגובה להטחת עלבונות זה סתם טיפשי).

    12. ומי התיר לי להלבין פני אדם ברבים ללא בירור? (לישי)

      בס”ד ט”ו באלול ע”ז

      לישי – שלום רב,

      ואם מרבית פקידי המדינה אינם נוהגים כראוי ואינם משיבים לפניות – האם זה אומר שודאי גם פקיד פלוני הוא ‘כמו כולם’ ואין טעם לפנות אליו ומותר מוסרית לדונו לכף חובה ולבזותו ברבים ללא בדיקה?

      התורה ציוותה ‘שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק’ לא כדי לסמן ‘וי’, אלא מחשש אמיתי לעיוות השיפוט משום שאין בידינו תמונה שלימה של הסיפור. כדאי שתקרא את ספרו של יהודה סמט, הצד השני של הסיפור’, המתאר מקרים רבים שבהם ידיעה חלקית של העובדות הביאה לשיפוט לא נכון.

      ידוע המעשה ברבי אריה לוין זצ”ל שהזדעזע כראותו את חבירו הולך בעיצומה של הלווייה לידיד קרוב וקונה עציץ. וחשב בליבו: ‘על זה הוא חושב כשחבירו המת מוטל לפניו’. אבל רבי אריה כאיש הלכה ‘עבד לפי הכללים’ ושאל את חבירו ‘מה זה ועל מה זה?’ וחבירו סיפר לו שבאותו יום נפטר יהודי שהיה מאושפז בבית החולים למצורעים והרופאים קבעו נחרצות שאם עד חצות היום לא יובא עציץ לקבור את התפילין – הם יישרפו.

      עתה, אחרי הבדיקה וידיעת התמונה בשלימותה – התהפך הרושם לגמרי. אותו אדם שנחשד באטימות לב, התגלה כאיש חסד שדאג ליהודי אומלל ובודד בחייו, ובמותו דאג לתפיליו שיבואו לקבורה ולא יישרפו.

      בכל מקרה, אם עשינו השתדלות מינימלית, פנינו לאיש והוא לא מילא את חובתו החוקית לתת תשובה עניינית – יש מקום לשאול חכם המומחה להלכות לשון הרע, האם ניתן לראות את שתיקתו כהודאה?

      ובאופן כללי, יפה אמירתו של בעל הבית לפועל שלו: ‘אתה דנתני לכף זכות – המקום ידינך לכף זכות’.

      בברכת כתיבה וחתימה לשנת שלום טובה וברכה, חיים חן וחסד ורחמים, עם כל בית ישראל, ש.צ. לוינגר.

    13. ולזירוז הבירור

      בכתבה של עו”ד מגן שציינתי לעיל, הוא כותב שפנייה לדובר המשרד או ללשכת השר או המנכ”ל – נענית ביתר זריזות (ומסתמא לגברא רבא דפקיע שמיה כרמד”א, כ”ש שיענו בזריזות).

      אף מצד הנושא, הנוגע למדיניות המשרד, מסתבר לי שהדרגים הבכירים קובעי המדיניות הם הכתובת המתאימה לבירור הנושא.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      את עמדתי לגבי גוף התכנית – תמיכה עקרונית בעצם הרעיון של כתיבת חיבורים, תוך הסתייגות מהבעיות שבה, והצעת פתרון לבעיות – הצעתי בתגובה ‘הצעה מצויינת – הבעייתיות שבה והצעת כיוון לפתרון’, הקודמת בזמן ומאוחרת במקום.

  6. הצעה מצויינת - הבעייתיות שבה (והצעת כיוון לפתרון).

    בס”ד י”ג באלול ע”ז

    עצם ההצעה שהנבחנים יכתבו חיבורים בהם יביעו עמדות בעניינים אקטואליים, היא חשובה הן לפיתוח הערנות לשאלות ציבוריות וערכיות, הן לטיפוח היכולת לגבש עמדה בשאלות העומדות על הפרק ולנסחה, כישורים הנחוצים לאזרח האמור להיות שותף בקביעת העמדה הציבורית.

    דבר חשוב חסר כאן. יכולת ניסוח והבעה של דעת הכותב – מתפתחת בחיבור כזה. לעומת זאת, הכושר להקשיב לדעת הזולת, להבין את מערכת השיקולים שלו וחלוק עליה בצורה מכובדת ומכבדת – עדיין לא באה לביטוי בחיבור כזה.

    הייתי מציע שכלול: התלמיד יקבל שתי חוות דעת משני צדדי המיתרס, ויידרש להסביר את שני צדדי הויכוח – מה טעמו של א’ ומה טעמו של ב’, וכיצד מתמודד כל אחד עם טיעוניו של בר-פלוגתו. ולבסוף יגדיר הנבחן מי נראה לו צודר יותר.

    כך יהיה התלמיד מודע למורכבות של השאלות הציבוריות והערכיות. ילמד להקשיב ולכבד גם דיעה חולקת, ועם זאת לעמוד על דעתו הוא.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    כפי שהעירו כאן, יש בעיה איך לתת ציון לחיבור כזה מבלי שעמדתו של הבוחן תשפיע על הערכתו. וכן הבעייתיות של קביעת איזו דיעה היא מחוץ לתחום בעליל.

    אולי ניתן להציע שינתן ציון קבוע לכל הכותבים על החיבור, שהרי במדינה דמוקרטית לכל אחד זכות שווה להביע את דעתו. ההערות של הבוחן, ועדיף יותר: הבוחנים, משני צידי המיתרס – יימסרו לנבחן. הם לא ישפיעו על הציון שלו, אך יהיו לו לעזר בדרכו העתידית.

    1. תגובה (לשצ"ל)

      אור ליום ג’, י”ד אלול ע”ז,
      לסדר ואכלת בשר בניך.

      כמדומני שהצעתך אינה רלבנטית, מכיוון שבפועל ההערות של הבוחנים הידועים, כביכול, כ”ניטרלים” בשאלות העומדות על סדר-היום הלאומי, יהיו מוטות ומסופקני אם יספקו את המטרה של פיתוח יכולת ההבעה של הדור הצעיר כמו שאתה מבקש ליצור.

      בתור מי שניגש לבגרויות בעבר הלא רחוק, התרשמתי ששאלות אלו נועדו לכוון את הנוער לדעה מסוימת מאוד גם כאשר כביכול מדובר בטענות משתי הצדדים וב”ניטרליות” כביכול.

      בנוסף, בנוגע לשיחתנו על טור 86 🙂

      אני חש שהנוער לא יכול להסיק את מסקנותיו באופן ישיר ובלתי אמצעי מספרי רבותינו הראשונים שלטענתך אתה רק צינור המעביר את תורתם, כמאמר הרב זצ”ל: “כל הספרות החילונית שנתעוררה בתקופה האחרונה, שיש בה הרבה משום חכמת סופרים תסרח, והרבה ניצוצי אורה ורשמי גאולה, הכל בא מהצינור של שיחתן של עבדי אבות”, מה שכמובן יוצר בלבול ואי נוחות בקרב רבים מבני הנוער.

      אני וחבריי משאירים את המלצתנו, שתהווה מעין שליח ציבור, ש”צ :), ותעביר באופן ישיר את דברי רבותינו אל בני הנוער בלשון ברורה באתר מסודר.

      בברכה,

      י.ח. הכהן.

    2. תשובה לתשובה (לי"ח הכהן)

      בס”ד י”ד באלול לסדר יפתח לך ה’ את אוצרו הטוב תשע”ז

      לי”ח כהן – שלום רב,

      אנסה לסכם את המכנה המשותף לשני טיעוניך. בשתי הפיסקאות הראשונות טענת שדבריהם של בוחנים שעמדתם לא מתאימה לדיעותיהם של בני הנוער – לא תוכל לעזור להם; ובשתי הפיסקאות האחרונות טענת שהנוער אינו מסוגל לקלוט אמירות תורניות.

      הצד השווה שבשני הטיעונים הוא שהנוער לא יכול להיחשף לעמדות שלא הורגל אליהן, ולכן מי שמשמיע לו עמדות שאינן נוחות לו – יש להראות לו את הדרך החוצה, לבל יגיע הנער התמים לידי מבוכה ובלבול 🙂

      אני קצת יותר אופטימי לגבי יכולתו של הנוער לתפוס מורכבויות ולהבין עמדות מגוונות, הן עמדות של רבותינו הראשונים והאחרונים, והן עמדות של בעלי דיעות פוליטיות וערכיות שונות משלנו. ראיית המורכבות וההיגיון שיש בדיעות החלוקות זו מזו – מפתחת את החשיבה העצמית ומעשירה אותה.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

השאר תגובה