אמונה בעקבות ניסים

שו”תקטגוריה: אמונהאמונה בעקבות ניסים
מאיר שאל לפני 2 שבועות

בס”ד
שלום,
רציתי לשאול שאלה שכמעט ולא ראיתי לגביה התייחסות אם בכלל.
חלק מהטענה הדתית היא שניסים יכולים לשמש כראיה לאמונה (גם אילמלי התגלות), אם כך, הטענה היהודית היא שהיו ניסים ביציאת מצרים, הים נקרא ל2(1) חלקים, היו עשר מכות ועוד ועוד.
אך למרות כל זאת, לא ראינו שהמצרים חזרו בתשובה ועזבו את אליליהם, מדוע? הרי ע”פ התורה במצרים היו בלי סוף ניסים, והיהודים כלל לא נפגעו מהם. למשל במכת דם וכד’. עד שאפילו חרטומי מצרים הודו שמדובר בנס.
ועל כן, עולה השאלה ההפוכה, במידה ואנו יודעים שהמצרים לא שינו את אמונתם בעקבות התורה אין זה ראיה שאכן לא היו ניסים במצרים?

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 שבועות

כמה הערות:
ניתן להכיר בנס ולא להסיק את מסקנות. מבינים שזו יד ה’, אבל מכאן ועד התחלת עבודה אליו המרחק רב. חז”ל אומרים שע”ז פעם היתה  תוצאה של יצר (כנסת הגדולה בטלו יצרא דע”ז). היום זה לא מובן לנו כי אין לנו את היצר הזה. אבל כשיש יצר כזה, אתה יכול להכיר באמת ובכל זאת יצרך גורר אותך להמשיך לחטוא.לייבוביץ כתב שאף אחד מעולם לא חזר בתשובה בגלל נסים. עם ישראל אחרי מעמד הר סיני חטאו מיד בעגל.
יש בנסים כוח כלשהו להחזיר בתשובה, אבל זה זמני. כבר אמרו שאין אתאיסטים בשוחות, אבל כשהמלחמה נגמרת כמעט אף אחד מאלו שנדרו נדרים בשוחה לא ממשיך בדרך דתית.
חלק מזה הוא יצר כנ”ל. חלק אחר הוא פרשנויות טבעיות שניתן לתת לדברים (ולעתים זה באמת נכון). זה כמובן תלוי בהבחנה בין נס סטטיסטי לנס על טבעי. נס סטטיסטי יכולים להיות לו הסברים שונים והמסקנה ממנו אינה חד משמעית. נס על טבעי הוא יותר חד משמעי.
אבל גם ביחס לנס על טבעי, בעבר הנסים היו חלק מהחיים. החרטומים ידעו גם הם לעשות נסים משלהם ואין פלא כל כך שהם לא התפעלו מהנסים של משה. דווקא בעידן המדעי יש יותר מקום להתפעל מהנסים העל טבעיים.
 

מאיר הגיב לפני 2 שבועות

כמדומני החרטומים כן התפעלו מניסי משה, לאחר הנס השלישי או משהו כזה.
בכל אופן, הטענה המשמעותית שלך שהם היו בעלי יצר. (את ההו”א של נס סטטיסטי שללת).
קצת מזכיר את הטענה שלך על כך שכאשר חילוני נהיה דתי אז הדתיים מסבירים שהוא גילה את האמת (הסבר פילוסופי) והחילונים מסבירים שהוא היה בדיכאונות וקשיים (הסבר פסיכולוגי). וכן להפך.
אך האם הרב לא קוהרנטי? כל כך הרבה מצרים נופלים בדיכאונות ויצרים? מילא חמישית, אבל הרוב המוחלט?

mikyab123 הגיב לפני שבוע 1

הדיון הזה הזוי. הפירכא העיקרית שמצאת על המקרא היא מדוע החרטומים לא התגיירו? כבר שאלתי אותך מדוע עם ישראל חטא בעגל אחרי מעמד הר סיני?
כל מי שמכיר את השפעתם של נימוקים ונסים על ציבור מבין את זה.

מאיר הגיב לפני שבוע 1

זה לאו דווקא החרטומים אלא חלק משמעותי ממצרים. זוהי פירכא הרבה יותר חזקה מהטענות הממוצעות הספקניות של האתאיסטים ללא שום בסיס.

בכל אופי, כידוע שחטא העגל עמ”י לא חטא בע”ז רגילה, אלא בגלל שהם חשבו שמשה נפטר אז הם עשו את העגל, כפי שהם אמרו עליו “…עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.” נכון שאכן היה אסור לעשות פסל ומסכה ולהגשים את האלוה בדמות. אך אם זאת זאת לא היה בתורת ע”ז וכפירה. הם עשו כפי המציאות שבה הם חיו כל התרבויות העתיקות פעם עבדו לפסלים וכד’. גם הכוזרי מדבר על נושא זה..

יש הבדל בין ניסים חלשים לבין ניסים ששדדו את כל כוחות הטבע הרגו כל בכור במצרים, מכת חושך הסמיך, דם שלא היה אצל היהודים ערוב כינים וצפרדעים מינים ממינים שונים לבין ניסים אחרים שאינם באותה דרגה…..

לא התגיירו? הגיב לפני שבוע 1

בס”ד כ”ח בכסלו ע”ט

למאיר – שלום רב,

הרי רבים מהמצרים הצטרפו לעם ישראל ויצאו עמם אל הבלתי נודע, אל המדבר השומם בו אין מזון ומים ושום סיכוי לשרוד בדרך הטבע, ככתוב ‘וגם ערב רב עלה עמם’.

ברור שרוב המצרים לא העזו לעזוב את ארצם ותרבותם המושרשת, כדי ללכת אל הבלתי נודע. גם היהודים ‘נשברו’ כל אימת שנתקלו במציאות המדבר הצחיח, ובכו: ‘מי יתן מותנו במדבר’, אבל ליהודים כבר לא היה מה להפסיד

זו דרכו של עולם, מי שחי בארצו, גם תחת סבל ושעבוד – לא ממהר לעזוב ולא מתפרץ למרוד בקיים. היכולת של אנשים לעשות מהפכה ולהיאבק על יצירת סדר חדש, נבעה לא במעט עקב המסורות של יציאת מצרים ותקוות גאולת העולם, שהונחלה ע”י התנ”ך לעולם התרבותי כולו.

איך כתב הראי”ה קוק: ‘יצאת מצרים היתה האביב של העולם כולו’!

בברכה, ש”צ לוינגר

על האימה המשתקת את מי שנתון במשטר עריץ, מדגים הסיפור על חרושצוב. כשהוקיע חרושצוב בועידת המפלגה הקומוניסטית ב-56 את פשעי משטר סטאלין, עמד אחד מהקהל וצעק כלפיו: ‘ואיפה היית אתה?’ ענה חרושצ’וב בקול מאיים: ‘מי אמר זאת?’ השתררה שתיקה. ענה חרושצ’וב: ‘עכשיו הבנתם: הפחד משתק!’

מאיר הגיב לפני שבוע 1

שלום ש”צ לוינגר,
תודה רבה על התשובה, כשקראתי בויקפדיה על הערב רב כפי שהזכרת אז עלו לי שתי מחשבות נוספות על הנושא הפעם מזווית שונה, מה אתה (גם אתם כמובן) חושב עליהם.

1. מה היה מטרת הניסים ביציאת מצרים, האם הייתה להם מטרה שלהעביר את כבוד/יכולת ה’ על פני העולם כולו, או כהכנה בשביל עמ”י? במידה שנטען כמו אופציה ב’ אז השאלה המקורית שלי פה מתחלשת.
2. יתירה מכך, האם אותו מצרי ממעמד הביניים של מצרים, שלא חי בסביבות מוקד האירועים אלא רק חטף את המכות. הוא קישר את סיבת כל המכות הללו לבנ”י? או שמא ראה זאת באקראי.
וגם במידה והוא קישר זאת, האם הוא בכלל היה אמור לשנות את התאולוגיה שלו בעקבות כך? או לפחות הרגיש שהוא אמור לעשות כן?

רציתי להביא ציטוט ממדרש שמופיע בויקפדיה על כך:

“בזוהר על פרשת שמות, קצא’, מובא כי הערב רב היה חלק מן העם המצרי, בעלי אותה שפה, אשר כללו בתוכם את כל חרטומי מצרים. לאחר שחרטומי מצרים ראו את נפלאות ה’, בקשו ממשה רבנו להצטרף לעם ישראל. הקב”ה הציע למשה שלא לגייר את הערב רב[1], אך משה ביקש מה’ שיקבלם. טעמו של משה היה משום שהסיבה לרצונם להתגייר היא משום שראו את גבורת ה’, לפיכך סבר משה כי כשיראו הערב רב את גבורות ה’ בכל יום, ידעו כי אין אל מבלעדי ה’. לכן גייר משה את הערב רב ולקחם תחת חסותו. ”

וכן, “על הפסוקים (שמות, ל”ב, ז’-י”ב): “וידבר ה’ אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים… ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול”, מפרש רש”י – שחת העם לא נאמר, אלא “עמך”, (הם) ערב רב שקיבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת (התיעצת) בי, ואמרת: טוב שידבקו גרים בשכינה, והם שיחתו והשחיתו. “

יואב הגיב לפני שבוע 1

שאלה יפה לדעתי, גם אני לא חשבתי עליה עד עכשיו.

בויכוח עם נוצרים ישנה טענה שישו עשה את ניסיו (לטענתם) לפני יהודים, ואם היהודים שהיו הכי קרובים אל הנס לא השתכנעו כנראה לא היה בהם ממש, די מזכיר את השאלה שלנו.

תשובת הרב שהמצרים היו מושפעים מיצרים ולא מפילוסופיה, לא משכנעת אותי.
עם ישראל אומנם עבד את העגל, כמידה חד פעמית, אבל תפיסתו הפילוסופית והדתית השתנתה לחלוטין. מעתה הם חינכו את ילדיהם על האמונה היהודית, והעבירו את התורה לדור הבא. המצרים לעומת זאת התכחשו לאמונה מונותאיסטית לחלוטין, למעשה לא נראה שיציאת מצרים השפיעה על המצרים מבחינה פילוסופית.
אדם שחווה עשר מכות מצריים כפי שהם מתוארות במקרא אמור לשנות משהו בתפיסת עולמו הפילוסופית, גם אם לא ישנה את דרכיו בפועל.

גם התשובה שהפחד משתק לא משכנעת, הרי ערב רב עלה עימם מה מנע מכל השאר להצטרף?

תשובה אפשרית היא שהערב רב שעלה זה החרטומים שידעו על משה, ואילו רוב העם לא ידע מהו מקור האסונות הניתכים עליהם.

אבל נדמה לי שתשובה יותר נכונה היא, שעשר המכות לא אמורות להשפיע כלל על התאולוגיה של המצרים.
המצרים חיו בעולם שיש בו פנתיאון רחב של אלים. הם גם רבים ביניהם מדי פעם, לעיתים זה גובר ולעיתים זה.
אז כעת הגיע אל חדש, שהם אף פעם לא שמעו עליו – אלוהי העבריים. מילא עוד אחד לפנתיאון. אייך זה אמור לשנות את התפיסה הדתית?
אומנם האל הזה מתברר כחזק מאוד. יותר חזק מכל האלים האחרים. מילא. אולי זה זמני ובעתיד האלים האחרים יגברו עליו. זה לא סיבה ללכת ולעבוד דווקא אותו.
חוץ מזה, אלוהי העבריים לא אמר להם כלום, הם לא יודעים אייך עובדים אותו ומה מקריבים לו. הוא רק אמר להם לשלח את בני ישראל, ואת זה הם באמת עשו, אז מעכשיו והלאה הוא לא אמור להזיק להם יותר.
בקיצור – יתכן מאוד שהמצרים הכירו בניסים והאמינו שזהו כח עליון שפוגע בהם, אבל זה לא השפיע על התפיסה הפילוסופית או הדתית שלהם.

השאר תגובה