בעניין קבלת הציבור

שו"תקטגוריה: מטא הלכהבעניין קבלת הציבור
אורן שאל לפני 5 שנים

שלום הרב ומועדים לשמחה,
בשו"ת אחר עלה דיון צדדי לגבי קבלת הציבור שם שאלתי:

כבדרך אגב, רציתי לשאול לגבי הנקודה שהמחויבות לדבר ה’ מבוססת על קבלת הציבור, אם נניח הציבור לא היה מקבל על עצמו את המחויבות הזאת, האם זה היה אומר שהציבור לא היה מחויב לדבר ה’? הרי הציווי בעינו עומד (כפה עליהם הר כגיגית). ומבחינת הקב”ה הוא ציווה על הציבור מיד ולדורות, כלומר, גם בלי עניין השבועה וקבלת הציבור, ישנו חיוב שחל על הדורות הבאים מכוח ציווי הקב”ה עליהם. לכאורה ניתן להבין שמה שקבלת הציבור הוסיפה זה רובד מחייב נוסף, כלומר כאשר אדם ששייך לציבור מורד בדבר ה’, הוא מורד לא רק בה’ אלא גם בציבור שקיבל על עצמו לשמור את דבר ה.

על זה ענית שם כך:

אני חושב שלא. אני לא הייתי שם, והברית שנכרתה מחייבת אותי רק מכוח השתייכותי לציבור. אם אני מבין נכון, הכפייה לא הייתה לציית אלא להישבע ולהתחייב בחיוב הציבורי (כעין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני). לכן גם הייתה טענת מודעא רבה לאורייתא עד פורים שחזרו וקיבלו עליהם. משמע שבלי זה לא היה חיוב בכלל.

על זה רציתי לשאול: אמנם אתה לא היית שם, אבל עם ישראל היה שם, ועם ישראל עדיין חי (ציבור לא מת). כלומר עם ישראל עדיין מחויב מתוקף הציווי בסיני, ואתה היום חלק מעם ישראל, ולכן אתה מחויב מתוקף הציווי בסיני גם היום. לא כך?
בברכה,

 

 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 5 שנים

החיוב לדורות הוא מכוח ההשתייכות לציבור. ואכן ציבור לא מת, ולכן גם הדורות הבאים מתחייבים מכוח המחויבות המקורית. לכן השאלה שלך לא נוגעת לחיוב שלנו היום אלא לשאלה מה טיבה של המחויבות המקורית: התחייבות שלנו או הציווי. כבר כתבתי כאן פעם שזה כנראה משהו משולב. לכן בתורה עצמה מוצאים גם כפיית הר כגיגית וגם נעשה כנשמע. אבל גם הציווי וגם ההתחייבות שלנו חלות על הדורות הבאים רק מכוח העיקרון שציבור לא מת.

אורן הגיב לפני 5 שנים

אוקי, אז אני אשאל לגבי טיב המחויבות המקורית – אתה טוען שתוקף המחויבות מבוסס על שני תנאים הכרחיים: ציווי של הקב"ה וקבלת הציבור. אם אחד מהם לא קיים, אין מחויבות. אבל לכאורה בפשטות מספיק רק התנאי של הציווי של הקב"ה על הציבור כדי לבסס מחויבות ציבורית, כמו שכאשר הקב"ה מצווה על אברהם משהו אז אברהם נעשה מחויב לציווי גם בלי הצהרת התחייבות שלו.

אולי אתה מתכוון שעצם קבלת הציבור היא מה שמכונן את הציבור להיות ציבור, ובלי הקבלה הזאת לא היה ציבור בכלל, אלא אוסף של יחידים שנצטוו כל אחד בפני עצמו, ולאחר שהם מתים, צאצאיהם כבר לא מצווים. כעין מה שאמרת בשיעור האחרון ברעננה על קורבן פסח שמתיך את היחידים להיות ציבור. הבנתי נכון?

mikyab123 הגיב לפני 5 שנים

ייתכן שהקבלה רק הפכה אותנו לציבור אבל סביר יותר בעיניי שאמנם די היה בציווי כדי לחייב ובכל זאת הקב"ה העדיף להשתית זאת על ברית הדדית. על דעת כן הוא ציווה שרק אם נקבל נתחייב.

השאר תגובה

Back to top button