בקשת פינוק

שו”תקטגוריה: כלליבקשת פינוק
פה שאל לפני 5 ימים

שלום להוד מעלתו,
 
יש מצב שהרב מפנק אותנו בוואטצפ (סוף-סוף תלמידים…) במבוא של הטרילוגיה? כפי שהרב שם לב החבר’ה מאוד מסוקרנים ועוקבים. אולי הרב ככה יפנק אותנו? ואולי אפילו זה יגדיל את המכירות…
 
דומני שאני פה להרבה חבר’ה…

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 5 ימים

שלום מהוד מעלתי.
לא הבנתי את הבקשה. אתה רוצה העתק של המבוא?
הנה הוא:
על הטרילוגיה ועל המוטיבציה לכתיבתה
 
החיסרון היותר גדול שיש בתכונתה של יראת שמים כשאינה מחוברת יפה באורה של תורה, היא מה שבמקום יראת חטא, היא מתחלפת על יראת המחשבה, וכיוון שהאדם מתחיל להיות מתיירא לחשוב, הרי הוא הולך וטובל בבוץ הבערות, הנוטלת את אור נשמתו, מכשלת את כוחו, ומעיבה את רוחו
(הראי”ה קוק, שמונה קבצים א, רסז)
 
 
בטרילוגיה שלפניכם לקחתי על עצמי משימה יומרנית למדי: לנסות ולהציג תפיסת עולם יהודית קוהרנטית מן המסד ועד הטפחות. הכרך הראשון עוסק בפילוסופיה, ובעיקר בבסיס לאמונה באלוהים ולמחויבות הדתית-הלכתית. הכרך השני עוסק במחשבת ישראל והשלישי בהלכה. מטרתי בספרים הללו היא פריסת תמונה קוהרנטית ושיטתית של האמונה היהודית ושל דרכי החשיבה שלה מנקודת מבטי שלי שאנסה לתאר אותה כאן בקצרה.
בדורות האחרונים ישנה תחושת מחנק סביב ההלכה וסביב תפיסת העולם הדתית שלנו. העולם מתקדם בקצב הולך וגובר, והאמונה וההלכה מזדחלות כצב בעקבותיו. הפער שנוצר בין השניים יוצר מצוקות לא פשוטות אצל רבים (ואני בתוכם) המחפשים להן מענה הולם. במקביל, לאורך הדורות הלכו ונצברו רעיונות וקביעות הלכתיות שרובם ככולם נתפסים כבשר מבשרה של ההלכה והאמונה ואין רשות לגעת בהם. הסמכות שניתנת לכל הפרשנים והפוסקים, בעיקר בתחום ההלכתי, חונקת רעיונות חדשים, והדבר מכביד מאד על פיתוח תפיסת עולם ועל התנהלות מעודכנת. מזה שנים רבות אני נפגש עם תוצריהם של התהליכים הללו, כלומר עם אנשים המתחבטים בבעיות קשות ביחס לאמונה ולמסורת. מהם תוהים באשר לעצם האמונה באלוהים. אחרים מעלים שאלות שנוגעות לאמת ולוודאות באמונה ובכלל, לרגש ושכל, להוכחות מול אמונה תמימה, לביקורת המקרא והיחס למסורת ואמינותה, לקשר בין אלוהים פילוסופי לאלוהים היהודי, שאלות שנוגעות לרלוונטיות של ההלכה ולאותנטיות שלה, לנושאים של הלכה ומוסר, הלכה וחוק, הלכה ומודרנה, מעמד האישה והגוי, הומוסקסואליות, שינויים בהלכה, סוגיות שונות במחשבת ישראל, שאלות של סמכות חכמים מהתלמוד ועד ימינו, מחלוקות ואמת הלכתית, טעויות בתורה, בתלמוד ובכלל, דרך פסיקת הלכה, מיהו גדול בתורה, חרדיות וציונות, היחס למדינה ולערכי הדמוקרטיה, תורה ומדע, התפתחות ההלכה ועוד כהנה וכהנה סוגיות לא פשוטות. הפונים אליי הם בני גילאים שונים, מעטים מהם בגיל בית ספר יסודי, רבים יותר הם תיכוניסטים ובחורי ישיבה קטנה, בחורי ישיבה וסטודנטים, מהם גם אנשים מבוגרים. בכל פעם מחדש אני מופתע לגלות שהשאלות שהם שואלים חוצות מגזרים (חרדים, ציונים-דתיים וחילונים) וחוצות גילאים.[1] התחושה המשותפת לכולם היא שאין להם היכן לחפש ולמצוא תשובות. במקרים רבים העלאת השאלות עצמה אסורה (כפירה), ובמקרים אחרים התחושה היא שאין סיכוי לקבל תשובה סבירה ורלוונטית מסֶגל הישיבה. לעיתים התחושה היא שאין אצל הרב הקשבה ומוכנות לשמוע ביקורת ולשקול אותה ברצינות, וכל מטרתו היא למנוע הידרדרות ולהגן על המסורת. כך ממשיכות השאלות לנקר בתוכם ולהוביל אותם למסקנות, לעיתים לא זהירות ולא מדויקות, שכן חסרים שם הליבון המשותף והבקרה שמעניקים העיון בחבורה וההנחיה של אדם מיומן יותר. אנשים נאלצים “להמציא את הגלגל”, לקרוא ספרות “אסורה” (בחלק מהישיבות, חרדיות וחרד”ליות, הדבר כולל ספרים שלי) בסתר, על מנת לגבש את עמדותיהם ואת דרכם הדתית. רוב הפניות אליי נעשות דרך הדואר האלקטרוני, הטלפון והאתר שלי באינטרנט, עם חלק מהפונים אני נפגש גם פנים אל פנים.
רבים מהשואלים נחשפים לספרות מדעית, מחקרית ואתאיסטית, בעזרת ספרים או דרך אתרים באינטרנט, ולא מוצאים מענה סדור ושיטתי למצוקתם, למעט נזיפות ואזהרות מכניעה לעצת היצר ולהרהורי הכפירה. טענות שהאמונה היא מעל השכל שמעמידות את השואל במצב בלתי אפשרי, בו הוא נדרש להתעלם ממסקנות החשיבה וההיגיון שלו. אחרי שנים רבות של עיסוק ומפגשים כאלה, חשבתי שהגיעה העת להעלות את הדברים על השולחן ולהציע משנה סדורה לכל המבנה כולו: מהמסד הפילוסופי ועד הטפחות המחשבתיות וההלכתיות. התחלתי לעשות זאת באתר שלי (שו”ת ומאמרים), וספגתי ביקורת לא מועטה בשל הרדיקליות של העמדות והטיעונים (בעיקר אלו שבהם אני דן בשני הספרים האחרונים). בספרים אני מתייחס לא מעט לביקורות הללו. תחושתי היא שתמונה שיטתית שמציעה מענה מסודר למצוקות הללו חסרה מאד בנוף הדתי שלנו, ולכן על אף חששותיי, ולמרות דעתם של רבים וטובים שאני מכבד ומעריך החולקים על דעותיי, כמו גם על הצורך והתועלת שבהוצאת הדברים לרשות הרבים, חשבתי שבכל זאת נכון ונחוץ לעשות זאת.
במהלך השנים הפקתי לא מעט לקחים מתודולוגיים ואחרים, והעיקרי שבהם הוא, שהדיון צריך להיות שיטתי, מנומק ומסודר. רבים ששמעו טיעונים שונים שלי הגיבו בשאלות ובביקורות מצוינות ואילצו אותי לבדוק את עצמי שוב ושוב. לכן גם בספרי הטרילוגיה אני מקפיד להציג תמונה שלמה.
נטישת המחויבות הדתית בשנים האחרונות היא תופעה המתרחשת בליבת הציבור הדתי, ולא כפי שהיה בעבר, בשוליים (השבאבניקים). הנטישה הזאת יוצרת בעיה קשה בחברה הדתית, שכן אלו שנשארים וממשיכים במחויבות הדתית עושים זאת לפעמים מהסיבות הלא נכונות: חוסר יושר אינטלקטואלי, העדר כישרון או סתם פחד משינויים, מתוך חשש למרוד בחינוך שקיבלו ובחברה שבה גדלו. לא מעט מהאליטה הדתית הולכת כך לאיבוד, וגם מי שנשאר נותר פעמים רבות חסר ביטחון בסיסי בעצמו ובאמונתו.
חלק ניכר מהשואלים שפגשתי מגלים חריצות, דייקנות ומיומנויות פילוסופיות ומדעיות מרשימות ביותר, וברור לי שמוריהם אינם מסוגלים להתמודד איתם באמת (וניכר שהם מבינים זאת היטב). האמירות שרואות בשאלות הללו עצת יצר הרע ותירוצים להתחמקות ממחויבות דתית, או שמציעות לספק חום ואהבה במקום לענות לשאלות עצמן, מחביאות מאחוריהן, על פי רוב, חוסר אונים והעדר יכולת. זהו מוצא שנובע מחוסר אונים, והוא מהווה כמובן זלזול באינטליגנציה של השואלים המוכשרים, ואין פלא שהוא נכשל כישלון חרוץ.
איני מסכים לגישה הדורשת מהמחנכים ומהרבנים “לפתח תשובות מתאימות”, כלומר, לענות לשאלות (או לטייח אותן בעת הצורך) בלי לבדוק את עצמנו. חלק מהשאלות הללו הן שאלות מצוינות, התובעות מהחשיבה הדתית עצמה, ולעיתים גם מההלכה, להשתנות. אחיזה בקרנות המזבח של החשיבה המסורתית נכשלת מול הקבוצה הזאת שוב ושוב. השואלים מזהים את חוסר היושר והמגמתיות ואת חוסר המוכנות לקבל ביקורת, גם אם אלו עטופים באצטלה מזויפת של פתיחות. בספרי הטרילוגיה אני מנסה גם להסיק מסקנות כלפי פנים, ומשם מגיעה העמדה המחודשת והלא מקובלת שאני מציע בסוגיות שונות.
בספרי אמת ולא יציבעל פונדמנטליזם, ספקנות והתבגרות פילוסופית עמדתי על כך שהספקנות והפונדמנטליזם יושבים על פלטפורמה פילוסופית משותפת: “אמת חייבת להיות ודאית”. הסברתי שם שמכיוון שבלתי אפשרי להגיע למסקנות ודאיות בכלים רציונליים, הספקן מסיק שאין אמת (שהרי אם אין ודאות אין אמת) והפונדמנטליסט מסיק שהאמת (שגם לשיטתו חייבת להיות ודאית) לא נגישה לנו בכלים רציונליים אלא באמצעים שמעל הרציונלי (ולכן גם לא עומדים לביקורת של חשיבה רציונלית). לפלטפורמה המשותפת הזאת הצעתי שם אלטרנטיבה שאותה כיניתי סינתטיות. עיקרה הוא ויתור על הזיהוי בין אמת לוודאות. בתמונה הסינתטית אנחנו משתמשים בכלים רציונליים בלבד כדי להגיע לאמת (וממילא גם מוכנים להתייחס ואף להשתמש בביקורת רציונלית), ומוכנים לקבל טענה כאמת גם אם אינה ודאית (אלא רק סבירה).
בטרילוגיה שלפניכם אני מנסה לתרגם את הדברים לעולם האמונה, וגם כאן המבנה הוא דומה. האתאיזם והפונדמנטליזם מניחים שניהם שאמונה ודת הן דבר לא רציונלי (אי-רציונלי, או מעל הרציונלי), ולכן האתאיסט דוחה אותה והפונדמנטליסט מקבל אותה בלי להעמידה למבחן של חשיבה ביקורתית. אמונתו של הפונדמנטליסט כוללת טענות נטולות בסיס הגיוני, וזו בדיוק הסיבה שבגללה האתאיסט דוחה אותה.
הטרילוגיה הזאת כולה מכוונת כנגד ההנחה המשותפת הזאת. נקודת המוצא שלי היא שאמונה ודת הן תוצאה מתבקשת של חשיבה רציונלית. במקומות אחרים עמדתי על כך שגם הכיוון ההפוך נכון: בלי אמונה כלל לא ניתן לבסס חשיבה רציונלית.
מטרת הטרילוגיה היא להציג תמונה עדכנית של האמונה הדתית, שתהיה מצד אחד מבוססת ורציונלית בעומדה כנגד האתאיזם, ומצד שני “רזה”, כלומר נקייה מתוספות לא סבירות ולא הכרחיות, ובזה אני פונה כנגד הפונדמנטליזם, וגם כנגד אותו מחנק ואותה “הצפה” מכבידה שתיארתי קודם.
כשכתבתי את הספרים הללו עמדו לנגד עיניי כל השואלים שפגשתי, ורבים אחרים כמותם. הרבה מדבריהם, כמו גם הערותיהם של קוראי האתר שלי, משוקעים כאן. חלק מהתשובות שפיתחתי מוצגות כאן לראשונה באופן שלם, ואני מקווה שאלה שלא מצאו מענה מספק בשיחתי איתם, יקראו את הספרים וייעזרו בהם בבואם לגבש את מסקנותיהם.
שני הספרים הראשונים בנויים כדיאלוג.[2] הלל, בן שיחי, הוא דמות בדיונית אבל מציאותית מאד: הוא בנוי מדמויותיהם של שואלים רבים שפגשתי לאורך השנים. הלל גדל בבית דתי-תורני, והשכלתו דתית כשלצדה ידע די נרחב בספרות ובתרבות הכללית. כמו שואלים רבים גם הוא פנה אליי כשנקלע לספקות ומצא עצמו עומד מול שאלות של אמונה, אמת וודאות, ביחס להלכה ולמחשבה היהודית. שיחותיו עם רבותיו בישיבה ועם בני משפחתו לא סיפקו אותו, והוא נותר ללא מענה. השאלות שלו טובות מאד והוא פתוח ומוכן לדון בהן ברצינות, מבן השיח שלו הוא מצפה לאותה מידה של רצינות. הוא לא מוכן לקבל תשובות של סיסמאות, ודורש לבחון את הטיעונים שמוצגים בפניו לפרטיהם. בספר זה אני נכנס עם הלל לעובי הקורה ומנסה לבחון איתו ומולו את הטיעונים ביושר. טיעון חלש – יש לדחותו, עם כל הצער. בסופו של דבר צריך להתבונן בתמונה הכללית שנוצרת ולגבש עמדה. את זה כמובן יעשה הלל בסוף המסלול בעצמו, עבור עצמו. לאורך הספרים אני (“מיכאל”) מלווה אותו צעד צעד, בין אם כחברותא המסייע לו לברר את ספקותיו ובוודאי לראות בהם שאלות לגיטימיות שדורשות ליבון, ובין אם כמדריך ומורה מבוגר ובעל ידע וניסיון רבים יותר בסוגיות פילוסופיות אלה, כולל גישה למקורות והוגים שהלל עצמו לא יכול היה להגיע אליהם. מעל הכול, הלל הוא בחור דעתן שדורש מבן שיחו יושר ומוכנות לבחון את הנחות היסוד שלו עצמו ולא רק לייצר תשובות אפולוגטיות. שאלותיו של הלל מחייבות גם את מיכאל (אותי) לשידוד מערכות בחשיבה התורנית שלו ובכלל, ואת זה ניסיתי לעשות בטרילוגיה הזאת.
הספר הראשון מציע דרך פילוסופית הגיונית להגיע בעזרתה לאמונה באלוהים (פילוסופי), ובסופו גם מתווה דרך המחברת את האמונה הפילוסופית למחויבות דתית. ספר זה פונה גם החוצה מן העולם הדתי (וגם לתוהים שבתוכו), שכן במוקדו ישנם טיעונים נגד האתאיזם. למעשה, בספר זה אני עומד מול הלל ומנסה להגן על האמונה באלוהים כטענה רציונלית והגיונית. בספרים השני והשלישי, לעומת זאת, אני מצטרף להלל בביקורתו על המחשבה וההלכה. ספרים אלו פונים פנימה, ומכוונים לאנשים מאמינים. באלה אני מתמקד בביקורת על הפונדמנטליזם. אני מנסה לבצע אותו שידוד מערכות שעליו דיברתי למעלה, ולנכש מן המחשבה וההלכה היהודית סיגים שדבקו בהן בעיקר בגלל סירובם של המאמינים להעמיד את הדברים לביקורת מחשבתית והגיונית. אוסיף שאני עצמי עברתי תהליכים לא פשוטים במהלך הפגישות עם ההלל-ים השונים, ותחושתי היא שהמסע אכן היה משותף. למדתי מהם לא מעט, ולאור שאלותיהם מצאתי את עצמי מחויב לבחון כמה וכמה הנחות מקובלות בתפיסה הדתית שלי. ההשקפות שמובעות בטרילוגיה הזאת הן במידה רבה תוצאת התהליך הזה.
על אף שכיוונם של הספרים נראה לכאורה מנוגד, מדבריי עד כאן עולה שהם בעצם משלימים זה את זה. הספר הראשון, המצוי הראשון, נועד להגן על המסורת ולהציג אותה כמסקנה מתבקשת מחשיבה הגיונית ורציונלית. לכן אני משער שתוכנו יתקבל באהדה על ידי המאמין המצוי. לעומת זאת, תוכנם של שני הספרים הבאים, אין אדם שליט ברוח ומהלכים בין העומדים, עלול להיות לו קצת קשה לעיכול, שכן מובעות בהם עמדות שלא תמיד תואמות את החשיבה המסורתית המקובלת. לכן חשוב היה לי להסביר כבר בפתיחה כי בעיניי אלו הם  שני צדדיה של אותה מטבע. אין כאן שום מגמה לפגוע ולהרוס, אלא להיפך, כדרכו של בית המדרש בכוונתי לערוך בירור ענייני ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ואם דבקים בחשיבה הגיונית ורציונלית כבסיס לאמונה, אזי יש להגיע באומץ למסקנות המתבקשות מחשיבה כזאת, הן אם הן מובילות לתפיסות המקובלות (כמו בספר הראשון) והן אם פחות (כפי שקורה לא פעם בשני הספרים האחרונים). תורה היא וללמוד אנחנו צריכים (ברכות סב ע”א).
 
ברצוני לסיים את המבוא בכמה מילות תודה. הטרילוגיה הזאת היא סיכום של לא מעט שנות חשיבה, עבודה וכתיבה, שבמהלכן פגשתי אנשים וחיבורים רבים שתרמו לי, איש בדרכו. מטבע הדברים איני יכול לפורטם כי רבים הם – על כן יהיו נא בעיניכם כאילו הייתי פורטם.
ראשית, תודות לשלושת ידידיי: אבי (אלאן) איצקוביץ, ישראל יגל ואורן מרגלית,  שיזמו ועודדו את הפרויקט הזה, נשאו במלוא העול הכלכלי שבהוצאתו לאור, ואף נתנו לי עצות וביקורות מועילות לאורך כל הדרך. תודה מקרב לב לשלושתכם על הידידות, הסבלנות, השותפות, החוכמה והאכפתיות.
תודה מיוחדת לעורכת, חיותה דויטש, שהעריכה המסורה, המקצועית והיצירתית שלה שינתה את הספרים מן הקצה לקצה ושיפרה אותם לאין שיעור. האכפתיות שהיא גילתה והמעורבות שלה בכל השלבים, גם אלו שאחרי העריכה, תרמו לי ולספרים תרומה שלא תסולא בפז (זה לא אומר שהיא מסכימה לכל מה שכתוב כאן. כנראה עוד נמשיך לריב גם בעתיד); תודתי גם למגיה אביחי גמדני על עינו החדה ומקצועיותו, למעצבת זהבה ולדמן על הסבלנות והמקצועיות, וליעקב קרויזר על התקנה מיומנת של המפתחות והאינדקסים לספרים. תודה לכל רבותיי, ידידיי ותלמידיי, ולכל אלו שניהלו עמי שיחות בערוצים השונים, בעל פה או בכתב, לאורך שנים לא מעטות, ובפרט לגולשי האתר שלי, שמעסיק אותי לא מעט., מכולם למדתי והרבה ממה שיש פה נוצר בזכות שיחות עמם.
לסיום, תודה עמוקה למשפחה המורחבת שלי, תבנית נוף מולדתי: לאבי ג’ורג’ ז”ל, לאמי אווה תיבדל לחיים ארוכים, לאחי דני, לאחותי נעמי ולמשפחותיהם; ובמשפחה הפרטית שלנו, בראש ובראשונה תודה לאשתי היקרה דפנה על השותפות, הסבלנות ועל הסיוע הרב; לששת ילדיי – המאתגרים כל אחד בדרכו, נחמן, ברוריה, שוני, שלמה, יוסי ורבקה, לשתי כלותיי המקסימות, קרן והודיה, וכמובן לארבעת נכדיי, אוריה, סופי, הדר והראל, שהכניסו אור חדש ומתוק לחיינו. היה שווה.
 
כמה הערות טכניות: במהלך הכתיבה אני מזכיר פעמים רבות מושגים בפיזיקה או בפילוסופיה, המוכרים בדרך כלל לאלה העוסקים בתחום. לפעמים אני מספק את ההסבר בעצמי, בהערת שוליים או בגוף הטקסט, אבל לא תמיד. במקרה כזה אני ממליץ בחום לחפש את המושגים הללו בוויקיפדיה. ההסברים שמופיעים שם מתומצתים ומספקים, בדרך כלל.
ציטוטים ממקורות תורניים נלקחו מפרויקט השו”ת, אלא במקום שאני מציין אחרת. לעיתים אני מצטט בספר פסקאות מתוך ספרים אחרים או מתוך דבריהם של אחרים, מהם מגיבים בתוך האתר שלי. מובאות מתוך ספרים בעברית הותרתי על כנן כפי שהן. גם את המופיע ברשת השתדלתי במידת האפשר להשאיר כפי שנכתב במקור, למעט שגיאות בולטות שמן הראוי לתקנן במעבר לספר כתוב. מומלץ להיעזר במפתחות המקורות, האישים והמושגים שבסוף כל ספר. פרטים על ספריי ומאמריי ניתן למצוא באתר שלי.
 
הערות בנושאי הספרים כולם יתקבלו בברכה.[3]
 
בכניסתי לבית המדרש, אני מקווה שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה. מהקוראים אבקש לקרוא את הדברים באופן ענייני, כדרכה של תורה. יהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל (ביצה לח ע”ב).
 
יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה’ צורי וגואלי.
 
מיכאל אברהם
[1] להפתעתי, לפחות מתוך מי שאני פוגש, השאלות כמעט לא חוצות את קווי המגדר. מעטות הן הנשים השואלות. איני יודע את הסיבה לכך.
[2] לליבון סוגיות מחשבה ופילוסופיה בעזרת מודל הדיאלוג יש היסטוריה ארוכה ועתיקת יומין, נזכיר כאן בקצרה את הדיאלוגים של סוקרטס ואפלטון, ובספרות היהודית – את ספר הכוזרי ואת השיחה המתנהלת בו בין החבר למלך כוזר. מודל הדיאלוג מוכר לנו כמובן גם מספרות חז”ל, שחלקים גדולים בה בנויים משיחה בין שני חכמים יהודים, ואף בין חכם יהודי לבן שיח נוכרי ואכמ”ל. הספר השלישי פחות מתאים למבנה דיאלוגי, ולכן שם ויתרתי על כך.
[3] בדוא”ל: mikyab@gmail.com, או דרך האתר שלי (שו”ת ומאמרים): https://mikyab.net.

שי זילברשטיין הגיב לפני 5 ימים

איזה יופי. תודה רבה.

פה הגיב לפני 5 ימים

תודה רבה! וזה רק גרם לי לצייפיה ולנדנוד נוסף, מתי כבר סוף-סוף יצא לאור?!

השאר תגובה