גישה סוליפסיסטית

שו”תקטגוריה: אמונהגישה סוליפסיסטית
מתתיהו שאל לפני 5 ימים

שלום הרב,
קראתי ספר שטוען שהגישה הסוליפסיטית היא היא הגישה הוודאית היחידה.
רציתי לשאול את הרב האם באמת אין “הוכחה” לכך שקיים עולם חיצוני מהמחשבה? זוהי הבנה מזעזעת לא?
ז”א יתירה מכך זה הרי לא ספק בעלמא כי אנחנו רואים ומכירים בעצמנו שלפעמים אנחנו מדמיינים דברים למשל חלומות עד יצורים ממשיים כמו פאגסוס למשל וכו’. אז מי אמר שאנחנו לא מדמיינים את העולם? מה בדיוק ההבדל בין השתיים?
 
והאם מי שמקבל את קיומו של העולם החיצוני (מדוע?) ראוי גם שיקבל מושג שהרבה פחות נתפס כמו אלוהים (הראיה אנתרופולוגית).
 
ז”א,
א.מדוע יש לנו להניח שקיים עולם חיצוני לנו הרי אין לנו לגביו שום הוכחה ויתירה מכך אנחנו מכירים ביכולתו של הדמיון לדמות את העולם ולרמות אותנו.
ב. כיצד הנשמה שלנו עושה את ההבחנה שבין מה שמתרחש במציאות לבין מה שמגיע מהדמיון? או איך אנחנו מבדילים בכך?
ג. האם מי שמקבל את העולם ראוי שיקבל את אלוהים? (הראיה הראיה האנתרופולוגית).
תודה מראש!@
נ.ב זה די “משגע” אותי ההבנה שאין לעולם סביבנו הוכחה. אולי הרב מכיר איזשהיא אחת
ד. הרב כתב מאמר/ספר שקשור לעניין?
 

1 תשובות
מיכי צוות ענה לפני 5 ימים

לא כתבתי ואין גם טעם לכתוב. ייתכן שהכל הזיות שלנו וייתכן שלא. אי אפשר להוכיח לפה או לשם, והדבר נותר לאינטואיציה של כל אחד מאיתנו. אתה מבין שגם אם אכתוב טיעון נגד הסוליפסיזם הוא יהיה מבוסס על הנחות שלעולם תוכל להטיל גם בהן ספק (הרי אתה בעצם כרגע מדבר עם עצמך. אני לא באמת קיים. אם אכתוב לך טיעון גם זה יהיה דמיון). אז גם לטובתן אצטרך להביא טיעונים? אין לדבר סוף.
איני רואה מקום להיות מוטרד מזה. לכל היותר זה נכון, אז מה? מעבר לזה, אני אישית סומך על האינטואיציות שלי ומי שרוצה להוציא מהן עליו הראיה.
איך אתה יודע שההכרה שלך מתעתעת בך לפעמים? הרי גם את זה אתה שואב מההכרה. אם הכל דמיון אז גם זה שיש לך דמיונות הוא דמיון. אלו הבלים שאיני רואה טעם לעסוק בהם.
ברור שיש לנו מדי פעם אשליות, אבל זה לא אומר שהכל אשליה. להיפך, מזה שאני מכיר בכך שמדובר באשליה מוכח שבשאר הפעמים הכרתי בכך שלא מדובר באשליה (זה מה שכתבתי בפסקה הקודמת). כשיש לי פטה מורגנה זה לא גורם לי לזנוח את האמון בעיניי.
השאלה לגבי אלוקים לא קשורה לעניין. אתה יכול להיות סוליפסיסט ולהאמין בו או להיות ריאליסט ולא להאמין בו.
 
 

מתתיהו השיב לפני 5 ימים

תודה הרב,
אכן מה שחשבתי זה נקבע רק על פי האינטואיציה של כל אחד ואחד.

A] אשמח אם הרב יכתוב טענות בעניין (אפילו בראשי פרקים) אע”פ שתמיד אפשר להפריך אותם. כי באינטרנט רוב הטענות שראיתי הם דיי חלשות.

B] בקשר לחלק שזה לא נוגע לאלוהים. נוהגים להביא את הסוליפסיזם בתור ‘ראיה תאולגית’ לאלוהים בהקשר לראיה האנתרופולוגית.
שמי שמכיר בקיומם של דברים חיצוניים מחוץ ל’אני’- חייב לראות בקיומו של אלוהים דבר שהוא בטוח יותר מכל שאר הדברים.
ז”א הטיעון בזכות קיומם של דברים חיצוניים להכרתו חייב להיות בעל הדפוס : יש לי תחושה/אינטואיציה של שולחן וכסא, והמחשבה הזו אינה פרי דמיוני או חלומי.

אז מה שנכון לגבי השולחן והכסא ק”ו שהוא נכון כלפי מושג האלוהים.
כי הוא עצם אינסופי והוא הרבה יותר קשה “לייצור” מכל מחשבה אחרת.

(או שמביאים זאת בתור ראיה למציאות הבורא דרך אמונה תמימה, כשם שההבנה שהעולם הזה הוא רק במוחי – היא הבנה מצומצמת מדיי כך גם ההבנה שהעולם הזה הוא אקראי היא הבנה מצומצת מדיי… אע”פ ששניהם נכונות)

C] הבנתי שיש לך ספר שמתעסק באינטואיציה וחשיבותה נכון? ז”א שבלעדי הקומנסנס ‘הטבעי’ הפילוספיה עלולה להטעות אותנו ובגדול (הגישה סוליפסיסטית היא היא הדוג’).

מיכי צוות השיב לפני 5 ימים

כבר כתבתי שאין לי מה לכתוב בעניין זה. וכל מהי שכותב משהו בעניין זה חזקה עליו שהוא כותב שטויות. הטיעון הבסיסי הוא שאולי הכל אשלייה (כי יש לנו אשליות) והטיעון הנגדי הוא שלא הכל אשליות (אינטואיציה). זה הכל.
ההוכחה לקיומו או אי קיומו של אלוקים חסרת שחר. יש אנשים שיש להם אינטואיציה שהכיסא קיים ואין להם אינטואיציה על אלוקים, או שזו חזקה מזו וכן הלאה. כל אלו פטומי מילי בעלמא.
כתבתי ספרים על אינטואיציה (בעיקר שתי עגלות ואמת ולא יציב). לא תמצא שם טיעונים נגד סוליפסיזם (כי לא צריך ואי אפשר).

מתתיהו השיב לפני 5 ימים

גם אותם שאין להם אינטואיציה על אלוהים יודעים מה הם מדברים…
הרי וויכוח בין האתאיסט למאמין הוא לא פטומי מילי בעלמא.
אלא אחד טוען שקיים יישות מוגדרת והשני כופר בה.

ולכן ממילא הם הגדירו את מושג האלוהים. והוא מושג כה גדול שצריך לבוא אליהם חיצונית הלא כן?

מיכי צוות השיב לפני 5 ימים

מתתיהו, אתה מערבב כאן דברים. כעת הבאת את הראיה האנתרופולוגית. יש עוד ראיות לקיומו של אלוקים. אבל מה כל זה קשור לסוליפסיזם?

מתתיהו השיב לפני 5 ימים

שברגע שאדם כלשהוא מקבל את עולמו החיצוני אז ראוי לו לקבל את אלוהים. שההבנה שלו הרבה יותר מורכבת מכל מה שמוחו יכול לייצר ולרמות את נפשו.

והקשר נמצא בתגובה שכתבת:
“ההוכחה לקיומו או אי קיומו של אלוקים חסרת שחר. יש אנשים שיש להם אינטואיציה שהכיסא קיים ואין להם אינטואיציה על אלוקים, או שזו חזקה מזו וכן הלאה. כל אלו פטומי מילי בעלמא.”

מיכי צוות השיב לפני 5 ימים

אדם שמכחיש את קיומו של אלוקים מבין על מה הוא מדבר (למשל: יש גדול שברא את העולם). אבל זה לא אומר שיש לו אינטואיציה שיש דבר כזה, וזה גם לא בהכרח חייב לבוא אליו ממקור חיצוני כלשהו. המאמין טוען שיש דבר כזה והאתיאיסט לא מסכים. אפשר להכחיש את קיומם של שדים ושל מפלצות כשמבינים על מה מדובר ולא מסיקים שהם קיימים.
ראה במחברת הראשונה דיון על הראיה האונטולוגית.

מתתיהו השיב לפני 5 ימים

כי לגביהם יש לנו דרך להסביר את הווצרותם – המוח איחד בין השתיים.
אבל לא תמיד נטען זאת בטח לגבי מושג האלוהים.

נ.ב הרב מאמין בקיום אידאות בתור יש ממשי?

מיכי צוות השיב לפני 5 ימים

לא הבנתי. אתה מדבר על שדים? איך נוצר המושג הזה אם לא על ידי השפעה חיצונית? סינתזה של מושגים אחרים? אז גם מושג האלוקים יכול להיווצר כך. מה הבעיה ליצור מושג “יש כל יכול שברא את העולם”. וכי המוח שלנו לא יכול לסנתז מושג כזה? אני לא רואה בזה בעיה של ממש.

אני נוטה לחשוב שכן, אבל לא בטוח.

השאר תגובה


שאלות קשורות: