האם הרשב"א היה רפורמי

שו”תקטגוריה: הלכההאם הרשב"א היה רפורמי
NEVO שאל לפני שבוע 1

בניגוד לאינטואיציה שלי על הרשב”א שלו חי היום היה מגדולי החרדים נתקלתי היום בדבריו שמפקפק אצלי מאד את הבסיס הלוגי לשמרנות ביחס למצוות התורה.
בנדרים צ,ב מבואר במשנה שאע”פ שמהתורה אשה נאמנת לומר לבעלה שנאסרה עליו מ”מ חכמים “חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה”. והרשב”א מקשה שהרי ספק דאו’ לחומרא. ומתרץ שלמיגדר מילתא חכמים עוקרים דבר מהתורה. והתורה נתנה להם כח מ”אליו תשמעון”.
ומלבד ששיטתו מחודשת עוד יש כאן חידוש שמיגדר מילתא אינו רק לצורך קיום התורה עצמה (כגון שסקלו אדם שחילל שבת לצורך העמדת הדת), אלא אף לצורך תיקון דרך חיים סבירה (ע”פ שיקול דעתם) שלא תצא אשה מבעלה שלא במקום צורך אמיתי (ולכך תיקנו שאפילו אם באמת נבעלה, כל זמן שאין הדבר ידוע- הרי היא מותרת לבעלה).
אני מניח בבטחה שיש רפורמים/קונסרבטיבים שבאמת מבינים על איזושהיא מצוה שהיא אינה מתאימה לחיים שלנו בצורתם המודרנים, האם יש מקום לעקור מצוות מפורשות בתורה?
ואף שהרשב”א כתב שהסמכות לכך נתונה למי שהתורה הסמיכה אותו, מ”מ לו יצוייר שיסכימו על עקירת דבר כל חכמי ישראל שלדעת הרמב”ן לכל הפחות (ולדברי ר’ אלחנן וסרמן בקונטרס דברי סופרים ובקוה”ע אנחנו מוכרחים לומר שכו”ע מודים לכך, שהרי מכח אנחנו מחוייבים לפסיקות התלמוד) יש בזה דין “לא תסור”, האם המצוה אכן תעקר?!?! לדבריו אין מקום לשמרנות בהכרעת חכמי הדור, רק השאלה ביסודית האם המצוה הזו מתאימה לצורת חיים תקינה או לא.
וביותר שהרשב”א לא הסמיך את דבריו על “לא תסור” אלא על הפסוק “אליו תשמעון”, והרי על זה אמרו אין לך ללכת אלא אצל שופט שבימיך, א”כ לא יצטרכו אפילו את הסכמת כל תלמידי החכמים שבדור אלא הסכמת מנהיג הציבור ממובילי הדעה שמקובלים על הציבור (כמו שאמרו על יפתח שהוא כשמואל בדורו). ואולי לציבור שפחות שומר תורה ומצוות הרי מנהיגם הוא “ראבי” רפורמי?! אתמהה.
 
אגב בהערת שוליים אגבית, לחידודי מילתא וללא כל קשר לשאלה הרצינית שלעיל. שמעתי את הפרק בפודקאסט הקיפוד והשועל שהרב התארח שם. הרב סיפר את הבדיחה הישיבתית על הרמב”ם שמגיע לשיעור של ר”ח מבריסק ולא מסכים עם דרכו בביאור דברי הרמב”ם. וכולם אומרים לו “שתוק, מה פרענק מבין ברמב”ם”. ושמואל רוזנר העלה הקבלה למדרש על משה רבינו ששומע שיעור של ר”ע ולא מבין. והרב טען שבסיפור על הרמב”ם יש עוקץ נוסף שהוא פרענק…
לדעתי אישתכח מהרב את המימרא המפורסמת שמיתבדרא בבי מידרשא, שבה אנחנו לומדים שגם “מוישה רבינו” היה פרענק. מנלן? פשוט מאד, אם הוא ליטוואק היו קוראים לו “ר’ משה”, ומכך שקוראים לו “משה רבינו” מוכח שהיה פרענק… (אגב גם הוא חי במצרים עם אחינו הבני דודים). 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני שבוע 1

הערה מאד נכונה. רק אעיר שיש עוד ראשונים (כמו הראב”ד בתמים דעים ועוד) שנותנים לחכמים לעקור דבר מן התורה בקו”ע כשהשעה  צריכה. ובפשטות כשהשעה צריכה זה גם תיקון מוסרי ולא רק הלכתי. כבר כתבתי לא פעם שההבדל מהקונסרבטיבים לא באמת קיים (הרפורמים זה משהו אחר. רב רפורמי אינו נכנס לגדר זה כי אינו מחויב להלכה באופן עקרוני). יש כמובן את שאלת הסמכות, אבל כבר הערת עליה.

mikyab צוות הגיב לפני שבוע 1

רק אעיר שהקו בין שמירת ההלכה לעניינים חוץ הלכתיים אינו חד. שמירת הזוגיות רבים יתייחסו לזה כערך תורני.

משה הגיב לפני 7 ימים

ראה גם שבת סד: “והדוה בנדתה זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין עד שבא ר”ע ולימד ואם כן אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה אלא מה ת”ל והדוה בנדתה זבנדתה תהא עד שתבא במים”, וראה גם בראש בקיצור הלכות נידה לבנות ישראל כתב שאיסור יחוד מדאורייתא והתירו חז”ל משום דלא שבקת חיי ולכן צריך להזהר בהרחקות. ובדומה ראה חזו”א אבהע”ז סכ”ב/ג לגבי נאמנות אשה בע”א בדת תוספות

nav0863 הגיב לפני 7 ימים

אני לא ידעתי ראשונים שנותנים כח לעקור מצוה מכח צורך חדש שהתעורר, רק עקירה זמנית. וכאן הרשב”א אומר שמכח שיקול דעת חכמים המצוה הזאת נעקרת לדורות.
ולגבי דברי הראב”ד, ראיתי עכשיו את דבריו ואני חושב שהרשב”א לוקח לפחות שני צעדים קדימה.
הראב”ד מדבר על מקום שמסברא י”ל שאע”פ שהתורה אסרה דבר בסתם מ”מ מכח סברא אפשר ללמוד להגביל את הוראת האיסור ולומר שבאופן מסויים הדבר מותר. לדעתי פשט דבריו שחכמים לא מחדשים דבר אלא לומדים שבכה”ג לא נאסר מעולם (וכמו שהוא כותב “אבל אין תימה דטעמא רבה איכא שפעמים שהוא פיקו”נ כמה נפשות כו’ ואפשר שיש שום פסוק על זה. ואפילו אין שם שום פסוק יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה אפילו בקום ועשה דברי הכל כשיש קצת טעם למתיר שאז אינו דומה לעקריה כו’ כך אני מפרש ובא שבדבר הדומה יפה, יש לעקור לכו”ע ויש ראיות רבות וטעמא הוי משום דבכה”ג לא חשיבא עקירה).
אבל הרשב”א סבור שיש בידם לעקור מצוה. עד היום היתה מצוה מכאן ואילך היא התבטלה.

מלבד זאת הראב”ד מתיר את האיסור מפני שיקול הצלת נפשות שהוא דבר שיש לו יסוד ברור בהלכה להתיר על פיו (ורק שלדעתו חכמים קבעו גבולות רחבים יותר להיתר זה מהמקובל), אבל הרשב”א סבור שלצורך חיי משפחה תקינים התירו איסור. אני לא זוכר איזשהוא מקור נוסף שבשביל כך יש לדחות איסור (לא לאו, לא עשה ולא דרבנן).

לפי דברי הרשב”א לא סביר לא להתיר משכב זכר להומואים כיום. לפי הראב”ד אני לא רואה מקום להתיר.

nav0863 הגיב לפני 6 ימים

לגבי המקומות שמשה ציין אעיר שג”כ אין כאן דמיון לדברי הרשב”א. זה שיש כח לחכמים בכל הדורות הבנות חדשות בדברי התורה כפי רוחב דעת כל אחד ואחד מהם זה ברור. באופנים כאלו אין כאן עקירה למצוה אלא פירוש. זה מבאר את דרשת ר”ע. וגם מבאר את ענין יחוד שהביא מהרא”ש, כיון שעצם האיסור לא נתפרש מתחילה אלא מכח דעת חז”ל, א”כ אין שום תימא אם בזמן מאוחר ראו בדעתם להתיר.

למדתי אתמול במקרה ירושלמי בסנהדרין שטוען את הטענה הזו, אני לא חושב שהוא מפורסם אבל לדעתי הוא מאד מעניין בדיון הנ”ל ואפשר לפתח סביבו דיון רחב יותר “א”ר ינאי אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה מה טעם וידבר ה אל משה אמר לפניו רבונו של עולם הודיעני היאך היא ההלכה אמר לו אחרי רבים להטות רבו המזכין זכו רבו המחייבין חייבו כדי שתהא התורה נדרשת מ”ט פנים טמא ומ”ט פנים טהור”.

גם ההלכה של עד אחד באשה דומה לדעתי להנ”ל (כתבתי ע”ז כבר מתישהוא באתר). מה שמאמינים לעד אחד בדבר העשוי להתגלות, שהוא דובר אמת לפי דעתו היא סברא דאורייתא. אך עדיין בי”ד לא מחוייבים לאמץ את תפיסת המציאות שלו. “נמסר הדבר לחכמים” לפי שיקול דעתם לדון מה הם עצמם חושבים על הסיטואציה, והאם לדון עפ”י ידיעת אותו העד או לחוש לטעות (זה פשט דברי הרמב”ם בסוף הלכות גירושין הכניס את הסברא דמילתא דעבידא לגלויי נאמן מדאורייתא ותוכ”ד מערבב שחכמים האמינוהו משום עיגונא).

עדיין לא מצאתי חבר לדברי הרשב”א מלבד הריטב”א בנדרים צ,ב והמאירי באותה סוגיא הנזכרת שג”כ הציעו את דרכו של הרשב”א.

mikyab צוות הגיב לפני 6 ימים

הראב”ד, והוא לא היחיד, כותב שהם יכולים לעקור דבר מה”ת בקו”ע. לא הבנתי את החילוק שלך.
ועוד, חכמים התירו להרוג מוסר ממון (ב”ק קיז), וכך נפסק להלכה.
האנלוגיה שלך להיתר משכב זכר להומואים היא מופרכת לגמרי. למה להתיר? כי זה קשה? זה תמיד היה קשה ונותר קשה.

nav0863 הגיב לפני 5 ימים

1- שמה זו הגבלה של הואת האיסור מסברא. שהתורה לא דיברה על מו(י)סר, כשם שהיו יכולים ללמוד זאת בגז”ש כך ניתן ללמוד זאת מסברא.
כשם שכל לימוד בגז”ש אינו עקירה של ד”ת, אלא גילוי מה שכבר נכתב בה, ה”ה הגבלת הוראת האיסור מסברא.

2- אכן טעיתי

השאר תגובה

Back to top button