הכתב, הצליל, ומה שראוי (בעניין הכשל הנטורליסטי)

שו”תקטגוריה: מחשבההכתב, הצליל, ומה שראוי (בעניין הכשל הנטורליסטי)
אופיר גל-עזר שאל לפני 4 שבועות

לכבוד הרב מיכאל היקר שלום רב,
 
יש לי תהיה על מה שהרבה קוראים לו “קדושת התורה” או “אלוהות התורה” או שהתורה היא “משמים”.
 
אני רוצה להתייחס לשאלה דרך דברים שקראתי ממך, ודי נראה לי שגם הבנתי אותם כשלעצמם.
אני קראתי שכתבת כמה פעמים על החיזוק לכך שהתורה אלוהית מתוך ההסטוריה המיוחדת של עם ישראל. אם אני לא טועה אתה מן הסתם מתכוון לגלויות והגאולות.
אני תמה קצת מה החיזוק פה.
אני תוהה אם זה עקרונית היה יכול להצטרף למכות מצרים, הצפונות בתורה (אם יש כאלו), נבואות שהתגשמו, ונגיד שהיו כל מיני ניסים שקשורים לדמויות שהמסורת התורנית מרוממת.
 
אגש לעניין- אני לא יודע לאשר או להפריך סיפורי ניסים או ידיעות על-טבעיות, אבל נניח שמחר כבוד הרב הולך ברחוב ומופיע לו מול העיניים באורח פתאומי לגמרי ספר ונוחת ישר לידיו. בספר כתוב, שראוי לרוץ כל יום שלוש פעמים וזה רצון האל. האם הרב היה סובר, שראוי לרוץ כל יום שלוש פעמים?
אני חייב להודות, שאני לא הייתי משתכנע מהספר כלל. אני לא יודע מה הקשר בין הכתב שהופיע מול עיניי, לשאלה או להבנה מוסרית כשלהי – מה ראוי ומה לא ראוי. למעשה, הדבר נכשל בכשל הנטורליסטי, שהצביע עליו דיוויד יום- זו קפיצה מעובדות לצו מוסרי. חסרה כאן חוליה לוגית שמקשרת בין הראייה החושית של הכתב להבנה המוסרית. זה כמובן היה אותו הדבר ממש נכון, אם הייתי שומע קול מכיוון מעלה, שהיה משמיע את המילים “ראוי לרוץ כל יום שלוש פעמים”.
מה קשר בין חוויה של צלילים ואותיות משום מקום, ויהיה זה באופן שנוגד את חוקי הטבע שאני מכיר עד כה, להבנה של מה שראוי לעשות?
 
לכן גם אם נאמר שהמסורת על מעמד הר סיני היתה בדיוק כפי שהגננת מספרת מבחינת העובדות, הרי שלא נגזרת שום חובה מוסרית מההבנה שבהכרתו של משה הופיע חוויה של מילים, בין אם היא ווקאלית ובין הופיעו לו מגילות בידיים או לוחות אבן.
אני חושב שהפתרון היחיד לבעיית הכשל הנטורליסטי הוא ההבנה שיש אינטואיציה, שמלווה את הדיבור, את הדיון האתי, את ההבנה של טקסט מנומק, ואיפושהו זה מתקשר תמיד בשורש העניינים לפגישה עם הקולות הפנימיים של הנפש, של נפש הזולת, של נפש החי.. זה הרבה פעמים מתקשר ל”ליבידו” שמתגלגל בצורות שונות בחיים.
אבל מה ההוכחה לכך שמשה קיבל אינטואיציה?  או שעם ישראל קיבל? אולי סתם היו דברים על טבעיים לכל אורך הדרך. אולי סתם שמעו קולות. וגם אם הוא קיבל אינטואיציה- איך אפשר לדעת שהיא היתה בהירה, ושהוא הבין אותה בעצמו כראוי?
אפשר לומר- אנו חווים באופן ישיר ואותנטי את זה מאבותינו, אנו שומעים את זה בקול האותנטי של הרבי, אנו מבינים שהמצוות מוסריות וכו’ וכו’.
אבל אז התורה היא כמו כל מסורת, וכל תורה מבחינת זה שאין רבותא שהיא “אלוהית” או “מהשמים” לעניין סברת חיוב קיומה, אלא שעל האדם לשמוע את חכמת הדורות, לשקול בעצמו, לשמוע חכמת עמים אחרים, לשמוע פילוסופים של המוסר, פוליטיקאים, פסיכולוגים וכו’ ולהכריע מה הכי מוסרי לדעתו.
 
ולעניין המחשבה על שכר ועונש- אם אלוהים ברא עולם עם הרבה רע והרבה טוב למרות שהוא כל יכול – סימן שמגמת בריאת העולם היא לא לגמרי בעד אושרנו או מיעוט סבלנו או ההיפך- גם לא למיעוט אושרנו וריבוי סבלנו,
ולכן אני לא בטוח שמגמת התורה, שהיא חלק מהבריאה, בהשתלשלות או באופן ישיר מהבורא, היא להורות לנו איך להיות מאושרים או לחלופין לאיים עלינו בבריונות. זה כמו שלא אתרגש הרבה מאיומים או הבטחות של אנשים שאני לא יודע שהם מתכוונים להטיב לי במיוחד או להרע לי במיוחד. אם זה אדם עם יחס אמביוולנטי כלפיי, אני לא אתייחס ברצינות למילים שלו (חוץ מכדי לטפל בו). גם ההסטוריה של עם ישראל- אני לא חושב שמישהו יכול להוכיח, שכמה שהיינו צדיקים יותר וקיימנו יותר מצוות חזרנו לארץ, או שככל שעזבנו את המצוות גלינו.
 
ולכן השאלה – מה הכוונה שהתורה “משמים” ואיך אפשר להוכיח זאת מלבד הטענות של טעמי מצוות? (נראה לי הרמב”ם והרב קוק דווקא הלכו בכיוון של הוכחה מתוך האתיקה)
 
בתודה רבה מאוד ושבת שלום,
אופיר

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 3 שבועות

לא הבנתי כלום. התחלת מהראיות ההיסטוריות לתורה ועברת לכשל הנטורליסטי ולשאר ירקות. אודה לך אם תוכל להאריך פחות ולחדד יותר.

אופיר גל-עזר הגיב לפני 3 שבועות

השאלה היא בקיצור – מה זה משנה איזה ראיות יש לעל-טבעיותם של לוחות הברית או הקול שמשה ועם ישראל שמעו, או לעל טבעיותם של ההקשרים בו הם הופיעו – לעניין השאלה אם ראוי לקיים מצוות התואמות לניסוח של הקולות ששמע משה או הכתב שהיה חרות על הלוחות? (שוב, אם יופיע לך ספר באופן על טבעי בין הידיים – תעשה מה שכתוב בו?)

mikyab צוות הגיב לפני 3 שבועות

איני יודע מהי העל טבעיות של לוחות הברית. מדובר על התגלות אלוהית, שבה בורא העולם נותן לנו תורה ובה הוא מצווה אותנו לעשות ולא לעשות כל מיני דברים. החובה לקיים לא קשורה לעל טבעיות או לשאר ירקות אלא לכך שמדובר בצו ה’.

אופיר גל-עזר הגיב לפני 3 שבועות

אפשר לקרוא לזה “הכשל המטא-נטורליסטי” כי מדובר בעובדות “על-טבעיות” ולא “טבעיות”, וזה מטעה כאילו אם הן על-טבעיות זה מקדם אותנו איכשהו למטרה של גזירת ערכים או נורמות מתוכן.
אבל המהות של הכשל היא אותה מהות: איך מעובדות בלבד – יהיו הן טבעיות או על טבעיות – אפשר לגזור ערכים (ידע נורמטיבי)? גם עובדה על-טבעית היא בסך הכל עובדה.

אופיר גל-עזר הגיב לפני 3 שבועות

לא ראיתי את התגובה הקודמת. איך אפשר לדעת שה’ ציווה את המצוות, ושהתורה לא היתה פשוט הופעה על טבעית וזהו? הרי אי אפשר לחוות את אלהים. איך אפשר לדעת קשר את החוויה של הקול או הכתב לאלוהים?

אופיר גל-עזר הגיב לפני 3 שבועות

(לדעתי אפשר לחוות את “אלוהות” בתפילה, אבל אז חווים את נוכחות בכל העולם, ואני מרגיש איך כל העולם הוא מלא נוכחות נשגבת, אבל בעולם הזה קיימים כל אבן ואבן וכל ספר וספר ולא רק ספרי התורה מלאים נוכחות, ובכל תפיסה טוטאלית של אלהים – לוגוס, “העצם”, השכל הנבדל, אידאת האידאות, “ההינו” וכו’ כל העולם נקבע על ידי אלוהים, כולל החוק הבריטי והקוראן, והמיין קאמפ, ולא רק דברים שמופיעים מחוץ לחוקי הטבע, ובכל זאת יש מה שמוסרי ומה שלא, וזה לדעתי עניין של מוסר טבעי, שמתפתח בדיוניים אתיים.)

mikyab צוות הגיב לפני 3 שבועות

לפי מה שנמסר לנו, כשפוגשים אותו יודעים שהוא שם ושמדברים איתו. כך נביא יודע שהוא מדבר עם הקב”ה ולא הוזה. בדיוק כמו שכשאני מדבר עם אדם אני יודע שיש מולי אדם ושזו לא הזיה. איני רואה שום קשר לכשל הנטורליסטי.

אופיר גל-עזר הגיב לפני 3 שבועות

איפה זה נמסר לנו?

אופיר גל-עזר הגיב לפני 3 שבועות

נשמע לי מהמקרא לגמרי ההיפך – לא מדובר על פגישה אלא על שמיעת קול. “לא ראיתם כל תמונה זולתי קול” “לא תוכל לראות פני כי לא יראני האדם וחי” (והרמב”ם כותב על זה שאי אפשר לדעת את מהותו של אלוהים).
גם הנביא מוכר כ-“מתנבא בשם” (כמו בדברים י”ג, וכן “וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה’ לא נודעתי להם”, “ואתה אמרת ידעתיך בשם”, “ואדעך בשם”, והעניין השם שמשרה נוכחות אלהית דומיננטי מאוד בתהלים כמו “הבו לה’ כבוד שמו”) או “חולם חלום” או נעזר במוזיקה.
שימוש בשמות ידוע ככלי לחוויות מסטיות “מלמטה למעלה” והוא תלוי במערך הפסיכולוגי של המיסטיקן כך שאמתות המסר נבחנת לגופו של דבר ולא לגופו של אדם, אלא אם כן הוא בעל הצטיינות מוסרית. אינני מבין איך חלומות יכולות לעזור להבין מה ראוי מלבד לרמוז על מה שראוי, כמו שאכן עושה פסיכואנליזה טובה, וגם המוזיקה מביאה בסך הכל להשראה גאונית.

אופיר גל-עזר הגיב לפני 3 שבועות

עוד מקום שאני מכיר בעניין הם דברי רס”ג ב”אמונות ודעות” בעניין זה, שהנביא רואה ענן כשהוא מתנבא וזה סימן בשבילו שהחוויה היא נבואה. יש כאן שלוש בעיות, לדעתי –
א. אלו דברי הרס”ג שחי בימי הביניים ולא בעת העתיקה, ולפחות אני לא מכיר את זה כדעה רווחת, כך שזו בהחלט יכול להיות המצאה שלו מתוך מחשבות אישיות וחוויות אישיות שלו.
ב. עצם הדימוי של ענן מתקשר לי לערפול ולא על בהירות כלל (וזה מתקשר לחוויה המסטית), כך שקשה לי לראות בכך סמל של “ידיעה” ברורה ומובחנת.
ג. אם מדובר על ענן בהיר שנראה כמו עננים שאנו רגילים לראות ביומיום בשמים – זה לא נראה לי סימן מרשים לכך שהדברים מאלהים (שהרי גם אם היה נוחת לי ספר מהעננים ויהיה כתוב בו לקפוץ שלוש פעמים לא הייתי מתרשם מכך.)

mikyab צוות הגיב לפני 3 שבועות

נמסר לנו במסורת מאבותינו שאומרים שקיבלו תורה בסיני. אחרת הם הזו הזיה. וכך לגבי כל הנביאים.

אופיר גל-עזר הגיב לפני 3 שבועות

(סליחה, בדברים י”ג לא מוזכר שימוש בשם)

אופיר גל-עזר הגיב לפני 3 שבועות

קודם כל – למה שלא הזו הזיה באמת? קרו שם כל כך הרבה דברים על טבעיים – כמו עשרת המכות וים שנפתח לשניים – אז למה שלא תהיה גם הזיה המונית?

אופיר גל-עזר הגיב לפני 3 שבועות

(שנית, במאמר מוסגר, שלא ממש קשור לדיון מהסוג שמנסה לתאר דברים בעולם במנותק מהקשר של שאלת האותנטיות, חבל לי שיש זלזול בהזיות. לדעתי, בני אדם שחווים הזיות חווים חוויה מאוד אותנטית בד”כ. כשכל המסכים וההדחקות נופלים, אפשר לגלות דווקא אמתות חשובות מהזיה. אני לא מעלים עיניי מהדמיון בין “פסיכוטים” שחושבים שהם “נביאים” ברחובות ירושלים, והולכים עירומים, למה שהנביאים מתוארים בשמואל כמתנבאים עירומים. העירום, ללא ההסתרות הוא ביטוי למצב אותנטי. לדעתי, סטיגמות על חולי נפש נובעים מההדחקות של אנשים “נורמלים” שמונעות מהם להכיר מצב האותנטי של מי שהגיע אליו – חרדה מהאותנטיות הזו אפשר למצוא בשריפת המגילות של יחזקאל, העיקר שלא יתקיים זכר לאותנטיות. הרי המשיחיות מתוארת כ”נבזה וחדל אישים לא תואר לו ולא הדר”, לא מובטח לנביא חיי פאר והכרה ציבורית. אם תשאל אותי הנביאים היו מוגדרים היום כחולי נפש, והיו מכניסים אותם למחלקה סגורה. אבל זה לא חדש, גם את ירמיהו הכניסו לחצר המטרה, ובנחמיה נאמר שבני ישראל הרגו את נביאיהם…)

אופיר גל-עזר הגיב לפני 3 שבועות

(מתוך ההבנה שמאמר המוסגר, הנבואה דווקא מאפשרת פגישה עם אמת, ויחד עם זאת, העל השומע את הנביא להאזין היטב ולשקלל יחד עם האמתות השונות בחיים, ולבחור בבחירה הכי אותנטית שלו – ושוב חזרנו לבחינה אתית של דברי הנבואה – אם כי אולי הפעם גם אני מעודד מוסר של אותנטיות כמו זה ש”מעבר לטוב ולרוע”.)

אופיר גל-עזר הגיב לפני 3 שבועות

ואם אחשוב בעזרת טיעון השפה הפרטית (בהתייחסות ל”חוויה של התגלות”) – הרעיון של “אבותינו קבלו תורה בהר סיני” הוא יכול להיות מובן לא אחרת מאשר על ידי צפייה בהתנהגות החברתית של בני אדם מסורתיים (או כדי ללכת לקראת הטיעון שלך – נגיד שכל המסורתיים היו דתיים אורתודוקסים מצויים), כמי שפועלים על פי כללים התואמים לנוסח ספרי ההלכה, ואומרים שהם “יודעים” מה נכון לעשות מאז הר סיני בהשתלשלות הדורות והשתלשלות החוקים שבעל פה ושבכתב (לא הצגת שום דרך להתייחס לאלוהים כקשור לתורה הזו עדיין). זה שמישהו או הרבה אנשים אומרים שהם יודעים איך לנהוג והם אכן נוהגים כך הרבה זמן – לא נראה לי מחייב, שהם אכן הולכים בדרך הנכונה (יש למשל הרבה גישות בפילוסופיות של המוסר שיכולות להביא לכללים שונים ויש להן הרבה חסידים).
אני אישית לא מבין איך מחזה כזה מחייב לוגית שראוי לי להצטרך לכללים האלה, אם אני לא חושב שהם מוסריים מתוך שיקול דעת שלי (וכמובן שאני פועל מתוך הקשר של איך שחונכתי והתרבות בה אני חי, ולא שוקל שיקולים משום מקום)

השאר תגובה