התנגשות בין הלכה ומוסר

לא אמרתי מעולם דבר כזה. מה שאמרתי הוא שכשיש סתירה קיצונית, כלומר כשהמחיר המוסרי הוא עצום ובלתי הפיך, אשקול את האפשרות שחכמים לא פירשו נכון את התורה. אם ברור שהם לא פירשו נכון אין חובה לשמוע להם במצבים כאלה (אפילו לשיטה שיש חובהה להישמע גם כשאומרים לך על שמאל שהוא ימין. אני טוען שבמחיר מוסרי נורא כולם יסכימו שאין להישמע להוראה שגויה). כמו בי"ד שטעה בדבר משנה. שימי לב שאת עצמך כתבת שמדובר בדין שלא ברור לי. אבל אם הדין כן ברור לי, המצב שונה.
מעבר לזה, כל התהליך של הליכה לסנהדרין ופסיקה שלהם, הוא הליך לבירור ההלכה. אני לא דן בשאלה מהי ההלכה אלא כשיודעים מהי ההלכה וזה סותר את המוסר. במצב כזה השאלה מי גובר. זה לא בהכרח מסור לסנהדרין. חשבי על הוראה של רופא שגורמת עוול מוסרי למישהו. הרופא כרופא ייתן את ההוראה הזאת מפני שזה תפקידו בכובעו כרופא. אבל אני לא בהכרח אשמע לו בגלל השיקול המוסרי.
כשהדבר כתוב בפירוש ההנחה שלי שהקב"ה עצמו לקח בחשבון את המחיר המוסרי ובכל זאת הורה לנו לפעול כך. לכן שם כנראה כן צריך להישמע להלכה. אבל כשמדובר בפרשנות של חכמים לעולם יש אפשרות שהם טעו. החובה הפורמלית לציית להם למרות שהוראתם שגויה לא יכולה להצדיק גרימת עוול מוסרי נורא.