חולין קב,קג
לכבוד מו"ר הרה"ג רב מיכי שליט"א אחדשה"ט
א)חולין קב:
ת"ש נטל צפור שאין בו כזית ואכלו רבי פוטר ור' אלעזר בר ר"ש מחייב אמר ר' אלעזר בר' שמעון "ק"ו על אבר ממנה חייב על כולה לא כל שכן" חנקה ואכלה דברי הכל בכזית עד כאן לא פליגי אלא "דמר סבר בחייה לאברים עומדת" ומר סבר בחייה לאו לאברים עומדת דכ"ע מיהא לא בעינן כזית
עיין רש"י ד"ה ורבי אלעזר ברבי שמעון מחייב – דקסבר שלימה "אין לך אבר מן החי גדול מזה" ובאבר לא בעינא כזית
לכאורה מלשון הק"ו וגם מלשון רש"י מבואר שהסברא הוא שהרבה אברים לא גרע מאבר אחד. אולם המשך הגמרא "בחייה לאברים עומדת" מבואר טעם אחר וצ"ע בזה.
ב)חולין קב:
רש"י ד"ה אלא אחת – דחד לאו הוא וכיון דבחדא אכילה וחדא התראה וחד לאו הוא חדא הוא דמיחייב "וכן כולן"
צ"ע בכוונת רש"י ז"ל.
ג)חולין קג.
רש"י ד"ה לריש לקיש קשיא – דהא "אפילו" לדידיה מתרי קראי נפקי וליחייב תרתי.
לכאורה לשון "אפילו" צ"ע, והול"ל "דהא 'אף' לדידיה" כו'
החותם בכבוד רב,
שלום.
א) אפשר להסביר שבחייה לאיברים עומדת ולכן יש איסור באיבר. וממילא שייכת הסברא שכולה נחשבת גם היא כאיבר (ולא שהרבה איברים כולל אחד, כפי שכתבת. כולה חשיבא כאיבר אחד גדול). אבל אם אינה עומדת לאיברים אז גם אם כולה כאיבר אין בכך איסור שהרי בה אין איסור איברים.
ב) הגמרא מסבירה שמדובר בחד לאו. אבל לרש"י היה קשה, שהרי בחד לאו עדיין ניתן להתחייב שניים, אם אכלם בשתי התראות ו/או בשני תמחויין וכו'. לכן הוא מוסיף שמדובר בהתראה אחת ובאכילה אחת (תמחוי אחד).
ג) יתכן שכוונתו לומר שאם שני האיסורים היו יוצאים מפסוק אחד ("בשר בשדה טריפה"), אזי לר"ל היה חייב אחת אף שהם שני איסורים. לכן הוא כותב שלר"ל מדובר שיצאו משני איסורים ולכן "אפילו" לשיטתו היה צריך לחייב כאן שניים כמו לריו"ח.
יישר כח.
ב) שאלתי על לשון ״וכן כולם״ ברש״י
דומני שכוונתו לומר שכך הוא בכל העבירות, שלא מתחייבים שניים אם הם בהעלם/זדון אחד.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer