מחברת שישית – ממעמד הר סיני להלכות בימינו
מודה מראש שזו אינה שאלה, אלא בקשה.
במחברת החמישית המטרה היתה לשכנע באמינותה של היהדות, והיא אכן מאוד משכנעת. אך היהדות המתוארת שם היא מאוד עמומה, בעוד שבפועל היא כל כך מורכבת ומסובכת. מבט במחברת יכול לעשות את הרושם שהמנהגים/מצוות/מסורת היהודית זה מן משהו שעבר מדור לדור ללא שינויים החל ממעמד הר סיני עד לימינו. למעשה, המחברת רק שכנעה שסביר להניח שהיה מעמד הר סיני וניתן שם משהו. לא מעבר לזה. ברצוני לדעת מעבר לזה, שבימינו זה התושב״ע (ובעיקר התלמוד).
עם כמה שאני מנסה, אני לא מצליח להבין את ההיגיון שבקבלת התלמוד כמקור מחייב כמו קבלת התורה בהר סיני. המושג הסכמת הציבור מאוד מעורפל בעיני. וגם אם נסכים מהו אומר, מדוע בכלל יש להתייחס אליו כשיקול לגיטימי?
הנושא הזה מאוד מאוד מבלבל אותי, ומקומות בהם התייחסת לו מצאתי רק בשו״ת פה ושם. אך אני מרגיש (ולדעתי גם קוראים אחרים) שצריך הסבר יותר מפורט, (ולכן הכותרת). כמו המחברת שעשתה את המעבר מאמונה באל פילוסופי לאמונה באל תאיסטי שהתגלה בהר סיני, אז אולי מחברת שתסביר איך עוברים מההסכמה שאכן היתה התגלות כזו, להסכמה על ההלכות בימינו.
לשיקולך, תודה.