סובייקטיביזם מוסרי

שו”תקטגוריה: מוסרסובייקטיביזם מוסרי
שלומי שאל לפני 3 חודשים

שלום הרב מיכאל,
אני לומד כעת את הספר של האוניברסיטה הפתוחה על בעיות בפילוסופיה של המוסר, ורציתי לשאול בנוגע לגישת הסובייקטיביזם, ובפרט לגישתו של יום, שרואה ברגש את המקור למוסר. התלבטתי בין שתי אפשרויות בהבנת הגישה:
א. אין דבר כזה “דבר ראוי” או “דבר מוסרי”. כשאנשים אומרים על משהו שהוא מוסרי, הם רק מביעים שיפוט רגשי (“זה רע לרצוח” – הרצח גורם לי להרגיש לא טוב). לפי זה, אין באמת טעם בוויכוחים מוסריים – שכן על טעם וריח אין להתווכח. אני מבדיל כאן בין הרגש לבין האינטואיציה, למשל, שיכולה לשמש ככלי הכרתי. 
ב. אפשרות אחרת פחות קיצונית, והיא רק מנסה להציע קריטריון סובייקטיבי לשאלה מהו הדבר המוסרי. לפי זה, כל אדם צריך (מבחינה מוסרית) לפעול בהתאם למה שנראה לו. כך יוצא שבפועל גישה זו מעניקה לגיטימציה מוסרית למכלול התנהגויות שונות (ובכך היא סובייקטיבית), אך עם זאת קיים בה רכיב אובייקטיבי (בעצם ההנחה הכללית לפיה כל אחד ראוי שינהג בהתאם לצו מצפונו הוא). גישה זו היא בעצם סוג של רלטביזם מוסרי, אך כזה שלא מתייחס לחברה כקובעת את ערכי המוסר אלא ליחיד עצמו.
כשאני קורא את יום, אני מתרשם שמצד אחד הרגש הוא המכונן את המוסריות לשיטתו (“המוסריות נקבעת על ידי הרגש”), ומאידך, לא לגמרי ברור לי האם הוא מסכים לטעון שאין דבר כזה מוסר מחייב. אשמח אם תוכל להבהיר לי מעט את העניין.
תודה רבה,
שלומי

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 3 חודשים

איני בקיא דיי במשנתו המוסרית של יום. אבל תיתכן עקרונית תפיסה שיש צו כללי ומחייב שכל אחד ינהג לפי רגשותיו. אלא שזה נראה לי צו מוזר ואיני רואה סיבה לציית לו אלא אם הקב”ה מתגלה אליי ואומר לי זאת בפירוש. העובדה שיש לי רגשות כלשהן כשלעצמה אין די בה כדי לומר שאני חייב לנהוג על פיהם (זהו הכשל הנטורליסטי של יום עצמו).
הנקודה אינה בשאלה האם החברה מייצרת את הערכים או היחיד. השאלה מהו אותו “ייצור” של ערכים. האם זו תולדה של רגש וזהו, אז אלו לא ערכים והם לא מחייבים. ואם מדובר בגילוי או חשיפה שנעשים ביחיד או בחברה כולה, כי אז לא מדובר ברגש אלא באינטואיציה.
לכן לדעתי אם רוצים לייצר מוסר תקף לדעתי צריך להחליף את המונח רגש באינטואיציה.

השאר תגובה