סנהדרין, מקור תורה שבעל פה

שו”תקטגוריה: הלכהסנהדרין, מקור תורה שבעל פה
אור פ שאל לפני 3 שבועות

שלום הרב מיכי(שוב אור מהקבוצה)
רציתי לשאול דבר שלא הצלחתי להבין למרות שמחפש עליו מידע . 
האם חז”ל פירשו את המצוות כולן בצורת חידוש כמוציא מתוך הפסוקים, או שמא הייתה להם כבר מסורת מעשית של מצוות ופשוט מהפסוקים חיפוש סמכא להם . 
ואם חידשו – מדוע עלינו להקשיב דווקא להם ולא לדעתנו האישית? הרי מצד לא תסור אין זה חל על חז”ל אלא על הסנהדרין היושבים בלשכת הגזית.
דבר נוסף, האם חז”ל יכולים לעקור מצווה דאורייתא ? ואם כן מאיםה הסמכות , מילא סנהדרין מצד החיוב כלפיהם שגם אז לא ברור מאיפה הסמכות כיוון שנאמר לא תוסיף ולא תגרע. שזה שאלה בפני עצמה על ההוספות והגרעות שעשו חז”ל עלציווי דאורייתא כגון 39 מלקויות במקום 40

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 3 שבועות

שלום רב.
ברור שחז”ל עשו את שני סוגי הדברים: גם מצאו עוגן להלכות קיימות וגם יצרו הלכות חדשות מכוח פרשנות ודרשות הפסוקים.
אין מחלוקת שיש להם סמכות לעשות זאת מכוח “לא תסור”. הרמב”ן חולק על הרמב”ם (ראה השגותיו לשורש הראשון) לגבי תקנות וגזירות, אבל שניהם מסכימים לגבי פרשנות ודרש התורה.
לגבי מיהם החכמים שיש להם סמכות הלכתית מכוח “לא תסור”? מעיקר הדין, רק לסנהדרין היושבים בלשכת הגזית. אבל הסכימו כל חכמי ישראל לתת סמכות דומה לתלמוד (תנאים ואמוראים), ומקובל שזה תקף. האם מי שחולק עליהם עובר ב”לא תסור”? לא ברור לי. אבל הוא עובר על הסכמת הציבור (כמו במעמד הר סיני). די ברור שלפי יסודו המחודש של הרמב”ם שסובר שניתן לחדש את הסמיכה “מלמטה” בהסכמת כל חכמי ארץ ישראל, סביר שגם להסכמה זו יש תוקף. אבל כאן מסכימים גם אלו החולקים עליו. תוקפה של הסכמה זו הוא או מכוח קבלת הציבור (ראה בית ישי דרשות סי’ טו שהאריך בזה), ואולי מכוח תקנת “שליחותייהו”, שהסמוכים בארץ ישראל ראו את חכמי בבל כשלוחיהם.
לגבי עקירת דבר מן התורה, הגמרא אומרת שאפשר לעקור בשב ואל תעשה. אבל כמה ראשונים (הראב”ד בתמים דעים ור”י בעל התוס’ ועוד) כתבו שכשהשעה צריכה יש רשות לעקור גם בקום ועשה. ובאמת הדברים מפורשים ברמב”ם בהל’ ממרים פ”ב ה”ד (עקירה לפי שעה). הוא תולה זאת בסמכות לענוש שלא מן הדין, וסמכות זו ודאי קיימת גם בזמן הזה (ראה שו”ע חו”N סי’ ב. וכידוע שו”ע מביא רק הלכות שנוהגות בזמה”ז).
כיצד זה מתיישב עם בל תוסיף ובת תגרע, עסקו בזה כבר הראשונים. ראה תוס’ ורשב”א ר”ה טז רע”ב. והרמב”ם הל’ ממרים פ”ב ה”ט נחלק בזה עם הראב”ד:
הואיל ויש לבית דין לגזור ולאסור דבר המותר ויעמוד איסורו לדורות וכן יש להן להתיר איסורי תורה לפי שעה מהו זה שהזהירה תורה לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו, שלא להוסיף על דברי תורה ולא לגרוע מהן ולקבוע הדבר לעולם בדבר שהוא מן התורה בין בתורה שבכתב בין בתורה שבעל פה, כיצד הרי כתוב בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו מפי השמועה למדו שזה הכתוב אסר לבשל ולאכול בשר בחלב, בין בשר בהמה בין בשר חיה אבל בשר העוף מותר בחלב מן התורה, אם יבוא בית דין ויתיר בשר חיה בחלב הרי זה גורע, ואם יאסור בשר העוף ויאמר שהוא בכלל הגדי והוא אסור מן התורה הרי זה מוסיף, אבל אם אמר בשר העוף מותר מן התורה ואנו נאסור אותו ונודיע לעם שהוא גזרה שלא יבא מן הדבר חובה ויאמרו העוף מותר מפני שלא נתפרש כך החיה מותרת שהרי לא נתפרשה, ויבא אחר לומר אף בשר בהמה מותרת חוץ מן העז, ויבא אחר לומר אף בשר העז מותר בחלב פרה או הכבשה שלא נאמר אלא אמו שהיא מינו, ויבא אחר לומר אף בחלב העז שאינה אמו מותר שלא נאמר אלא אמו, לפיכך נאסור כל בשר בחלב אפילו בשר עוף, אין זה מוסיף אלא עושה סייג לתורה וכן כל כיוצא בזה.
+/השגת הראב”ד/ הואיל ויש לב”ד לגזור ולאסור וכו’. א”א כל אלה ישא רוח שכל דבר שגזרו עליו ואסרוהו לסייג ולמשמרת של תורה אין בו משום לא תוסיף אפילו קבעוהו לדורות ועשאוהו כשל תורה וסמכוהו למקרא כדאשכחן בכמה דוכתי מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ואם גרע לפי צורך שעה כגון אליהו בהר הכרמל אף זה דבר תורה הוא עת לעשות לה’ הפרו תורתך, ולא תמצא איסור מוסיף אלא במצות עשה כגון לולב ותפילין וציצית וכיוצא בהן בין לשעה בין לדורות בין שקבעה בדבר תורה בין שלא קבעה.+  

אור פ הגיב לפני 3 שבועות

החידוש של הרמב”ם על הסמיכה כחידוש לדעתי צריך בעצמו מקור לדבריו שיאפשר לקבל אותו. ובאמת קשה לי לקבל.
זה שכולם קיבלו על עצמם את חז”ל כמקור סמכותם הוא לא נראה לי הגיוני ,אם העם יקבלו סמכות ע”ז זה גם יהיה בסדר? או צדוקים?
תמיד ייחסתי שחז”ל כמלמדים את המסורת המוכרת להם מהסנהדרין מצד זה אנו מקשיבים להם ולא מצד סמכותם. הינו שסנהדרין חידשו איסורי דרבנן וכו’ והעבירו במסורת הדאורייתא וכו’ולכן מצד זה חז”ל שערכו את הנושא בדיונים אנו מקבלים את דבריהם אך לא מצד סמכות חז”ל עצמם.

לגביי ‘שב ואל תעשה’ הבנתי שחז”ל יכולים להורות לא לקיים מצוות עשה כדי שלא יבואו לאיסור אחר.
האם זה חל לגביי קרבנות לעתיד לבוא?
ואם לא , איך הרב קוק כתב את הנ”ל:

ובעניין הקורבנות, גם כן יותר נכון להאמין שהכל ישוב על מכונו, ונקיים בעזרת ה’ כשתבא הישועה, ונבואה ורוח הקודש ישובו לישראל, כל האמור ביעודה כמאמר. ולא נתפעל ביותר מהרעיונות של התרבות האירופית, כי דבר ה’ אשר עִמנו, הוא עתיד לרומם את יסודי התרבות כולם למדרגה יותר עליונה ממה שיוכל כל שיקול דעת אנושי לעשות. ואין ראוי לנו לחשוב שבקרבנות מונח רק הרעיון הגס של העבודה המגושמה, אלא שיש בהם טבעיות קדושה פנימית, שאי אפשר שתתגלה ביפעתה כי אם בהגלות אור ה’ על עמו, ותחיה מקודשת תשוב לישראל – ואותה יכירו גם כן העמים כולם.

— אגרות הראיה, אגרת תתקצד

תודה רבה

אור פ הגיב לפני 3 שבועות

מחילה זו האגרת:

מכאן שנכונה היא הדרישה לרוממות זו, אך כשהיא באה בזמן לא מתאים – היא הורסת ומכלה. היחס לקרבנות הוא רק סעיף משאלת היחס הכללי לבעלי-חיים. כל זמן שאנו רואים בהם משרתי-האדם, ברכיבה, שעשועים, או מאכל, לא נוכל להתיימר בשם המוסר ולהימנע משימוש בהם דווקא לעבודת-ה’. רק כשהאכזריות האנושית תצטמצם במידה גדולה כל כך, ונשוב למצב שלפני המבול שבו היה אסור לאכול מן החי, יגיע הזמן גם לביטול הקרבנות. על כך יצטרך להחליט בית-הדין הגדול שבאותה תקופה, ולא בצורה שבה איש הישר בעיניו יעשה. ניסיון להקדים את הזמן ההוא אינו אלא שיבוש ועיוות הסדר הנכון וקלקול הדרך להתקדם בה (אגרות-ראיה א, מד, חזון הצמחונות והשלום, פרק ו).

mikyab צוות הגיב לפני 3 שבועות

אם יקבלו על עצמם ע”ז זה יהיה אכן מחייב מצד קבלת הציבור, אבל יהיה ערך מנוגד של איסור ע”ז, והוא ידחה את המחויבות החוזית. אבל כשמדובר במעשה נכון ולא פסול, החוזה מחייב. לא בכדי נזקקו לנעשה ונשמע, כלומר לקבלת הדברים על עצמם. ובאמת מעמד הר סיני הוא אבוהון של קבלות הציבור.
לגבי ביטול הקרבנות, לא חשבתי על הקישור לעקירת דבר מן התורה בשוא”ת. אולי. אני לא חושב שהראי”ה התכוין לאמירה הלכתית. הרי לעתיד לבוא גם המצוות בטלות וגם המועדים בטלים. אז למה אי אפשר שהקרבנות ייבטלו? לעתיד לבוא יתקיים: כן בשמים היא.
אמנם חידושו של הרמב”ם על חידוש הסמיכה נסמך על כך שלעתיד לבוא לא יהיו חידושי הלכות, שכן ראייתו היא מכך שכדי לכונן סנהדרין חייבת לחזור הסמיכה, והוא שולל חזרה של הסמיכה מלמעלה (כי בעינן סמוך מפי סמוך). ולפי דרכי אין צורך לזה.
ואולי ביטול הקרבנות ייעשה בדרך פרשנית. הפרשיות של הקרבנות יתפרשו או יידרשו בדרך אחרת ויוצאו מפשוטם. לזה לא מתייחסים כעקירת דבר מן התורה (ולכן את זה אפשר לעשות גם בקום ועשה).
אגב, הקפאה של הלכות בגלל נזק (ערכי או מעשי) אפשר לעשות גם בזמן הזה בלי סמוכים ובלי סנהדרין. וכידוע הקפאה זמנית יכולה להימשך לנצח (אין דבר קבוע יותר מן הזמני). וראיה לזה מלשון הרמב”ם הל’ ממרים פ”ב ה”ד שמשייך הקפאת הלכות כשהשעה צריכה לדין בי”ד מכין ועונשים שלא מן הדין, והרי דין זה נוהג גם בזמה”ז (ראה שו”ע חו”מ סי’ ב. וכידוע שו”ע מביא רק הלכות שנוהגות בזמה”ז).

אור פ הגיב לפני 3 שבועות

“אם יקבלו על עצמם ע”ז זה יהיה אכן מחייב מצד קבלת הציבור, אבל יהיה ערך מנוגד של איסור ע”ז, והוא ידחה את המחויבות החוזית.”
אבל גם להוסיף ולגרוע מצוווה…אפילו בשב ואל תעשה היא עדיין מנוגדת לתורה שבכתב לא?
לגביי זה שהר סיני כקבלה המונית מחייבת -מסכים נשמע נכון מאוד.

מצוות לכ’ לא בטילות לעתיד לפי עקרון הרמב”ם . או שתגיד שזה חידוש שלו?
פירוש חדש של המצווה הוא לא נחשב עקירה? והרי המצווה קדמה לפירוש לכ’ והפירוש נותן רק אסמכתא אליבא דרמב”ם.

ומה מקור הקפאת מצוות לצורך ערך? הרי התורה היא הערך . מאיפה אנו למדים זאת מהתורה.

במחילה על ריבוי השאלות פשוט הנושא מעורפל, אם לרב יש מאמר בנושא אשמח לקרוא.

mikyab צוות הגיב לפני 3 שבועות

עניתי כבר בהודעה הראשונה על בל תוסיף ובל תגרע.
בגמרא כתוב שהן בטלות. לא הבנתי את ההערה על פירושי מצוות. הפירוש מגלה מה שבמצווה. מה פתאום לראות בזה עקירה? וכי יש משמעות לפסוק ללא פירוש?
ראשית, יש ערכים מחוץ לתורה. כשהיא אומרת “ועשית הישר והטוב” ולא מפרטת, היא מניחה שאנחנו מבינים לבד. מעבר לזה, יש ערכים שמקורם בתורה וקיומם מצדיק עקירה (גם במקום שההלכה הטהורה עצמה לא מאפשרת זאת, כמו עת לעשות לה’ הפרו תורתך, או עבירה לשמה, או בי”ד מכים ועונשים שלא מן התורה).

אור פ הגיב לפני 3 שבועות

“בגמרא כתוב שהן בטלות.”- וכולם הבינו אותו לא כפשוטו אלא על שינוי העולם ולא שעולם כמנהגו נוהג שאז פשוט מחליטים העם לבטלן אלא שמכח שינוי המציאות לרמה מטאפיזית רוחנית כבר לא יהיה שייך שהמצוות ימשיכו להתקיים באופן הטבעי החומרי.

” הפירוש מגלה מה שבמצווה. מה פתאום לראות בזה עקירה? וכי יש משמעות לפסוק ללא פירוש? “- לפרש מצווה באופן שלא מקובל במסורת הרגילה לאורך השנים זה כפשוטו עקירה שלה. אם אפרש לא תרצח באופן שהמילה “תרצח” בכלל מתכווין ללא לרצוח בע”ח ולא בני אדם ולכן מותר לרצוח זה לא עקירה?

ראשית, יש ערכים מחוץ לתורה. כשהיא אומרת “ועשית הישר והטוב” – שזה דבר השם שציווה. ולא סתם מה שטוב וישר בעיני כל אדם לא?

תודה רבה

mikyab צוות הגיב לפני 3 שבועות

לא יודע מה כולם הבינו ומי אלו כולם. קושיות אין לבנות על כך. וחוצמזה, גם כאן מדובר בשינוי המציאות (עלייה רוחנית).

פירוש אינו עקירה. ראה רמב”ם ריש פ”ב מהל’ ממרים. הפירוש המקובל במסורת בעצמו נוצר מתיישהו. אז גם הוא עקירה? ודרשת ר”ע שהזכרתי לגבי “הדוה בנידתה” גם היא עקירה?

הסברתי שהישר והטוב זה הישר והטוב בעיני כל אדם. אין בתורה פירוט מהו אותו ישר וטוב. לשיטתך זהו ציווי לקיים את ההלכה? הרמב”ן ושאר מפרשים לא פירשו כן, אלא על מה שמעבר להלכה.

ראובן הגיב לפני 3 שבועות

לרב,
אינני מבין כיצד ניתן לגזור מהגמ’ שהיא סוברת שמצוות בטילות לעתיד לבוא, אמנם משפט זה כתוב שם, אך המעיין בסוגיא (נידה סא:) יווכח שכנראה אין כוונת הגמ’ כפשטותה (אני מודע לכך שהיו ראשונים שביארו את הגמ’ כפשטותה, השאלה ניצבת גם על דבריהם).
לפי דבריך שדברי הגמ’ כפשטותם, כיצד אתה מסביר את דימוי הגמ’ שם לדברי ר”י “במתים חפשי, כיוון שמת אדם, נעשה חפשי מן המצוות”, מה הקשר? ‘לעתיד לבוא’ היינו לגבי תחית המתים, כיצד א”כ הגמ’ מקשרת את זה לגבי חיי המת בעוה”ב? ניתן כמובן לפרש את דברי ר”י כך, כיוון שמת אדם פעם אחת, גם כאשר יחזור לתחיה הוא חפשי מן המצוות, אך מלבד שפירוש זה דחוק, לא ברור לפ”ז כיצד ר”י תומך עצמו בפס’?
בנוסף לכך, לפי הרב שדברי הגמ’ כפשטותם, לא ברור לי כיצד רב יוסף הוכיח שמצוות בטילות לעת”ל מכך שניתן לקבור מת בכלאים? ההוכחה שלו בנויה על שתי הנחות מאוד לא מובנות מאליו, א. המתים יקומו לתחיה מתוך הקבר עצמו. ב. המת יקום לתחיה עם הבגדים שבהם נקבר, היינו, הקב”ה גם יחזיר את הבגד בעצמו..
הרבה יותר ברור להבין את הגמ’ אם נלמד שהיא מדברת על עוה”ב או משהו כזה, עדיין השו”ט בגמ’ יהיה קצת מוזר, אך הרבה פחות דחוק, כך שבכלל להסיק מסקנות מגמ’ זו, נראה לי מאוד ילדותי.

mikyab צוות הגיב לפני 3 שבועות

אני מניח שאתה מבין לבד שקיימת כאן בעצמך את ההלצה הישיבתית: ויש להקשות בדוחק.
מעבר לזה, אני לא מסתמך על הגמרא אלא מביא אותה כאילוסטרציה. הסברתי שאין צורך לגמרא זו ולעיקרון המובע בה, אז בשביל מה כל הפלפול הזה?

ראובן הגיב לפני 3 שבועות

לרב מיכי,
צר לי, אבל הנחתך שגויה, וזאת משום שככל הנראה לא פתחת את הסוגיא הזו בזמן האחרון, פשוט, לכל המעיין אפי’ מקופיא בסוגיא מבין שהבנת המימרא בגמ’ כפשוטה שגויה.
ומה”ט לא הבנת את דברי. לא היה בזה שום פלפול. ולא היה כאן להקשות בדוחק, להפך, כן אמרתי, שניתן לתרץ מאוד בדוחק.

טוב לגבי עצם העניין, לא ידעתי שאינך מסתמך על הגמ’ ולא כתבת זאת. עכ”פ מעתה אדע.

לא הבנתי מה כוונתך באומרך ”הסברתי שאין צורך לגמרא זו ולעיקרון המובע בה”, מדוע א”צ לעיקרון המובע בה, זה נראה שהינך סובר שהעיקרון נכון, שתהיה עליה רוחנית גדולה ויהיו שינויים ניכרים.

mikyab צוות הגיב לפני 3 שבועות

עליך נאמר “ובצרתם לו צר”. 🙂 גם לי צר, אבל איני מסכים.
בשביל לראות שלא הסתמכתי על הגמרא אין לך אלא לקרוא את דבריי. הצעתי אפשרות לפרש כך את הגמרא, והסברתי בכמה צורות לא קשורות את האפשרות לבטל קרבנות גם בלי זה.

אור פ הגיב לפני 3 שבועות

לגביי תחיית המתים וסוגיית הבגדים .. אולי זה היה מתוך שמא האם האדם ייקבר ואז בדיוק תהיה תחיית המתים. וכן שבתחייץ המתים עליה רוחנית שגם תעלה את הבגד ממצבו הרגיל לרוחני וממילא מתוקן ממצב החטא שלו.
תודה רבה הרב מיכי על התשובות מאוד מעריך את זה

השאר תגובה