פרשנות או לקחים מבוססי תחומים חילוניים לתורה כתלמוד תורה

שו”תקטגוריה: הלכהפרשנות או לקחים מבוססי תחומים חילוניים לתורה כתלמוד תורה
מיקי שאל לפני 3 שבועות

שלום עליכם.
נשאלתי מחבר שמציג היבטים פסיכולוגיים בדמותו של משה רבנו, אם הוא רשאי לעשות זאת בבית מדרש.
דוגמה לדבר- הסבר העובדה שדווקא משה נחלץ לעזרת אחיו -כהכאת המצרי- על בסיס העובדה שלא היה מוטרד בצרכים השרדותיים. למעשה מדובר בשילוב עובדות שנחשבות ללימוד תורה -הכאת המצרי- וּקביעוֹת פסיכולוגיות.
צדדי הספק הם, שאחר ומצד אחד התוכן בו הוא עוסק הינו תורני (פסוקים, שחובה ללומדם מדין תלמוד תורה כמבואר ברמב\”ם תלמוד תורה א,י\”א) ורק החשיבה הצוּרנִית חילונית, יש מקום לומר שמדובר בלימוד תורה. מצד שני, התכלית אותה הוא מבקש להסיק היא חילונית (אישוש הנחות פסיכולוגיות) ואף המניע להכנת העבודה הוא כזה (רק הבחירה בדמותו של משה היא אישית מצידו).
עלה בדעתי לפשוט מהיסקים שחז\”ל הוציאו מהפסוקים, כמו \”לעולם אל יטיל אדם קנאה בין הבנים\”, \”למדך דרך ארץ שלא ישנה אדם מאכסניא שלו\”. שאף שאין כאן הלכה מחייבת, מכל מקום עצה טובה ודרך ארץ וסברה ישרה יש כאן ולא גרע מכל תלמוד תורה בגברא לשיטתכם, ועוד שממה שהבינו חז\”ל שלשם כך טרחה התורה לכתוב לנו פרטים מסוימים בסיפורים יש להסיק שיש כאן גילוי בעצם הפסוקים שרצון התורה להשמיע לנו שכך ראוי בעיני הקב\”ה (ולפי זה יש לדון כתורה בחפצא וכהיסק -על כל פנים סינטתי ואינטואיטיבי- מתוך גוף התורה). ובאמת הדעת נותנת שחילוץ עיקרון שהתורה משמיעה אותנו בסיפוריה ייחשב לפחות כרכיב תורני, ויל\”ע בסברה אם גם לאישוש ושימוש בסיפורי התורה כהמחשה לעקרונות מתחומי דעת לא-דתיים יש מעמד של רכיב תורני.
אם כן שני דיונים ישנם כאן- משקל הכוונה ומעמדה של טענה המשתמשת בסיפורי התורה כראיה.
בתודה מראש

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 3 שבועות

לא הבנתי את השאלה. במה זה שונה מכל פרשנות אחרת לתורה. חז”ל והמפרשים עושים זאת על כל צעד ושעל. אמנם לטעמי אין בזה ערך רב של לימוד תורה (כי פסיכולוגיה סביר יותר ללמוד מספרי פסיכולוגיה. זה יותר בדוק ויותר מוסמך, על אף הזלזול שלי בתחום הזה), אבל קטונתי מלקבוע שזה לא לימוד תורה. לכן יסדתי את המושג “תורה בגברא”, שהוזכר בדבריך.

מיקי הגיב לפני 3 שבועות

כאמור, חבר שלי מעוניין לאושש ולתמוך בטענות פסיכולוגיות על סמך קורות חייו של משה רבנו. הוא נוקט בעובדות הלקוחות מן התנ”ך, כאשר עיקר מגמתו היא בעצם הטענות הפסיכולוגיות.
בתשובתך טענת כי אין בין זה ובין פרשנות לתורה ולא כלום.
לענ”ד ישנם שני הבדלים משמעותיים:
1. מגמת העיסוק- גם אם פרשן בן-ימינו ישתמש במודלים סוציולוגיים או פסיכולוגיים כדי להסביר את התורה, החבר שלי עושה כמעט את הדבר ההפוך- הוא מאושש את המודלים על בסיס המאורעות בתורה.
2. הערך הנורמטיבי- כשחז”ל הסיקו עצות מן המקרא כמו “אל יטיל אדם קנאה בין הבנים” הם הסיקו מן הפסוקים את רצון ה’ שהוא בעל ערך נורמטיבי וממילא תורני, לעומת זאת החבר שלי מתייחס לרכיבים עובדתיים בסיפורי המקרא. ניתן לנסח את הנקודה הזו כך: האם יש מצוות תלמוד תורה בהעמקה ברכיב העובדתי בסיפורי התורה?

כל טוב ותודה מראש

K הגיב לפני 3 שבועות

אפרופו היבטים פסיכולוגים כמדמוני יש בפירוש “נחלת יוסף” (שכתב גם על מגילת רות) בעניין פרשת “שלח לך” מהקושיה עצומה שעולה מקריאת רש”י השני שם:
“ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה שנא’ (שמות ג) אעלה אתכם מעני מצרים וגו’ חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה” והרי אם הוא נמלך בשכינה וזה היה תשובתה מדוע הוא בסוף שלח את המרגלים?? זאת תימה עצומה וכמדומני שהנחלת יוסף מבאר זאת יפה. (וכן רואים זאת שהוסיף בשם ליהושע ברש”י שם)

בכל אופן, האם אין נפק”מ לעניין ברכות התורה לפרקי אבות לפי מאן דאמר מסוים?

mikyab צוות הגיב לפני 3 שבועות

הכוונות לא משנות מאומה לעניין זה. לכל היותר זו לא תהיה מצוות תלמוד תורה בהידור (לימוד לשמה). אז מה? אסור ללמוד לא לשמה בביהכ”נ?
לגבי לימוד תורה ברכיב הסיפורי בתורה התפרצת לדלת פתוחה. הארכתי בזה כאן כמה פעמים (ועוד יותר בטרילוגיה שלי). אבל זה לא שונה מפרשני המקרא. למה לא שאלת על לימוד רש”י על התורה בביהכ”נ? כתבתי כמה פעמים שלדעתי זו תורה בגברא (חפפש באתר). ושוב, השאלה האם יש כאן קיום של מצוות תלמוד תורה לא בהכרח קובעת האם מותר או אסור לעשות זאת בביהכ”נ.

K,
יישר כוח שהחלטת להוציא לאור את פירושיך לתורה. אבל למה בשרשור הזה? 🙂

מיקי הגיב לפני 2 שבועות

אני מקווה שאני לא מעמיס עליך בתגובותיי ומבקש סליחה מראש לאור ההנחה שלי שאתה אדם עסוק למדי.
באשר לטענתך שהכוונות לא משנות ולכל היותר מדובר בתלמוד שלא לשמה, לכאורה מלבד העובדה שחסר כאן ב”לשמה” חסר כאן אפילו ב”כוונה” (ויש הבדל בין השתיים כפי שקראתי פעם במאמר שלך, וכפי שהרב ליכטנשטיין בתחילת שיעוריו לזבחים העמיד). שימוש בדוגמאות מהתורה לביסוס אמצעים אחרים אינו אלא כ’מתעסק’ לגבי תלמוד תורה.
אציין דוגמה שעלתה בדעתי אמש-
הגמ’ בשבת ט ע”ב מחדשת שאף שאין חיוב להפסיק מסעודה כדי להתפלל מנחה (כל עוד יש שהות לעשות זאת אחר הסעודה), בערבית יש להחמיר לפי שזמנה כל הלילה ויש לחשוש שאדם יימשך עוד ועוד עד שלא יתפלל כלל. הגע בעצמך שיבוא פסיכולוג ובמסגרת הרצאה על דחיינות יציג את הפסיקה הזו כביטוי ליסוד נפשי בתופעת הדחיינות, וכי זה תלמוד תורה? בכלל לא מעניינות אותו ההשלכות ההלכתיות של העובדה שאדם נוטה לדחות את מה שהוא יכול, והוא רק נוקט כהמחשה נאה את העובדה שגם חז”ל שמו לב לכך.
לבטח תסכים שאם אכן אין מדובר בתלמוד תורה אלא סתם בעבודה פסיכולוגית אין לעשות זאת בבית כנסת.

באשר לרכיב העובדתי בתורה- אין לי ספק שלמימד הבסיסי של הרכיב הסיפורי בתורה יש ערך של תלמוד תורה; הלא נצטווינו ללמוד את המקרא. ובכך מתורצת קושייתך על רש”י (אולי לא לגמרי; נניח העיסוק באופן סיור המרגלים בארץ ישראל באופן של גא”ם או רק לאורך), השאלה היא רק על ההעמקה בפרטים שלא נזכרו והניסיון להסיק אותם על סמך היקשים כאלו ואחרים.

mikyab צוות הגיב לפני 2 שבועות

שלום מיקי,
ראשית, אני מעדיף לא במרווחים כאלה. אני כבר כמעט לא זוכר במה דובר.
לעצם דבריך, גם לגבי הדוגמה הזאת הייתי אומר אותו דבר. כבר כתבתי כאן שבעיניי לימוד עובדות התורה או אגדות חז”ל הוא לימוד שאין בו ערך תורני רב. אבל זה לימוד תורה (לפחות בגברא. ובפרשנות התורה ייתכן שאפילו בחפצא). תוכל לחפש באתר את ההבחנה בין תורה בגברא לתורה בחפצא.
אכן יש הבדל בין כוונה לבין לשמה. אז מה? גם אם חסר גם כוונה וגם לשמה עדיין זהו לימוד תורה (גם אם לא מצוות תלמוד תורה). אגב, דווקא לגבי לימוד תורה זו דוגמה שלא ברור שיש באמת הבדל בין כוונה ללשמה.

השאר תגובה