קידושין ונישואין שלא מדעת אביה של קטנה

שו"תקטגוריה: עיון תלמודיקידושין ונישואין שלא מדעת אביה של קטנה
אורן שאל לפני 5 שנים

שבוע טוב הרב ויום ירושלים שמח,
הגמרא בקידושין דף מ"ד ע"ב אומרת:

איתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אמר שמואל צריכה גט וצריכה מיאון אמר קרנא דברים בגו אם גט למה מיאון אם מיאון למה גט אמרו ליה הא מר עוקבא ובי דיניה בכפרי אפכוה שדרוה לקמיה דרב אמר להו האלהים צריכה גט וצריכה מיאון וחס ליה לזרעיה דאבא בר אבא דנימא הכי וטעמא מאי אמר רב אחא בריה דרב איקא צריכה גט שמא נתרצה האב בקידושין צריכה מיאון שמא לא נתרצה האב בקידושין ויאמרו אין קידושין תופסין באחותה

וכן בדף מ"ה ע"ב:

נתקדשה לדעת אביה והלך אביה למדינת הים ועמדה ונישאת אמר רב אוכלת בתרומה עד שיבא אביה וימחה רב אסי אמר אינה אוכלת שמא יבוא אביה וימחה ונמצאת זרה אוכלת בתרומה למפרע

משמע שהתרצות האב לקניין הקידושין והנישואין חלה למרות שברגע הקניין האב לא ידע. והרי קיימא לן  בב"מ כ"ב ע"א שתרומה שלא מדעת הבעלים לא הוי תרומה, שהרי בעידנא דתרם לא הוה ידע. אם כן מדוע לא אומרים גם בקידושין ונישואין שלא מדעת האב שבעידנא דקדיש לא הוה ידע?
בברכה,

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 5 שנים

לקידושין (מצד האישה) לא צריך את רצון האב אלא את התרצותו (שלא יתנגד). להפרשת תרומה צריך רצון של המפריש או שלוחו. קידושין מצד המקדש כמובן דרוש רצון ולא די בהתרצות. ובאמת בפ' אלו מציאות שציינת בסוגיית יאוש שלא מדעת יש דיונים ארוכים בהבחנה זו, דבפשטות ייאוש שלא מדעת מועיל רק היכא שלא נדרש רצון אלא רק התרצות.

אורן הגיב לפני 5 שנים

לפי דבריך קשה על הגמרא בקידושין דף מ"ה ע"א:

הנהו בי תרי דהוו קא שתו חמרא תותי ציפי בבבל, שקל חד מינייהו כסא דחמרא יהב ליה לחבריה, אמר: מיקדשא לי ברתיך לברי; אמר רבינא: אפילו למאן דאמר חיישינן שמא נתרצה האב, שמא נתרצה הבן לא אמרינן. אמרי ליה רבנן לרבינא: ודילמא שליח שויה! לא חציף איניש לשויי לאבוה שליח. ודילמא ארצויי ארצייה קמיה! אמר ליה רבה בר שימי: בפירוש אמר מר, דלא סבר להא דרב ושמואל

משמע מהגמרא הזאת שיש הוה אמינא שהבן יתרצה לקידושין של בת החבר למפרע. הגמרא הייתה צריך להקשות כאן שבעידנא דקדיש לא הוה ידע, ומשם לעבור לשליח, אבל היא לא מזכירה את עניין הקידושין שלא מדעת, כנראה בגלל שהיא הבינה שאין בזה בעיה.

אורן הגיב לפני 5 שנים

כלומר, אם כל הבעיה בתרומה שלא מדעת היא שמדובר ברצון ולא התרצות, אז גם בקידושי הבן הגמרא הייתה צריכה לומר שגם אם הבן התרצה לבסוף, אין פה קידושין כי לגבי הבן צריך רצון ולא רק התרצות.

mikyab צוות הגיב לפני 5 שנים

אם האב מקדש מישהי עבורו אולי די בהתרצות. וגם בשלב שלפני שאלת השליחות מדובר בדין זכין שהוא כעין שליחות. אם אני פועל עבורך מדין זכין נראה שדי בהתרצות שלך כדי שהעניין יחול.

אורן הגיב לפני 5 שנים

יש גמרא בקידושין דף ז' ע"א: "הילך מנה והתקדשי לפלוני – מקודשת". רש"י פירש שם:
הילך מנה והתקדשי לפלוני – והוא שלוחו אלא שמקדשה משלו.
לפי דבריך ניתן לקדש מישהי לפלוני אפילו במקום שהוא אינו שלוחו, אלא מדין זכין. דלא כפרש"י כאן. האם הבנתי נכון?

mikyab צוות הגיב לפני 5 שנים

לא בהכרח. ראשית, יש שם בדין ערב מחלוקת ראשונים אם צריך להיות שלוחו (ריטב"א, ככל הזכור לי). שנית, אביו יודע מה נוח לו ולכן יש קידושין מדין זכין. אדם אחר לא בהכרח יודע מה הוא רוצה ולכן אין כאן דין זכין.

אורן הגיב לפני 5 שנים

גם אם אדם אחר לא יודע מה הוא רוצה, איזה צד חובה יש בלקדש למישהו אישה? אם הוא לא מעוניין בה הוא יכול לגרשה מהאירוסין.

מיכי הגיב לפני 5 שנים

אני לא חושב שזו נקראת זכות. גירושין זו פרוצדורה והיא גם עולה כסף (סופר וקלף) ואדם גרוש ערכו בשוק יורד.

אורן הגיב לפני 5 שנים

עדיין קשה כי בהמשך הגמרא שדנה בשמא נתרצה הבן יש רש"י שאומר כך:
ודילמא ארצויי ארצי – בן קמיה אביו וגילה לו דעתו שהוא חפץ בה והאב נעשה לו שליח מאליו וזכין לאדם שלא בפניו.
משמע שללא גילוי דעת הבן, האב לא יכל לקדש לו את האישה מדין זכין.

מיכי הגיב לפני 5 שנים

עוד יותר טוב. זה בדיוק מה שאמרתי: שאין דין זכין לבעל המקדש אלא רק אביו שיודע מה טעמו (ורש"י דורש שגילה לו דעתו בפירוש).

השאר תגובה

Back to top button