תוקף דיני דרבנן

שו”תקטגוריה: עיון תלמודיתוקף דיני דרבנן
מ' שאל לפני 5 שנים

שלום
הרדב”ז (שו”ת ד,קמה) כותב שאדם צריך להוציא את כל ממונו כדי לא לאכול איסור אפילו מד”ס כיון דכל גזרות דרבנן אסמכוהו אלא תסור.
זאת, בלי להתייחס למחלוקת הרמב”ם והרמב”ן בשורש הראשון.
האם לדעתך יש בדבריו גישה כללית (וא”כ קשות קושיות הרמב”ן) או שזו החמרה רק בנוגע לדיני אכילה?
 

בברכה,

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 5 שנים

שלום רב.
לא נראה שמדובר על איסורי אכילה בלבד, אחרת הנימוק אינו ממין העניין (שאסמכוהו על לא תסור).
מפרשים רבים מניחים כמובן מאליו את שיטת הרמב”ם, או מפני שהלכה כמותו (בגלל מעמדו כפוסק) או בגלל שכלל לא הכירו את שיטת הרמב”ן (בעיקר בהשגותיו לשורשים שאינן כה ידועות). אמנם הרדב”ז נוקט לשון שאסמכוהו על “לא תסור”, שמשתמעת כרמב”ן (אלא שזו לשון הגמרא עצמה בשבת לגבי נא חנוכה, שהיא מקור דברי הרמב”ן, ולכן אין הכרח שכוונתו לשיטת הרמב”ן).
אבל מעבר לזה מצאנו בכמה מקומות שהיחס לדיני דרבנן שמסתעפים מדאורייתא הוא כאלו דיני דאורייתא עצמם.  למשל הר”ן סבור שיש חובת ייהרג ואל יעבור על אביזרייהו דעריות דרבנן.
קושיות הרמב”ן לא צריכות להפריע, כמו שלרמב”ם וסיעתו הן לא מפריעות. כידוע אפשר ליישבן די בקלות.

מ' הגיב לפני 5 שנים

שבוע טוב
בהיותי בענייני ברכה על איסורי אכילה ראיתי בתשובת חלקת יעקב (אור”ח סוף סימן נד) משם ר”ש שקופ, תשובה לשאלת הרמב”ן על הרמב”ם: לאו של “לא תסור” אינו אלא לאחר שחכמים אסרו, ורק לאחר שאסרו, התורה הזהירה שלא לסור ממה שאמרו חכמים ובאמת קודם שאסרו אין ל”לא תסור” תוקף . ואינו דומה לספק נבלה שהלאו והספק באים כאחד. וממילא, ספיקא דרבנן לקולא שכן הדאורייתא עדיין לא הופעל.
א”כ, הדילמה שהצבעת עליה במאמרך על השורש הראשון, אינה בינארית – או מדאורייתא ואז לחומרא, או מדרבנן ואז זה לא ברור מה התוקף.

בברכה,

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

שבוע טוב.
לא הבנתי את דבריך. אם כוונתך שספק ציווי אינו ציווי – אכן נכון. זה מה שמיישב רש”ז אויערבאך בהערותיו על הש”ש (ש”א), וכך דומני משמעות דברי הר”ש שקאפ בשער א. ככל הזכור לי כתבתי זאת שם.

השאר תגובה

Back to top button