הבנת גדרי האני ומעגליו – אמרגנטיות – שבבי מנטליות

שו”תקטגוריה: פילוסופיההבנת גדרי האני ומעגליו – אמרגנטיות – שבבי מנטליות
קובי שאל לפני 2 שנים

בס”ד
שלום הרב,
1. רציתי לשאול מה היחס בין “האני” האינבדואלי לבין המעגלים שסביבי משפחתי,הקהילה, העם, העולם וכד’.
זאת אומרת, האם אתה מתכוון שכפי שניתן לחלק בין גופי לבין התודעה שלי, ולטעון ש”האני” היותר מובהק זהו המימד המנטלי “הנשמה”, אך אם זאת קיים לי גם מימד חומרי כמו כפות האצבעות, כך גם “האני” לא נכון לזהתו שנגמר בידיים אלא מתרחב גם למעגלים רחבים יותר כמו משפחה, עם והעולם?
או שמא, אתה מתרגם טוען זאת במישור הנורמטיבי – שאני שייך לקבוצה שגדולה ממני.
2.  מהו מקור ההבנה של הרב לכך שקיים קולקטיב, הרי הרב לשיטתו בספריו לא מקבל אמרגנטיות חזקה, אז כיצד נוצר מאוסף של יחידים משהו כמו קולקטיב? ועד כמה שזה ישות ממש מה היחס בינה לבין האינדבדואל. וכיצד ישות שכזאת נוצרת בתהליך ההתאגדות.
3.  הרב טוען שבמידה וזוכרים מישהו אז משהו שלו נשאר אצלי וכך כביכול בבחינה מסויימת הוא נשאר בעוה”ז, רציתי לשאול האם הרב האריך היכן שהוא בהבנת העניין הזה? ע”מ להבין את תמונת “האני” שלך.
נ.ב 
אומנם קימ”ל כהרב לעניין המחקרים על התניא שמי שמנסה להגדיר את האני כושל בין דיבור על הדבר כשלעצמו להגדרת תכונתיו. אך עכ”פ באתי לבקש מהרב הרחבה לתכונות גדרי האני האינדבדואלי ומעגליו ברמה הרחבה.

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 שנים
  1. לא הבנתי את השאלה. אני מרכז והאחרים הם פריפריה? למה? מה מיוחד דווקא בי? המחויבות שלי היא כמובן קודם כל לעצמי, ועל כך דיברתי בטור 266.
  2. אני לא טוען כאן לאמרגנטיות. להיפך, טענתי היא שיש בקולקטיב עוד משהו מעבר לפרטים שמרכיבים אותו. בדיוק כמו שהנשמה הופכת את הגוף ליישות אורגנית, וזו לא אמרגנטיות. חז”ל קוראים למשהו הזה שרו של העם (ורואים בו מלאך. אבל מבחינתי זו מטפורה למשהו כמו נשמת העם. ובמובן של האנושות כולה הקב”ה הוא “אחד העם”). את השאלות כיצד היישות הזאת נוצרת לא הבנתי. היסטורית? פוק חזי. מטפיזית? אני לא יודע לענות על שאלות כאלה.
  3. לא זכור לי.
ק הגיב לפני 2 שנים

1, לא התכוונתי במובן הנורמטיבי אלא במובן האונטולוגי. משל למה הדבר דומה, כפי שאתה אוחז שהיד שלך היא חלק מ”האני”, כך ניתן לומר שהאני לא נגמר בכפות האצבעות אלא בקהילה/בעולם וכד’. ואז לפתור את שאלת האלטרואיזם בטענה שאני פועל בשביל אני, אבל לא אני האינדבודאלי אלא העולמי הכולל.
2. אם ככה זה ממשיך להתקשר ל1., מה הכוונה שיש ישות כזאת בשם נשמת האומה? האם הנשמה שלך למשל היא חלק מנשמה יותר גדולה (השתלשלות וכד’)? כיצד זה פועל במובן המטאפיזי.
הרי אם מדובר בשתי ישויות שונות לחלוטין אז לא ברור מה הקשר בין העם לבין הפרטים שבו….

mikyab צוות הגיב לפני 2 שנים

1. לא הבנתי. רבים כבר טענו שמוסריות היא אגואיזם כלפי הכלל. מה לפלפול הזה ולנו?
2. לא יודע. לכן הדיון הזה באמת נראה לי מיותר ולא מוגדר היטב. בכל אופן, אם כוונתך להתייחס אלוהים ביחס לאנושות כמו נשמה ביחס לגוף, זה רעיון ישן ולא קשור לפנאנתאיזם. אם זו משמעותו אז זה סתם משחק מילים לא מעניין.

ק הגיב לפני 2 שנים

.2.1. לא מצד הפלפול אלא מהצד האונטולגי.
האם סביר לטעון שהאני לא נגמר בתודעה ובגוף אלא רק מתחיל שם, וממשיך לעוד דברים בהוויה למשל משפחה או אומה.
כי אם שרו של העם הוא חיצונית לאנשי העם, כיצד בידיוק יש קשר בין שרו של העם לאנשי העם.
אך אם מדובר בזהות ביניהם האם זוהי לא חשיבה אמרגנטית?

בס”ד י”ב בטבת תש”פ

לק’ – שלום רב,

לכל שר יש משרד שהוא ממונה עליו, יש שר פנים ושר חוץ, שר ביטחון ושר כלכלה, שר משפטים ושר חינוך, והשר לא יכול למלא את תפקידו ללא ‘משרד’ המוקדש להוצאתו לפועל של ייעוד זה.

לכל יחיד ויחיד יש ייעוד אישי, מטרה שהוא קובע לעצמו. אך מכיוון שהאדם בדרך כלל לא מוצא טעם רק בלאכול ו’לשתות וליהנות מהחיים’, אלא זקוק גם לייעודים שיש בהם תיקון העולם ויישובו. יש שרואה את עניינו בטיפוח התרבות, יש בפיתוח המדע, יש שייעודו לטפח את הכלכלה ויש שמוצא את ייחודו בטיפוח הבריאות או איכות הסביבה ויש שייעודו להביא לעולם צדק ויושר.

ייעודים אלה אין אדם יכול להגשים ביחידות ועליו להצטרף לקולקטיב, ל’משרד’ שיטפח ויוציא לפועל ולכן חלק בלתי נפרד מזהותו של אדם היא שייכותו ל’משרד’ לקולקטיב המגשים את אותה אידיאה שאותה הוא רואה כייעודו המרכזי.

בדרך כלל האדם בוחר לאיזה ‘משרד’ להשתייך, ושייכותו לאותו קולקטיב אינה מהותית, היום הוא ב’קולקטיב’ זה ומחר ב’אחר’. שונה מכולם הוא האיש הישראלי שבוראו בחר בו להיות ב’משרד הקדושה’ שנועד לקיים ‘ממלכת כהנים וגוי קדוש’ שיפיץ בעולם את ערכי התורה ואמונתה.

‘קולקטיב’ זה נוסד כ’קולקטיב’ ע”י יעקב ובניו שמהם הופך סיפורם של האבות כיחידים לסיפורה של אומה בעלת ייעוד, ולכן כל עוד זרעו של יעקב קיים – גם יעקב כמייסד ה’קולקטיב’ קיים, שהרי ייעודו של יעקב לא תיתם עד סוף כל הדורות.

בברכה, ש”צ

ק הגיב לפני 2 שנים

לוינגר,
אם ככה כל מטרת הקולקטיב היא רק כאמנה חברתית, שתוציא לפועל את מניעי רצון היחיד ע”י משרתים נוספים למלאכה זאת…אך אני מסופק אם זוהי התפיסה של הרב.
כמו כן, משמע קצת מדבריך שאותו אידא-ל של הגוי אינו אובייקטיבי כי אם מטרה שרירותית להשביע את תאוותו.

אידיאל הוא אידיאל (לק') הגיב לפני 2 שנים

בס”ד י”ב בטבת תש”פ

מה תהיה עמדתו של רמד”א לגבי הצעתי אינני יודע, אך דומני שאין זה מהנמנעות, שכן איני אומר ש’ייעוד האומה’ מהותני.

לפי הצעתי ‘שר האומה’ הוא האידיאל שביסוד קיומה של אותה ‘אומה’ או ‘קולקטיב’ שלשמו מתאגדים אנשים, ואין לי שום סיבה לטעון שלגוי אין אידיאלים שמניעים אותו. עובדה היא שיש אנשים מאומות העולם המוסרים את נפשם על אידיאלים בהם הם מאמינים.

ההבדל שציינתי הוא אם האידיאל שלשמו פועל הקולקטיב הוא בחירי או נקבע בהחלטה אלקית. אם
האידיאל בחירי יכול להיות שפלוני מאמין היום בקומוניזם ולכן יצטרף בכל ה’ברען’ לרפובליקה העממית של צפון קוריאה או סין, ‘יסוד כסא הקומוניזם בעולם’ 🙂 ומחר יגיע למסקנה שדווקא האיסלאם הוא שיגאל את העולם ומעתה עליו להצטרף לאיראן או לדעא”ש הנושאים דגל זה 🙂 ומחרתיים יגיע למסקנה שדווקא הדמוקרטיה תגאל את העולם ויצטרף לארצות הברית של אמריקה.

לעומת זאת, הייעוד של ‘קהלת יעקב’ אינ בחיר. הקב”ה ייעד כל יהודי להיות חלק מנושאי דגל זה ואין הוא בן חורין להימלט ממנו, ירצה או לא ירצה, הוא חלק מהקולקטיב שזה ייעודו.

בברכה, ש”צ

ק הגיב לפני 2 שנים

תודה,
מה היחס בין האידאל ל”קולקטיב בחירי”? אם כל קולקטיב הוא בחירי אז הכוונה שהיחידים משפיעים על הקולקטיב שהוא בתורו משנה את האידאל שלו, אך אם ככה כיצד ניתן לומר ששרו של הקולקטיב הוא האידאל…
ב. לא הבנתי את היחס בין היחידים בתוך אותו קולקטיבי, האם קיים שם שלם מסך חלקיו? כי משמע מדבריך שלאנשים השונים שם לא קיים דבר מהותי במשותף רק רעיון משותף.
אך אם ככה קשה בדיני המלחמה כיצד ניתן לקיים דין רודף של הקולקטיב על החשבון היחידים.

אם אני מגדיר כ’שר האומה’ את האידיאל המנחה אותה (וכדברי הרמב”ם שהמלאכים הם המחשבות הטובות והמזיקים הם המחשבות הרעות), הרי שאם האגודה שינתה את ייעודה, הרי ש’פנים חדשות’ באו לכאן. האנשים אולי אותם אנשים אך ה’אגודה’ היא אגודה אחרת השייכת לתחומו של ‘שר’ (=אידיאל) אחר. משל אריסטוטלי: אם אקח קרשים שהיו כסא ואהפוך אותם לשולחן – הרי שה’צורה’ נשתנתה כליל אף שה’חומר’ הוא אותו חומר 🙂

לעומת ה’אומה’ שהיא בראש ובראשונה מושג מ’עולם האידיאות’ שהוא עולם ממשי ביותר, שכן האידיאה קיימת ומשפיעה בעולם, גם אם נחלשה או בטלה המסגרת המדינית שתמכה בה – יש מושג של ‘מדינה’ שמוגדרת ע”י קיומו של שלטון שמשליט את מרותו על טריטוריה, והסימן הקובע זאת הוא ‘טבעו הולך במדינה’, המטבע שטובע המלך הוא אמצעי התשלום המתקבל באותה מדינה. התורה מכירה במוסד זה כדי שלא יווצר וואקום המביא ל’איש את רעהו חיים בלעו’..

במדינה’ שהיא באמת רק ‘חברת אחריות גדולה’ אין אנחנו אומרים שהיחידים בטלים לעומתה. מה שמותר למלך מצד ‘דינא דמלכותא’ – מותר, אך מילימטר אחד מעבר לגדרי ‘דינא דמלכותא’ הוא גזל גמור מצד המלך. וכך למשל קובע הרמב”ם (פי”א מהל’ גזילה) שחוק המלך המפלה בין אנשים – אין לו תוקף והוא ‘גזלנותא דמלכותא’ ולא ‘דינא’.

נראה שמשפטי המלחמה הם ‘רע הכרחי’. כל עוד שזקוקים אנחנו למלכויות כדי שלא יהיה העולם הפקר , וכל עוד שאין סמכות משפטית בינלאומית שתכריע בסכסוכים, יש סמכות בידי כל מלך להיאבק על מה שנראה לו צודק ואי אפשר לדרוש משום ממלכה להיות ‘פראיירית’ כלפי אויביה, לדעת בעלי ‘תורת המלך’ במלחמות בין האומות ובינן לישראל – אין הכלל של ‘אין דוחין נפש מפני נפש’, אלא פיקוח נפשם של מעטים נדחה מפני פיקוח נפשם של הרבים.

כשיתקיים חזון הנביאים שכל הגויים ינהרו אל בית אלקי יעקב כדי שמלך המשיח יורם מאורחות ה’ וישפוט בין הגויים – באמת לא יהיה עוד צורך במלחמות, ומלך המשיח יורה לשר צבאו ‘אזן [=נשק] כות’, הטנקים יכתתו לטרקטורונים ונערות ישראל תצאנה בהם לחרוש את השדות 🙂

mikyab צוות הגיב לפני 2 שנים

אם יש לקולקטיב “נשמה” משותפת (ה”שר”), הוא הופך את הקולקטיב ליישות אורגנית. אתה יכול לקרוא לזה שה”אני” לא נגמר, אבל לדעתי זה מינוח מטעה. האני כן נגמר, אבל האני הזה הוא בכפל כובעים: כובע אינדיבידואלי וכובע של איבר באורגניזם או חלק מקולקטיב. כמו שנכון לומר שהיד נגמרת בגבול היד, אבל היא איבר באורגניזם שהוא הגוף.

השאר תגובה