סיפור יעקב ועשיו

ויקח את יהודית ואת בשמת… ותהיינה מורת רוח ליצחק ולרבקה.

בס"ד ו' בניסן פ"ב

יש בסיפור של התורה כמה עובדות מקדימות, המעוררות שאלה בדבר הלגיטימיות של מתן השלטון במשפחת יצחק 'הוה גביר לאחיך' לעשיו,

א. אמירת ה' לרבקה בעת קושי ההריון 'שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו, ולאום מלאום יאמץ, ורב יעבוד צעיר', משתמע שהשלטון יגיע לצעיר.

ב. עשיו מכר את הבכורה לאחיו, ואף נשבע על כך. משמע שזכויות הבכור עוברות מתוקף המכירה ליעקב.

ג. מורת הרוח של יצחק ורבקה מהתנהגותן של נשי עשיו.

למרות שלושה נימוקים כבדי משקל אלה מחליט יצחק למנות את עשיו ל'בן ממשיך'. לא מבואר בכתובים האם יצחק יודע על הנבואה 'ורב יעבוד צעיר' ועל מכירת הבכורה, ואף על פי כן הוא מבקש למנותו ל'גביר לאחיו', או שמע לא ידע – ובכל זאת משום מה הוא משלים בדיעבד עם מעשה ההטעיה של יעקב, ואומר 'גם ברוך יהיה'.

כדאי לציין שגם בברכה שייעד יצחק לעשיו (לפי מחשבתו') אין כל התייחסות ושבח ל'תחביבו' של עשיו – הציד. יצחק מברך אותו בהצלחה דווקא ב… עבודת האדמה, ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש'. 'על חרבך תחיה' לא היה שם…

נראה שמעמד הברכה של יצחק, מהול בביקורת מרומזת על ה'קריירה' שבחר לו עשיו כ'צייד'. יצחק אמנם מעריך את מקוריותו של עשיו ואת עיסוקו בצייד, אך הוא מנסה בעדינות לרמוז לבנו: תתחיל ל'התקרקע' ותתחיל להיות איכר כמוני.

אולי מבין יצחק שהנבואה על 'לאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר' היא נבואת פורענות. אם האחים יריבו – דווקא הצעיר ינצח, אך אם יפתחו קריירות מקבילות, אחד עובד אדמה ואחד רועה צאן 'יושב אהלים' – תהיה הבכורה לגדול, לעובד האדמה!

משראה יצחק שתוכניתו להתגבר על הנבואה 'ורב יעבוד צעיר' ע"י עקיפתה לא הצליח – קיבל יצחק את הדין ואמר 'גם ברוך יהיה'.

אך 'בסופו של יום' – יצחק הוא המנצח. שני האחים משלימים זה עם זה. יעקב נוהג כבוד מלכים באחיו הגדול, ועשיו בוחר מדעת לוותר על ארץ כנען ולהשאירה בידי יעקב 'וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו'.

בברכה, יפתח להד ארגמון-בקשי

יש לציין שמי שיזם את ה'מבצע' היתה רבקה. יש כאן מחלוקת בין נביא ונביאה על פרשנות 'ורב יעבוד צעיר'. יעקב הוא רק שליח של אימו.

ולאימו יש טענה צודקת כלפי האב: 'אני שותפה כהורה לבנים, לא פחות ממך. אני נביאה לא פחות ממך, ודווקא לי יתרון גדול: אני זו שסבלה תשעה חדשים את צער ההריון הקשה, אז אין לי זכות להיות שותפה מליאה בהחלטה, כשרה שה' אמר לאברהם: שמע בקולה'.

ולכן יכולה להגיד ליעקב 'עלי קללתך בני'. ברור לה שגם אם יצחק יגלה את ה'תרגיל' – הוא יבין מיד שרבקה 'רקחה' אותו, וכלפיה יש לו הרבה 'רספקט'.

בברכה, ילא"ב

כדאי לשים לב, שרבקה מציעה לשים עורות גדיי עזים על צווארו וידיו של יעקב, רק בעקבות שאלתו 'והיה כי ימושני אבי'.

אולי כוונתה המקורית היתה שיעקב לא יתחפש, אלא יאמר 'דוגרי': 'אני יעקב, הבאתי לך מטעמים שאמא הכינה, כי היא רוצה שתברך אותי ולא רק את עשיו'. משאלתו של יעקב מבינה רבקה שיעקב לא מסוגל להתווכח עם אביו. אין לו את ה'עזות' שיש למי שגדלה אצל 'גויים', אז אין לה ברירה אלא 'לזרום איתו"

יכול להיות שהבנתה של רבקה שאסור שעשיו יתמנה ל'גביר לאחיו', נעוצה בהבנתה את חולשתו של עשיו: מי שאינו מסוגל להצאפק ומוכן למכור את בכורתו בנזיד עדשים – ימכור את אחיו בהרבה פחות. לתת את הגה השלטון לבחור כזה – זה פשוט מסוכן…

היתה לרבקה הבנה עמוקה במעמקי נפשו של בנה הגדול, ולכן גם היא מרגישה יותר מיצחק את גודל כעסו ונכונותו להרוג את אחיו. דברים שעשיו לא העיז לומר בגלוי, אבל רבקה הצטיינה בהבנה למעמקי הנפש.

סבברכה, עמיעוז ירון שניצל"ר

את ה'בינה היתירה' של רבקה רואים גם בפגישתה עם עבד אברהם. הוא בסך הכל מבקש 'שלוק' אחד מכדה. היא רואה ישר את התמונה המליאה: יש כאן גם גמלים צמאים…

[לעי"נ אמי מורתי, מרת ויאוריקה קיילא אודל בת רבקה אסתר, שהיום יום פקודתה הכ"ד]

לא לשכוח שהוכיח סופו על תחילתו, יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי. אדם שרוצה לרצוח את אחיו הוא מקולקל ביסודו, וזה מן הסתם היה בו כבר קודם

דוד.
ואם האיש הזה הוא אדמו"ר ?