אמונה ומשמעותה – שיעור 14
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- אמונה, אינטואיציה, ו”אמונת תמימה”
- אקסיומות, הוכחה, וחוזק הטיעון
- טיעון לוגי, “הנחת המבוקש”, ושכנוע
- לוגיקה מול רטוריקה ושינוי הנחות יסוד
- ששת הדרכים לאמונה וסוגי הראיות
- האלוקים כפונקציה של הטיעון והקשר לאבולוציה
- הראיה הפיזיקו-תיאולוגית: מדרש רבי עקיבא, פיילי, ופרד הויל
- דהיזם, “מפלצת הספגטי המעופפת”, והבדל בין הוכחה להסבר
- “מי ברא את אלוקים”, רגרסיה אינסופית, ולקס ספציאליס
- מורכבות, החוק השני של התרמודינמיקה, ואנטרופיה
- למה החוק השני אינו הוכחה מדעית לאלוקים ואיך הוא משרת את הטיעון הפילוסופי
סיכום
סקירה כללית
המרצה טוען שההבחנה בין “אמונת תמימה” לבין אמונה מכוח טיעונים פילוסופיים היא מלאכותית ומטעה לשני הצדדים, מפני שכל טיעון נשען בסופו של דבר על הנחות יסוד שמקורן באינטואיציה. הוא מגדיר אינטואיציה כהיווכחות ישירה באמת שאינה רגש, ומסיק שאין אמונה שאינה מבוססת על אינטואיציה, גם כאשר היא מוצגת כנגזרת של הוכחות. הוא מסביר שטיעונים לוגיים אינם יכולים להמיר אתאיסט למאמין אלא לכל היותר לגלות לאדם מה כבר היה טמון בהנחותיו, ואילו שינוי הנחות יסוד נעשה באמצעות כלים רטוריים. לאחר סיכום ששת סוגי הדרכים לאמונה והבהרת הקשר בין סוג הטיעון לבין דמות האלוקים המוסק ממנו, הוא נכנס לראיה הפיזיקו-תיאולוגית מן המורכבות, מציג ניסוחים קלאסיים שלה, משיב לערעורים נפוצים, ומשתמש בחוק השני של התרמודינמיקה כדי לחדד שמורכבות אינה “בעיני המתבונן” אף שהחוק עצמו אינו מוכיח מדעית את קיום אלוקים.
אמונה, אינטואיציה, ו”אמונת תמימה”
המרצה קובע שאין ודאות בשום דבר, לא באמונה ולא באלוקים ולא בשום דבר אחר, פרט לטענה שאין ודאות בשום דבר, ולכן שאלת הוודאות אינה מהותית. הוא טוען שהפסילה של אמונה פילוסופית בשם “אמונה תמימה” שגויה, וגם ההעדפה של אמונה פילוסופית כ”יותר מוצקה” על פני אמונה אינטואיטיבית שגויה, מפני שטיעונים פילוסופיים נשענים תמיד על הנחות. הוא מגדיר אינטואיציה כיכולת להיווכח שמשהו אמיתי באופן ישיר ולא מכוח טיעון, ומדגיש שרגש ואינטואיציה הם שני דברים שונים אף שלפעמים משתמשים במונח “רגש” באופן מבלבל. הוא מסיק שבבסיס כל טיעון יושבות הנחות שמבוססות על אינטואיציה, ולכן אין אמונה שאינה מבוססת על אינטואיציה, ו”אמונת תמימה” היא מצב שבו הטיעון המוביל לאמונה הוא טריוויאלי.
אקסיומות, הוכחה, וחוזק הטיעון
המרצה משווה בין אקסיומות ותיאורמות בגיאומטריה וטוען שהאקסיומות חזקות מהמשפטים, משום שהמסקנה של טיעון לעולם לא יכולה להיות חזקה מן ההנחות. הוא מסביר שהוכחה בגיאומטריה היא העמדת משפט על אקסיומות שמקבלים אותן מראש, ואם האקסיומות אינן קבילות ההוכחה לא מועילה. הוא טוען שמושג ההוכחה מוגבל מפני שהוכחה נדרשת רק למה שאינו מובן מאליו, ואז מחפשים טענות שכן מובנות מאליהן וגוזרים מהן את הטענה המבוקשת. הוא שולל את המסקנה שאינטואיציה היא שרירותית וטוען שאינטואיציה דומה לאימוץ אקסיומות “מפני שהן מובנות מאליהן”, בעוד שרגש הוא עניין שרירותי.
טיעון לוגי, “הנחת המבוקש”, ושכנוע
המרצה מגדיר טיעון לוגי תקף כטיעון שבו המסקנה “יושבת בתוך ההנחות”, ומדגים זאת באמצעות הסילוגיזם “כל בני האדם בני תמותה… סוקרטס…”. הוא טוען ש”הנחת המבוקש” איננה כשל אלא שם נרדף לתוקף לוגי, ומכריז שמה שכתוב בספרי לוגיקה רבים על “הנחת המבוקש ככשל” הוא “שטויות במיץ עגבניות”. הוא מבדיל בין הנחת המבוקש תקפה אך חסרת ערך שכנועי, לבין טיעון שמצליח לשכנע משום שהוא נשען על הנחות שמקובלות על השומע ומסייע לו לראות שהמסקנה כבר כלולה בהן. הוא משתמש בדוגמת “אברהם אבינו והכובע” כדי להראות הנחת מבוקש “מטופשת” שבה המסקנה מופיעה “אז איז” בתוך ההנחות ולכן אינה מועילה לשכנוע.
לוגיקה מול רטוריקה ושינוי הנחות יסוד
המרצה טוען שלוגיקה יכולה לכל היותר לגלות לאדם מה כבר היה עמדתו מאז ומעולם, בדומה להוכחה מתמטית שמראה שתוכן מסוים היה גלום באקסיומות. הוא מציג דימוי של “כספת” וטוען שטיעון לוגי הוא “מפתח” שמנגיש אוצר שהיה כבר של האדם אך לא היה נגיש לו. הוא מסיק שאי אפשר “להוכיח לאתאיסט שיש אלוקים”, מפני שאם ההוכחה תקפה אז המסקנה כבר כלולה בהנחות, ואתאיסט לא יקבל הנחות שמכילות את המסקנה. הוא טוען שטיעון יכול לכל היותר לנסות להראות לאתאיסט שהוא “לא באמת אתאיסט” אלא לא היה מודע למה שמשתמע מהנחות אחרות שהוא מקבל. הוא מוסיף ששינוי הנחות יסוד דורש כלים רטוריים ולא לוגיים, ומציג רטוריקה כתיאור, סיפור, שינוי זווית ראייה ו”נפילת אסימון” שמאפשרים לאדם לאמץ הנחה אחרת.
ששת הדרכים לאמונה וסוגי הראיות
המרצה מסכם שדיבר על “שש דרכים להגיע לאמונה”: הראיה האונטולוגית (אנסלם, דקארט), הראיה הקוסמולוגית, הראיה הפיזיקו-תיאולוגית שעליה ידבר, דרך של “ראיות תיאולוגיות” במירכאות שתפורט בהמשך, דרך המסורת כגון מעמד הר סיני, ודרך אינטואיציה ישירה שהיא “אמונה תמימה”. הוא אומר שכל אדם צריך לבדוק את עצמו אם דרך משכנעת אותו, ושיש גוונים שונים של טיעונים בכל דרך. הוא טוען שדי בדרך אחת כדי להסיק שאלוקים קיים, ושמציאת טעות בחלק מן ההוכחות אינה פוגעת במסקנה אם יש הוכחה אחרת תקפה, ואף מציאת טעות בכל ההוכחות אינה מוכיחה שהמסקנה שגויה אלא רק שאין הוכחה ביד.
האלוקים כפונקציה של הטיעון והקשר לאבולוציה
המרצה טוען שהאלוקים שמוכיחים הוא “פונקציה של הטיעון” וכל טיעון מניח הגדרה אחרת: האונטולוגית מוכיחה “היש המושלם”, הקוסמולוגית מוכיחה “אלוקים הבורא של העולם”, והפיזיקו-תיאולוגית מוכיחה “אלוקים כמהנדס של העולם”, והמסורת מכוונת ל”אלוקים כנותן התורה”. הוא אומר שייתכן שכל הפנים הללו הן של אותה ישות אחת וייתכן לראות בהן ישים שונים, אך כל טיעון לוכד פן אחר. הוא טוען שהצגת אבולוציה מול אלוקים כמשחק סכום אפס היא “שטות ברמה הלוגית”, מפני שאבולוציה תוקפת לכל היותר גרסה מסוימת של ראיה מן הסוג השלישי ואינה נוגעת לדרכים אחרות. הוא מסביר ששני הצדדים, “הניאו-דרוויניסטים” וה”בריאתנים”, טועים כשהם מסכימים שצריך לבחור באחד ולזנוח את השני, אף שהוא עצמו מחשיב את הראיה הפיזיקו-תיאולוגית לטיעון נפוץ וחזק ולכן “שווה טיפול”.
הראיה הפיזיקו-תיאולוגית: מדרש רבי עקיבא, פיילי, ופרד הויל
המרצה מציג מדרש תמורה מאוצר המדרשים על מין שבא לרבי עקיבא ושואל “העולם הזה מי בראו?”, ורבי עקיבא משיב באמצעות אנלוגיה לבגד שמודיע על האורג, לבית שמעיד על הבנאי ולדלת על הנגר, וכך “העולם מודיע על הקדוש ברוך הוא שהוא בראו”. הוא מציג את הטיעון המוכר של פיילי על שעון ברחוב שמרמז על שען, וטוען שהעולם מורכב יותר משעון ולכן “ודאי וודאי” לא סביר שנוצר לבד. הוא מביא גרסה של פרד הויל המשווה את ההסתברות להיווצרות מקרית של העולם להסתברות שטייפון יעבור מעל מגרש גרוטאות וירכיב מטוס בואינג תקין. הוא מנסח את הטיעון כטענה שמבנה מורכב ומתואם אינו נוצר ספונטנית ולכן יש “יד מכוונת” או יוצר.
דהיזם, “מפלצת הספגטי המעופפת”, והבדל בין הוכחה להסבר
המרצה מגדיר את המסקנה כאן כדאיזם ולא כתאיזם, וטוען שהטיעון מוכיח רק שיש ישות שיצרה את העולם בלי להסיק מיד מסקנות דתיות כמו “להניח תפילין”. הוא משיב לטענת “מפלצת הספגטי המעופפת” בכך שהשם אינו משנה כל עוד הטענה היא שקיימת ישות שיצרה את העולם. הוא דוחה את הטענה ש”אלוקים זה לא הסבר” מפני שהוא לא “אומר עליו כלום”, וטוען שהוא אינו מציע הסבר אלא מביא הוכחה לקיום ישות, כמו הטענה שמעקבות מעידות שמישהו עבר גם אם לא יודעים עליו דבר. הוא מסביר שהביקורת מניחה בטעות אלוקים דתי עם תיאורים ודוגמות, בעוד שהטיעון עצמו אינו מניח זאת.
“מי ברא את אלוקים”, רגרסיה אינסופית, ולקס ספציאליס
המרצה מציג את הערעור של “אם לכל דבר מורכב יש יוצר אז גם אלוקים מורכב וצריך יוצר”, ומסביר שזה מוביל לרגרסיה אינסופית. הוא משתמש בדימוי “צבים כל הדרך עד למטה” ומגדיר רגרסיה אינסופית כבריחה מהסבר, ומביא כדוגמה כלל בפילוסופיה הודית שאם נכנסים לרגרסיה אינסופית “הפסדת”. הוא טוען שהאינטואיציה ש”דברים מורכבים לא נוצרים לבד” היא סבירה מאוד, אך אי אפשר לקבל אותה באופן גורף כי אז לא עוצרים את השרשרת, ואי אפשר לוותר עליה באופן גורף כי אז צריך לוותר על אינטואיציות מרכזיות לגבי העולם. הוא מציע פתרון במונחי העיקרון המשפטי לקס ספציאליס, ומדגים אותו באמצעות הסתירה בין “אסור לרצוח” לבין “מי שרצח חייב מיתה”, וטוען שהעדפת העיקרון הספציפי משמרת את העיקרון הכללי עם סייג ומייצרת “מחיר מינימלי”. הוא מיישם זאת וטוען שיש להניח חריג אחד לפחות לעיקרון של צורך בסיבה כדי להימנע מרגרסיה אינסופית, ולדעתו המוצא בעל המחיר הנמוך הוא לומר שכל דבר מורכב מסוג הדברים שבניסיוננו דורש סיבה, והעולם הוא כזה ולכן יש לו סיבה, בעוד שהישות המחוללת אינה “בניסיוננו” ולכן אינה חייבת להיכלל בכלל.
מורכבות, החוק השני של התרמודינמיקה, ואנטרופיה
המרצה מציג את הטענה האתאיסטית ש”מורכבות זה בעיני המתבונן” או שדבר מורכב יכול להיווצר לבד, ודוחה את הטענה שמורכבות תלויה רק בניסיון קודם כמו ניסיון בכך ששענים מייצרים שעונים. הוא מציע להשתמש בחוק השני של התרמודינמיקה כדי לתת למורכבות הגדרה אובייקטיבית, ומסביר דרך דוגמת גז שמתפזר במכל שהכיוון ההפוך כמעט לא ייראה. הוא מתאר את הפער בין רוורסביליות של החוקים המיקרוסקופיים לבין אי-סימטריה מקרוסקופית ומסביר זאת באמצעות נדירות של מצבים ומספר המצבים המיקרוסקופיים התואמים מצב מקרוסקופי, כולל דוגמה דיסקרטית של כדורים בתאים. הוא מגדיר אנטרופיה נמוכה כמצב מסודר, מיוחד ונדיר, ואנטרופיה גבוהה כמצב מבולגן ורווח, ומנסח את החוק השני כטענה שהאנטרופיה אינה יורדת במערכת סגורה אלא אם יש גורם חיצוני שמסדר.
למה החוק השני אינו הוכחה מדעית לאלוקים ואיך הוא משרת את הטיעון הפילוסופי
המרצה אומר שהחוק השני של התרמודינמיקה אינו מוכיח מדעית את קיום אלוקים, כי אם זו הייתה הוכחה מדעית היה נדרש להראות הפרות אמפיריות של החוק כתוצאה מפעולה אלוקית, והוא טוען שלא נמצאה סתירה כזו בניסיון. הוא מסביר שהיווצרות “איים” של סדר אפשרית אם הם באים על חשבון הגדלת אנטרופיה בסביבה, כמו יצירת בית מסודר במחיר “בלגן” במחצבה ובתהליכי אנרגיה וזיהום, ולכן סך האנטרופיה אינו בהכרח קטן. הוא מזכיר את “השדון של מקסוול” ואת התשובה המקובלת שלפיה התכנון, המידע והמחשבה הם חלק מן החשבון האנטרופי, ומוסיף שבתורת האינפורמציה מידע נמדד באנטרופיה. הוא מסכם שהשימוש בחוק השני נועד להראות שמורכבות וסדר אינם סובייקטיביים, ושברמה פילוסופית הוא עדיין לא רואה כסביר שחיים נוצרים “פשוט ככה סתם” בלי יד מכוונת, אף שהדיון אינו מוכרז כמדעי.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז כמו שאמרתי בשיעור הקודם, בעצם בסמסטר הראשון דיברנו על מושג האמונה, על הדרכים העקרוניות להגיע אליו, האפשרויות השונות. דיברתי קצת על רגש מול שכל, על משמעותה של אינטואיציה בהקשרים של אמונה. לפעמים קוראים לזה אמונת תמימה, אבל זה מונח שבעיניי מפספס משהו. הוא מפספס משני הכיוונים. על זה לא דיברתי פעם קודמת, אז אולי אני כן אעיר על זה משהו. יש הרבה פעמים הנגדה בין מה שנקרא אמונת תמימה לבין אמונה מכוח טיעונים פילוסופיים כאלה ואחרים. זאת אבחנה מלאכותית. אבחנה מלאכותית שהיא עושה טעות לשני הכיוונים. טעות ראשונה זה של כאלה שפוסלים אמונה שהיא לא תמימה. מי שמתעסק בפילוסופיה אז איכשהו נתפס במקומות מסוימים כעניין לא רצוי, אפילו אולי מעיב במידה מסוימת על האמונה, כי אמונה חייבת להיות תמימה ומוחלטת ולא פילוסופיה ולא עניינים מהסוג הזה. אז זה שאמונה היא לא מוחלטת, על זה כבר דיברנו. אין ודאות בשום דבר. לא באמונה ולא באלוקים ולא בשום דבר אחר, חוץ מאשר במשפט הזה עצמו שאין ודאות בשום דבר. אז זה הדבר הוודאי היחידי שאני מכיר. ולכן הנקודה אם זה ודאי או לא ודאי חסרת כל משמעות. שום דבר הוא לא ודאי. אבל שתי הטעויות שאני מדבר עליהן, זה הטעות של לפסול אמונה פילוסופית כי אתה חייב להיות מאמין תמים, או להפך, להעדיף אמונה פילוסופית כי היא יותר מוצקה על בסיס אמונת תמימה שאולי זה רק הרגל, אולי זה רק אזור הנוחות שלך וכדומה. ובעניין הזה אני רוצה להעיר מה שפעם קודמת אני לא חושב שנכנסתי לזה, אולי כן אבל בקצרה. אין באמת הבדל אמיתי. זאת אומרת, אמונה מכוח טיעון פילוסופי, אין טיעון פילוסופי שלא מבוסס על הנחות. נכון? אין, כל טיעון מבוסס על הנחות. ואז תמיד עולה השאלה, אז מאיפה באות ההנחות? משאירים אותנו להנחות, מה שנקרא. מאיפה באות ההנחות?
[Speaker B] הסכמנו על זה כדי לדון.
[הרב מיכאל אברהם] אבל מכוח מה אנחנו מסכימים להנחות? עזוב את מישהו אחר, אני עצמי. נכון? אינטואיציה. אינטואיציה אני קורא כוונה לאיזושהי יכולת להיווכח בזה שמשהו מסוים הוא אמיתי לא מכוח טיעון אלא באופן ישיר. בסדר? זה אני קורא אינטואיציה. אבחנתי בין זה לבין רגש. אין קשר. רגש ואינטואיציה שני דברים שונים, למרות שמשתמשים במונח רגש בשני ההקשרים האלה, אבל זה סתם שימוש מבלבל, חבל. אני חושב שכדאי להקפיד על ההבחנה הזאת. ואם זה כך, אז זה בעצם אומר שגם כאשר האמונה שלי מבוססת על טיעון, בבסיס, בבסיס הטיעון יושבות הנחות שהן מבוססות על אינטואיציה. לכן בסופו של דבר אין דבר כזה אמונה שלא מבוססת על אינטואיציה. אז מה זה אמונת תמימה מה שקוראים? זה אמונה שהטיעון שמוביל אליה הוא טיעון טריוויאלי. ההנחה היא שיש אלוקים. לא צריך לגזור מזה שום דבר נוסף, אוקיי? אבל זה לא שונה מהותית מהטענה לכל דבר יש סיבה, סתם אני מביא דוגמה. לכל דבר יש סיבה, לעולם גם צריכה להיות סיבה, לכן יש אלוקים. למה זה יותר מבוסס מאשר הטענה שאומרת יש לי אינטואיציה שיש אלוקים? כן, יש לי אינטואיציה שלכל דבר יש סיבה, נכון? ומתוך האינטואיציה הזאת אני גוזר את קיומו של אלוקים. אז לא נכון שדבר שמבוסס על טיעון הוא יותר חזק מאשר דבר שמבוסס על אינטואיציה ישירה. לפני שהזכרתי, כן, אני שאלתי תלמידים לא פעם מה יותר חזק בגיאומטריה, האקסיומות או המשפטים, או התיאורמות? פעם הזכרתי את זה פעם קודמת. בתיאורמות יש הוכחה, נכון? לאקסיומות אין. מה אתם אומרים? אז התיאורמות יותר חזקות מהאקסיומות? ברור שלא. מה זה הוכחה? כשאתה מוכיח תיאורמה, מה זה להוכיח? שאפשר לבדוק את זה. לא לבדוק, הוכחה. זה לא מדע, זה מתמטיקה. מדע אפשר לבדוק, מתמטיקה אי אפשר לבדוק. מתמטיקה או שיש הוכחה או שאין הוכחה. אז אני אומר, מה זה נקרא שיש הוכחה למשפט בגיאומטריה? סכום הזוויות במשולש מאה שמונים מעלות. הוכחתי את זה. מה זה אומר הוכחתי? העמדתי את זה על האקסיומות של הגיאומטריה, נכון? זה נקרא להוכיח. אבל אם האקסיומות לא קבילות, אז מה זה עוזר שהעמדתי את המשפט על האקסיומות? העמדה של המשפט על האקסיומות יכולה להועיל אם אני את האקסיומות מקבל. אם את האקסיומות אני לא מקבל, אז מה אכפת לי שיש משפט שעומד על האקסיומות? לכן ברור שהאקסיומות יותר חזקות מהמשפטים. הדבר מסקנה של טיעון לעולם לא יכולה להיות יותר חזקה מאשר ההנחות של אותו טיעון. אבל ההנחות של הטיעון יסודן באינטואיציה. לכן מי שחושב שאמונה על בסיס טיעונים יותר חזקה מאמונת תמימה, פשוט לא מבין מה זה טיעון. לא מבין מה זה טיעון. אז אלא מה, כמובן זה לא אומר שאמונה היא דבר… אפשר היה להגיד שאמונה היא דבר שרירותי. בסדר, לי יש אינטואיציה כזאת, לו יש אינטואיציה אחרת, כל אחד והאינטואיציה שלו. אוקיי? מעגל השוניות של הרב שג"ר. לא, זה לא ככה. אינטואיציה היא לא עניין שרירותי, רגש הוא עניין שרירותי, אינטואיציה לא. אינטואיציה זה דבר שלא ניתן להוכיח, כי אין לי… אני לא יכול להעמיד אותו על הנחות קודמות. וזה לא אומר שהוא שרירותי. יש… אתם יודעים כשאני אומר נגיד קחו את האקסיומות של הגיאומטריה, בין שתי נקודות עובר קו ישר אחד, אוקלידס כן? בין שתי נקודות עובר קו ישר אחד. זה שרירותי? מי שאומר לי לא, לדעתי עוברים שמה מינוס פאי קווים בין שתי נקודות, לא אחד, מה עושים עם אחד כזה? טוב, לו יש אינטואיציה כזאת, לי יש אינטואיציה אחרת, זה מה שהייתם אומרים? אני הייתי מאשפז אותו. למה? אין לי הוכחה שבין שתי נקודות עובר קו ישר אחד, זאת האקסיומה של הגיאומטריה. אין לי הוכחה עבור זה. נכון? נו, זה לא שרירותי? לא, זה לא שרירותי. אין לי הוכחה כי לא צריך הוכחה. כי זה מובן מאליו. יש מצבים שבהם אין לי הוכחה למשהו כי באמת אין הוכחה, הוא שרירותי, הוא סתם משהו שאין לי שום… או שתגיד את זה או שתגיד את ההיפך, איך תדע? אני לא יכול לדעת. אוקיי? אבל יש דברים שאנחנו מאמצים אותם כאקסיומות בגלל שהם מובנים מאליהם, הם לא צריכים הוכחה, לא שאין לי הוכחה אלא לא זאת הנקודה, הנקודה שהם לא צריכים הוכחה. ושימו לב, זו נקודה חשובה כי זה אומר שכל מסקנה שיש לי הוכחה עבורה היא יושבת על טענות, זה ההנחות של הטיעון, שהן אין לי הוכחה עבורן. אז כל מושג ההוכחה הוא בעל משמעות מאוד מוגבלת. מה זה הוכחה? אני צריך הוכחה למשהו רק אם הוא לא מובן מאליו בעיני. נכון? אם הוא לא מובן מאליו אני מחפש דברים אחרים שהם כן מובנים מאליהם בעיני ואם אני יכול לגזור אותו מהם אז הוכחתי לדעת שגם הוא נכון. אוקיי? אבל הוא ודאי לא הופך להיות יותר חזק מאשר אותם דברים שהם עצמם מובנים מאליהם בעיני. נכון? זה פשוט אי הבנה, זה סתם חוסר הבנה. אוקיי? יותר מזה אני אגיד, כל אלה שחוששים מפילוסופיה, אמרתי הטעות ההפוכה, כן, אלה שאומרים לא, לא, אמונה צריכה להיות אמונת תמימה, הם חוששים מפילוסופיה. למה? כי אם תתעסק בפילוסופיה אתה יכול להגיע למסקנה שאין אלוקים. אולי זה נכון. אבל אתה יכול להגיע למסקנה שאין אלוקים. נו אז מה? מסקנה שאני חושב שאין אלוקים. לא הבנתי, מה הבעיה? אז מה אתה רוצה שאני אאמין אמונת תמימה? הרי אם הגעתי למסקנה שאין אלוקים, מה זה אומר? הרי ראינו שבטיעון לוגי המסקנה יושבת בתוך ההנחות לכן הוא טיעון תקף. למה מי שמקבל את ההנחות חייב לקבל גם את המסקנה? כי המסקנה נמצאת בתוך ההנחות. הרי הבאתי את הדוגמה שכל בני האדם בני תמותה, סוקרטס הוא בן אדם, מסקנה סוקרטס הוא בן תמותה. למה מי שמקבל שתי הנחות חייב לקבל את המסקנה? כי המסקנה נמצאת בתוך ההנחות. אם כל בני האדם בני תמותה, בוא נפרט את זה לפרוטות, אז מוישה הוא בן תמותה, יאנקלה הוא בן תמותה, וגם סוקרטס הוא בן תמותה, נכון? רק בקצרה אני אומר כל בני האדם בני תמותה, אבל בעצם אמרתי פה מיליארדי טענות, זה בן תמותה וההוא בן תמותה והוא בן תמותה, נכון? אז בעצם אמרתי שסוקרטס הוא בן תמותה כבר בהנחות. לכן אני מי שמקבל את ההנחות חייב גם לקבל את המסקנה. או במילים אחרות, טיעון לוגי תקף זה טיעון שהמסקנה שלו בעצם ישבה בתוך ההנחות. זה טיעון שמניח את המבוקש. בדרך כלל חושבים שהנחת המבוקש זה כשל, והסברתי שהנחת המבוקש זה לא כשל, הנחת המבוקש זה שם נרדף לטיעון לוגי תקף. זהו, טיעון לוגי תקף תמיד מניח את המבוקש. אם הוא לא היה מניח את המבוקש הוא לא היה תקף. אם הוא לא מניח את המבוקש, זה שאני מקבל את ההנחות מי אמר שאני אקבל את המסקנה? יכול לקבל את המסקנה יכול שלא. למה אני חייב לקבל את המסקנה? כי היא נמצאת בתוך ההנחות. אתה קיבלת את ההנחות, בתוכן נמצאת גם המסקנה. זאת אומרת טיעון לוגי תקף תמיד מניח את המבוקש, בהגדרה. זה ההגדרה של טיעון תקף. כן, בכל ספר לוגיקה שתפתחו אתם תראו שטיעון שהנחת המבוקש זה כשל. שטויות במיץ עגבניות. כל טיעון לוגי תקף מניח את המבוקש. יש הנחת המבוקש שהן הנחת המבוקש מטופשות, כן, הבאתי את הדוגמה של אברהם אבינו והכובע. כן, מאיפה יודעים שכל יהודי צריך ללכת עם כובע? כתוב וילך אברהם, שם שם, יהודי כמוהו הרי לא הלך בלי כובע, נכון? עכשיו אם אברהם הלך עם כובע, אז אנחנו תלמידיו הנאמנים, צאצאיו הנאמנים שהולכים בדרכו, גם צריכים ללכת עם כובע. מה שהיה להוכיח. למה הטיעון הזה הוא בעייתי? כי הוא מניח את המבוקש. מה זאת אומרת? כשאני אומר יהודי כמוהו הרי לא הלך בלי כובע, מה אמרתי. בעצם שכל יהודי חייב ללכת עם כובע, נכון? זה חבוי שם. אוקיי? לכן זה מניח את המבוקש. זאת הנחת המבוקש מטופשת, לכן כולם צוחקים כשהם שומעים את הטיעון הזה. זאת הנחת המבוקש מטופשת למה? כי הטיעון, המסקנה שמופיעה שמה מופיעה אז איז כפי שהיא בתוך אחת ההנחות של הטיעון. אז זה דבילי. למה זה דבילי? כי כשאתה מעלה טיעון לשכנע מישהו, אז אתה צריך לקחת הנחות שמקובלות עליו ולנסות להראות לו שמהן אפשר לגזור את המסקנה. כך אולי תצליח לשכנע אותו. אבל אם המסקנה היא אחת מן ההנחות, אז ברגע שמתבוכח איתך על המסקנה, אז הוא מתווכח איתך גם על ההנחות של הטיעון, אז מה הערך בטיעון? לא שהטיעון לא תקף, הטיעון לגמרי תקף, רק הוא חסר ערך. כי הטיעון נועד לשכנע מישהו. עכשיו אם יש לי ויכוח, נגיד מישהו אומר לי לא, אני לא חושב שכל יהודי צריך ללכת עם כובע. יש לנו ויכוח. עכשיו אני רוצה לשכנע אותו. אני אומר לו תראה, כתוב וילך אברהם, נכון? כן. אני אומר לו יהודי כמוהו הרי לא הלך בלי כובע. אז הוא אומר לי למה לא? כי כל יהודי צריך ללכת עם כובע, מה זאת אומרת? לא, אבל על זה אנחנו מתווכחים. הוא אומר לא נכון, אני לא מסכים לזה. אז אתם מבינים שהטיעון הוא טיעון תקף. אם אני מניח את ההנחות האלה, אכן יוצא שכולנו צריכים ללכת עם כובע. למה הטיעון הזה שמניח את המבוקש הוא בעייתי? כי אין לו יכולת שכנועית, אין לו כוח שכנוע. כי אם אתה בא לשכנע מישהו שלא מסכים איתך והמסקנה שעליה אתם מתווכחים היא אחת ההנחות, אז הטיעון יושב על הנחה שהוא לא מסכים לה, אז מה, מה הערך בטיעון? לא תרוויח מזה שום דבר, נכון? אז תגידו בסדר, אבל כל טיעון לוגי תקף מניח את המבוקש, אז מה הערך ללמוד גיאומטריה? גם בגיאומטריה המסקנות, התיאורמות יושבות בתוך האקסיומות. אז מה הערך ללמוד? התשובה היא אין ערך מהותי. אלא מהי? יש לפעמים מצבים שאנחנו לא יודעים להוציא את כל המידע שנמצא בתוך האקסיומות. זה דורש מיומנות, חוכמה שאין לנו לכולנו, אוקיי? אז צריך עזרה של מורה, של מורה, לא יודע מי, שיעזרו לנו איך להוציא מתוך ארבעת האקסיומות שכולנו יודעים אותן את המשפט שסכום הזוויות במשולש הוא מאה שמונים מעלות. אחרי שהמורה הראתה לי את זה, אני מבין שזה נמצא בתוך ההנחות. זה לא משהו חדש. אז מה הטעם בכל הסיפור? כי אני עצמי לא הצלחתי להבחין שזה נמצא בתוך ההנחות. הייתי צריך עזרה. עכשיו שעזרה לי, אז הבנתי שזה נמצא בתוך ההנחות וזה נקרא שהיא הוכיחה לי את הטענה הזאת. הוכיחה לי הכוונה היא מראה לי שמאז ומעולם הסכמתי לה. זה נקרא להוכיח. לכן אמרתי שאי אפשר להוכיח לאתאיסט שיש אלוקים. אין דבר כזה. כי אם תוכיח לו זה אומר שבאחת ההנחות שיושבת בטיעון בעצם המסקנה שיש אלוקים כבר נמצאת בתוך ההנחה הזאת. אבל הוא הרי אתאיסט, הוא לא מקבל את ההנחה הזאת, נכון? אז מה הטעם בטיעונים להוכיח שיש אלוקים? הטיעונים האלה בסך הכל יכולים להראות לאתאיסט, אולי, לנסות להראות לו שהוא לא אתאיסט. הוא חשב שהוא אתאיסט אבל הרי אתה מקבל את ההנחה הזאת והזאת ואני מראה לך שמתוכה אני יכול להוציא את המסקנה שיש אלוקים. אופס! אז כנראה לא היית מודע לזה, אתה בעצם מאמין. טיעון יכול לגלות לבן אדם שהוא כבר מאמין, טיעון לא יכול להמיר אתאיסט למאמין. טיעון לוגי. לא יכול לעשות את זה. כיוון שטיעון תמיד המסקנה שלו נמצאת בתוך ההנחות. ואם אתה מתווכח על המסקנה, גם את ההנחות לא תקבל. אם את ההנחות אתה מקבל והמסקנה שיוצאת היא שיש אלוקים, אתה בעצם התברר לך שמאז ומעולם היית מאמין רק לא מודע. כמו בגיאומטריה. אני מאז ומעולם ידעתי שסכום הזוויות במשולש הוא מאה שמונים מעלות. כבר בכיתה ג' ידעתי את זה. גם בכיתה ג' כל אחד מבין שבין שתי נקודות עובר קו ישר אחד וששני מקבילים לא נפגשים והאקסיומות של הגיאומטריה כל ילד בכיתה ד' מבין אותן. אבל אף ילד בכיתה ד' לא יודע שסכום הזוויות במשולש הוא מאה שמונים מעלות. אבל אחרי שמוכיחים לו, הוא בעצם מבין שכבר בכיתה ד' הוא ידע את זה כי זה היה נמצא בתוך האקסיומות, בתוך ההנחות שאותן הוא ידע. אלא מהי? לא תמיד אני מבין מה נמצא בתוך הדברים שאותם אני יודע. אפשר לדמות את זה לכספת, כן? בעצם טיעון לוגי זה סוג של מפתח לכספת. בתוך הכספת שלי יש לי אוצר שלם, אבל הוא לא נגיש לי. לא יכול להגיע אליו. מי שמצליח לפתוח את הכספת מנגיש לי את אותם דברים שמאז ומעולם היו שלי. נכון? רק לא יכולתי להשתמש בהם עד שלא פתחו לי את הכספת. אותו דבר. אז טיעון לוגי בעצם מגלה לי שיש עוד דברים שבהם האמנתי קודם רק לא הייתי מודע לזה. הייתי מודע להנחה הכללית, אבל לא הבנתי שמתוך ההנחות האלה בעצם בתוך ההנחות האלה בעצם יושבת גם אמונה באלוקים. והטיעון הלוגי יכול לגלות לי שאני באמת שם. אני מאז ומעולם הייתי מאמין, פשוט חייתי בטעות. לא אבחנתי את עצמי נכון. זה מה שטיעון לוגי יכול לעשות. טיעון לוגי לא יכול להפוך אתאיסט למאמין. אוקיי? אבל זה לא אומר שאי אפשר להפוך אתאיסט למאמין. הדרך היא לא טיעונים לוגיים. אז מה כן? אז אמרנו. שם רע במחוזותינו, שם נרדף לדמגוגיה. אבל דמגוגיה ורטוריקה זה שני דברים לחלוטין שונים. דמגוגיה זה הטיות. דמגוגיה זה מישהו שמתעתע בך ואיכשהו כביכול מצליח לשכנע אותך באמצעות טיעונים שלא באמת מחזיקים מים. רק הוא עם יכולת טובה, אז הוא מצליח לדמגג אותך. אוקיי? אבל רטוריקה זה לא אותו דבר. רטוריקה זה איך אני נחזור רגע לאיך אנחנו מאמצים הנחות יסוד. אנחנו מאמצים הנחות יסוד באמצעות האינטואיציה. עכשיו מה זה אינטואיציה? אינטואיציה זה סוג של התבוננות. אני מסתכל, אני אומר כן, בין שתי נקודות עובר קו ישר אחד, זה ברור לי. אני פשוט רואה את הסיטואציה, אני מבין שזה קו ישר אחד, אין שם יותר מאחד. אוקיי? אין לי הוכחה, אבל זה ברור לי. אוקיי? עכשיו מישהו אומר לי תראה, לא, לדעתי זה מינוס פאי קווים. אני לא רואה למה זה דווקא קו אחד. אין לך מונופול על מספר הקווים שעוברים בין שתי נקודות, כמו שאומרים במחוזותינו הפוסט-מודרניים. אוקיי, אז מה, איך תדע כמה קווים עוברים בין שתי נקודות? אז אני אומר לו, תראה, בוא תנסה לשחק קצת, תנסה להעביר קווים, תסתכל מפה, תסתכל משם. אומר לי, להעביר קווים זה לא הוכחה. אולי לא מצאת, אבל יש עוד קווים. אבל אחרי שתשחק קצת, יכול להיות שפתאום גם אתה תראה, בעיני השכל, אבל תראה, שבין שתי נקודות עובר קו ישר אחד. כמו שאני נוכחתי לדעת שבין שתי נקודות עובר קו ישר אחד. זאת דרך שבה אפשר באמת לשנות עמדה של בן אדם, לא לגלות לו שהוא לא הבין מה הייתה מאז ומעולם עמדתו. לוגיקה יכולה לעשות רק את זה, לגלות לבן אדם שמאז ומעולם זאת הייתה עמדתו, הוא רק לא היה מודע לה. ואגב, וזה בסדר גמור, זאת אומרת הרבה פעמים זה נדרש כי לא תמיד בן אדם מבין עד הסוף מה באמת העמדות שהוא מאמין בהן. אבל אם אני רוצה לשנות הנחות יסוד, לא להראות לך מה טמון בתוך הנחות היסוד שלך, אלא לשנות הנחות יסוד, לגרום לך להגיע למסקנה אחרת, לאמץ הנחה אחרת מהנחה שאתה חושב שאתה מחזיק בה, כאן אתה צריך להשתמש בכלים רטוריים, לא בכלים לוגיים. כלים רטוריים, אני יכול לתאר לך סיטואציה שפתאום ממחישה לך משהו, נופל לך איזה אסימון, כן, הרבה פעמים קוראים לזה שנופל לי האסימון. מה זאת אומרת? אני פתאום רואה את זה מאיזה זווית אחרת ואני מבין שזה נכון. זה בסך הכל לשנות זווית ראייה. ולפעמים הצורך, הכושר שנדרש כדי לעשות את זה, הוא לא כושר לוגי אלא כושר שהוא יותר ספרותי. אני כותב לך סיפור, ובסיפור הזה אני מתאר לך סיטואציה שלא חשבת עליה, אוקיי? ופתאום אתה מבין עד כמה זה אבסורדי מה שחשבת, ואז אתה אומר אוקיי, אני מבין, ההנחה שלי הייתה שגויה, אני מאמץ הנחה אחרת. יכול לקרות, יכול גם לא לקרות, אוקיי? אבל הדרך לשנות הנחות יסוד זה באמצעות ארגז הכלים הרטורי. הדרך להבהיר לך דברים שלא היית מודע להם קודם זה ארגז הכלים הלוגי. אוקיי? זאת הטענה. אז לכן זה המשמעות של הוכחה, זה מה שאפשר לצפות ממנה וזה מה שאי אפשר לצפות ממנה. אי אפשר לצפות ממנה להמיר אתאיסט למאמין. אפשר לצפות ממנה לגלות לאותו אתאיסט, או לעזור לאותו אתאיסט לגלות שהוא בעצם לא באמת אתאיסט. הוא פיענח את עצמו לא נכון, אוקיי? הוא חשב שהוא כן, אבל תחפור יותר בתוך הנחות אחרות שאתה מאמץ, ופתאום תראה שאתה בעצם כן מאמין באלוהים, לא היית מודע לזה. כמו עם הגיאומטריה, אוקיי? ואגב, קורה הרבה מאוד, הרבה מאוד אנשים יכולים לגלות, לא בקשר לאלוהים, בהקשר להמון דברים, הרבה מאוד אנשים שומעים טיעון לוגי והוא משכנע אותם. עכשיו, איך טיעון לוגי משכנע אותכם? הרי כל טיעון לוגי מניח את המבוקש. אתם פשוט מגלים שיש משהו שחשבתם שאתם לא מסכימים לו, ומתברר שאתם כן מסכימים לו. אתם פשוט לא פיענחתם את עצמכם נכון. זה הכל. וזה מה שעושים בטיעונים לוגיים כאשר מצליחים לשכנע מישהו. זה תמיד ככה. אם טיעון לוגי מצליח לשכנע אותך במשהו, זה אומר שבעצם גילית משהו על עצמך שלא ידעת קודם. אבל הוא היה בתוכך כבר קודם. זאת הנקודה. אוקיי. טוב, עכשיו התחלתי, בסמסטר הקודם דיברנו על סוגי הראיות השונים, התחלנו לעבור עליהם ראיה ראיה. דיברתי על נדמה לי שש דרכים להגיע לאמונה, שישה סוגי דרכים. הראיה האונטולוגית, זה ניתוח מושגי של אנסלם ודקארט ועוד. הראיה הקוסמולוגית, שזה אומר יש משהו אז כנראה מישהו יצר אותו. כן, הראיה הכל בניסוחים מאוד כמובן גסים. הראיה הפיזיקו-תיאולוגית, שעליה נדבר היום, שזה אומר יש משהו מורכב, מתוכנן, מתואם, לכן מישהו יצר אותו. דומה לראיה הקודמת, אבל הראיה הקודמת לא מניחה שום דבר על המשהו. אומרת אם משהו קיים, אז מישהו יצר אותו. פה זה משהו שאני מניח עליו שהוא מורכב, שהוא מתוכנן, שהוא מתואם, מה שלא יהיה, ומזה אני מסיק את המסקנה. זו החלוקה של קאנט לשלושת הסוגים האלה. מעבר לשלושת הסוגים האלה של קאנט, אמרתי שיש עוד דרך אחרת להסתכל על אותם סוגים, אני קורא לזה ראיות תיאולוגיות במירכאות, זה לא בדיוק תיאולוגיה במשמעות המקובלת, אבל אני אדבר על זה בהמשך. ויש מסורת. מי שמקבל, לא יודע, מסורת שמעמד הר סיני התגלה אלוקים, אז אני מאמין באלוקים. הגעתי למסקנה שיש אלוקים, אז אפשר גם בדרך של מסורת להגיע, ובדרך של אינטואיציה ישירה, מה שנקרא אמונה תמימה. נראה לי שיש אלוקים, האינטואיציה שלי אומרת שיש אלוקים. אוקיי? אז זה נדמה לי פחות או יותר ששת הדרכים. כל אחת מהדרכים האלה, אדם צריך לבדוק את עצמו אם זה משכנע אותו או לא משכנע אותו, אבל אלה ששת הדרכים או ששת סוגי הדרכים. יש גוונים שונים של טיעונים בכל דרך, אבל אלה ששת סוגי הדרכים שצריך לבדוק כדי להגיע למסקנה אם אני מאמין או לא מאמין. וכתוצאה מזה, אמרתי שני דברים. א', האלוקים שאותו אני מוכיח הוא תמיד פונקציה של הטיעון שבו אני משתמש. כל טיעון מניח הגדרה אחרת לאלוקים שאת קיומו אני מוכיח. הראיה האונטולוגית מניחה את קיומו של היש המושלם. אלוקים זה היש המושלם. הראיה הקוסמולוגית זה אלוקים הבורא של העולם. כן? אם יש משהו, אז מישהו ברא אותו. הראיה הפיזיקו-תיאולוגית מהמורכבות, מהתכנון, זה האלוקים כמהנדס של העולם. הוא בנה את המערכות המורכבות. לא היצירה של עצם הדבר, או לא רק. יצירה של עצם הדבר אלא ההנדסה של העניין. אוקיי? וכן הלאה. נגיד המסורת, אז האלוקים כנותן התורה. לא משנה. כל טיעון כזה בעצם מוכיח את קיומו של יש אחר, יש שמוגדר באופן שונה. זה לא אומר שהם ישים אחרים. יכול להיות שהיש המושלם והיש שנתן את התורה ושברא את העולם ושהינדס אותו הוא אותו יש. אבל יש לו פנים שונות וכל טיעון מטפל בפן אחר שלו. יכול להגיד שזה ישים אחרים, אני יכול להגיד שזה אותו יש שהוא ממלא את כל הפונקציות האלה וכל פעם כל טיעון לוכד פן אחר של הישות הזאת. אוקיי? זה, אבל כמובן שבשביל להגיע למסקנה שאלוקים קיים, די באחת מהדרכים. לא צריך את כולן. לכן אם אני חושב שדרך אחת, שתיים, שלוש, חמש ושש לא עובדות, אבל ארבע כן, אז טוב, אני מאמין באלוקים. לא אכפת לי. זה כמו שנגיד מישהו מציע ארבע הוכחות לזה שסכום הזוויות במשולש הוא 180 מעלות. מצאתי טעות בשלוש מן ההוכחות. אבל אחת כן עובדת. אז סכום הזוויות במשולש הוא 180 מעלות. מסקנה נכונה. זה שמצאתי טעות בשלושה טיעונים זה לא משנה כלום. אפילו אם הייתי מוצא טעות בכל ארבעת הטיעונים זה לא אומר שהמסקנה לא נכונה. זה אומר שאני לא יודע להגיד אם המסקנה נכונה או לא. נכון? כי אין לי הוכחה. ויכול להיות שיש הוכחה שלא חשבתי עליה. אוקיי? לכן למצוא באג בהוכחה לא אומר הרבה על המסקנה. למה אני אומר את זה? כי הרבה מאוד אנשים, למשל בהקשר של האבולוציה, הזכרתי את זה פעם בסוף הפעם הקודמת, בהקשר של האבולוציה תמיד התחושה היא שזה משחק סכום אפס. אם אתה ניאו-דרוויניסט אתה מקבל את האבולוציה אז אין אלוקים. אם אתה מאמין באלוקים אתה צריך לזנוח את האבולוציה. פה צריך לבחור. עכשיו זה שטות כמובן, זה שטות ברמה הלוגית לפני השאלה מה דעתכם על אבולוציה ומה דעתכם על אלוקים. זה שטות ברמה הלוגית. למה? כי האבולוציה, ועל זה עוד אני אדבר, אבל האבולוציה בסך הכול תוקפת את אחת הגרסאות של הראיות מהסוג השלישי. פיזיקו-תיאולוגית. זהו. עכשיו נגיד שהיא הצליחה לתקוף והפילה את הגרסה הזאת. אז גרסה שלוש ט"ו נפלה. מה עם גרסה שלוש א', שלוש ב', שלוש ג', שלוש ד', שלוש ה' וכן הלאה? גרסאות אחת, שתיים עד קייט, גרסאות ארבע, חמש ושש? אתם מבינים שזה הופך להיות די מינורי הדיון הזה של אם כן אבולוציה, האם האבולוציה או אלוקים. אפילו אם נגיד שהניאו-דרוויניסטים צודקים שזה מפיל את ההוכחה לקיומו של אלוקים, שזה שטות גמורה, אבל אפילו אם נגיד שכן, אז בסדר, אז ירדה ראיה שלוש ט"ו. אוקיי. אז מה? עדיין צריך לבדוק מה עם כל הראיות האחרות, ואפילו אחרי כל הראיות, עדיין יכולה להיות אינטואיציה ישירה שאומרת שיש אלוקים, לגיטימי לגמרי. מי שאין לו אין לו, אבל מי שיש לו לא אמור לחוש מותקף בגלל שהאבולוציה נכונה. זה שטויות.
[Speaker D] לא, זה פשוט בגלל שיש רגליים לדבר, זה כמו פונקציה כאילו אם אני חשבתי שיש שמונה הוכחות.
[הרב מיכאל אברהם] לא, כשאתה אומר שאין, אתה אומר שהטיעונים לא משכנעים אותך. בסדר גמור. אבל אם יש טיעונים שכן משכנעים אותי, אז העובדה שהפילו גרסה מסוימת של הראיה הפיזיקו-תיאולוגית לא אומרת לי כלום. אז מה?
[Speaker E] אבל אם זה הגרסה היחידה, היחידה ששכנעה אותי?
[הרב מיכאל אברהם] אז כאן אני אומר, אם כל הראיות נפלו, זה דיון אחר. גם אז זה לא אומר שאין אלוקים. רק אומר שאין סיבה להניח שיש. אבל אם… נפלה סוג מסוים של ראייה מתוך מגוון של הרבה מאוד ראיות אחרות, אז מה זה אומר? זה לא אומר הרבה. נכון? אז זה רק להבין את הקונטקסט של כל הדיונים האלה. למה בכל זאת זה נשמע כל כך מטריד האבולוציה וזה למה כולם מתקוטטים על העניין הזה ואגב בעניין הזה שותפים גם הנאו-דרוויניסטים וגם הבריאתנים. כן, זה טעות משותפת לשתי הכתות הניצות. כי שניהם מרגישים שזה סכום אפס, זאת אומרת השאלה את מה לבחור, לבחור באלוקים או לבחור באבולוציה. ושניהם מסכימים שאתה צריך לבחור באחד ולזנוח את השני. אוקיי? ובכאן הטעות, בעניין הזה שניהם טועים. אבל למה זה כל כך משמעותי מבחינתם? בגלל שבאמת הראיה הפיזיקו-תאולוגית אני חושב שזו אולי הטיעון החזק ביותר או הנפוץ ביותר לקיומו של אלוקים. במובן הזה זה לא רק עוד אחד מהטיעונים אוקיי, אז הפלת אותו לא הפלת אותו מה זה מעניין? יש עוד הרבה אחרים. אוקיי? זה לא בדיוק ככה. הטיעון הזה הוא נחשב אצל רבים לפחות טיעון חזק, טיעון מרכזי, טיעון רווח, ולכן אני חושב שהטיעון הזה צריך לתת לו קצת יותר כבוד. כבוד במובן הזה שהוא שווה טיפול. אם הוא נכון או לא נכון נראה, אבל צריך לטפל בו. זאת אומרת זה לא רק שלוש ת'תברא, כן? יש פה משהו שבכל זאת תופס מקום משמעותי יותר אצל הרבה אנשים ואני חושב במידה רבה של צדק זה באמת בעיני אגב טיעון חזק. אבל על זה עוד נדבר. אני אנסה לשכנע אתכם שהטיעון הזה הוא טיעון חזק. טוב, אז כמו שאמרתי קודם, עד כאן זה פחות או יותר עם תוספות קצת מה שעשיתי בשיעור הקודם ולגשר על הסמסטר הראשון. אני רוצה עכשיו להיכנס לראיה הפיזיקו-תאולוגית. פה אני עוד ייכנסו פה. מה השם שלך? נועם. נועם מה? רשב"ש. רי"ש
[Speaker F] ו"ו שי"ן בי"ת שי"ן.
[הרב מיכאל אברהם] מה, עוד לא רשום לי. אוקיי בסדר. ומי עוד? יוסף נכון אתה נכנסת גם, בסדר. אוקיי. אז אני רוצה להיכנס באמת לראיה הפיזיקו-תאולוגית. אני מזכיר הראיה הפיזיקו-תאולוגית זו ראיה שנסמכת על המורכבות של העולם, התאום בין חלקיו ומין משהו כזה, כן? יש גוונים שונים אבל זה הכיוון העקרוני. אז יש אני אתחיל אולי במדרש. המדרש מדבר על איזה מין שבא לרבי עקיבא, מדרש תמורה. אוצר המדרשים. מעשה שבא מין ואמר לרבי עקיבא העולם הזה מי בראו? אמר לו הקדוש ברוך הוא. אמר לו הראיני דבר ברור, תביא הוכחה. אמר לו למחר תבוא אלי. למחר בא אצלו, אמר לו רבי עקיבא מה אתה לובש? אמר לו בגד. אמר לו מי עשהו? אמר לו האורג. אמר לו איני מאמין לך הראיני דבר ברור. אמר לו ומה אראה לך? הראית ואתה יודע שהאורג עשהו? אז עונה לו רבי עקיבא ואתה אינך יודע שהקדוש ברוך הוא ברא את עולמו? נפטר אותו מין. אמרו לו תלמידיו מהו הדבר הברור? אמר להם בני, כשם שהבית מעיד על הבנאי והבגד מודיע על האורג והדלת על הנגר, כך העולם מודיע על הקדוש ברוך הוא שהוא בראו. זה בעצם הראיה הפיזיקו-תאולוגית על רגל אחת. הטיעון המוכר יותר בהקשר הזה שהאתאיסטים מאוד אוהבים ללגלג עליו זה הטיעון של כומר אמריקאי בשם פיילי מהמאה ה-19. ופיילי אמר ככה, תגיד שאתה הולך ברחוב ואתה רואה שעון זרוק על הרצפה. אתה אומר לעצמך מי עשה את השעון הזה? כנראה יש מישהו שעון או מישהו שיצר את השעון הזה, כן? למה? כי דבר מורכב כזה לא סביר שהוא נוצר לבד. אז אומר לך החבר'ה האתאיסט שלך שהולך איתך על מה אתה מדבר? זה נוצר לבד הכל בסדר, מה הבעיה? הטענה היא שהשעון מוכיח על יוצרו, כן? זה בעצם מה שאומר פיילי. לא היית אומר את זה על שעון שהוא נוצר מעצמו לבד. אז העולם שהוא הרבה יותר מורכב משעון ודאי וודאי שלא סביר שהוא נוצר לבד. זה בעצם הטיעון של פיילי. עכשיו על זה יש המון ערעורים וזה אני עוד נדבר על חלק לפחות חלק מהם. אבל זה בעצם הראיה הפיזיקו-תאולוגית. עכשיו אולי גרסה נוספת של פיזיקאי בשם פרד הויל, קוסמולוג, שהוא גם כן חוטף מעמיתיו. והאתאיסטים קשות על הטיעון הזה, אומר שהסיכוי שהעולם נוצר באופן מקרי בלי יד מכוונת דומה בעיניו או קטן יותר אפילו מהסיכוי שטייפון יעבור מעל מגרש גרוטאות ויהפוך את כל ה… יאגד את כל החלקים שנמצאים שם למטוס בואינג שפועל. למטוס בואינג תקין. אוקיי? זה פחות או יותר הסיכוי לזה שהעולם נוצר לבד. אם אני אוסף את כל הניסוחים האלה בעצם מה שהם אומרים זה ככה. קיים עולם, יש לו מבנה מאוד מורכב ומיוחד, נכון? משהו כזה. דבר מורכב לא נוצר באופן ספונטני, כאילו בלי יד מכוונת מעצמו, ולכן ברור שמישהו יצר אותו או משהו, מישהו יצר אותו. זה הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי. אוקיי? עכשיו שימו לב עוד פעם, לא אמרתי שצריך להניח תפילין ולא אמרתי שום דבר כזה. מה שאמרתי זה איזושהי טענה פילוסופית, קוראים לזה דאיזם, לא תאיזם. זה אמונה באלוקים באיזשהו מובן פילוסופי, לא קשור כרגע לשאלות דתיות ואם הוא נוצרי או יהודי או סתם לא מעניין אותו אף אחד. אבל הוא ברא את העולם, זאת אומרת צריך להיות משהו שברא את העולם. וכמובן מיד הטיעון הראשון שעולה בהקשר הזה זה טוב, אבל מי אמר שזה אלוקים? אולי זה מפלצת הספגטי המעופפת? מכירים את השעשוע האתאיסטי הידוע הזה. כן, אז אולי זה מפלצת הספגטי המעופפת. מה התשובה? אולי מפלצת הספגטי המעופפת. מה אכפת לי? תקרא לה איך שאתה רוצה. הטענה היא שיש משהו שיצר את העולם. אתה רוצה לקרוא לו אלוקים, אתה רוצה לקרוא לו מפלצת, אתה רוצה לקרוא לו יאנקל דודל. תקרא לו איך שאתה רוצה, מה זה משנה? כל עוד לא אמרתי על אותו אלוקים שום דבר חוץ מזה שהוא יצר את העולם, השמות לא משנים. עכשיו ברור שאני באמת לא יכול לטעון כתוצאה מזה טוב, אז מחר בבוקר כולנו צריכים להניח תפילין, נכון? כי לא אמרתי כלום על אותה ישות שבראה את העולם. אבל בדיוק בגלל זה גם אל תתקוף אותי על זה ש"אבל מי אמר שצריך להניח תפילין?". לא אמרתי שצריך להניח תפילין. אני דן בשאלה פילוסופית. האם קיימת ישות כלשהי שאחראית לזה שקיים פה היקום שלנו? והטענה של הטיעון הזה טוענת שכן. מי זאת הישות הזאת? האם היא רוצה מאיתנו משהו? האם היא יהודייה, נוצרייה, פגנית או תרנגול הודו? לא משנה. מה זה משנה? נדון בזה אחר כך. אני מדבר רק על זה. בסדר? אז זה נקודה ראשונה וזה חוסר הבנה. טענה שנייה שעולה בהקשר הזה: אלוקים זה לא הסבר. למה? כי הרי אתה לא אומר עליו כלום, אתה לא מבין לגביו שום דבר, אתה לא יכול להגיד עליו שום דבר, אז לכן בעצם לא אמרת כלום. אמרת שאין לי הסבר, זה מה שאמרת. להגיד שיש אלוקים כשלא אמרת שום דבר, מה פירוש המילה הזאת? אז זה לא הסבר. גרסה אחרת אפשר לומר, כן זו עוד גרסה אחרת, בעצם טיעון אחר אבל בן דוד של הטיעון הזה: הטענה שהעולם נוצר במקרה היא מאוד לא סבירה. גם הטענה שיש אלוקים היא לא סבירה. אז למה אני צריך להעדיף את אי הסבירות הזאת על אי הסבירות הזאת? פתרת לי צריך עיון אחד בצריך עיון אחר. זה לא עזר לי שום דבר. זה בעצם סוג אחר של טיעון שאומר שאלוקים הוא לא הסבר. אוקיי? איפה הטעות בטענות האלה? הן שגויות לחלוטין. הטענות האלה טועות בזה, באותה טעות שהקודם טעה. הן מדברות על איזשהו אלוקים ספציפי כי הן חושבות שאני חותר לאלוקים הדתי שאומר לי גם להניח תפילין. שהוא כל יכול, והוא כזה, והוא אחר, ויש לו תיאורים, אין לו תיאורים, אי אפשר לתאר. לא אמרתי שום דבר עליו. אולי אפשר לתאר אותו, יכול להיות שצורתו משולש וגם הוא אוהב לרקוד הורה אחת לשלוש שעות. לא אמרתי שום דבר, יכול להיות שגם אפשר לתאר אותו. אני לא נכנס לתיאורים כי אני לא צריך את זה. עזוב אותי מהאלוקים הדתי ומכל הדוגמות הדתיות. לא דיברתי עליהן, אני לא מניח אותן. כל מה שאני אומר זה שיש לי הוכחה לזה שאלוקים קיים. אוקיי? אני אגב לא מציע גם הסברים. הוכחה היא לא הסבר. לא ניסיתי להסביר משהו. אני בסך הכל הבאתי הוכחה לזה שיש אלוקים, זה הכל. מה זה משנה אם זה הסבר? תחשבו על, אני אתן דוגמה מפו הדב, כן? פו הדב, אחד הסיפורים של מילן שמה, פו הדב עובר שמה והוא רואה עקבות בחול. הוא הולך על העקבות האלה והוא תוהה לעצמו מי הטביע את העקבות האלה. כמובן בסוף הוא חוזר והוא מגלה שזה העקבות של עצמו. אני רואה שם איזושהי צורה, לא יודע בדיוק מה זה, זה לא משהו מקרי שהרוח עשתה, אז לכן אני טוען שהיה מישהו שהטביע את העקבות האלה. מישהו אומר לי רגע, לא אמרת כלום על המישהו הזה, אז זה לא הסבר להגיד שהיה מישהו שהטביע את העקבות האלה. הייתם מקבלים טענה כזאת? לא! לא באתי להסביר שום דבר, באתי להגיד שהיה מישהו שהטביע, יש לי הוכחה שעבר פה מישהו. לא אומר עליו כלום, לא יודע להגיד עליו כלום, אז מה? האם זה פוגם במשהו בהוכחה שאכן עבר פה מישהו? לא, אז הטיעון הזה לא רלוונטי. אוקיי? אני לא בא להסביר שום דבר, אני בא להוכיח טענה. ואם הוכחתי שקיים משהו שאני לא יודע להגיד עליו כלום, וקיים משהו שיצר את העולם כי אחרת לא סביר שהוא נוצר בלי שיש איזושהי יד מכוונת, אז הוכחתי את קיומו. לא מקבלים? לא מקבלים, אז נדבר, אבל הטיעון הזה שזה לא הסבר הוא לא פורך כלום. זה פשוט חוסר הבנה. טיעון נוסף, אם אתה מניח שלכל דבר צריכה להיות סיבה, נכון? איך הטיעון? דבר יש יקום והוא מורכב. דבר מורכב לא נוצר סתם ככה בלי יד מכוונת. לכן היה מישהו שיצר את היקום המורכב הזה, נכון? זה בקצרה הטיעון. מה אתה מניח בעצם? שלכל דבר מורכב צריך להיות משהו שיצר אותו, נכון? נו, אז מה עם אלוקים עצמו? אם הוא יצר את העולם הוא גם כנראה מורכב, נכון? הוא גם מורכב, זאת אומרת אם יש לו יכולת לייצר יקום כל כך מורכב. נו, אז גם הוא צריך מישהו שיצר אותו. אז מה הרווחת? עוד פעם, זה לא הסבר, זה סך הכל נסיגה אינסופית, רגרסיה אינסופית. אוקיי? מה אתם אומרים על הטיעון הזה?
[Speaker D] אז אם אנחנו אומרים שאלוקים הוא זה שברא את העולם המורכב וגם שהוא עצמו לא צריך שמישהו יצור אותו.
[הרב מיכאל אברהם] בוא נגדיר את העולם כמשהו שלא צריך שמישהו יצור אותו. להגדיר אני יכול מה שאני רוצה. הגדרות לא עוזרות כלום. זאת אומרת השאלה היא מה אתה עושה עם ההנחה מניח שזו תובנה שאתה מאמין בה. לא יעזור להגדיר משהו. הגדרות לא מוציאות מטענות. אתה צריך לטעון משהו בשביל לטעון כנגד טיעון פורך. לא מספיק להגדיר. אוקיי? יש אלוהים
[Speaker B] שני שיצר את אלוקים, זה אלוקים שאני מדבר עליו.
[הרב מיכאל אברהם] נו, ומי יצר אותו?
[Speaker B] מה זה סוף אינסופי. נו, אז מה עושים?
[הרב מיכאל אברהם] אז זה כן מוכיח שיש אלוקים או לא מוכיח?
[Speaker B] אלוקים זה היצור
[הרב מיכאל אברהם] הראשון שאף אחד לא יצר. ומי יצר את הראשון הזה? מה זה אף אחד לא יצר אותו? אז יש מישהו ש… בוא נלך איתך, אז יש משהו בתחילת השרשרת שאף אחד לא יצר אותו? נו, אז ההנחה שלך שלכל דבר מורכב צריך להיות מישהו שיצר אותו נפלה. אז עזוב את הראשון בתור, אז לך על העולם עצמו. למה אתה צריך להניח שמישהו יצר אותו? ההנחה שעליה בנית את כל העניין, שכל דבר מורכב צריך מישהו שיצור אותו, לא נכונה. זאת אומרת אתה מפיל אותה במו ידיך כי אתה בסוף צריך להגיע למסקנה שצריכה להיות איזושהי ישות שאף אחד לא יצר אותה. נו, אז זה עצמו אומר שההנחה שממנה יצאת לדרך שכל דבר מורכב צריך מישהו שיצור אותו לא נכונה. אוקיי? איפה הבעיה פה? אז אני אומר לכם, לדעתי הבעיה היא כזאת. אז מה אתה אומר באמת? הרי הסברה כן נותנת שדברים מורכבים לא נוצרים לבד, נכון? זה סטטיסטיקה פשוטה. אם אני אחדד את זה יותר בהמשך כשאני אדבר על החוק השני של התרמודינמיקה, אבל שזה ניסוחים מתמטיים אז זה הרבה פעמים יותר משכנע אנשים למרות שלא צריך ניסוחים מתמטיים בשביל זה. דבר מורכב לא נוצר לבד, זאת אומרת אתה רואה שעון, כמו שפיילי אמר, אתה רואה שעון, מי שיגיד לך שהוא נוצר לבד אתה תאשפז אותו, זאת אומרת הוא לא נוצר לבד. או מטוס בואינג עם הטייפון, אם מישהו יגיד לך שהטייפון יצר מטוס בואינג במקרה אני לא יודע אתה תאשפז אותו, זה פשוט לא קורה. אז אל תספר לי סיפורים שדברים מורכבים יכולים להיווצר לבד. טוב, אבל אז הטענה היא כן טענה נכונה. אני לא מוכן לוותר על אותה הנחה שעומדת בבסיס הטיעון שלכל דבר מורכב צריך להיות מישהו שיצר אותו, נכון? זה עניין מאוד הגיוני. עוד פעם, שום דבר הוא לא ודאי. דיברנו, שום דבר לא יכול להיות ודאי, לא אמונה ולא שום דבר אחר. אבל ברמת הסבירות זה מאוד סביר, הרבה יותר סביר מאשר היפוכו. ואם אני רואה דבר מורכב הרבה יותר סביר שמשהו יצר אותו מאשר שהוא נוצר לבד. מבחינתי זה נקרא הוכחה. סבירות, אני לא מדבר על ודאות. אז הטענה היא אוקיי, אז העיקרון הזה הוא כן עיקרון שנכון. אבל העיקרון הזה קורא. כורת את הענף שעליו הוא עצמו יושב, כמו שאמרנו קודם, כי הוא מוביל לרגרסיה אינסופית. רגרסיה זה נסיגה, כן? הוא יוביל לנסיגה אינסופית. מכירים את הסיפור שדיברנו עליו בראיה הקוסמולוגית בסמסטר שעבר, על אותו פיזיקאי יווני, כן, זה וויליאם ג'יימס, הפילוסוף, הפסיכולוג האמריקאי, מביא אני חושב את הדוגמה הזאת. הפילוסוף היווני שנותן הרצאה והוא מסביר שהעולם עומד על גבו של צב ענק, אטלס, כן, מהמיתולוגיה היוונית. אז אישה אחת מהקהל מצביעה ואומרת לו הצב על מה עומד? אז הוא אומר לה יש עוד צב, יש צב למטה שהצב הזה עומד עליו. היא לא מתייאשת, היא מצביעה שוב, והצב השני, צב דאבל פריים, כן, על מה הוא עומד? על הצב טריפל פריים, כן, הצב השלישי. אוקיי, יש צב ראשון, צב שני, צב שלישי כמו בצה"ל. אז הוא אומר שזה עומד על עוד צב. כשהוא רואה אותה מרימה את היד בפעם הרביעית, אומר תשמעי, את אידיוטית לגמרי, את לא מבינה, יש צבים כל הדרך עד למטה. עכשיו, מה זה אומר הדבר הזה של הצבים כל הדרך עד למטה? זאת הדגמה למה טיעון של רגרסיה אינסופית הוא באמת לא יכול להחזיק מים, הוא לא מהווה הסבר. אתה לא יכול להניח רגרסיה אינסופית. כשאתה בעצם אומר לי שהצב עומד על צב שני והצב השני עומד על צב שלישי וכן הלאה, אתה בעצם אומר אין לי הסבר על מה העולם עומד. למה? כי במתמטיקה, על זה דיברנו בסמסטר הקודם, במתמטיקה בדרך כלל התפיסה, לפחות התפיסה המקובלת, יש על זה קצת ויכוחים בשוליים, לדעתי לא מחזיקים מים באמת, אבל האינסוף הוא מושג פוטנציאלי ולא מושג קונקרטי. וכשאתה מדבר על אינסוף בהקשרים מתמטיים, כן, באינפי וחלקכם ודאי מכירים, אז אתה מדבר על זה כאיזשהו סוג של גבול, כן, משהו שיותר גדול מכל מספר שאנחנו מכירים. אתה אף פעם לא תגיד עליו משהו חיובי, זה תמיד תארים שליליים. כן, זה איזשהו תהליך ששואף לגבול והגבול הזה אנחנו קוראים לו אינסוף. אני אף פעם לא מדבר על האינסוף באופן קונקרטי, להגיד יש לי אינסוף עצמים. לא, אני לא אומר יש לי אינסוף עצמים. אני אומר שמספר העצמים פה גדול יותר מכל מספר טבעי שאני מכיר. זה אני יכול להגיד. אני לא יכול להגיד שיש לי אינסוף עצמים. הרבה פעמים משתמשים במילים יש לי אינסוף עצמים אבל מתכוונים בעצם לפשר הפוטנציאלי. השפה היא שפה קונקרטית, אבל הפשר בעצם הוא פשר פוטנציאלי. וכשאנחנו מדברים על אינסוף במובן קונקרטי אנחנו נכנסים לבעיות, המלון של הילברט, גם על זה דיברנו וכל הפרדוקסים של האינסוף. יש את האינסופים של קנטור, שזה תמיד מאתגר את הטענה הזאת שאינסוף לא יכול להיות קונקרטי אלא פוטנציאלי, אבל אני אעזוב את זה כרגע. אז הטענה היא בעצם שבאמת צבים כל הדרך עד למטה זה לא הסבר. אתה לא יכול להגיד שיש צבים כל הדרך עד למטה. אז מה כן? אז באמת על מה עומד העולם? חייב להיות איזשהו צב, צב ראשון מה שנקרא. חייב להיות איזשהו צב ראשון שהוא לא עומד על שום צב אחר, הוא יודע לעוף באוויר אם תרצו. אולי הצב הזה זה העולם עצמו? שהעולם עצמו עומד באוויר. כן, אנחנו היום חושבים ככה, נכון? פיזיקה, היקום עצמו עומד באוויר. אין למטה. המושג למטה כמובן מושג שלא קיים בקוסמולוגיה. אין דבר כזה למטה. למטה יש כשאתה על כדור הארץ. למטה זה קרוב לכדור הארץ, זה נקרא למטה. כשאתה מסתכל על היקום, ביקום אין למטה, מה זה למטה? אם תרצה להגיד שיש צבים כל הדרך עד למטה המושג למטה פשוט לא מוגדר. למטה זה לשם או למטה זה לשם? יכול להיות לכל כיוון. יכול להיות גם ככה למטה. אז לכן הטענה היא שאם אתה רוצה לטעון שכדור הארץ עומד על צב, אז אתה חייב להניח שיש איזושהי שרשרת צבים באורך של אפס עד לא יודע איזה, שבסוף יש איזשהו צב מסוים שהוא צב חריג. הוא לא צריך צב אחר לעמוד עליו, הוא יכול לעמוד באוויר. אחרת לא יצאת שום הסבר, אחרת לא אמרת כלום. אוקיי? לדבר על אינסוף צבים… עכשיו, אם תדברו על אינסוף צבים במובן פוטנציאלי, תגידו יש אינסוף צבים במובן הזה שמספר הצבים גדול יותר מכל מספר טבעי שאני מכיר. לא יעזור. למה? כי כשאתה מציע הסבר לאל מה עומד כדור הארץ אתה מדבר על שרשרת צבים קונקרטית. אתה לא מדבר על הרבה צבים. בסוף בסוף זה לא… אתה בסך הכל בורח ממני. נכון? כי הסבר חייב להתייחס לכל השרשרת באופן קונקרטי. אם אתה אומר ההסבר שלי הוא כזה: הכדור הארץ עומד על צב, הצב הזה עומד על עוד צב, ויש אינסוף צבים. מה הכוונה? יש מספר גדול ככל שתירצו של צבים. זה לא הסבר. זה בריחה מהסבר. אוקיי? הסברים תמיד צריכים. ולכן רגרסיה אינסופית נתפסת אצל פילוסופים ככשל. פעם שמעתי קורס באוניברסיטת תל אביב כשהייתי בתואר ראשון, אז הלכתי לשמוע קורס של בידרמן על פילוסופיה הודית. הוא מומחה לפילוסופיה הודית. אז זה קצת מפתיע אנשים שלא מכירים, אבל בפילוסופיה ההודית יש מתודת ויכוח מאוד נוקשה ולוגית ומדויקת ומחייבת. הם מאוד מאוד לא רוחניקים, הם מאוד מאוד לוגים, מדויקים ולא מאפשרים שום סטייה לשום כיוון, לפחות האגף ההוא. אני לא חושב שזה כל הפילוסופיה ההודית, הודים יש הרבה, אבל האגף שהוא דיבר עליו, הוויכוח הפילוסופי בעולם של הפילוסופיה ההודית, זה בנוי על סט חוקים מאוד מאוד מוגדר. אחד החוקים זה שאם אתה נכנס לרגרסיה אינסופית, הפסדת. הפסדת כי בעצם זה אומר שלא הצלחת לענות. אוקיי? ואני חושב שגם במערב, למרות ששם זה פחות קשיח וראיתי כבר כאלה שמתווכחים על זה, אבל אין לזה שום היגיון בעיניי. זאת אומרת, זה באמת כשל. זאת אומרת, כשאתה מציע הסבר ואתה משתמש לצורך ההסבר הזה בשרשרת עם אינסוף חוליות, אינסוף קונקרטי של חוליות, אתה בעצם לא הצעת הסבר, אתה בורח מהסבר. אוקיי? ולכן הטענה היא כזאת, אם אני אומר, כמו עם הצבים, עכשיו אני חוזר אלינו, אם אני אומר שכל דבר מורכב צריך להיות לו מרכיב, הוא לא נוצר לבד, אז תשאלו מה עם המרכיב? גם הוא צריך מרכיב. מגיעים לאינסוף. מה הדרך היחידה לעצור את זה? שיש איזושהי שרשרת של מרכיבים, אבל יש איזשהו מרכיב אחד בהתחלה שהוא לא זקוק למרכיב קודם שירכיב אותו. חייב להיות, אחרת אני נקלע לרגרסיה אינסופית. אוקיי? עכשיו כמובן אני יכול להגיד שאורכה של השרשרת הזאת הוא אפס, והיקום עצמו הוא היקום שלא צריך משהו שיצר אותו. לא צריך שיהיה צב אחד קודם ולעצור בצב ההוא או בצב השלישי או ב-17. לא צריך אף צב, היקום עצמו עומד באוויר. אוקיי? אבל זה כבר מכניס אותנו לבעיה. למה? כי העיקרון שדבר מורכב לא נוצר לבד כן מקובל עלינו. זה מה שאמרתי קודם. תשאלו את עצמכם בדיוק, תשאלו אתכם אינטואיטיבית מה אתם כשאתם מסתכלים על דבר מורכב, ברור לכם אינטואיטיבית שצריך להיות משהו או מישהו שהרכיב אותו, נכון? הוא לא נוצר לבד. ואני לא מוכן לוותר באופן גורף על העיקרון הזה שדבר מורכב צריך משהו שירכיב אותו, נכון? זה לא. מצד שני, אי אפשר גם לקבל אותו באופן גורף. אי אפשר לוותר עליו באופן גורף ואי אפשר לקבל אותו באופן גורף, כי אם אני מקבל אותו באופן גורף אני נקלע לרגרסיה אינסופית. אז מה עושים? לא לבלוע ולא להקיא. מה עושים? אז התשובה היא בעיניי, התשובה היא עיקרון פילוסופי משפטי שנקרא בלטינית לקס ספציאליס. לקס ספציאליס זה עיקרון של העדפת הספציפי. מה זאת אומרת? אם יש לי עיקרון כללי שאומר שאסור לרצוח, ויש לי עיקרון ספציפי שאומר שמי שרצח חייב מיתה, הורגים אותו. אוקיי? עכשיו לכאורה זו סתירה בתוך ההלכה, כי מצד אחד יש עיקרון שאומר שאסור לרצוח, אז איך אתה הורג את הרוצח או את המחלל שבת? או לא משנה, יש כל מיני. נחת לפני איזה מקרה חירום של אמא שלי, אני סליחה, בסדר? אני אנסה בכל זאת. פשוט מאושפזת אז אני, סליחה. אז מה עושים במצב כזה כשיש סתירה? אז הכלל הוא, וזה כלל משפטי, הכלל הוא… הלו? הלו? אמא? אני באמצע שיעור, אני יכול לחזור אלייך אחרי זה? טוב, ביי ביי. אוקיי. אז כן, אז כשיש סתירה. אז כן, אז יש סתירה בין שני העקרונות האלה, מה אנחנו עושים? אז אנחנו צריכים להחליט מי מהם גובר על השני. עכשיו אם אנחנו נחליט שאיסור לא תרצח הוא זה שגובר, אז החובה להרוג את הרוצח מתבטלת, נכון? לעומת זאת, אם אני אחליט שהחובה להרוג את הרוצח גוברת, אז איסור לא תרצח לא מתבטל. לגבי רוצח הורגים אותו, אבל עדיין, אבל עדיין לגבי כל שאר האנשים איסור לא תרצח בעינו, נכון? זאת אומרת שיש עדיף לי להעדיף את העיקרון הספציפי בגלל שההעדפה של העיקרון הספציפי לא מבטלת לגמרי גם את העיקרון השני. הרי אם אני מאמין בשני העקרונות, אני רוצה לשלם כמה שפחות מחיר. עכשיו אם אני אאמץ את העיקרון הכללי, העיקרון הספציפי בטל לגמרי. למרות שחשבתי שהוא נכון, אני צריך לוותר עליו. לא סביר, אני חושב שהוא נכון, אז אני לא מוותר עליו. לכן עדיף לי לאמץ אותו ולסייג את העיקרון הכללי. העיקרון הכללי אומר אסור לרצוח, חוץ מאשר המקרה הזה והזה ששם מותר. אז אני מסייג אותו, הוא לא מתבטל, הוא עדיין קיים. לכן מבחינה משפטית וגם פרשנות הלכתית וגם בכל מקום. מה? כללו ופרט אתה מתכוון? זה לא בדיוק.
[Speaker D] לא, אם זה יצא.
[הרב מיכאל אברהם] דבר שיצא מן הכלל. כן, אולי אפשר לקשור את אחד מהמידות האלה, לא יודע, צריך לחשוב על זה. זה לא כללו ופרט הרגיל בכל מקרה.
[Speaker D] לא, זה לא קלאסי.
[הרב מיכאל אברהם] דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. אני לא יודע, צריך לחשוב על זה, זה הערה מעניינת. בכל מקרה, הטענה היא שאני תמיד מעדיף את העיקרון הספציפי. עכשיו בוא נחזור אלינו. יש לנו בעצם דילמה. מצד אחד, לכל דבר יש סיבה. זה העיקרון הבסיסי שאני מסכים לו אינטואיטיבית, הוא נראה לי נכון, אוקיי? מצד שני ברור שזה לא יכול להיות גורף. חייב להיות לפחות חריג אחד, נכון? אין לך בו אלא חידושו, אפושי מחלוקת לא מפשינן. זאת אומרת, אז חריג אחד יהיה פה, אבל לא יותר. למה לעשות יותר חריגים אם העיקרון הבסיסי שאותו אני מסייג נראה לי נכון אינטואיטיבית? אין סיבה לוותר מעבר למה שאני חייב. אז אם אני חייב להגיד תראה עצם אחד לפחות הוא חריג אחרת אני מגיע לרגרסיה אינסופית, אז את העצם האחד הזה אני אחריג, אבל לגבי כל השאר זה יישאר בעינו. ולכן כאשר יש לי סתירה בין שני עקרונות כאלה, אם יש לי פתרון מסוג של לקס ספציאליס, אני אאמץ אותו. לא תמיד זה נכון, לפעמים שני העקרונות הם כלליים, לפעמים שניהם ספציפיים, אבל אם זה עיקרון ספציפי מול עיקרון כללי, אז זה בעצם עיקרון של מחיר מינימלי. אני מוותר על כמה שפחות דברים שאינטואיטיבית נראים לי נכונים. עכשיו ברור שאם אני אומר טוב אז כל העיקרון הזה לא נכון שלכל דבר מורכב צריכה להיות סיבה, זה ויתור על המון אינטואיציה שיש לי, אין סיבה לוותר עליה. אני לא אחליט עכשיו על שעון שהוא נוצר לבד, או על כל דבר אחר שאני אפגוש, נכון? אז גם היקום כולו זה בסך הכל אוסף של שעונים או דברים מורכבים, זאת אומרת זה מאותו סוג, רק יותר גדול ויותר מורכב. אז מה פתאום שהוא ייווצר בלי סיבה אחרת? אבל הסיבה שיצרה את היקום היא יכולה להיות מסוג אחר, לא מסוג הדברים שאנחנו מכירים פה, נכון? ושם אולי היא באמת לא צריכה סיבה, לא יודע, אולי. ואם היא כן צריכה סיבה, אז הסיבה שלה אולי לא צריכה סיבה. באיזשהו מקום אני אגיע לחוליה אחת שהיא כנראה פטורה מהעיקרון הזה שלכל דבר מורכב צריכה להיות סיבה. והטענה נדמה לי בסופו של דבר מהמתח הזה שאותו תיארתי, המוצא הסביר ביותר או עם המחיר הנמוך ביותר מבחינת הוויתור על האמונות שלי, זה המוצא שאומר לכל דבר בעולם שלנו יש סיבה, אבל קיימת איזושהי ישות, קיימת איזושהי ישות אחרת, כנראה לא מהסוג של שעונים או של דברים שאני מכיר מהעולם שלנו, שהיא למרות שאולי היא מורכבת היא לא צריכה סיבה, או שהיא לא מורכבת בכלל, היא מצליחה לייצר עולם מורכב למרות שהיא עצמה לא מורכבת. אולי, יכול להיות גם, לא מבין אותה אז אני לא יודע. אבל חייבת להיות ישות כזאת. עכשיו תבינו, יש לי הוכחה שהיא קיימת. זה דרך אגב ספקולציה. יש לי הוכחה שהיא קיימת, כי אם היא לא קיימת אני מגיע לרגרסיה אינסופית. זו הוכחה בדרך השלילה לקיומה של ישות כזאת. והנה ההוכחה לקיומו של אלוקים. המתח הזה עצמו, הערעור הזה עצמו שמוביל אותי לרגרסיה אינסופית, האתאיסט ניסה באמצעות הערעור הזה להוביל אותי לרגרסיה אינסופית, נכון? אבל בעצם מה שהוא עשה בדלת האחורית הוא בנה לי מחדש את ההוכחה. כי הוא בעצם אומר תראה רגע, אני עונה לו רגע, אתה לא מקבל שיש רגרסיה אינסופית. רגרסיה אינסופית זה לא אופציה, נכון? אז מה אתה אומר? העולם עצמו או סוג הדברים שאני מכיר גם אתה מסכים שצריכה להיות להם סיבה, נכון? אז כנראה צריך להיות משהו אחר.
[Speaker D] לא יודע הרב, זה לא כזה משכנע בעיניי, כי אנחנו יכולים לומר שהעולם עצמו הוא הישות הראשונה, כמעט כמו התער של אוקאם. אנחנו לא נבנה עוד אלוקים אם אנחנו לא צריכים. זה העולם הוא עצמו שנוצר. תגיד לי מה, אבל העולם זה סך הכל רצפה וקיר ושולחן ודברים כאלה, נגיד לך קודם כל אנחנו עוד לא מכירים מספיק את הקוונטים שנוצרים משום מקום, ואמנם נוצרים בזוגות כמו שאמרנו שיהיה יתרון ויתרון, אבל בסוף יש פה.
[הרב מיכאל אברהם] אז רגע, מה שאנחנו מכירים. אני לא מדבר על אמפיריקה, אני מדבר על אינטואיציה. תגיד לי מה אתה אומר אינטואיטיבית, דבר מורכב נוצר לבד? מסוג הדברים שאתה רואה פה, הוא נוצר לבד? לא. נו, אז מה?
[Speaker D] היקום עצמו נוצר.
[הרב מיכאל אברהם] אז היקום עצמו. היקום עצמו זה אוסף הדברים האלה. היקום הוא לא עוד ישות. היקום זה אוסף הדברים.
[Speaker D] לא, למה? האבולוציה תיצור את המורכבות אחרי שנוצר הדבר.
[הרב מיכאל אברהם] האבולוציה יוצרת את המורכבות החיה, בזה עוד נטפל. אבל עזוב את האבולוציה, דבר על המורכבות של הדומם, לא של החי, בסדר? רק כדי שלא, גם האבולוציה לא תעזור לך, אבל נשאיר את זה לאחר כך. אוקיי.
[Speaker D] נו, אז מה? רגע, איזה מורכבות יש בדומם שאנחנו?
[הרב מיכאל אברהם] מה, אין מורכבות בדומם? איפה? תנסה לפתור איזה בעיה, בעיה של שלושה גופים אנחנו לא יודעים לפתור. מה אתה מדבר איתי על גופים שמאורגנים בכל מיני צורות, אתה יודע איזה דבר מורכב זה סלע? דומם לגמרי. אתה יודע איזה פיזיקה מורכבת זאת? אין שום סיכוי לחשב מבנה של סלע באמצעים נורמליים. אין, אין שום סיכוי. רק סטטיסטיקות אולי בצורה כזו או אחרת. הדומם מאוד מורכב גם. ביולוגיה לא תחום שנחשב יותר קשה מפיזיקה.
[Speaker D] הבנתי, אז זה מורכב.
[Speaker C] אה? ביולוגיה אפילו יותר מורכב כי הדברים שם יותר גדולים.
[הרב מיכאל אברהם] אטומים יותר גדולים? בביולוגיה? לא, לא חושב. לא יודע.
[Speaker C] סלעים עשויים מקרבון ומאלומיניום ומכל מיני כאלה שזה אטומים הכי קטנים.
[הרב מיכאל אברהם] לא יודע, לא חשבתי על זה אף פעם.
[Speaker D] טוב, אבל אני מקבל את זה. אז היקום עצמו נוצר בתור הדבר היחיד המורכב שקיים. שוב, אני אומר, עם הקוונטים שמלמדים אותנו.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל היקום לא יוצר את המורכבויות שבתוכו. היקום הוא אוסף המורכבויות הזה.
[Speaker D] הוא אוסף המורכבויות שנוצר, זה
[הרב מיכאל אברהם] הדבר הראשון.
[Speaker D] זה האלוקים מבחינתנו, זה הדבר ש.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל אני אומר עוד פעם, השעון לא נוצר לבד, נכון? לא. השעון זה אוסף השעונים שהוא היקום כן נוצר לבד. זה לא הגיוני. למה? כי זה סוג הדברים שעליהם אני מסב בדיוק את ההנחה הזאת שדבר מורכב לא נוצר לבד. זה אותם דברים. זה על הדברים האלה. אתה בעצם רוצה לדרוש ממני לוותר על ההנחה הזאת. דברים מהסוג של שעון יכולים להיווצר לבד, זה בעצם מה שאתה אומר. רק רק שעון אחד. אבל זה דברים מהסוג של שעון. לא, דברים מהסוג של שעון יש עליהם ניסיון, אני לא חושב, הם לא נוצרים לבד.
[Speaker D] לא, כל היקום, אחר כך היקום נוצר לבד, עכשיו מגיע כוכב נגש בו זקנים, עושה פה לא יודע התפרצות געשית שיוצרת.
[הרב מיכאל אברהם] אבל היקום, אני מדבר על היקום עצמו. היקום עצמו זה אוסף הדברים שיש בו. מה זאת אומרת? לא משנה כרגע איזה תהליך הוא עבר עד שהוא מגיע לצורה שלנו עכשיו. בתשתית שלו, כשהוא נוצר בהתחלה כבר הייתה כל המורכבות הזאת. לא יצאה לפועל, אבל זה הכל היה שם.
[Speaker D] אוקיי. וזה מורכב, שעון זה מישהו בנה אותו. למה?
[הרב מיכאל אברהם] אבל למה לגבי השעון אתה אומר את זה ולגבי אוסף כל השעונים ביחד אתה לא אומר את זה?
[Speaker D] לא, כי זה לא אוסף כל השעונים, זה הבסיס, הבייסיק שאני חייב לומר.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אתה לא חייב לומר. לא, אתה לא חייב. אתה יכול גם לומר שהדברים החומריים או הדברים מהסוג שיש לי לגביהם ניסיון הם באמת אם הם מורכבים כנראה משהו יצר אותם. יש משהו שהוא מחוץ לתחום הניסיון שלי, לא מוכר לי, משהו מסוג אחר שהוא יכול להיווצר בלי משהו שמרכיב אותו.
[Speaker D] זה עוד יותר אלוקים, זה עוד יותר חמור מאלף שעונים. אלף שעונים עוד מילא, אבל אלוקים זה משהו שהוא הרבה יותר
[הרב מיכאל אברהם] מורכב, מי יצר את הכל, זה הרבה יותר מורכב. לא, אבל הוא לא מסוג, לא מאותו סוג של דברים. אם אני צריך לוותר על האינטואיציות שלי, אני אוותר עליהם ביחס לישויות שאני לא מכיר. אז בסדר, אותם אני לא מכיר, אולי שמה קורה משהו אחר. אבל הישים האלה שסביבי אני מכיר אותם. למה להניח שפה האינטואיציה הפשוטה שלי לא עובדת? לא סביר.
[Speaker D] כי אין לי אינטואיציה לגבי אלוקים, אז זה בריחה.
[הרב מיכאל אברהם] אתה אומר לי תשמע, פה לא. בדיוק, אבל לגבי השאלה אם זו בריחה כבר דיברתי קודם. זו לא טענה.
[Speaker D] לא, אבל זה בריחה מאלף שעונים. כי אני אומר זה מיליארד שעונים אלוקים.
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא מיליארד שעונים, כי הוא לא שעונים. הוא לא יש חומרי, הוא לא יש מהסוגים האלה שאנחנו מדברים עליו. זה בדיוק הנקודה. זה מסוג אחר. אני אנסח עכשיו את הטיעון אחרת. קודם ניסחתי את הטיעון בצורה פשטנית. אמרתי כל דבר מורכב צריך סיבה, העולם הוא מורכב, מסקנה לעולם יש סיבה. זה אלוקים, נכון? לא נכון. לא נכון שלכל דבר מורכב יש סיבה. כל דבר מורכב מסוג הדברים שבניסיוננו צריך סיבה. העולם הוא דבר מורכב מסוג הדברים שבניסיוננו, לכן יש לו סיבה. ועכשיו זה כבר בסדר. כי עכשיו כשאתה תפנה את זה לאלוקים, האלוקים הוא לא דבר שהוא בניסיוננו. עכשיו יש טיעון, טענה נוספת. מורכבות זה בעיני המתבונן. כן, כל אתר אתאיסטי שמכבד את עצמו, תראו את הטענה הזאת: מורכבות זה בעיני המתבונן. או לחילופין, גם דבר מורכב יכול להיווצר לבד. שעון פשוט יש לך ניסיון ששענים בונים שעונים. לא אוטומטית דבר מורכב דורש מרכיב. פשוט יש לך ניסיון ששעונים נוצרים על ידי שענים, לכן כשאתה רואה שעון, אתה מניח שהיה שען. אבל מעצם השעון כשלעצמו, אם לא היה לך ניסיון כזה, לא היית מניח את זה. אז זה בעיניי ממש שטויות. ברור שאנחנו רואים דבר מורכב, גם אם לא הייתי מכיר. אדם מאפריקה לא ראה בחיים שלו שעון, יגיע לפה, הוא יראה את כל המורכבות של השעון, הוא יבין שמישהו יצר אותו. אני לא חושב שאתה צריך בשביל זה ניסיון של שענים. זה טענה שטותית. אבל טענה אחרת שעולה זה שמורכבות זה בעיני המתבונן. מה שנראה לך מורכב, למישהו אחר נראה פחות מורכב. אז זה שהחלטת שהחיים זה דווקא הדבר המורכב שלא יכול להיווצר לבד, אתה החלטת את זה על אחריותך שלך. או לחילופין, מישהו אחר אומר, בכל עולם ייווצר איזה שהוא משהו מורכב, עוד פעם, משהו מורכב מסוג אחר. אז אצלנו נוצרו הדברים המורכבים מהסוג שאנחנו מכירים. טיעונים קצת שונים אבל הם גם כן בני דודים. אז בשביל להסביר למה הטיעונים האלה לא נכונים, אני רוצה לדבר טיפה על אנטרופיה או החוק השני של התרמודינמיקה. ואני משתמש בזה לא כי אני חושב שהחוק השני של התרמודינמיקה מוכיח את קיומו של אלוקים, אלא בגלל שבהקשר של החוק השני של התרמודינמיקה יש לנו הגדרה מתמטית למורכבות. ומשם והלאה כבר אי אפשר להגיד שמורכבות זה בעיני המתבונן. יש לנו הגדרה, מה זה מורכבות. עכשיו, מה זה ההגדרה המתמטית או הפיזיקלית? מתמטיקה פה לא מעניינת, הפיזיקה מעניינת כי פיזיקה זה טענה על העולם. מה זה מורכבות בהקשר הפיזיקלי של התרמודינמיקה? אז דוגמה למשל, נגיד שאנחנו, יש לנו מכל ובתוכו יש גז. ועכשיו באחת הפינות של המכל אני מחזיק את הגז בתוך שקית ניילון, ועכשיו אני קורע את השקית. אז הגז מתפזר במכל, נכון? עכשיו, הגז התחיל ממצב שבו הוא כולו מקובץ בפינה של המכל והגיע למצב שהוא מפולג בכל המכל, בכל החלל של המכל. אבל הכיוון ההפוך לא קורה. אני לא מתחיל עם גז שמפולג בכל המכל ופתאום כולו מתקבץ בפינה. את זה לא תראו אף פעם. עכשיו, זה דבר מוזר, כי אנחנו יודעים שלפחות החוקים המיקרוסקופיים של הפיזיקה הם כולם רוורסיביליים. אפשר להפוך את ציר הזמן, המשוואות הן מסדר שני. חוק ניוטון זה הנגזרת השנייה של המקום שווה לכוח. אתם רואים? תאוצה זה הנגזרת השנייה. אז ברגע שיש לך נגזרת שנייה זה סימטרי בזמן, כי זה טי בריבוע. טי בריבוע זה פלוס טי ומינוס טי מתנהגים אותו דבר. אוקיי? אז בעצם החוקים הבסיסיים של הפיזיקה, החוקים המיקרוסקופיים של הפיזיקה הם רוורסיביליים. זאת אומרת, אם יש תהליך מסוים, נגיד שאתם מסתכלים על כדור שמתגלגל או עצם שזז, ועכשיו תסריטו אותו ותקרינו את הסרט הפוך. באופן עקרוני, הצופה לא יכול להגיד לכם מי זה הסרט הישר ומי זה הסרט הפוך. כי אם התהליך הזה הוא חוקי, גם התהליך ההפוך הוא חוקי. זה הרוורסיביליות של חוקי הפיזיקה. סימטריה לציר זמן, כן, סי פי טי. אז הטענה היא שברמה המיקרוסקופית הכל סימטרי לציר הזמן, לזרימת הזמן, אבל ברמה המקרוסקופית כמו הדוגמה עם הגז לא. הנה, אתם רואים, אנחנו מתחילים עם כל הגז מקובץ בצד, וגומרים שהוא כולו מפוזר במכל. אבל התהליך ההפוך לא קורה. איך זה יכול להיות? הגז הרי בסך הכל אוסף של מולקולות, וכל מולקולה זה גוף מיקרוסקופי שחל עליו חוקי ניוטון. אוקיי? אז איך זה יכול להיות שאוסף המולקולות יוצר התנהגות לא סימטרית כשהמולקולה הבודדת, החוקים ששולטים עליה הם חוקים סימטריים? אני עושה את זה באמת בצורה מאוד סכמטית אבל חשוב להבין כי אני רוצה לשכנע אתכם שמורכבות יש לה הגדרה אובייקטיבית. זה לא, זה לא המצאה. הטענה היא בעצם שהמצב שבו הגז ממוקם בקצה מסוים של המיכל הוא מצב יותר מורכב או יותר נדיר, נדיר ומורכב זה אותו דבר, מאשר המצב שבו הוא מפוזר בכל המיכל. ואז מה? בהנחה שהגז עובר בין כל המצבים האפשריים כל הזמן, אוקיי? אם יש מצב שהוא פחות נדיר, אנחנו נראה בו את הגז יותר זמן. כי הוא עובר בין כל המצבים השונים, נכון? אם יש מצב שהוא מאוד נדיר, אז גם אם הגז נמצא בו לאיזו שנייה אחת, אנחנו לא נראה את זה, כי זה קורה אחת לא אני לא יודע כמה שניות וזהו, ונעלם מיד. ולכן בעצם הטענה שהזרימה התרמודינמית היא ממצבים נדירים למצבים פחות נדירים. או ממצבים מיוחדים למצבים פחות מיוחדים ולא להיפך, למרות שזה לא באמת נכון. אתה יכול ללכת עם מיכל גז שממלא את כל המיכל, ואתה כן תגיע ברגע מסוים לזה שכל הגז נמצא בפינה, אבל זה יקרה לשנייה אחת, אתה אפילו לא תראה וזה מיד יתפזר מחדש, כי זה מצב נורא מיוחד. לעומת זאת המצב שבו הגז מפוזר בכל המיכל הוא מצב רגיל שבו אתה יכול להימצא הרבה זמן, זה מצב לא מיוחד. עכשיו בוא אני אסביר לכם מה זה אומר מיוחד ולא מיוחד. תסתכלו רגע, אני עובר למרחב דיסקרטי. כן, תסתכלו רגע על שרשרת של תאים, עשרה תאים. בסדר? יש לנו שלושה כדרונים. כל כדרון יכול לשבת בתא, אוקיי? עכשיו, יש לי מצב שבו שלושת הכדרונים נמצאים בתא מספר אחת, זה מצב אחד לדוגמה. מצב שני זה ששלושת הכדרונים נמצאים בתא אחת, שלוש ושמונה, אוקיי? כדור אחד בכל תא, אוקיי? כמה מצבים שונים של הכדורים מקבילים למצב ששלושת הכדורים נמצאים בתא מספר אחת? רק אחד, ששלושתם שם, אין עוד אפשרויות. זה יהיה ברור כשאני אגיד את ההיפך. אבל כשיש לי תא אחת, שלוש ושמונה, אני יכול להראות לכם שיש כמה הרכבים שכולם נראים מאקרוסקופית אותו דבר. כדור מספר אחת נמצא בתא אחת, כדור מספר שתיים נמצא בשלוש, כדור מספר שלוש נמצא בשמונה, אפשרות אחת. אפשרות שנייה כדור מספר שלוש נמצא באחת, כדור מספר אחת נמצא בשתיים, כדור מספר שלוש נמצא בשמונה וכן הלאה. אוקיי? אני בעצם, יש שש אפשרויות, או בערך שש אפשרויות, נכון? שלוש עצרת. זה שש אפשרויות כאלה שברמה המיקרוסקופית זה שש אפשרויות שונות. אבל כשאני מסתכל על המערכת ברמה המאקרוסקופית, כל שש האפשרויות האלה אני רואה כדור פה, כדור פה וכדור פה, הם כולם נראים אותו דבר, לא אכפת לי אם זה כדור מספר אחת או מספר שתיים או שלוש, נכון? לעומת זאת כששלושת הכדורים נמצאים בתא מספר אחת יש רק מצב מיקרוסקופי אחד כזה ששלושתם שם, אי אפשר להחליף תפקידים של הכדורים. לכן בעצם זה אומר ככה, כשאני מסתכל כמה מצבים מיקרוסקופיים מתאימים למצב מאקרוסקופי נתון, זה מה שמגדיר את הנדירות של המצב. מצב ששלושת הכדורים נמצאים בתא מספר אחת הוא נדיר יותר, למה? כי יש רק מצב מיקרוסקופי אחד שמתאים לו. מצב שבו יש כדור באחת, כדור בשלוש וכדור בשמונה הוא מצב פחות נדיר, למה? כי יש שישה מצבים שונים ששישתם נראים אותו דבר, אחד באחת, אחד בשלוש ואחד בשמונה. אוקיי? עכשיו כמובן שאחד מול שש זה כלום, ותסתכלו על לא יודע מה, עשרת אלפים כדורים בתוך לא יודע מה כמה תאים שאתם רוצים, אתם תגיעו ליחסים פשוט כשהכדורים נמצאים בתא אחד זה אין לזה שום סיכוי שתראו מצב כזה. לעומת זאת מצב שבו הכדורים מפוזרים בכל התאים, זה המצב שתראו תמיד, הם פשוט רק יחליפו מיקומים, כל פעם יהיה כדור אחר בתא אחר, אבל זה מה שתראו בסך הכל כל הזמן. ולכן אתם רואים, תחשבו על הכדורים האלה בתור המולקולות של הגז והתאים האלה בתור החלקים של המרחב של המיכל, אז אתם תראו למה כשהגז מקובץ בצד אחד של המיכל זה מצב נדיר, וכשהגז נמצא מפוזר בכל החלל של המיכל זה המצב הפחות נדיר. אוקיי? מה זה בעצם אומר? אנחנו קוראים לזה בפיזיקה, אנחנו קוראים לזה מצבים עם אנטרופיה שונה. אנטרופיה נמוכה זה יותר מסודר או יותר נדיר, אנטרופיה גבוהה זה יותר מבולגן, פחות נדיר. אוקיי? אתם זורקים עציץ מראש הגג והוא מתנפץ למטה. אף פעם לא ראינו עציץ מנופץ למטה שעולה לראש הגג ונהיה עציץ שלם, כי העציץ המנופץ… מצב עם ברדק, בלאגן, אוקיי? עציץ מסודר זה מצב מסודר, עציץ בנוי. זה מצב מסודר. מצב מסודר הוא נדיר כי הרי יש רק סידור אחד של החלקים של העציץ שיתן לכם עציץ מסודר, נכון? אבל בלאגנים יש המון בלאגנים. אפשר לסדר אותם בהמון צורות, את החלקים של העציץ, וזה עדיין יהיה בלאגן, נכון? לכן מצב של עציץ שלם הוא מצב מיוחד, או מורכב, או נדיר, אלה מילים נרדפות בפיזיקה. ומצב של עציץ מנופץ הוא מצב רווח, או לא מצב נדיר, מצב תדיר, אוקיי? או פחות מורכב. ובעצם מה שהחוק השני של התרמודינמיקה אומר זה שאם לא מעורבת יד, נגיד שיש לכם גז במיכל, כיוון הזרימה תמיד יהיה מהמצב הנדיר למצב הפחות נדיר. או במילים אחרות האנטרופיה לא יורדת. או עולה או נשארת אותו דבר. לא יורדת. זה החוק השני של התרמודינמיקה. הוא הסדר לא עולה. מערכת לא הופכת להיות מסודרת יותר אלא אם כן יש מישהו, איזה גורם חיצוני, מעורבות של גורם חיצוני שמסדר אותה. שדואג לסדר הזה. אוקיי? אחרת זה לא יקרה. כן? את החדר אפשר, הוא יתבלגן גם בלעדינו. הוא לא יסתדר בלעדינו. חדר לא מסתדר בלעדינו לצערנו ולצער ההורים שלנו. אוקיי? והבלאגן הוא המצב, המצב הבסיסי, הוא ברירת המחדל. אם אתה רוצה סדר, צריך מישהו שיעשה אותו. אוקיי? מה? גם את הבלאגן? לא. את הבלאגן, מה זאת אומרת מישהו עושה? כשאתה עובר מסדר לבלאגן, לא צריך שמישהו יעשה את זה. כשאתה עובר מבלאגן לסדר, מישהו צריך לעשות את זה.
[Speaker E] כמו עם החדר.
[הרב מיכאל אברהם] נו, אם תבוא רוח, אז החדר יתבלגן, נכון? ושום רוח לא תסדר חדר מבולגן. רק בן אדם או מישהו שמשקיע מחשבה, או כן איזשהו יצור אינטליגנטי שמעורב, הוא יכול להקטין אנטרופיה. אין דבר כזה הקטנת אנטרופיה במערכת סגורה. אם האנטרופיה קטנה, זה אומר שהמערכת לא סגורה. מישהו מבחוץ מעורב במערכת. מיכל גז סגור, לעולם הגז לא יתקבץ פתאום בפינה מסוימת. אבל הוא כן יתפזר גם אם הוא סגור. הוא יתפזר לבד בכל המיכל, אף אחד לא צריך להיות מעורב בעניין. מה זה אומר בעצם? זה אומר שכשאני מדבר על רמת המורכבות של המצב, או רמת הסדר של המצב, זה לא בעיני המתבונן. יש לזה הגדרות אובייקטיביות, מדויקות, מוגדרות היטב. כשאני מדבר על זה שהחיים זה דבר עם אנטרופיה מאוד נמוכה, מערכת מאוד מורכבת, גוף חי, מאוד מורכבת ומיוחדת זה גוף חי מול דומם שהוא דומם עם אנטרופיה יותר גבוהה, זאת אומרת עם סדר פחות. אוקיי? עדיין מאוד מורכב כמו שאמרתי קודם, אבל פחות מאשר גוף חי. אוקיי? ככל שמערכת יותר מתואמת, מסודרת, מורכבת, מיוחדת, האנטרופיה שלה יותר נמוכה. אוקיי? עכשיו בשביל לייצר משהו מבלאגן, לייצר גוף חי מתוך בלאגן, צריך איזושהי יד שתייצר את זה. בשביל שהגוף החי ישבוק חיים, אתה צריך, אתה לא צריך שום דבר, אף אחד שלא יעשה את זה, זה גם יכול לקרות מעצמו. יכול לקרות מעצמו, אוקיי? כי האנטרופיה גדלה. האנטרופיה יכולה לגדול בלי שאף אחד יעזור לה. היא לא יכולה לקטון בלי שמישהו יעזור לה.
[Speaker C] אבל אמרת שיש זמן מסוים בחדר שיהיה רגע מסוים שכל האטומים יהיו בנקודה הזאת. בעיניך אותו רגע הוא זמן מאוד קצר. עכשיו אני יכול להגיד שמה שאנחנו חווים עכשיו, החיים שאתה מדבר עליהם שהם נורא מורכבים, הם גם בעצם בעיני מישהו אחר, רגע מאוד קצר.
[הרב מיכאל אברהם] אנחנו נגיע לעניין הזה. נגיע לעניין הזה. רגע מאוד קצר על פני מיליארדי או מיליארדי מיליארדים של שנים, אז אתה תפסת ראש של, נגיע לזה, בסדר? אבל אני מנסה לעשות את זה שלב שלב. מה שאני בעצם רציתי להגיד כאן זה שלא נכון שסדר או מורכבות הם בעיני המתבונן. יש הגדרה אובייקטיבית לסדר ולמורכבות. אם אתם תטענו, וככה טוענים בהרבה מאוד אתרים אתאיסטים, אתם יכולים לראות את זה, החיים זה לא דבר מיוחד, לא דבר מורכב. אנחנו חיים פשוט אז לנו זה נראה מיוחד, לנו זה לוכד את העין. לא נכון. לחיים יש הגדרה מדעית לרמת המורכבות שלהם והיא רמת מורכבות יותר גבוהה מאשר של דומם. ואם זה היה רק משהו סובייקטיבי לא יתכן שחוקי הפיזיקה נקבעים על פי גדלים שמוגדרים סובייקטיבית. חוקי הפיזיקה זה העולם, זה לא אני. העולם מתנהג לפי חוקי הפיזיקה. אם המורכבות הייתה רק בעיני המתבונן לא היה יכול להיות חוק שני של תרמודינמיקה כי הפיזיקה לא מתנהגת לפי איך שאני רואה דברים. הפיזיקה מתנהגת כמו שהיא מתנהגת. כמו שמרק טווין אמר כן, העולם לא חייב לך כלום הוא היה פה קודם. בסדר, זה מה שאני חושב. אבל מצד שני אני רוצה לומר שזה בן דוד של ההערה שלך. אני לא טוען שיש לי הוכחה מדעית לקיומו של אלוקים. לכאורה החוק השני של התרמודינמיקה מוכיח את קיומו של אלוקים, כי העולם נוצרים בו חיים, פעם לא היו בו חיים. אז הנה האנטרופיה קטנה. אם האנטרופיה קטנה, אז החוק השני של התרמודינמיקה אומר, זה אומר שיש פה איזשהו גורם שמעורב במערכת, אחרת האנטרופיה לא הייתה יכולה לקטון. אוקיי? לכאורה זאת הוכחה מדעית. אז זאת לא. למה זאת לא? אם זאת הייתה הוכחה מדעית, אז זה אומר שהחוק השני של התרמודינמיקה לא נכון. לא נכון, כי אלוקים מעורב פה ועושה פה כל מיני דברים, והיינו צריכים למדוד את זה ולראות שהחוק השני של התרמודינמיקה לא עובד. אנטרופיה יכולה לקטון גם בלי שיש השפעות פיזיקליות, אם הקדוש ברוך הוא יעשה כל מיני דברים. אבל א', לא מצאנו בינתיים לפחות סתירה אמפירית, בניסיון, לחוק השני של התרמודינמיקה. אני לא טוען שהחוק השני של התרמודינמיקה מוכיח את קיומו של אלוקים. מה שאני כן טוען, שמושג המורכבות יש לו הגדרה אובייקטיבית. הוא לא בעיני המתבונן. זה הכל. עכשיו, למה באמת לא נכון לומר שהחוק השני של התרמודינמיקה מוכיח את קיומו של אלוקים? כי יש הסברים, כל מיני הסברים שונים ומשונים, איך בכל זאת נוצרו יצורים עם אנטרופיה נמוכה כמו יצורים חיים למשל. הרבה פעמים הטענה היא שהם לוקחים אנטרופיה מהסביבה. אפשר לראות, או מפזרים אנטרופיה לסביבה בעצם, האנטרופיה קטנה. זאת אומרת, איך אני יכול להקטין אנטרופיה? אני פשוט מפזר אנטרופיה לסביבה, מגדיל את הבלגן בסביבה ומייצר אי קטן של סדר. סך הכל של האנטרופיה בכל היקום לא קטן. לא קטנה עם הזמן. אבל יכולים להיווצר איים שבהם יש אנטרופיה נמוכה, יש סדר, ומסביב כמובן יהיה בלגן שיפצה על זה. תחשבו למשל על מחצבה. אנחנו חוצבים שם אבנים ובונים בית. אז הבית זה דבר מאוד בנוי, מסודר, מיוחד, לא קורה לבד. נכון? בני אדם עושים אותו. אבל הסדר שיצרתי כשבניתי את הבית הוא בא על חשבון הבלגן שעשיתי במחצבה. שלקחתי את האבנים והסעתי אותם כמובן והשתמשתי במכוניות ודיזל וזיהום והכול. כל זה זה הבלגן שבעצם הוא הפיצוי האנטרופי לסדר שנוצר בזה שבניתי בית. ולכן החוק השני של התרמודינמיקה שמדבר על כלל האנטרופיה, כלל האנטרופיה לא בהכרח קטן. לפחות אין דרך לדעת את זה, אי אפשר למדוד את כל האנטרופיה של היקום. כן? אבל אין הוכחה שכלל האנטרופיה קטן. כשנוצרו חיים, זה רק אומר שישנם איים מקומיים במציאות שבהם יש יצורים מיוחדים, בני אדם. אוקיי? אבל זה לא אומר שזה לא בא על חשבון אנטרופיה מהסביבה. ולכן סך כל האנטרופיה נשמר, החוק השני של התרמודינמיקה לא בהכרח נשבר. אגב, דבר כזה יכול להישבר גם מכיוונים אחרים. למשל יש את השדון של מקסוול. מקסוול אתגר את החוק השני של התרמודינמיקה. תחשבו על מכל כזה כמו שתיארתי קודם, באמצע יש מחיצה עם דלת מסוימת שהיא נפתחת רק לכיוון אחד. אוקיי? קפיץ כזה שהיא נפתחת ונטרקת. עכשיו, כל חלקיק, החלקיקים עפים בכל מיני מהירויות לכל מיני כיוונים. חלקיקים מהצד הזה לא יכולים לעבור כי הדלת לצד הזה לא נפתחת. אבל חלקיקים מהצד הזה יכולים לעבור לפה. נכון? אם הם מגיעים במהירות מספיק חזקה, בועטים את הדלת ופותחים אותה, הם חוצים. מי שמגיע במהירות לא מספיקה יישאר, אבל חלק יעברו. ובסוף יישאר מצב שיהיו יותר חלקיקים פה מאשר פה. זה מצב מסודר. מסודר יחסית. יותר מסודר מאשר כשהחלקיקים מפוזרים אחיד בכל המכל, נכון כמו שדיברנו קודם. ופה המערכת סגורה לגמרי. הכול סגור. איך זה יכול להיות שבתוך מערכת סגורה נוצר מצב מיוחד? והתשובה היא שהתכנון של התיבה, זו התשובה המקובלת לפחות, התכנון של התיבה דרש מחשבה אצל המתכנן שהוא שם את הדלת הזאת והכול. המחשבה הזאת שוות ערך לאנטרופיה. זאת השקעת אנטרופיה.
[Speaker C] מה עם הסימטריה בזמן?
[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת?
[Speaker C] העובדה שחלקיק יכול רק לעבור צד אחד, זה סותר את האפשרות שלו לעבור צד שני בחזרה, אבל
[הרב מיכאל אברהם] מלכתחילה לא, זה לא סותר כי שתזיז את התמונה הזאת לצד השני אתה תקבל תמונה סבירה לגמרי. את החלקיק, החלקיק נגיד פגע פה, פתח את הדלת ועבר. בוא נסריט את הסרט אחורה. בסדר? הדלת פתוחה, החלקיק הולך לפה, הולך לפה, עכשיו נצמד לדלת, חוזר לפה ועף אחורה. זה תהליך אפשרי. נכון? זה לא שחלקיק בא מפה ופותח את הדלת. זה לא הריברסביליות בזמן של התהליך הלוך. זה לא השוב של התהליך הזה. בכל אופן, אז אני אומר, גם מידע, אגב, בתורת האינפורמציה למשל, מידע נמדד באנטרופיה. ושיש מידע או מחשבה יכולה גם היא לפצות על הבדלים אנטרופיים. זאת אומרת, אתה יכול להשקיע מחשבה ובזה לייצר עצמים מורכבים או מיוחדים או מסודרים יותר, והמחשבה היא האנטרופיה החסרה. אוקיי? ובמובן הזה, אם אנחנו חוזרים לקדוש ברוך הוא ולבריאת העולם, כן, בעצם הטענה היא שאם נוצרו פה דברים מיוחדים, אז מישהו השקיע מחשבה ופעולה שיצרה את הדברים האלה. כי לבד זה לא נוצר. לבד האנטרופיה לא קטנה. זו בעצם הטענה. ושוב פעם, לא מדעית. זו לא טענה מדעית. זאת טענה פילוסופית. אוקיי? כי מדעית, יכול להיות שזה בא על חשבון אנטרופיה ממקומות אחרים. אבל עדיין אני לא חושב שסביר שחיים נוצרים באיזושהי דרך בלי שום יד מכוונת, פשוט ככה סתם, כי ככה, ונוצר פתאום יצור חי. לא, מאוד לא סביר שדבר כזה קורה בלי יד מכוונת, אבל פילוסופית, לא מדעית. טוב, אנחנו נעצור כאן. תודה רבה. בבקשה.
[Speaker F] תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה.
[הרב מיכאל אברהם] תודה רבה.