מבט על תורה ותלמוד תורה – שיעור 11 – הרב מיכאל אברהם

[הרב מיכאל אברהם] טוב, בפעם הקודמת סיימנו לגעת במהות של לימוד תורה דרך שתי הערות. הערה אחת הייתה שהלימוד לא משמש כאמצעי כדי לדעת מה לעשות, זה לא מכשיר מצווה לימוד תורה, זה מצווה. והערה השנייה הייתה הבחנה בין מצוות תלמוד תורה לבין לימוד תורה. שבמצוות תלמוד תורה בעצם יוצאים ידי חובה בקריאת שמע בבוקר וערב, יש אפילו איזושהי תחרות בסוגיה במנחות לצמצם ככל האפשר את החובה שכלולה במצוות תלמוד תורה. והסברתי שזה דווקא כדי לחדד את החשיבות של לימוד תורה, לא מצוות תלמוד תורה. זה לא מוגדר כאחת מתרי"ג מצוות כדי לא לצמצם את זה ולהפוך את זה לעוד משהו מתוך כלל המצוות, אלא יש פה משהו שהוא מושאר באופן מכוון מחוץ למערכת המצוות כדי שתישאר אצלנו ההבנה שמדובר באיזושהי תשתית מאוד בסיסית בעבודת השם, משהו שיסודו בסברא. ההבנה שלנו אמורה להיות זאת שמובילה אותנו ללמוד תורה ולא מצווה כלשהי שאנחנו רוצים לצאת ידי חובה. זאת בעצם הייתה הטענה והראיתי השלכות לגבי חובה של נשים ללמוד תורה ועוד כל מיני השלכות כאלה ואחרות. אבל אם אני ממקם את העניין במהלכה הכללי שלנו, אז זה בעצם אומר שכשאנחנו לומדים תורה המטרה היא לא לדעת את ההלכות, לא לדעת את מה שצריך לעשות, למרות שהלימוד כן צריך להסתיים במסקנה הלכתית. על זה דיברתי כבר על הסוגיה דאליבא דהלכתא או גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, דיברנו על זה. אבל כמו שאמרתי קודם, יש שתי גישות יסודיות איך לגשת, איך להבין את המשמעות של לימוד תורה. יש את הגישה הטכנולוגית ויש את הגישה המדעית. הגישה הטכנולוגית רואה את הלימוד העיוני, את הסברות, כמכשיר כדי שנדע לפסוק הלכה בכל מקרה. זאת אומרת, אם אנחנו לא נבין את העקרונות התיאורטיים הכלליים, אז לא נוכל לפסוק הלכה במקרים שאין לנו תקדים עבורם, שלא מצאנו אמירה מפורשת לגביהם. אנחנו צריכים את החוקים הכלליים כדי שנוכל ליישם אותם על מצבים חדשים. כמו שבעולם המדעי אנחנו צריכים את חוקי הטבע כדי לדעת מה יקרה בסיטואציות שבהן לא צפינו. כי אנחנו יכולים לעשות חישוב מתוך החוקים ולדעת מה אמור להתרחש בסיטואציות החדשות האלה. זאת תפיסה גם בהקשר המדעי וגם בהקשר התורני שרואה בעצם את המחקר העיוני כמכשיר למטרות המעשיות. מכשיר כדי לדעת איך להבין מצבים הלכתיים או מצבים מדעיים, אז אני צריך את החוקים הכלליים כי בלי זה אני לא אדע מה קורה במצבים המעשיים. הגישה השנייה זאת הגישה המדעית. הגישה המדעית זה בעצם גישה שרואה בחקירה להבנה הכללית, לחוקים הכלליים, לתיאוריה, מטרה לעצמה. לא אמצעי כדי לייצר מכשירים או להבין סיטואציות, לא אמצעי לטכנולוגיה. אלא להיפך, המצבים והמקרים הם אמצעי כדי שנבין את העקרונות הכלליים. ודיברתי על זה אם אתם זוכרים, דיברנו על ההוקימתות די באריכות, ודרך ההוקימתות ניסיתי להדגים את הנקודה הזאת שהגמרא בעצם אפילו מניחה, לא רק יוצא לה ככה, אלא זאת נקודת המוצא, שכשהיא רואה דין מסוים ברור לה שהדין הזה בא לבטא רעיון, עיקרון כללי. ועכשיו רק צריך להבין איך המקרה הזה מסתדר עם הרעיון הכללי, אז עושים הוקימתות. אבל זה ברור שאנחנו לא דנים במקרים. המקרים באים לבטא עקרונות כלליים. וזו שוב פעם אותה תפיסה שאומרת שבעצם לימוד תורה הוא לימוד מדעי ולא טכנולוגי. זאת אומרת, ההלכות הן אמצעי שדרכו אני מברר מה התפיסה, מה התיאוריה, מה התפיסה העקרונית, ולא שהתפיסה העקרונית היא מכשיר כדי לדעת מה לעשות במצבים המסוימים, לדעת את ההלכות.

[Speaker B] זה בתת מודע שלי לא אבל מה אני לא משתמש בזה?

[הרב מיכאל אברהם] ברור שאני משתמש, לא, אתה צריך גם לקיים את ההלכה.

[Speaker B] אין

[הרב מיכאל אברהם] ויכוח על זה, צריך לקיים את ההלכה. ובוודאי שאם לא לומדים. וברור שגם צריך לבצע. אמרתי בחוקותיי תלכו ואת מצוותיי תשמרו ועשיתם אותם. שלושת הדברים צריך. אין ספק. כל השאלה היא האם לימוד תורה מתמצה בשני הדברים האחרונים. בלימוד כדי לדעת מה לעשות ובביצוע. אז אני אומר שלא. יש ללימוד תורה ערך מצד עצמו. ולכן במובן הזה, במישור הזה, המקרים או ההלכות הספציפיים הם אמצעי כדי לדעת את התאוריה. והמטרה בעצם היא לדעת את התאוריה. למרות שברור שגם כדי לדעת את המקרים צריך את התאוריה. זאת אומרת, אני לא מתווכח שעובדתית צריך לדעת את התאוריה בשביל ליישם את זה על המקרים השונים. תורת התארים אני בדיוק אני אגיע עוד מעט לתורת התארים. זה שקלטת טוב לעניין הזה, אבל יש לנו דרך. וזה בתוספות או

[Speaker C] גמרא ותוספות. כל הזמן, מה זה משנה?

[הרב מיכאל אברהם] אין כללים. גמרא ומפרשיה. זאת אומרת כל המפרשים.

[Speaker C] כשאני מסתכל אני קורא ספרים שהיה לימוד קיצור שולחן ערוך לפני ה…

[הרב מיכאל אברהם] קיצור שולחן ערוך זה לא לימוד, זה מכשיר מצווה.

[Speaker C] אני אומר הייתה קבוצת לימוד שלמדו לפני המלחמה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אין בעיה, גם היום יש, אבל זה לא לימוד תורה. זה מכשיר מצווה כדי לדעת מה לעשות. אתה לומד הלכה כדי לדעת מה לעשות. זה בסדר גמור, יש לזה ערך. אבל זה לא תלמוד תורה. תלמוד תורה זה לא ללמוד פסקי הלכה לדעת מה לעשות, אלא ללמוד את הסוגיה, להבין ולהגיע בסוף גם למסקנה המעשית, אבל להגיע מתוך העקרונות העיוניים שעליהם הגעת, שאותם הבנת. אז אני רוצה עכשיו להראות את הדברים האלה, להדגים את העניין הזה מזווית קצת שונה, אבל אני חושב שהיא מחדדת את זה בצורה מאוד טובה. ובסוף אני גם אגיע לתארים שליליים. נראה. אז אני רוצה לעסוק טיפה בסוגיות של נתינת גט. נתינת גט זה מאוד זה מקרה מאוד מעניין, כי יש שם פסוק אחד בתורה, כן? כי ייקח איש אישה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערוות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושילחה מביתו. הפסוק הזה שקראתי עכשיו וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושילחה מביתו לדעתי זה הפסוק הכי נדרש בתורה. כל מילה פה זה אוסף של כמה וכמה סוגיות. כל מילה. כן? וכתב כתיבה ודייק לה, הכוונה צריך לה לשמה וכן הלאה. כל אלה זה כמה וכמה סוגיות. ספר?

[Speaker B] ספר כורתה ואין דבר אחר, נכון?

[הרב מיכאל אברהם] כריתות, הכוונה זה צריך להיות כריתות ולא למשל תנאי אינסופי הוא לא כריתות, וכן הלאה. ונתן, זה אין מה לדבר. מאות סוגיות. כן? בידה, כמובן מה זה בידה? חצר, ידה, מה זה עבד? כן? ושילחה, כמובן, ומביתו זה כבר טוב ושילחה מביתו זה כבר הולך ביחד. אבל אני לא מכיר עוד פסוק שנדרש ברמה כזאת, שכל מילה בפסוק הזה זה אוסף של המון סוגיות. אין עוד פסוק כזה לדעתי בתורה.

[Speaker D] עכשיו שזה משהו שנוגע מאוד בחיים האנושיים?

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות, או בגלל שבאמת יש פה הרבה מה לעבוד. יכול להיות שזה סתם אתה מחפש מוטיבציות. אני אומר יכול להיות שזה העובדות פשוט קובעות את זה, פשוט יש הרבה עבודה לעשות עד שמגיעים להגדרות שאותן אנחנו מחפשים. אז אני רוצה לקחת את הפסוק הזה, או אפילו לא את הפסוק הזה, אלא רק את המילה ונתן. רק את ונתן. בסדר? ובוא נראה איך הגמרא מתעללת במילה הזאת וננסה להבין מתוך זה מה בעצם הסיפור הזה אומר ברמה כללית יותר. אז בעצם הגמרא שואלת את השאלה מה זאת הנתינה הזאת? המסירה לאישה או הנתינה לידה, מה זאת בדיוק הנתינה הזאת? אוקיי, שאלה שהגמרא תוהה לגביה בהרבה מאוד מקומות. עשרות רבות של מקומות ליתר דיוק, עשרות רבות אם לא למעלה מזה. איך בדיוק מבינים את המושג הזה של נתינה? אז יש כל מיני פטנטים: גט בידה ומשיחה בידו. אתה קושר חוט לגט, נותן לאישה את הגט אבל החוט נשאר אצלך ביד, זה נקרא נתינה או לא נקרא נתינה? עכשיו הוא נתן לה גט בחצר והקנה לה את החצר, או שהוא מקנה לה את הגט, או שהוא זורק את הגט לקרקע ואומר טלי גיטך מעל גבי קרקע. תרימי את הגט לבד. או שהיא לוקחת את הגט מהכיס שלו, השאלה אם הוא מזיז את הגוף או לא מזיז את הגוף כשהיא לוקחת את הגט מהכיס שלו. וכן הלאה, יש עשרות רבות רבות רבות של מקרים בגמרא עצמה, עוד לפני הדברים שהראשונים מתחילים לשאול וכולי. אני מדבר על הגמרא עצמה, עשרות רבות מאוד של מקרים. הבין את הרעיון הזה של נתינת גט. עכשיו, לא זוכר אם דיברתי על זה פה, כבר לא זוכר מה דיברתי איפה. בגמרא מטבע הדברים, הגמרא עוסקת במקרים. נכון? זה דיברתי כשדיברנו על האוקימתא. כן, בעצם דיברתי על זה, כשדיברנו על האוקימתא דיברתי על זה, על הקזואיזם של הגמרא, על האופי הקזואיסטי של הגמרא, שהגמרא מעדיפה לעסוק במקרים ולא בעקרונות. איך מגיעים לעקרונות? העקרונות הם תוצאה של פרשנות. זאת אומרת יש לנו מקרים בגמרא ואנחנו מנסים לחלץ מתוך המקרים האלה עקרונות. נכון? אנחנו רוצים להבין מה משותף למקרים שכן שם המסירה טובה, תקפה, ומה משותף למקרים שהמסירה לא תקפה. ומתוך זה מנסים לחלץ הגדרה של מה זאת המסירה שנדרשת מאיתנו, למה התורה התכוונה כשהיא אמרה ונתן בידה. אוקיי? זה בעצם התהליך שאותו אנחנו עושים, וזה כמובן תהליך טיפוסי. עושים את זה בהרבה מאוד סוגיות. פה זה מאוד בולט בגלל שיש כל כך כל כך הרבה מקרים שאני לא יודע אם יש עוד משהו, עוד סוגיה כלשהי בש"ס שמובאים כל כך הרבה מקרים כדי להגדיר מושג אחד. אוקיי? עכשיו, כמובן עולות פה שתי שאלות. א', כמו שאנחנו נראה בהמשך, הניסיונות למצוא את הכללים, את התיאוריה, את ההגדרה התיאורטית העיונית של מושג המסירה נכשלים. אין דרך להגיע לזה. אני אסביר יותר בפירוט בהמשך. מצד שני, ודווקא בגלל זה, למה הגמרא עצמה לא נותנת לנו את ההגדרה? למה היא מביאה לנו מיליוני מקרים ופה ושם ודנה אם זה כן או לא? תני את ההגדרה, מה זה מסירת גט, ואז אנחנו ממילא ניישם את זה על המקרים השונים ונדע כל מקרה אם הוא כן נתינה כשרה או לא נתינה כשרה. למה את לא נותנת את ההגדרה? על זה דיברתי כשדיברתי על הקזואיזם. אמרתי שהגמרא בעצם מבינה, כמו המשפט הקומון לואו, כן, המשפט הבריטי, שמקרים זה משהו יותר חזק מכללים. כי כללים זה משהו קשיח מדי והחיים יותר מדי מסובכים בשביל שאפשר יהיה להכניס אותם לתוך סט של כללים קשיחים, לעבוד עם דדוקציה. הגמרא מעדיפה לעבוד עם אנלוגיות. זאת אומרת היא מביאה לנו מקרים ותעשו אנלוגיה למקרים אחרים וככה פחות או יותר תדעו איזה מקרה, איזה נתינה היא כשרה ואיזה נתינה היא לא כשרה. פה, כיוון שהאנלוגיה מאוד מסובכת ומורכבת, מביאים הרבה מאוד מקרים. ברור שמספר הדוגמאות הוא כמורכבותה של הבעיה. אוקיי? אגב, אם למישהו זה מזכיר את הלימודים של בינה מלאכותית, כן, של איי איי, זה בדיוק אותו דבר. בדיוק אותו דבר. אני אעיר על זה בהמשך, אבל נדמה לי שהיום בעידן האיי איי כולנו מבינים הרבה יותר טוב את המבנה של הגמרא. הרבה יותר טוב. זאת אומרת, כל השאלות הנאיביות האלה על זה שהגמרא יכלה לתת סט של כללים ואנחנו היינו מיישמים את זה על המקרים השונים פשוט מתאדות אל הרוח ברגע שאנחנו מבינים את העוצמה של איי איי מול תוכנה, תוכנה קלאסית. אבל אני אעיר על זה עוד בהמשך. בכל אופן, אז הגמרא מנסה לאפיין את הנתינה הכשרה הזאת מתוך אוסף של המון, סליחה, הגמרא מביאה לנו המון דוגמאות שמדגימות איזה נתינה היא כשרה ואיזה לא כשרה, ואנחנו כמפרשים, הראשונים, האחרונים ואנחנו, מנסים להוציא מתוך הדוגמאות האלה עיקרון, כלל. והעיקרון הזה אמור כמובן לכסות את הדוגמאות. נכון? במובן מסוים זה ממש כמו עבודה מדעית, נכון? בעבודה מדעית אתה לוקח ניסויים במקרים שונים ומתוך התוצאות של הניסוי אתה מנסה לנסח תיאוריה כללית שהתיאוריה תסביר את התוצאות של הניסויים, איפה הניסוי הצליח, איפה הניסוי לא הצליח. אם יש תיאוריה שמסבירה את התוצאות של כל הניסויים הרלוונטיים, אז זאת כנראה התיאוריה הנכונה. אוקיי? אותו דבר אנחנו עושים גם פה. זאת אומרת אני ממשיך את האנלוגיה בין לימוד מדעי או מחקר מדעי לבין לימוד תורני, זה ממשיך הלאה. זה פשוט נעשה בדיוק באותה צורה. היחס בין המקרים לבין התיאוריה זה בדיוק כמו היחס המדעי בין ניסויים או מקרים מסוימים לבין התיאוריה שמסבירה אותם. והשאלה שאלתי קודם, כמובן מה עיקר ומה משמש את מה, אם המקרים משמשים את התיאוריה או התיאוריה משמשת את המקרים, כמובן יושבת על ההשוואה הזאת. אוקיי? אז כשאנחנו ניגשים לעשות בעצם הסבר כזה, אנחנו, יש לנו נתונים לנו המקרים. במקרה של ההלכה זה המקרים, זה הגמרא, נגיד לצורך הדיון. במקרה של המדע, המקרים זה ניסויים שאותם אנחנו עושים. אלה העובדות שבידינו ומתוך העובדות אנחנו מנסים להוציא תיאוריה. אוקיי? אנחנו מנסים לחלץ מתוך העובדות תיאוריה. עכשיו פה יש סיפור מסובך. למה? מסובך לפחות בשני אספקטים. וכאן אני הקדמה קצרה בפילוסופיה של המדע. סיבוך ראשון זה בעצם שכל, כל אוסף של נתונים אני יכול להכליל באינספור צורות. אינסוף צורות, נכון? אין גבול. כל, כל סט של נתונים שאתם רוצים. ולכן שום אוסף של נתונים לא יכול להגדיר בצורה חד ערכית את התיאוריה. אוקיי? תיקחו נגיד שאני מודד את היחס בין כוח לתאוצה. בסדר? בעצם הייתי צריך לעשות את זה הפוך כי הכוח בדרך כלל הוא המשתנה הבלתי תלוי. אני מפעיל כוח ואני בודק מה התאוצה שהגוף מפתח, לא שאני מפעיל תאוצה ובודק מה הכוח. בסדר? אבל יותר נוח לצייר את זה ככה עוד מעט תראו למה. אז אני, אני מפעיל איזשהו כוח נגיד בעוצמה כזאת ואני מקבל תאוצה כזאת, אז נגיד שזה יושב כאן. בסדר? עכשיו אני מפעיל כוח כזה ואני מקבל תאוצה כזאת. אוקיי? אז זה יושב כאן. בסדר? ואחרי זה כאן וכאן נגיד זה יושב כאן. כאן וכאן וזה יושב כאן וכן הלאה. בסדר? נגיד שיש לי ארבע תוצאות ניסיוניות. עכשיו אני רוצה לדעת מה החוק הכללי. לעבור לתיאוריה. אוקיי? אז החוק הכללי, כל מדען מתחיל יגיד לכם שהחוק הכללי זה פשוט הקו הישר שמחבר את כל הנקודות האלה, נכון? אבל עכשיו יבוא מי שלא מדען וישאל למה שהחוק הכללי לא יהיה זה? בסדר? זה גם אפשרי. או אם אתם רוצים עוד הצעות נוספות בשבילכם, למשל זה. נכון? יש אינסוף אפשרויות. עכשיו תבינו, פה זה ארבעה ניסויים, אבל גם אם יהיו לכם מיליארד ניסויים, עדיין יש אינסוף אפשרויות לתפור אותם, נכון? כל עוד זה מספר בדיד אז אתה יכול לתפור אותו באינסוף צורות. אינסוף אפילו לא בן מנייה אם תרצו. זאת אומרת אין גבול למספר האפשרויות שאני יכול להכליל כל סט של תוצאות, נכון? אז למה אני מגיע למסקנה שהקו הוא הקו הישר? למה זה הגיוני? באיזה מובן זה הגיוני? כולם הגיוניים, כולם תופרים את המקרים. למה זה יותר הגיוני?

[Speaker C] זה נראה יותר מבחינת נוחות.

[הרב מיכאל אברהם] זה יותר פשוט. נכון? הקו הישר נראה לנו יותר פשוט. ואפשר לדון האם קו ישר זה באמת יותר פשוט או שרק אנחנו בנויים כך שמבחינתנו קו ישר הוא פשוט. וככל שמישהו שבנוי אחרת, התפיסה שלו בנויה אחרת, הקו הישר הוא לאו דווקא הקו הפשוט מבחינתו. נכון? זה עניין של מבנה הראש שלנו, זאת אומרת איך אנחנו חושבים. אוקיי? אבל בסדר, יש לנו איזשהו עיקרון שהדבר הפשוט ביותר הוא כנראה ההכללה הנכונה. או לפחות הנחת המוצא שלנו, שאנחנו נבחר את האפשרות הפשוטה ביותר, אלא אם כן משהו יאלץ אותנו לוותר. נגיד פתאום תהיה תוצאה כזאת. אז אני כבר לא אוכל לבחור את התוצאה הפשוטה ביותר, נכון? כי זה לא מתאים לקו. בהנחה שזה לא טעות בניסוי כמובן, אבל אם יהיו מספיק תוצאות שחורגות מהקו הישר אז אני אגיע למסקנה שכנראה לא הקו הישר הוא הקו הנכון. בסדר? אז זאת שאלה ראשונה שעולה בהקשר הזה. זאת אומרת איך אנחנו יכולים להגיע להכללה הנכונה כשיש בעצם אינסוף הכללות אפשריות? נגיד יותר מזה, בדרך כלל אנחנו מבחינים בלוגיקה בין שלוש דרכי היסק: יש אנלוגיה, אינדוקציה ודדוקציה. אנלוגיה זה השוואה בין נגיד פרט אחד לפרט אחר. אינדוקציה זה מעבר מפרטים לכלל. ודדוקציה זה הפרטה של כלל לפרטים. למשל אם כל השולחנות הם חומים, הדבר הזה הוא שולחן, מסקנה הדבר הזה הוא חום. זאת דדוקציה. כי אני מתחיל ממשפט כללי ואני מסיק ממנו מסקנה לגבי פרט מסוים מתוך הכלל עליו מדבר המשפט. בסדר? אינדוקציה זה אומר השולחן הזה חום, גם השולחן הזה חום, גם זה חום, אז כנראה כל השולחנות חומים. זה המעבר מהפרטים אל הכלל. ואנלוגיה אומרת זה שולחן וזה שולחן, אם זה חום כנראה גם זה חום. זה המעבר מפרט לפרט. אוקיי? עכשיו המדע הרבה פעמים מדברים על אינדוקציה מדעית. אינדוקציה מדעית זה… אני עושה ניסיונות במקרים מסוימים ומנסה להוציא מזה חוק כללי. אבל האמת שזה מה שעשיתי פה בעצם, נכון? יש לי ארבעה מקרים והקו הרציף הוא בעצם החוק הכללי. ואני מחפש מהו החוק הכללי מתוך המקרים הפרטיים. ואז אמרתי החוק הכללי יכול להיות זה, אבל גם יכול להיות זה, וגם יכול להיות הכחול. כל זה הצעות שונות למה יהיה החוק הכללי. אוקיי? אבל זה לא לגמרי מדויק, כיוון שפה אני מדבר על האינדוקציה. ובעצם מה שעושים במדע זה אבדוקציה. אבדוקציה זה לייצר תאוריה שמסבירה את המקרים, לא לחבר אותם בקו. לחבר אותם בקו זאת הכללה במישור הפנומנולוגי, זאת אומרת איך זה מתנהג. אבל אני שואל מה הרעיונות שגורמים לדבר הזה להתנהג כך. וכחלק מהתאוריה אני למשל מוצא ישים תאורטיים. אני אומר יש אלקטרון ויש שדות חשמליים ויש זה, ובהנחה שאני מניח את כל ההנחות המופרעות האלה, אני יכול להסביר כל מיני תופעות בעולם. זה כבר לא הכללה כמו להעביר נקודות לקו ישר. אלא אני ממציא בכלל כל מיני מושגים, יוצר באמצעותם איזושהי תאוריה, והתאוריה הזאת היא ההסבר למקרים שבהם צפיתי. לדבר הזה קוראים אבדוקציה. זאת אומרת אינדוקציה זה מעבר מפרטים לחוק כללי, אבדוקציה זה מעבר מפרטים לתאוריה, לא לחוק כללי. התאוריה היא משהו שמסביר את החוק הכללי. זה לא החוק הכללי עצמו. בסדר? זה מה שמסביר את החוק הכללי. עכשיו, גם בהקשר שלנו, אנחנו יכולים לדבר בהקשר התורני, אנחנו יכולים לדבר על הכללה של המקרים, לתת איזושהי הגדרה, ואני יכול לדבר על התאוריה שמסבירה למה זאת באמת צריכה להיות ההכללה. מה מגדיר פה את הנתינה דווקא כך ולא אחרת? ובמובן הזה, אנחנו תמיד צריכים לעשות בעצם שתי עבודות. א', לעשות הכללה, לתת לי איזושהי הגדרה שתכסה את כל המקרים. ולמצוא תאוריה שמסבירה למה ההכללה היא דווקא זאת. למה זה דווקא כך? למה פה זה דווקא קו ישר? אז צריך למצוא איזושהי תאוריה שמסבירה למה היחס בין כוח לבין תאוצה הוא קו ישר. זה החוק השני של ניוטון, כן? זה המסה, זה השיפוע של הקו. אוקיי? אז זה בעייתיות מסוג אחד של המעברים האלה מהפרטים אל הכלל. יש בעייתיות מסוג אחר. בעייתיות פילוסופית. עד כאן דיברתי על השאלה איך אני בכלל יודע שזה נכון. אבל עכשיו אני אומר נניח שאני יודע שזה נכון. בסדר? אבל בדרך כלל אנחנו מתייחסים למציאת תאוריה מדעית או למחקר מדעי כאקט שמנסה לחפש הסברים, מנסה להסביר תופעות. נכון? עכשיו לא כל כך ברור למה תאוריה מדעית מהווה הסבר. באיזה מובן היא מהווה הסבר? כשאנחנו מדברים על הסברים בדרך כלל, הסברים זה העמדה על המוכר. נכון? אם אני יש משהו שאני לא מבין, מה זה נקרא להסביר אותו? להראות שהוא נובע מעקרונות שאותם אני כן מבין. נכון? אני מעמיד את הדבר הלא מוכר על עקרונות מוכרים לי וככה אני מבין אותו, אני מסביר אותו. אוקיי? אז למשל אם יש תאונת מטוס, מטוס התרסק. עכשיו יש ועדת חקירה של מומחים וכולי שבודקים למה זה קרה. אז יש לנו תופעה שאנחנו לא מבינים אותה, המטוס התרסק, ומה הם מחפשים? הם מחפשים הסבר. מה יהיה ההסבר? ההסבר יהיה למשל היה לו סדק בכנף. ואז הוא לא עמד בעומס ולחץ האוויר, הכנף התרסקה ובלי כנף המטוס נופל. כל אלה זה חוקים אוירודינמיים ואנחנו מבינים אותם. אוקיי? אז אני בעצם כשאני מחפש הסבר לתופעה הלא מובנת הזאת, אני מוצא לה הסבר במונחי עקרונות שמוכרים לי. אני יודע באמצעות העקרונות האלה להסביר את התופעה. אבל מציאה של תאוריה מדעית זה לא הליך כזה. תחשבו על ניוטון שהוא ראה את מסלולי הכוכבים, הוא ראה תופעות של גאות ושפל, והוא ראה תופעות שגופים נופלים לכדור הארץ, גופים בעלי מסה נופלים לכדור הארץ. ואז הוא הגיע למסקנה שיש חוק שנקרא חוק הגרביטציה. חוק הגרביטציה, משיכה. זאת אומרת כל שתי מסות מושכות זו את זו בכוח שהולך כמו אחד חלקי המרחק שלהם בריבוע. בסדר? זה חוק הגרביטציה של ניוטון. האם דבר כזה מהווה הסבר? לא. למה לא? כי את התופעות אנחנו מכירים. אנחנו כולנו יודעים שיש גאות ושפל, אנחנו יודעים שהגופים נופלים לכדור הארץ. את חוק הגרביטציה עד ניוטון לא הכרנו. אז בעצם ההסבר הזה הוא הסבר מטיפוס של העמדה על הלא מוכר. לא העמדה על המוכר. אני לוקח תופעות שאני מכיר ואני מסביר אותן, במרכאות, באמצעות תאוריה שהיא תאוריה חדשה שעכשיו אני מציג אותה לראשונה. זאת אומרת אני מסביר אותן במונחי משהו שהוא לא מוכר. אז באיזה מובן… למה דבר כזה נקרא הסבר? למה זה הסבר? הסבר זה להבהיר לי משהו. להבהיר לי משהו זה להשתמש בדברים שאני יודע כדי להסביר לי משהו שאני לא יודע. כאן לוקחים דברים שאני כן יודע ומסבירים אותם באמצעות משהו שאני לא יודע. למה דבר כזה הוא הסבר? עכשיו על זה יש לי ויכוח גדול עם כל מיני אתאיסטים בעניינים האלה. כן, האם הקדוש ברוך הוא הסבר לזה שהעולם הוא מורכב? כן, הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי. אם העולם הוא מורכב, סימן שיש לו מרכיב ולכן יש קדוש ברוך הוא. עכשיו יש טענה, איזה מין הסבר זה? אתה לוקח משהו שאתה מחפש לו הסבר ואתה ממציא משהו שאף אחד לא שמע עליו ולא יודע ואתה חושב שזה מסביר את התופעה שעומדת בפניך. זה העמדה על הלא מוכר, זה לא הסבר. והתשובה שאני נותן להם, כל הצעה של תיאוריה מדעית היא הסבר מהסוג הזה. זה העמדה על הלא מוכר. עכשיו מה מה שקורה פה מאחורי הדברים בעצם ויכוח בפילוסופיה של המדע. קארל פופר, כן, אחד מהחשובים הפילוסופים של המדע במאה ה-20, אולי החשוב שבהם, טען שתיאוריה מדעית זאת לא תיאוריה שאנחנו מוכיחים אותה, היא אפילו לא ניתנת להוכחה. תיאוריה מדעית זה תיאוריה שניתנת להפרכה. זאת אומרת, נגיד שיש לי תיאוריה שכל העורבים הם שחורים. אוקיי? איך אני אוכיח תיאוריה כזאת? אין דרך. אני יכול לראות עוד עורב ועוד עורב ועוד עורב, אף פעם אני לא אדע שראיתי את כל העורבים. נכון? אני לא יודע גם מה יהיה עם העורבים הבאים שעוד לא קיימים עדיין. אז אני לא יכול בעצם להוכיח את התיאוריה שכל העורבים הם שחורים. יותר מזה, אפילו אם נגיד אני אכלא את כל העורבים ברשת אחת גדולה, תפסתי את כולם, הגעתי למסקנה שזה כל העורבים, ואכן כולם שחורים, עברתי אחד אחד, כולם שחורים, עכשיו אני משמיד אותם, לא יהיו יותר עורבים בעתיד, אז זה בוודאות. אבל אז זה כבר לא תיאוריה מדעית, זה סתם עובדות שצפיתי בהם. תיאוריה מדעית זה תמיד משהו כללי שנותן לי מידע גם על סיטואציות שבהם לא צפיתי. זאת אומרת, תיאוריה שמסכמת את מה שאני יודע זה לא נקרא תיאוריה מדעית. זה סיכום יעיל של מה שאני יודע, אוקיי? תיאוריה מדעית זה כשאני מסיק מסקנות מתוך מה שאני יודע שרלוונטיות לסיטואציות אותן אני לא יודע, ומתוך התיאוריה אני יכול לנסות ולחשוב מה יהיה בסיטואציות האלה, אוקיי? אז בעצם פופר אמר לנו שתיאוריה מדעית לא ניתן להוכיח, אבל כן ניתן להפריך. אם אני אביא עורב אחד לבן, אז הופרכה התיאוריה שכל העורבים הם שחורים, נכון? את להפריך תיאוריה מדעית אפשר, להוכיח אותה אי אפשר. מה? לא, אז זאת התיאוריה לא נכונה. הפרכת את התיאוריה. התיאוריה אומרת שכל העורבים שחורים, זה התיאוריה אומרת. אתה יכול עכשיו לתקן את התיאוריה, זה מדברים כבר ארטיקולציה, שכלול, תיקון של התיאוריה ויש בעיות עם תיקונים אד הוק וכולי, אני לא נכנס פה לכל הפרטים בפילוסופיה של המדע. אני רוצה לתת איזשהו מבוא כללי כי הוא יהיה חשוב לענייננו. עכשיו זה לא סוף הסיפור, כי רבים תקפו את פופר על זה שהתיאור שלו פשטני מדי. וודאי שהוא צודק, אבל התיאור פשטני מדי, כי פופר בעצם הגיע למסקנה שאנחנו לא יכולים לדעת שום דבר על תיאוריה מדעית חוץ מזה שהיא עדיין לא הופרכה. זה הכל. כל ניסוי עתידי יעמיד אותה בעוד מבחן הפרכה. נגיד שהיא צלחה אותו בשלום, עדיין יש לו עוד הרבה ניסויים אחרים שאני יכול לעשות. כל מה שאני יכול להגיד על תיאוריה זה רק עניין שלילי, שהיא טרם הופרכה. זה הכל. וכולנו מבינים שזה לא ממצה את העניין. יש תיאוריות מדעיות שיש לנו רמת מאוד גבוהה של שכנוע שהן נכונות, ולא רק שהן טרם הופרכו. עכשיו נכון, ודאות אין, תמיד ניסוי עתידי יכול לפרוך את התיאוריה ולשנות את העניין. אבל אי אפשר להגיד שאנחנו נמצאים בוואקום מוחלט, זאת אומרת שזה רק לא הופרך. גם התיאוריה שכל הפיות יש להן שתי כנפיים טרם הופרכה. אוקיי? אבל היא כמובן גם לא יכולה להיות מופרכת כי אין דרך לצפות בפיות. לכן זאת לא תיאוריה מדעית. תיאוריה מדעית זאת רק תיאוריה שניתן להעמיד אותה למבחן הפרכה, אוקיי? לכן ממשיכים לדבר על מושגים של אישוש. מה זה אישוש? ככל שאני מצאתי יותר ויותר עורבים, יותר מסוגים שונים, ממינים שונים, מיבשות שונות, כמה שיותר מגוון, וכולם היו שחורים, אז אני הולך ומתחזק באמונה שלי שהתיאוריה כל העורבים הם שחורים היא נכונה. בסדר? אז זה בעצם אומר נכון, אני אף פעם לא יכול לדעת, יכול להיות שעוד מעט יגיע עורב ורוד ויפיל לי את הכל. אבל אני מתחזק יותר ויותר בתיאוריה ככל שראיתי יותר מקרים והם יותר מגוונים, אז אני יותר מתחזק בתיאוריה. זה נקרא תהליך האישוש, להבדיל מהוכחה. הוכחה לתיאוריה מדעית אין, אבל אישוש יש. אוקיי? אז עכשיו בעצם יש לנו שני דברים שאנחנו יכולים לעשות בעקבות ניסוי. אנחנו מעמידים תיאוריה בפני ניסוי, ויש לנו שתי אפשרויות. או שהניסוי יפריך את התיאוריה, זאת אומרת הניבוי… הניבוי של התיאוריה ייכשל, הניסוי יראה שהוא לא נכון, ואז התיאוריה נפלה, או לאושש את התיאוריה, לאשש את התיאוריה. מה הכוונה? אם התיאוריה צלחה את הניסוי בהצלחה, זה לא אומר שהיא נכונה. זה אומר שהאמון שלי בה כבר יותר גדול. ככל שיש יותר ניסויים שהיא צלחה בשלום, האמון שלי בתיאוריה הזאת גדל. אוקיי? לכן היא אוששה. בסדר? עכשיו אומר פה, אבל זה ברור שברגע שיש ניסוי שלא הצליח התיאוריה נפלה. זאת אומרת להפריך תיאוריה בוודאי אפשר. להוכיח כנראה אי אפשר. לאשש כנראה כן אפשר. ויכוח אבל לא משנה. אבל להפריך ברור שאפשר להפריך תיאוריה ואם אתה תעמיד אותה במבחן הפרכה אז היא נופלת. עכשיו בא תומס קון, שהוא בעצם סוציולוג של המדע, פילוסוף של המדע, לא משנה, גם כן במאה העשרים, ומציג את הביקורת הבאה על פופר. הוא בעצם אומר שעובדה היא שכאשר תיאוריה לא מצליחה לנבא תוצאות של כמה ניסויים אנחנו עדיין לא זורקים אותה. עובדתית, הקהילה המדעית לא מיד זורקת תיאוריה טובה. תיאוריה מוצלחת לא נזרקת כל כך מהר. אז זה אומר שהתפיסה הזאת שאומרת שאם ניסוי אחד לא עבד התיאוריה נפלה היא תפיסה נאיבית. עכשיו שימו לב, אני לא מדבר רק בגלל שיכול להיות שהייתה טעות בניסוי. זה תמיד יכול להיות. אז חוזרים על הניסוי עוד פעם. ניסוי מדעי גם צריך להיות הדיר, שאפשר לחזור עליו במקומות שונים ולקבל את אותן תוצאות. ניסוי לא הדיר הוא לא ניסוי מדעי. אוקיי? ניסוי מדעי זה ניסוי שאם תיתן לי את האפראט אני אוכל לבצע אותו מחדש אצלי, אני אמור לקבל אותן תוצאות. אחרת התוצאה שלך לא שווה כלום. אוקיי? זה אמור להיות משהו שאפשר לשחזר אותו. בסדר? אז אני לא מדבר על טעויות בניסוי. אין טעויות בניסוי ואפשר לחזור על הניסוי במקומות שונים וזמנים שונים ותמיד אנחנו מקבלים אותה תוצאה. הוא סותר את התיאוריה ועדיין התיאוריה לא נפלה. למה? כי התיאוריה מסבירה לי כל כך הרבה מקרים, כל כך הרבה מקרים, שאני לא מוכן להפיל אותה רק על בסיס מצב אחד שאותה היא לא מסבירה. כאן אני אתחיל להיכנס לאולי לארטיקולציות, להגיד זה מקרים חריגים ולנסות להסביר למה הם מקרים חריגים ולמה בשאר המקרים התיאוריה כן נכונה. אני לא אוותר על התיאוריה כל כך מהר למרות שהיא נכשלת בניסוי מסוים. ואז אומר תומס קון, יש לנו רף מסוים של מספר ניסויים שאותם התיאוריה לא מצליחה להסביר שמשם והילך אנחנו כבר אוקיי אז אנחנו זורקים את התיאוריה. ניסוי בודד לא יעשה את זה, אבל יש רמה מסוימת, איזה רף מינימלי מסוים, שיותר מדי מצבים התיאוריה לא מסבירה אז היא כנראה לא נכונה כבר, אז כבר אין מה להמשיך להחזיק אותה. אוקיי? וזה כמובן תלוי. מספר המצבים הזה תלוי מאוד בשאלה עד כמה אנחנו משוכנעים שהתיאוריה כן נכונה. ככל שאנחנו משוכנעים בזה נרצה יותר ויותר מצבים שהיא לא עובדת כדי לוותר עליה. אוקיי? אם היא מסבירה המון המון עובדות אז היא חזקה. וגם אם יש עשר עובדות שהיא לא מסבירה, עדיין איך תסביר את זה שאלף עובדות היא כן מסבירה? זאת אומרת יש בה משהו. עכשיו צריך לחפש מה למה באותן עשר עובדות היא לא מסבירה. אבל אנחנו לא מוותרים על התיאוריה למרות שהיא לא עובדת בכמה מהמקרים.

[Speaker F] אלא אם כן יש תיאוריה יותר טובה.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, אני לא מדבר על קונקורנט. את הקונקורנט אנחנו יוצאים לחפש. אבל אני רוצה לדעת קודם כל התיאוריה הזאת לא עובדת. אני מחפש עכשיו אלטרנטיבה. אבל בשביל זה אני צריך להחליט שהתיאוריה הזאת לא עובדת. ולכן ההחלטה הזאת מנותקת מהקונקורנט. אני רוצה לדעת אם איבדתי את האמון בתיאוריה הזאת. אם איבדתי אני אחפש תיאוריה תחליפית. בסדר? אבל כדי להחליט שאיבדתי את האמון צריכים להתרחש מספיק ניסויים או מספיק מצבים שאותם התיאוריה לא מסבירה. תחשבו למשל בהקשרים לא מדעיים. יש כל מיני קושיות על האמונה. בסדר? מישהו אומר בתורה עד עצם היום הזה אז התורה לא ניתנה בסיני כי רואים שזה נכתב יותר מאוחר. או לא יודע מה או כל מיני ביקורת תיאוריית המקורות, תורת התעודות במקרא וכל מיני דברים מהסוג הזה וארכיאולוגיה ופה ויציאת מצרים וכל מיני קושיות כאלה ואחרות. עכשיו בדרך כלל שיש לנו קושיה אחת כזאת מי שמאמין באמת במסורת הזאת אם יש לו קושיה אחת כזאת ואין לו תשובה, גיל העולם לא יודע מה אין לו תשובה, בסדר? אנחנו לא מיד נוטשים את האמונה. למה לא? כי אנחנו לא רציונליים? לא, גם במדע זה ככה. כיוון שאם יש לנו אמון חזק באמונה אז קושיה אחת לא מפילה את זה. כמו שאומרים רבי עקיבא איגר, מכירים את הבדיחה על רבי עקיבא איגר? מישהו בא בקושיה לרב. אז הרב אומר תסתכל ברבי עקיבא איגר בכתובות בדף לא יודע איזה י"א סתם אני זורק. הולך לשם הוא רואה לא קשור בכלל, מה זה קשור לקושיה שלו? חוזר לרב אז הרב. רבי עקיבא איגר שם, יש לו הערה על תוספות, צריך עיון, ואחרי זה יש לו הערה על התוספות הבא גם כן צריך עיון. אתה רואה שאחרי שהיה לו צריך עיון בתוספות הזה הוא עבר לתוספות הבא. זה הכל, אין לי תשובה אליך. אז אין תשובה, תמשיך הלאה, בסדר, מה קרה? מקושיה לא מתים. מה זאת אומרת? הטענה היא אם יש לי תיאוריה שיש לי אמון גבוה לגביה, קושיה אחת לא תפיל אותה. לא תפיל אותה כי אני אחשוב טוב, אז לא חשבתי מספיק טוב, אני לא מספיק חכם, אולי צריך לשכלל קצת את התיאוריה, אבל אני לא מוותר על התיאוריה הזאת כל כך מהר. אוקיי. עכשיו אבל אם, אם יהיו כבר לא יודע, אלף קושיות שתוקפות את האמונה מכל הכיוונים, המקרא לא ניתן מסיני ובכלל חובר על ידי אנשים ושום דבר שם לא הגיוני ולא מוסרי ולא שום דבר לא עובד, בקיצור יציאת מצרים לא הייתה ולא נבראה והכל זה מותקף מכל הכיוונים. אז אדם שהוא עם יושר אינטלקטואלי אמור לזנוח את האמונה, נכון? זאת אומרת אז הוא אומר שכנראה החזקתי באמונה לא נכונה. צריך להיות ישר. אוקיי, אז מה? המרת דת? או קונברסיה, לא חשוב, זה מבחינתי מה שנקרא לזנוח. אז הנקודה היא שאתה צריך ככל שמידת האמון שלך בתיאוריה או באמונה הזאת שמדובר בה היא גבוהה, אתה צריך יותר קושיות כדי לוותר עליה, נכון? זאת אומרת זה לא אתה לא מוותר עליה מיד. עכשיו תומאס קון בעצם אומר זה בדיוק המצב שככה מתנהל מדע. מה זאת אומרת? יש תיאוריה מסוימת שהוצעה על בסיס העובדות שהיו ידועות באותו זמן. תיאוריה הזאת עובדת טוב, היא מסבירה הרבה מאוד דברים והיא עובדת טוב, התבססה היטב, הכל בסדר, המכניקה של ניוטון. אוקיי. עכשיו פתאום עולה איזושהי נקודה שהמכניקה של ניוטון לא יכולה להסביר. אנחנו לא מוותרים עליה, על המכניקה של ניוטון, כי היא הסבירה כל כך הרבה דברים בצורה כל כך אלגנטית שיש לנו אמון מאוד גדול בזה שהיא נכונה. אוקיי? לא סביר שהיא לא נכונה. אז מה פה, את זה היא לא מסבירה? טוב, אז זה כנראה משהו חריג שעוד לא הבנתי, אני לא מספיק חכם, צריך לחשוב על זה. אולי מישהו אחר יגלה את התשובה, לא יודע. אבל לא אני לא מוותר כל כך מהר על התיאוריה שהחזקתי בה. עכשיו מגיעה עוד קושיה ועוד קושיה ועוד קושיה. באיזשהו שלב מבינים המכניקה של ניוטון כנראה בכל זאת לא נכונה. למרות כל העוצמה שלה ולמרות כל מה שהיא נתנה לנו עד עכשיו, זה כנראה לא נכון. ואז נוצר משבר פרדיגמטי, כך אומר תומאס קון. זאת אומרת עד השלב ההוא אנחנו עובדים בתוך הפרדיגמה. באיזשהו שלב נוצר משבר. פרדיגמה לא עובדת, ברור שצריך להחליף פרדיגמה. ואז מחפשים פרדיגמה חדשה. פרדיגמה זה מסגרת מחשבתית, תיאוריה. בסדר? מסגרת מחשבתית חדשה. עד שמוצאים את המסגרת המחשבתית החדשה ואז ממשיכים לעבוד בתוכה וזה עבודה בתוך הפרדיגמה עד שגם היא לא עומדת במבחן כי יש מספיק ניסויים שלא מאששים אותה, שמפריכים אותה ואז שוב פעם צריך להחליף פרדיגמה וכן הלאה, ככה הוא מתאר את התהליך המדעי. עד שיבוא אליהו. עד שיבוא אליהו או עד שזה יסביר את הכל. אז מה שקורה בתוך הפרדיגמה זה בעצם הסברים של ההעמדה על המוכר. נכון? אם מישהו אומר לי אני לא יודע, בוא נחפש הסבר לגאות ושפל. ואני יודע כבר את חוק הגרביטציה של ניוטון. אז אני מבין שהירח מושך את המים, לא יודע בדיוק מה, ואני מבין שזה מה שגורם לגאות ושפל. זה באמת ההעמדה על המוכר, נכון? כי אני לוקח את הגאות ושפל שאני לא מבין למה זה קורה וחוק הגרביטציה אני כבר יודע אותו, נדבר אחרי ניוטון, אנחנו כבר יודעים את חוק הגרביטציה, אנחנו משתמשים בחוק הגרביטציה כדי להסביר את תופעת הגאות והשפל. אז זה נקרא ההעמדה על המוכר. אני לוקח משהו שאני מבין ומסביר באמצעותו משהו שאני לא מבין, כמו תאונת המטוס. אוקיי. אבל בשלב של משבר פרדיגמטי שהתיאוריה של ניוטון תיפול כי יש הרבה מאוד עובדות שהיא לא מסתדרת איתן, אוקיי, עכשיו אני מחפש תיאוריה חדשה. כשאני אמצא את התיאוריה הזאת, איך אני אבדוק אותה? על ידי זה שהיא תסביר את כל העובדות שהתיאוריה הקודמת נכשלה בהן, לא הסבירה אותן, נכון? אבל זה כבר יהיה אקט של העמדה על הלא מוכר. כי אני לוקח את העובדות שאני מכיר אותן ומסביר אותן במונחי תיאוריה שהיא חדשה, אני לא מכיר אותה. זה בעצם הסבר של ההעמדה על הלא מוכר. עכשיו אם אנחנו היינו כל הזמן משתמשים בהסברים של ההעמדה על המוכר אז המדע לא היה מתקדם, היינו היום במצב של אדם הראשון, בידע המדעי של אדם הראשון, במחילת כבודו. נכון? כי בעצם מה זה אומר? כל דבר ש… אני אביא לכם דוגמה, כן, היה אצלנו בישיבה בחור, כשהייתי בגוש, היה אצלנו בישיבה בחור. מבוגר ממני קצת, שהוא חלה בצהבת, היום הוא דמות ידועה. חלה בצהבת איזה חצי שנה. ולא יצא מזה. בסדר? יש לנו חבר משותף, איתו לא הייתי חבר קרוב, אבל יש לי חבר טוב שהיה גם חבר שלו, והוא הלך לבקר אותו בבית חולים וזה, היה בקשר איתו. יום אחד הוא חוזר ומספר לי שהגיעה שמה איזושהי מכשפה עם יונים לבית החולים, שמה לו, מכירים את העניין הזה?

[Speaker C] ששמה לו את היונים,

[הרב מיכאל אברהם] את היונים על הפופיק.

[Speaker C] כן, עשיתי את זה, עשיתי את זה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. אז בקיצור, היא שמה לו את היונים, היונים מתו, מתו, שאבו את הבילירובין או לא יודע בדיוק מה, ואחרי כמה ימים הוא חזר לישיבה. נכון? מעשה שהיה. חזרתי, חזרתי, אתה נשמע נלהב. אני הייתי מאמין, גם אני ראיתי. אני ראיתי ואני עדיין לא מאמין, אבל תכף נראה. חזרתי להורים שלי לאלקנה, מספר להם על מה היה בישיבה, ההורים שלי לא מבינים, ישיבת הסדר, וואלה הישיבה, החשוכים האלה בישיבה עושים לך את המוח, דופקים לך את המוח, מה זה החושך הזה? ברור שיש פה איזשהו עניין מדעי, זה לא יכול לעבוד, יונים לא מרפאות צהבת. ואמרתי להם, תראו, אני מבין שחשיבה רציונלית פירושה לנסות להסביר כל דבר. לגמרי בסדר. אבל לא לקבל משהו רק בגלל שאין לך הסבר אליו, זה חשיבה רציונליסטית, לא רציונלית. וזה חשיבה הרסנית, כי חשיבה זאת בעצם משאירה אותך כל הזמן עם התיאוריה שקיימת אצלך עכשיו, כי כל עובדה שלא תתאים לתיאוריה הזאת, אתה לא תקבל אותה. אם לא תקבל אותה, אז שום דבר לא יכול לאיים על התיאוריה הזאת, אתה לעולם לא תחליף אותה. תיתקע עם התיאוריה שיש לך עכשיו ביד כל חייך. להיות רציונלי אין פירושו לא לקבל משהו שאני לא יכול להסביר. להיות רציונלי פירושו לקבל עובדה אם היא אכן עובדה, צריך לבדוק שראו אותה ושזה מובהק והכל בסדר, ואז לחפש לה הסבר. יכול להיות שיהיה הסבר חדש, אבל עדיין הסבר. מי שנצמד כל הזמן רק להעמדה על המוכר, מחפש רק הסברים על בסיס התיאוריה הקיימת, הוא ייתקע עם התיאוריה הקיימת לנצח, היא לעולם לא תופרך. אתה אף פעם לא תתקדם, אתה תישאר במצבו מהבנה מדעית של אדם הראשון. אוקיי? למה אמרתי שאני לא מאמין כל כך? כי התפרסם אחרי זה, הרב טאו עשה על זה איזה מחקר. גם על הבן שלי עשינו את זה אחרי זה, ובאמת מתו שם כמה יונים. אבל אחרי זה לא ראיתי שהוא התרפא מזה, אבל הם מתו. אבל אחרי זה קראתי איזה מחקר שעשה הרב טאו, הוא בדק את העניין כנראה בצורה שיטתית, והמסקנה שלו הייתה, זאת הטענה, זה מה שקראתי אצלו, המסקנה שלו הייתה שיש ליונים מאחורה איזשהו פתח נשימה, ואם אתה לוקח, מה ישבן, לא יודע איפה מאחורה איפה שהוא, כשאתה לוקח את היונה ואתה מצמיד אותה לפופיק, כן, מה שעושים שם תמיד, אתה פשוט חונק אותה. היא לא יכולה לנשום ולכן היא מתה. אז איך הם מתרפאים? כי אנשים מתרפאים מדי פעם מצבחת. יש ריפוי ספונטני, יש פלצבו, יש המון תופעות של ריפויים. וכיוון שכך, אז לכן העובדה היא אגב, שהיום כבר, פעם שמעתי שבבית חולים מאיר השתמשו ביונים כדי לרפא צהבת. אומרים, עובדתית, אם זה עבד, אם זה עבד אז זה עבד. זה שאני לא מבין את זה, אז מה? בסדר גמור, אני חושב שזה נכון אם עשו. אבל היום כבר לא עושים את זה שמה, וגם לא בשום מקום אחר ככל שאני יודע, כי כנראה שכבר, אני לא יודע, לא בדקתי, אבל כנראה שבדקו את זה כבר והבינו שאין בזה ממש. זה אגדות עם של בני ברק. טוב, בכל אופן, אז לענייננו, אני חוזר אלינו, אז בעצם מה שאני רוצה לומר זה שאם באמת זה היה עובד והייתי בודק את זה באופן מובהק, אז כן הייתי צריך לשנות את הפרדיגמה שלי ולהבין שיונים בכל זאת איכשהו מרפאות צהבת ולחפש הסבר. אם אני אדם רציונלי, אז כן הייתי מנסה לחפש הסבר ולא תולה את זה בניסים. אבל אני כן מוכן לקבל עובדות גם אם הם סותרות את הפרדיגמה הקיימת שלי. אוקיי? זאת בעצם הטענה. עכשיו איך אני מוצא את הפרדיגמה החדשה? כן, בהסברים של המדע הלא מוכר, איך אני מוצא את הפרדיגמה החדשה? מסתכל על העובדות החדשות, כולל אלו שהתיאוריה הקודמת לא מסבירה, ומנסה להבין מתוכם, כן, בדיוק מה שעשיתי פה, נוצר לי עכשיו עוד איקס, יש לי עוד עובדה שהקו הישר לא מסביר, אז אני מחפש קו אחר שכן יסביר. אוקיי? אבל כמו שרואים גם כאן, גם אם תוסיפו עוד נקודה, עדיין יש אינסוף קווים שיעשו את ההכללות. דבר שני, זה בעיה גם כן בפילוסופיה של המדע שראיתי אותה בשני מקומות בלתי תלויים, אחד כנראה לא יודע על השני, אחד היסטוריון והשני פילוסוף של המדע. ההיסטוריון זה קאר, אה קאר, מה היסטוריה, יש לו ספר מה היסטוריה, תחילת המאה ה-20, היסטוריון בריטי ידוע, והוא כותב ספר על מתודולוגיה היסטורית, איך חוקרים היסטוריה. ובין היתר הוא אומר שם, נניח שאנחנו רוצים להבין איך נפוליאון הפסיד בקרב בווטרלו. ברוסיה? לא לא, ווטרלו זה בבלגיה. כן, משהו לא יודע איפה שהוא שמה. אז למה, איך הוא הפסיד את קרב ווטרלו, כן. אז עכשיו אתה מה פרנסיס בייקון בעצם אומר לו? פרנסיס בייקון היה בעצם המבשר של הפילוסופיה המדעית החדשה במאה השש עשרה והוא בעצם אמר יש אוסף של עובדות, עושה תצפיות ומתוך העובדות מנסה להוציא תיאוריה, אוקיי? השאלה הגדולה זה איזה עובדות לאסוף, כי יש אינסוף עובדות. כמה חיילים היו לכל צד, מה היה הגובה הממוצע שלהם, מה צבע העור שלהם, מה שם אמו של השליש של הגדוד השתים עשרה, מה הגובה של הסמ"פ של פלוגה ג' בגדוד חמישים ושמונה? כן, יש אינסוף עובדות. על איזה עובדות להסתכל? אתה מסתכל על העובדות הרלוונטיות, נכון? אבל מה זה העובדות הרלוונטיות? רלוונטיות זה תלוי תיאוריה. אם ההסבר לניצחון הוא זה, אז יש עובדות מסוימות שהן רלוונטיות. למשל, אם הניצחון היה בגלל ההבדל במורל, המורל של הפרוסים ושל הבריטים היה יותר גבוה מזה של הצרפתים ולכן הם ניצחו. רגע, אז אם התיאוריה היא שזה מורל, אני יכול לנסות ולבדוק עובדות שנוגעות למורל. למשל, כמה דו-קרבות היו לילה קודם? מריבות הדדיות בין החיילים בכל צבא, או כמה שתו יין שם והשתכרו או לא יודע בדיוק מה כל מיני דברים כאלה, אוקיי? כמה התעללו בחיילים. כל אלה עובדות רלוונטיות כדי לראות למי היה מורל יותר גבוה. אבל בשביל זה אני צריך מראש לדעת שהמורל היה זה שקבע את תוצאות הקרב. אבל אם אני מחפש את התיאוריה, ובטח ובטח אם אני דף חלק, לא יודע כלום על תיאוריה צבאית, אני בטבולה ראסה, אני מתחיל עכשיו לבנות את הידע הצבאי שלי, אז אני מתחיל לחפש עובדות, אבל איזה עובדות לחפש? אין לי מושג. אני צריך לדעת מהי התיאוריה כדי לדעת על איזה עובדות להסתכל. אבל את התיאוריה אני יכול לדעת רק אחרי שצפיתי בעובדות והוצאתי מהן את התיאוריה. אז זה לולאה, איך מתחילים עם זה? הביצה והתרנגולת, כן. איך אנחנו מתחילים, איך מתחילים להתקדם בעניין הזה? אוקיי, כן, זו עובדה לא פחות טובה מכל עובדה אחרת, האמא של השליש זה לא יותר רלוונטי. הדוגמה השנייה זה לקוח מספר של קרל המפל, גם כן פילוסוף של המדע, והוא מדבר על רופא יהודי אוסטרי הונגרי בשם זמלווייס בבית חולים בווינה. הוא היה ראש מחלקת יולדות בבית חולים בווינה. והייתה שם עוד מחלקת יולדות, היו שתי מחלקות יולדות. סיפרתי את זה כבר פה בסדרה הזאת? אוקיי, אז יכול להיות שאני לא זוכר. אבל בכל אופן זה אותו רעיון. זאת אומרת, הם חיפשו את העובדות שאחראיות על תמותת היולדות במחלקה שלו שהייתה הרבה יותר גבוהה מאשר במחלקה השנייה. אבל לא היה להם מושג על איזה עובדות להסתכל. לאיזה כיוון פונים החלונות, מאיזה צד נכנס הכומר, מה גובה הצליל של הפעמון שלו, אין להם מושג. זה ירייה באפלה לחלוטין. ובאיזשהו שלב הם גילו שהסטודנטים באו אחרי ניתוחי מתים ולא שטפו ידיים, וזה מה שעשה כנראה את העניין. אבל זה לגמרי במקרה הם עלו על העובדה הזאת כי יש אינסוף עובדות אחרות שהם יכלו להסתובב בין כולן. ושוב פעם השאלה, אם אתה לא יודע מה גורם לתמותת היולדות, איך אתה יודע על איזה עובדות להסתכל? איזה עובדות לאסוף? הרלוונטיות של העובדות נקבעת לפי התיאוריה שאותה העובדות מבטאות. אבל את התיאוריה אתה לא יודע כל עוד לא אספת את העובדות. אז אתה לא יכול להתחיל את המחקר המדעי. ובשני המקרים המסקנה היא, שכנראה יש לך איזושהי אינטואיציה מה יכולה להיות התיאוריה ומתוך זה אתה יכול להבין איזה עובדות יכולות להיות רלוונטיות ואיזה לא. אתה הרבה פעמים תטעה, הרבה פעמים לא, אבל זה לא ירייה באפלה לגמרי. זאת אומרת, יש לך איזשהן אינטואיציות שאומרות לך לאיפה לחפש. בסדר? ואז אתה מתחיל, ואז אתה בודק את התיאוריה. לא הולך, כי זה לא עומד במבחן עובדתי כזה, אתה משכלל את התיאוריה, אתה משנה, אתה בודק עוד עובדה. זה רצוא ושוב כזה בין העובדות לבין התיאוריה, כל הזמן יש איזה שהוא משחק של רצוא ושוב. וזה בדיוק משחק האבדוקציה. משחק האבדוקציה בעצם אומר אני אוסף עובדות, מהן אני מוציא תיאוריה. והתיאוריה חוזרת ואומרת לי תראה, תבדוק עוד עובדה, יכול להיות שזה יפריך את התיאוריה. אני בודק עוד עובדה, יכול להיות שאני אשנה, אשכלל את התיאוריה או אחליף אותה לגמרי אם זה משבר פרדיגמטי וכן הלאה. אוקיי? אז זה משחק מאוד מפותל של מעבר מהעובדות אל התיאוריה. זה לא ממש מעבר מהעובדות לתיאוריה אלא יש לי רעיון על התיאוריה, אני בודק את העובדות, משליך על התיאוריה, חוזר לעובדות וכן הלאה. וככה מתקדם בצעד שניים צעדים קדימה צעד אחורה כמו בהורה. בסוף בסוף אני איכשהו כן מתקדם. זה התהליך המדעי, ואותו דבר גם בלימוד עיון. גם בלימוד עיון זה בדיוק באותה צורה. שאתה לוקח את המקרים, אתה מנסה להוציא מתוכם תיאוריה שמסבירה את המקרים האלה. אבל התיאוריה יכול להיות שהיא לא עובדת עם מקרים אחרים, צריך להחליף אותה, לשכלל אותה וכן הלאה. אוקיי? זה נקרא הסברים. ההסברים שאותם אנחנו מחפשים הם בעצם הסברים של המדע על הלא מוכר. זה לא המדע על המוכר. אנחנו מחפשים תיאוריה שתסביר לנו את המקרים, נגיד המקרים שמופיעים בגמרא שמייצגים מסירת גט. אנחנו מחפשים תיאוריה שתסביר לי את המקרים האלה. למה במקרים האלה הנתינה תקפה וכשרה ובמקרים האלה הנתינה לא כשרה. למה? מה, איך, איך אני יכול להגיע להגדרה של נתינה. זה בעצם מה שאני עושה כשאני לומד עיון, ממש כמו במחקר מדעי. עם כל הבעיות של המחקר המדעי. עכשיו אני רוצה להביא עוד, ופה אנחנו ננטוש את ההקדמה המדעית, אבל אני רוצה להביא לכם, להביא לכם רק חידוד, חידוד נוסף. ואז ניכנס קצת לנתינת גט. למה באמת הסבר של המדע על המוכר נחשב הסבר? זה השאלה הפילוסופית ששאלתי. כן? למה זה הסבר? להסביר משהו אני מסביר דברים באמצעות משהו שאני מבין. יש משהו שאני לא מבין, אני לוקח דברים שאני מבין ובאמצעותם אני מסביר. ואמרתי שיש הסברים של המדע על הלא מוכר כשיש דברים שאני לא מבין אותם באמצעות התיאוריה הקיימת, צריך לחפש תיאוריה אחרת שתסביר את המקרים האלה. באיזה מובן התיאוריה האחרת תהווה הסבר? אוקיי? זה השאלה, כן. מזכיר לי יש בספר של קישון השועל בלול התרנגולות. אין כמוני. השועל בלול אין כמוני, כן זה כמובן הומורסקה. לא יודע אולי חלק מכם לא מכירים את קישון זה כבר עניין של גיל. אבל השועל בלול התרנגולות אז הוא מספר שמה על עסקן הסתדרותי, איך קראו לו, ברח לי השם שלו? לא משנה שכחתי. עסקן הסתדרותי שהולך לאיזה יישוב קטן בגליל, מקים לו שמה וילה מפוארת עם אורוות סוסים ובריכת שחייה אולימפית. מגיעים אליו חוקרים של מס הכנסה ואומרים לו תגיד, ממשכורת של פקיד הסתדרותי לא מקימים אימפריה כזאת. מאיפה הכסף? אז הוא אומר להם אתם צודקים שאלה נהדרת, יש לי הסבר נפלא בשבילכם אתם לא תאמינו. לפני כשנה חלמתי בלילה התגלה אליי אליהו הנביא והוא אמר לי לך לעץ מסוים על גבעה בגליל, תלך מאה צעדים מדויקים צפונה, תגיד שלוש פעמים קוקוריקו, לך חמישים צעדים מזרחה תגיד טוטוריטו ועוד קפוץ שלוש פעמים במקום ואז תחפור באותו מקום שאליו הגעת ותראה נפלאות. ולא תאמינו לילה אחרי זה בחצות הלילה בדיוק התייצבתי שמה בעץ, הלכתי מאה, קוקוריקו, טוטוריטו, חפרתי, מצאתי מטמון ארגז מלא אבנים טובות ומרגליות ועם זה בניתי את הווילה שלי. אז אומרים לו זה סיפור פנטסטי, יש לך איזושהי ראיה לסיפור הפנטסטי הזה? הוא אומר תסתכלו על הווילה, איך יכולתי להקים את הווילה אם לא היה לי את הכסף? אז כן זה הראיה שלו. זה בדרך כלל הסברים של המדע על הלא מוכר. אוקיי. בכל אופן אז אני רוצה להגיד שההסבר של המדע על הלא מוכר הוא הסבר בגלל החסכוניות שלו. הוא נקרא הסבר. מה זאת אומרת? נגיד שיש לי מאה מקרים. אם אני מצליח לנסח תיאוריה שמורכבת משלושה עקרונות והיא תסביר את כל מאה המקרים, אז אני קורא לזה הסבר. כי בעצם חסכתי במספר העובדות הבלתי תלויות. צמצמתי את הממד של המרחב שלי מי שרוצה בשפה מתמטית. אוקיי. זאת אומרת העמדתי את כל העובדות על בסיס של שלושה איברים. אז מבחינתי זה המורכבות של העניין ולכן יש בזה ממד הסברי. אוקיי. תחשבו על זה לא יודע נגיד על דף נייר דו ממדי, יש המון נקודות מרחביות במרחב דו ממדי. אני יכול לצייר מערכת צירים נכון? מערכת צירים ציר איקס וציר וואי. כל נקודה תצוין על ידי ערך האיקס שלה וערך הוואי שלה. היטל שלה על ציר איקס והיטל שלה על ציר וואי. אוקיי. בעצם מה שעשיתי לקחתי את כל הנקודות במישור והסברתי אותם במירכאות במונחים של שני גדלים. כן? ערך האיקס וערך הוואי. אז במובן הזה זה נקרא הסבר. מי שרוצה יכול להסתכל גם על קואורדינטות פולריות אז זה מרחק וזווית. לא חשוב אבל תמיד צריך שני מספרים כי זה ממד שתיים הדבר הזה. אוקיי? אז זה אומר שהתיאוריה הכי חסכונית היא תיאוריה שתצטרך שני איברים בלתי תלויים כדי להסביר את המרחב הזה. בסדר? אז זה נקרא הסבר. הסבר פירושו משהו חסכוני. עכשיו תסתכלו. נגיד שאני נותן לכם סדרה, סדרת מספרים, אחת, שלוש, חמש, שבע, תשע וכן הלאה ואני רוצה להסביר את זה. מה הכוונה להסביר את זה? אני נותן לכם עיקרון אחד שמתאר את כל הסדרה. אי זוגיים. אחת, שלוש, חמש, שבע, תשע, אחת עשרה, שלוש עשרה וכן הלאה. כן. כן. אז אני אומר עיקרון אחד במקום לתת לכם את כל המספרים, אני נותן לכם הסבר סו קולד במונחי עיקרון אחד שהוא מסביר את כל הסדרה. ובכיוון שזה רק עיקרון אחד הוא חסכוני, אז אני רואה דבר כזה כהסבר לסדרה. כן, תמיד בפסיכומטרי כשאתם מקבלים סדרה להשלים, תשלימו מה האיבר הבא בסדרה. אוקיי, אז בדרך כלל זה עובר דרך איזשהו סוג של הסבר. נכון, אתם מחפשים מה מאפיין את כל האיברים שמופיעים, ואם מצאתם הסבר, אז אתם יודעים מה צריך להיות האיבר הבא. אוקיי, ותמיד המשכה כזאת, אינדוקציה כזאת, בעצם מחביאה מאחוריה אבדוקציה. אתם מחפשים תיאוריה שמסבירה את העובדות, ואחרי שיש לכם את התיאוריה אתם יודעים מה יקרה גם בעובדה שבה לא צפיתם, בעובדה החדשה. בדיוק כמו שעושים במדע. אגב, זה אפרופו הדבר הזה אני כבר אגיד לכם משהו. ניקח את הסדרה שלוש, חמש, שבע וכולי. מה הבא? תשע. אחד אומר אחת עשרה, אחד אומר תשע. מי צודק? שניהם צודקים. נכון? כן. תשע זה אתה מניח שההסבר הוא שזה אי זוגיים. שלוש, חמש, שבע, תשע. ואחת עשרה זה מי שמניח שההסבר הוא ראשוניים. שלוש, חמש, שבע, אחת עשרה. כי תשע הוא לא ראשוני. אוקיי, אז זה יכול להיות שני המשכים, אגב יכולים להיות כמובן אינסוף המשכים. זה ויטגנשטיין. יכול להיות אינסוף המשכים. זה טיעון של ויטגנשטיין פולואינג א רול מה שנקרא. בכל אופן, אבל אם נחזור אלינו, בואו נסתכל עכשיו על סדרה אחרת. אחת, שלוש, שמונה, תשע עשרה, עשרים, שלושים, שלושים ושלוש, שלושים ושבע וכן הלאה. עכשיו אני שואל אתכם מה האיבר הבא? כנראה לא תדעו כי אין, אין משהו פשוט. אוקיי, סתם זרקתי מספרים. כן, אז זה יש תמיד, אני יכול לארגן אד הוק, אבל אין משהו טבעי. לא עשיתי פה משהו, סתם זרקתי מספרים. מה דעתכם על ההסבר הבא? תראו. לוקחים את המספר אחת, מוסיפים לו שתיים, מקבלים כמובן שלוש. ואז מוסיפים חמש, מקבלים שמונה. ואז מוסיפים אחת עשרה, מגיעים לתשע עשרה. ואז מוסיפים עוד פעם אחת עשרה, מקבלים עשרים, מוסיפים עשר, מקבלים שלושים. הנה, הסבר לכל הסדרה. הסבר טוב, לא? מה רע בהסבר הזה? שהוא לא חסכוני. זה לא עיקרון אחד שאיתו אני מסביר את כל הסדרה. זה מספר העקרונות כמעט כמספר העובדות שאותן אני רוצה להסביר. אז מה הרווחתי מהתיאוריה הזאת? זאת אומרת, תיאוריה שהיא העמדה על הלא מוכר, עוד פעם, תיאוריה שהיא העמדה על המוכר אין בעיה. אתה יכול להסביר באמצעות כל מספר עקרונות שאתה רוצה. אבל תיאוריה שהיא העמדה על הלא מוכר, אם תצטרך בתיאוריה מספר עקרונות שהוא פחות או יותר כמספר העובדות שאותן באת להסביר, אז התיאוריה הזאת לא שווה כלום. הכוח ההסברי של תיאוריה לא מוכרת הוא תמיד בחסכוניות שלה. זאת אומרת אם יש מספר קטן של עקרונות שמסביר המון עובדות. אוקיי, אז אתה אומר יש לך תיאוריה טובה, היא מסבירה, היא חסכונית, יש לה כוח הסברי. אוקיי? אבל אם מספר העקרונות או הישים שהתיאוריה מכילה זה כמספר העובדות שאותן היא מסבירה, אז לא עשינו כלום. בסך הכל תרגמנו את הבעיה לשפה אחרת, אבל הבעיה נותרת בעינה. אוקיי? אצלנו למשל, אתם תראו שהסבר מהסוג הזה לא יעזור לכם להשלים את המספר הבא בסדרה, נכון? עכשיו נשאר, אוקיי, נתתי לכם הסבר. לוקחים את אחת, מוסיפים שתיים, מקבלים שלוש. מוסיפים חמש, מקבלים שמונה. מוסיפים אחת עשרה, מקבלים תשע עשרה. עוד פעם אחת עשרה, מקבלים עשרים וכן הלאה. מה בא אחרי עשרים? לא, אין, אי אפשר, אין דרך לחשב. מה תחשב? לא אמרתי לך מה החוקיות של ההפרשים. כל פעם הפרש אחר, אבל מה החוקיות, איך אתה בוחר את ההפרשים? אין דרך. אז לכן זה אינדיקציה נוספת לזה שמה שנתתי פה הוא לא הסבר. זה לא מסביר כלום. בסך הכל תיארתי את העובדות שאותן רציתי להסביר בשפה אחרת, תרגמתי את זה מעברית לאנגלית. תודה רבה. מה זה עוזר לי? אוקיי, זה לא הסבר בשום צורה. למה אני אומר את זה? כי עכשיו אני עובר לנתינת גט. כי בנתינת גט, כמו שאני אנסה להראות לכם עוד מעט, ההסבר שמציעים לאוסף העובדות שמופיעות בגמרא מכיל מספר עקרונות פחות או יותר כמספר המקרים, כמספר העובדות, ולכן הוא לא שווה. ההסבר הזה לא שווה הרבה. אוקיי, זה בעצם השורה התחתונה שאיתה אני רוצה לצאת לדרך. עכשיו, כשאנחנו רוצים להגדיר את המושג נתינת גט, אני עוד אחזור לכל ההקדמה הזאת, היא חשובה. כשאנחנו רוצים להגדיר את התהליך של נתינת גט, אנחנו מסתכלים על דוגמאות שונות. הש"ס נותן לנו דוגמאות וקובע לגביהן אם זה כן נתינה או לא נתינה כשרה וכן הלאה, והראשונים והאחרונים לוקחים את הדוגמאות. ומנסים להוציא מהן תיאוריה, ממש כמו עבודה מדעית. לוקחים את המקרים ומנסים להבין מה היא התיאוריה שמסבירה את המקרים. עכשיו, הראשונים כדרכם עושים את זה בקצרה. האחרונים עושים את זה בצורה יותר אנליטית, שיטתית, רחבה, מסתכלים על כל המקרים ומנסים להוציא הגדרה כללית לנתינת גט. עכשיו, זאת משימה אינטלקטואלית קשה ביותר. כמו שאמרתי, יש עשרות רבות רבות של מקרים, אולי אפילו מאות. רק בש"ס, עוד לפני הראשונים. והשאלה איך מזה מחלצים תיאוריה חסכונית שעל מספר קטן של עקרונות תצליח להסביר את כל המקרים האלה ואת כל המקרים שבהם הגט לא כשר, כל המקרים שכן וכל המקרים שלא. המקרה הכי מפורט שאני מכיר לאחרון שמנסה לעשות את העבודה הזאת זה קהילות יעקב בגיטין, בסימן י"ד עד י"ז, ארבעה סימנים ארוכים מוקדשים לעניין הזה. מה שאני אנסה להראות לכם פה זה חצי מהסימן השני, וגם אותו אני אעשה רק בקווים עקרוניים, רק שתבינו את סדרי הגודל. אז באופן עקרוני זה מתחיל כבר בקצות, וההגדרה הפשוטה ביותר שעולה מהפסוק עצמו, מה הייתם אומרים מה זה נתינה? נתינת גט. וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה. מה זה נקרא? מה צריך לעשות? נכון, לוקח משהו ונותן אותו פיזית ליד של האישה, נכון, זאת ההגדרה הפשוטה שהייתי מוציא מתוך הפסוק. עכשיו, כשאני מגיע לגמרא, אני מגלה שההגדרה הזאת לא עומדת במבחן המציאות. למה? למשל, שם גט בחצר והקנה לה את החצר. הגט כשר. עכשיו פה לא הייתה נתינה פיזית של הגט מהיד שלו, הגט לא זז מהמקום, הוא מונח בחצר, היה בחצר ונשאר בחצר. אני מקנה לה את החצר. מקנה לה. היא צריכה לדעת, הכל בסדר. אבל עדיין אני אומר, אני מקנה לה את החצר וזה גט כשר. הגמרא אומרת זה גט כשר. זה אומר שההגדרה היא לא נתינה פיזית מידו של הבעל לידה של האישה, נכון? אז הנה דוגמה ראשונה. עכשיו אני אומר טוב, אז אולי הכלל הוא שצריך להקנות לה את הגט. קניין, זה עומד יותר טוב. למה? כי גם המקרים שהוא סתם נותן לה את הגט פיזית, גם נכנסים תחת ההגדרה של הקנאה, כי יש קניין הגבהה, מסירה, משיכה, זה גם סוג של קניין. אז יכול להיות שבאמת המסירה, בסך הכל באה לומר, כשהתורה אמרה וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, התכוונה לומר תקנה לה את הגט. נתינה זאת אחת הצורות להקנות גט. אתה יכול להקנות אותו על ידי הקנאת החצר שהגט יושב בתוכה, אתה יכול להקנות אותו בכל מיני צורות. אוקיי, אז יכול להיות שהנתינה הכשרה זה פשוט הקנאה. גם כן הגדרה פשוטה. לא מסירה, כבר ראינו זה לא מסירה, הקנאה. אבל גם זה לא עובד. הקצות כבר עומד על זה, והוא אומר שכתוב שכתבו על איסורי הנאה כשר. יש מחלוקת ראשונים האם יש בעלות באיסורי הנאה. חלק מהראשונים אומרים ברגע שזה איסור הנאה אין בעלות עליו. ברגע שהוא איסור הנאה אני לא בעלים עליו. עכשיו, אם אני כותב את הגט על איסורי הנאה ונותן את זה לאישה, אם המסירה ההגדרה שלה הייתה להקנות את הגט, אז אי אפשר באיסורי הנאה. איסורי הנאה אתה לא יכול להיות בעלים עליהם, איך תקנה את הגט לאישה? זה איסורי הנאה, הוא כתוב על משהו שהוא אסור בהנאה. אז גם הקנאה לא יכול להיות. אז מה כן? יש פה בקיצור, זה לא יכול להיות מסירה ולא יכול להיות הקנאה. אז מה? מתחילות כבר כל מיני קומבינציות, אז זה מסירה שיש בה הקנאה או הקנאה שיש בה מסירה או כל מיני פטנטים כאלה ואחרים שלא יצאו מזה. לא יצאו מזה, זאת אומרת כי תבינו שכיוון שיש כל כך הרבה מקרים, כל הגדרה אתה מביא עוד מקרה ואתה צריך לשייף את ההגדרה עוד יותר, ואז אתה מביא עוד מקרה ומשייף את ההגדרה עוד יותר. בסוף מספר השיוופים, מספר הטלאים ששמת על התיאוריה שלך, הוא פחות או יותר כמספר המקרים. ואז יוצא שהתיאוריה אין לה שום ערך חסכוני. כי זה לא מספר קטן של עקרונות שמסביר את כל מכלול המקרים שמופיעים בגמרא, אלא מספר העקרונות שיש בתיאוריה הוא פחות או יותר כמספר המקרים, כל מקרה כזה הוסיף עוד עיקרון. אפיציקלים ודיפרנטים, אז אין לזה שום ערך הסברי, זאת אומרת זה לא שווה כלום. לכן תראו למשל דוגמה מהקהילות יעקב שהבאתי, למשל הוא אומר הרי זה גיטך והנייר שלי. נותן לה את הגט אבל לא מקנה לה את הנייר. אז הפסוק אומר שהיא לא מגורשת. היא לא מגורשת לכאורה זה בגלל שהנייר שלו הוא לא הקנה. אבל ראינו שלא צריך להקנות, הרי כתבו על איסורי הנאה כשר.

[Speaker C] מה אתה מקנה זה?

[הרב מיכאל אברהם] אז מה עושים? אז אומרים לא, זאת לא מסירה. אבל גם מסירה פיזית לא צריך, נכון? הבעיה פה היא לא פיזית, פיזית הרי כן מסרתי. פיזית מסרתי את הגט, רק הבעלות על הנייר של הגט נשארה אצלו. נשארה שלי. אז זה מין הקנאה שהיא רק מבטאת איזשהו סוג של מסירה או מין משהו כזה. ואז הוא עובר שמה הלאה, כן, למשל, כן הרש"ש אומר שזה אותיות שפורחות באוויר. זאת אומרת הבעיה היא לא שיש פה בעיה של הקנאה, אלא לא ניתן שום דבר, אין פה שום דבר ממששי שניתן כי האותיות פורחות באוויר. אבל למה זה לא ניתן? נתתי לה את הנייר, רק הבעלות על הנייר נשארה שלי אבל נתתי. אז כן ההקנאה משחקת פה איזה סוג של תפקיד. אז צריך מסירה ולא הקנאה, אבל בלי שהייתה הקנאה זאת לא מסירה. אז אתם מבינים שהסיפור מסתבך פה, ואז הוא אומר מי שכתב את הגט על יד של עבד או קרן של פרה ונתן לה רק את הקרן בלי העבד או הפרה, אז גם כן לא טוב. למה לא טוב? הרי פה הוא כבר כן נותן לה, כי זה מחובר למשהו שהוא שלי. אז מה אז? הבעיה עוד פעם זה הקנאה? זה לא נתינה? איך בדיוק מגדירים את הדבר הזה? אחרי זה הוא כן מדבר על כתב גט בחצרו והקנה לה את החצר מה שאמרתי קודם, אחרי זה הוא מביא את זה קושיה, שליח הולכה לא יכול להפוך לשליח קבלה לא חזרה שליחות אצל הבעל, אז איך בחצר זה כן קורה? קיצור לא יוצאים מהדבר הזה. אני אקרא לכם קטע אחד קטן באמצע סימן ט"ו. הקטע הזה מסכם אמרתי חצי מסימן השני מתוך ארבעת הסימנים שהוא מקדיש לעניין. ותראו איזה רמת סיבוכיות רק על השמינית מהחומר. זה אומר, דבוודאי הקנאת גוף הגט לא מהני למחשב נתינה, דבעינן שמלבד הקנאת הגט יסייע הבעל במעשה הקניין של קבלת הגט. אבל הקנאת החצר שהוא יד לקבלת הגט מחשב שפיר מסייע במעשה הקניין דקבלת הגט, כיוון דבלא הקנאתו לא היה כאן מעשה הקניין, ועל ידי הקנאתו הוא דנעשה קניין חצר של האישה. ובכל טלי גיטיך מעל גבי קרקע, הרי בלא הקנאת הבעל גם כן האישה עצמה עושה מעשה הקניין שהרי בידה הוא, רק עניין זכייה צריכה להקנאתו. אבל כשהבעל מקנה את החצר שהגט בו, הרי רק על ידי הקנאתו הוא דהוה מעשה הקניין של האישה. אז האישה קונה לא טוב, הבעל מוסר גם לא, אבל אם הבעל שותף בפעולה קניינית שהאישה זוכה בגט, או מין איזושהי הגדרה מהסוג הזה, עכשיו מה זה נקרא שותף? גם שמה לא הגדרתי עוד, מה זה נקרא שותף? כשהוא מקנה לה את החצר שהגט נמצא בתוכו, זה נקרא שהוא שותף. אבל אם הוא אומר טלי גיטיך מעל גבי קרקע ותזכי, אז הוא לא שותף. אתם רואים אינטואיציה שיש הבדל בין שני הדברים האלה, אבל להגדיר את זה מאוד קשה. ואחרי זה תמשיכו עם כל המקרים שמה, הוא מגיע בסוף להגדרה כזאת שמספר המרכיבים בתוכה הוא פחות או יותר כמספר המקרים שאותם אתה בא להסביר. בקיצור התאוריה שאליה הגעת אין לה שום ערך הסברי. בסדר? זה אחרי ארבעה סימנים עמוסים, ארוכים ומייגעים מאוד, זאת בסופו של דבר המסקנה. אז כמו שאמרתי בתחילת השיעור, השאלה הראשונה שעולה כאן זה למה הגמרא עצמה לא נותנת לי את הכלל? למה היא מביאה כל כך הרבה דוגמאות ומסבכת אותי עם הניסיון לחלץ מהדוגמאות את הכלל? שתיתן לי את הכלל. כנראה שהגמרא עצמה לא האמינה בזה שיש פה איזשהו כלל שניתן לניסוח. ואמרתי, בזה דיברתי על הקזואיזם של הגמרא, שהגמרא מאמינה בקייסים ולא בעקרונות. אז הגמרא עצמה בעצם לא מאמינה בזה ולכן היא מנסה להעביר לי את הרעיון דרך הדוגמאות. היא מעבירה לי את הרעיון דרך הדוגמאות, עכשיו עולה השאלה ההפוכה, אז למה אני, או קהילות יעקב, לא משנה כל אחד מאיתנו שניגש לסוגיה, כן מנסה להוציא תאוריה, כללים שמסבירים את כל הדוגמאות? הגמרא עצמה אם היה לה כלל כזה הייתה נותנת לי אותו. אין לה כלל כזה, נכון? היא לא נותנת לי את זה. אז למה אני מנסה את זה כל הזמן כשכמובן בסוף אני נכשל? אז מה עשיתי? ביטלתי תורה עכשיו לאורך ארבעה סימנים של הקהילות יעקב. כל הסיפור הזה נראה הזוי לחלוטין. אתה מתייגע, מתייגע, אוסף את כל המקרים, מנסה להמציא את הגלגל כשהגמרא עצמה אמרה לך שאין גלגל, ובסוף אתה מגלה שאכן אין גלגל. זאת אומרת הגעת למשהו שהוא לא תאוריה, הוא לא שווה כלום. מה עושים? אז הרב עובדיה היה אומר לכם שזה פלפולים של אשכנזים, זה ביטול תורה. אוקיי? ואני רוצה בעוונותיי לחלוק עליו, ואני רוצה לטעון את הטענה הבאה: כאשר אנחנו רוצים להבין תופעה כזאת של מסירת גט, שהיא תופעה כנראה שקשה מאוד להגדרה, אנחנו כבני אדם, החשיבה שלנו בנויה כך שאנחנו תמיד חושבים דרך כללים. אנחנו לא יכולים לחשוב על מקרה ולהשוות למקרה אחר. מאחורי זה יושב איזשהו סוג של כלל, נכון? כשאני אומר לכם אחת, שלוש, חמש, שבע, תשע, מה המספר הבא? אומרים אחת עשרה. למה? לא סתם אמרתם אחת עשרה, כי אתם מבינים שמדובר באי זוגיים. אחת, שלוש, חמש, שבע, תשע, אז כנראה הבא זה אחת עשרה. אוקיי? ואנחנו לא עושים סתם מעבר ממקרה למקרה. מאחורי המעבר, האנלוגיה שאנחנו עושים ממקרה למקרה, יושב תמיד כלל כלשהו שהגענו למסקנה שזה כנראה הכלל הנכון. ובתפיסה שלנו כשאנחנו מסבירים משהו, ההסבר תמיד יהיה במונחי כללים. אנחנו לא מסבירים מקרה באמצעות מקרה אחר. אנחנו מסבירים השוואה בין שני מקרים על בסיס כלל. הסבר תמיד כרוך בכללים. אנחנו לא יכולים לחשוב בלי כללים. חשיבה פירושה להכניס את הדבר לתוך דפוס של כללים. כללים גורפים. זה נקרא לחשוב. לפעמים יש עוד כלל ועוד כלל ומסתבך וזה, אבל אנחנו לא יכולים לחשוב אחרת. אין דבר כזה לחשוב על מקרה. לחשוב על מקרה זה תמיד להבין איזה כללים באים בו לידי ביטוי. זה נקרא לחשוב על המקרה. אוקיי? לא יכול לחשוב על המקרה כשלעצמו. מה תחשוב על המקרה? היא נתנה גט בחצר והוא הקנה לה את החצר ולכן זה גט. אוקיי, בוא נחשוב על המקרה. מה אני אחשוב שם? מה אני אמור לעשות עכשיו עם המקרה הזה? אני יכול לנסות עכשיו לנסח כללים בראש. אולי גט זה מסירה. רואה פה שזה לא מסירה. אולי זאת תקנה? כן, פה זה יכול להיות. אבל אני רואה שבכתובות על איסורי הנאה, שם אני רואה זה לא תקנה. אז אתם רואים, אני מציע כלל, שולל אותו באמצעות דוגמה נגדית. רואים את תהליך ההפרכה המדעי. אני מציע היפותזה מדעית, תיאוריה מדעית, אני שולל אותה באמצעות ניסוי מפריך. נכון? שזה בעצם דוגמה מהגמרא שלא מתאימה לתיאוריה הזאת. מנסה תיאוריה יותר משוכללת, מפריך גם אותה. ממש תהליך מדעי. אוקיי? אנחנו בעצם מנסים לייצר את התיאוריה המדעית מתוך המקרים. אלא מאי? שאנחנו לא מצליחים. מדע זה עולם פשוט יחסית. קשה, אבל הוא פשוט יחסית. זאת אומרת, יש מספר מסוים של כללים שבאמצעותם אפשר להסביר הרבה מאוד דוגמאות. זאת אומרת הטבע הוא בסך הכול פשוט. צריך להיות חכם כדי להבין את זה, אבל בסוף זה פשוט. אוקיי? החיים יותר מסובכים. לפחות מה שנראה. אנחנו לא מצליחים. למה הפסיכולוגיה כל כך מסתבכת ולמה היא לא מצליחה להיות מדע? כי לא מצליחה להיות מדע, כן, כי זה נורא מסובך. נכון? זאת אומרת, אתה לא יכול לקחת סט של לא יודע מה, חמישה כללים ולהסביר את כל ההתנהגויות האנושיות באמצעות חמישה כללים. זה פשוט לא עובד. הנה אחותי למדה פה פעם קרימינולוגיה. סיפרתי את זה? אז היא אמרה לי שכמעט כל קורס שלהם התחיל בהגדרה מהו מדע. מתי כשאני למדתי פיזיקה אף אחד לא התחיל שום קורס בהגדרה מהו מדע. זאת אומרת כן, היא גם, לא הייתי צריך להגיד לה את זה. זאת אומרת היא סיפרה לי את זה בגלל זה. זאת אומרת כי היא הבינה שזה לא מדע, בדיוק בגלל זה מסבירים לה כל הזמן למה זה מדע. כי מי שבטוח בעצמו שהוא מדע לא מסביר לאף אחד שהוא מדע, כולם יודעים. זאת אומרת, אז גם בהקשר הזה. ולמה לא? כי אין סט של סט קטן של כללים שיש לו ערך הסברי שיוכל לתאר את כל מכלול התופעות הפסיכולוגיות. אין דרך כזאת. זה לא בגלל שהפסיכולוגים טיפשים. זה לא שהפיזיקאים ידעו לעשות את זה יותר טוב. גם פיזיקאים לא היו עושים את זה יותר טוב. כי התחום הוא כנראה, כך אני חושב, לא יודע, אפשר לנסות, אבל ככה אני חושב, פשוט התחום הוא תחום כזה שלא נענה לדפוסים המדעיים, לכללים, לעקרונות הכלליים האלה. אוקיי? ופיזיקה יותר נענית לחשיבה הזאת. אוקיי? אז בעצם הנקודה היא שגם גמרא או משפט או לא משנה, כל דברים כאלה, גם כן לא נענים לחשיבה לפי כללים. חשיבה לפי כללים היא פשטנית מדי. המציאות, העולם, הוא מדי מסובך בשביל שנצליח לתאר אותו באמצעות סט סגור של מספר קטן של כללים. זה לא יכול לקרות. אבל כשאנחנו חושבים, אז למה הפסיכולוגיה בכל זאת מנסה להגדיר כללים שאף פעם לא עובדים? אבל לא משנה, מנסה להגדיר כללים. למה? כי אנחנו לא יכולים לחשוב בלי כללים. גם תחום שלא נענה לחשיבה לפי כללים, כשאנחנו באים לחשוב עליו אין לנו משהו אחר. זה הכלי שיש לנו. אנחנו חושבים עם כללים. אין מה לעשות. איך אנחנו עושים את זה? אנחנו מציעים היפותזה, כל מיני כלל, שאותו אנחנו בודקים מבחינת העובדות. אנחנו נראה הוא לא יעבוד. זאת אומרת יש עובדות שיסתרו אותו. ואז אני אומר אוקיי, אז יש לי היפותזה אחרת. בודק את העובדות, גם זה לא עובד. אוקיי, אני אעשה איזושהי הרחבה שלהם, שילוב שלהם, לא יודע בדיוק מה, בודק את זה, גם לא עובד. וכן הלאה. לאט לאט אני מגיע למשהו יותר ויותר ויותר מסובך. שילובים עם המון עקרונות. מספר העקרונות הוא כמספר המקרים. בסוף גמרתי את העניין, הסברתי במרכאות את כל המקרים. רק שהתיאוריה שבה אני משתמש היא תיאוריה כל כך לא חסכונית שמספר העקרונות בה הוא פחות או יותר כמספר המקרים. עכשיו השאלה היא עם מה נשארתי ביד? והתשובה שלי היא, כאן אני חוזר לשיטת הנוירונים, והתשובה שלי שהתיאוריה הזאת לא שווה את הנייר שעליה היא כתובה. ועדיין כל התהליך הזה היה תהליך מאוד חשוב. למה? כי בעצם עשיתי פה איזשהו הסבר של חק תוכות. יודעים מה זה חק תוכות? כשאני כותב בשבת או כתיבה בגט גם יש דיון, הכתיבה בשבת אז אני יכול לכתוב, פשוט לכתוב, ואני יכול למחוק מסביב כך שתישאר אות. נניח למשל בחול נגיד, אני יכול לחפור מסביב ולהשאיר מה שיישאר, אז זה נקרא לכתוב או לא נקרא לכתוב? כי את האות עצמה לא נגעתי, אני רק סילקתי את כל מה שמסביב. אז זה כמו שתמיד אומרים שהפסל הרי היה קיים בתוך האבן עוד לפני שהפסל, הוא רק סילק את מה שהפריע לראות אותו. נכון, אז מי עשה את הפסל? הפסל עשה את הפסל? אז הגמרא אומרת שכן, חק-תוכות זה כתב. גם פה יש לפעמים הסברים שהם הסברים של חק-תוכות. מה זאת אומרת? אני מסלק כל מיני כללים, כאן אני מגיע לתארים השליליים. אני מסלק כל מיני כללים, כי אני מבין שהם לא עובדים, אבל אתם מבינים שאחרי שסילקתי את כל הכללים נשאר משהו שאני לא יודע לנסח אותו, בטח לא בצורה חסכונית. אבל נשאר משהו שהוא בעצם הבנה אינטואיטיבית של מה זאת נתינת גט. ואחרי שהבנתי שזו לא מסירה ולא קנייה ולא שילוב שלהם ולא שילוב כזה שלהם, כי כל פעם מקרה אחר, לאט-לאט נוצר אצלי בראש איזשהו דפוס שיכול לאתר מה זאת נתינה כשרה. אם תשאלו אותי בוא תנסח את זה, לא יודע לנסח את זה, בטח לא באופן חסכוני. אני יודע להגיד מה שקהילות יעקב אמר, לתת לכם רשימה של שמונים כללים, שזה בערך שמונים מקרים בגמרא, שמונים כללים, ועם זה זה הנתינה הכשרה. זה שטויות, אני גם לא חושב כך בסוף. הטענה היא שאחרי שבדקתי הרבה מאוד מקרים, אחרי שבדקתי הרבה מאוד מקרים, נוצרה בתוכי איזושהי הבנה אינטואיטיבית של מה זאת נתינת גט. עכשיו אני יכול לזרוק את כל התיאוריה של הקהילות יעקב לפח, זה לא משנה. מה שחשוב היה הדרך. כי הדרך, כששללתי את התיאוריה הזאת ושללתי את התיאוריה הזאת ושללתי את התיאוריה, שללתי הכל, וזה נשאר אצלי בסוף משהו שהוא הבנה של מה זה נתינת גט. וזה מה שהגמרא בעצם רצתה להעביר לי כשהיא כתבה מאה מקרים שונים של נתינות כשרות ונתינות לא כשרות. כי בעצם ציפתה שאני אנסה להגדיר כללים על כל המקרים, אשלול אותם על סמך מקרים אחרים, אגדיר עוד פעם, אשלול עוד פעם, אגדיר, אשלול, אגדיר, אשלול כל הזמן, בסוף בסוף אני לא אשאר עם תיאוריה, כמו שבמדע מצפים, להישאר עם איזה חוק כללי או תיאוריה כללית שמסבירה את העובדות. לא. אני אשאר עם איזושהי הבנה אינטואיטיבית לא מנוסחת, אבל היא כבר בנויה אצלי היטב. וזה בעצם המטרה של הלימוד. המטרה של הלימוד זה לנסות ולהבין מה זאת נתינת גט, אבל לא להבין במובן המנוסח. אלא הניסוחים השונים שאותם אני שולל בסוף טובעים בתוכי הבנה אינטואיטיבית של מה זאת נתינת גט. עכשיו שיבוא לפניי מקרה חדש, אני לא אעבור על כל הקהילות יעקב. אלא אם הפנמתי טוב את התהליך הזה והוא בנה בתוכי את התחושה הבריאה מה זאת נתינה כשרה ומה לא, אני ישר אגיד אם זאת נתינה כשרה או לא נתינה כשרה. אני לא צריך לנמק ולא צריך להסביר ואני לא אגיד זה דומה להוא ודומה להוא, אלא נבנתה בתוכי איזושהי הבנה שכבר באופן ישיר יכולה להגיד זאת נתינה כשרה וזאת נתינה לא כשרה.

[Speaker E] אבל זה אמין בעצם?

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע. אין לי דרך בלתי תלויה למדוד את זה. איך אני אבדוק? אני יכול לקחת בן אדם ולשאול אותו על המקרים של הגמרא, כי שם יש לי תשובה, הגמרא נתנה את התשובה. אבל אימנתי אותו על הדוגמאות האלה אז זו לא חוכמה, בדוגמאות האלה הוא ייתן תשובה נכונה. אתם רואים שזה ממש ממש רשת נוירונים, נכון? לגמרי. זאת אומרת, הרי מה ההבדל בין מי שלא מכיר מה ההבדל בין רשת נוירונים לבין תוכנה קלאסית? תוכנה קלאסית כשאתה רוצה, נגיד לא יודע מה, לתת לתוכנה שתזהה פרצוף. נגיד רוצים לאמן תוכנה שתזהה את הפרצוף שלי, בקיץ, בחורף, בצל, באור, לא משנה מה, אבל כל פעם שרואים אותי היא תדע שזה אני, ואם זה מישהו אחר היא תדע שזה מישהו אחר. כן, זיהוי פרצופים, זיהוי פנים. איך היו מאמנים תוכנה קלאסית? אי אפשר. אתה צריך להגדיר לה את המאפיינים שלי באופן פוזיטיבי. יש לו אף כזה עם אורך כזה, ואם האור יבוא מפה אז יהיה צל כזה, ואם האור יבוא מפה… זאת אומרת, אתה צריך להגדיר לו ואז הוא יישם את זה והוא יזהה, יקיים את ההוראות ויצליח לזהות אותי. לא מגיעים ככה לשום מקום. לא מגיעים עם זה. בסדר? למה? כי אתה מנסה לעבוד עם הכללים. אוקיי, אם אור בא ככה, ואם זה ככה וככה, ואת כל המקרים האלה בוא נראה עכשיו. וזה רק לזהות אותי. מה עם לזהות כל בן אדם? להשוות בין שני בני אדם? אין סיכוי בתוכנה קלאסית. מתי מתחילים להתקדם? מתי שעוברים למודל של רשת נוירונים. מה זה רשת נוירונים? רשת נוירונים זה איזשהו נס שאף אחד כנראה לא בדיוק מבין אותו, שבו, שבמסגרתו יש לנו אוסף של נקודות שמחוברות ביניהן בקשרים, אוקיי? והקשרים האלה יש להם איזשהו משקל, לא חשוב הפרטים זה לא עקרוני, ואני יכול לשלוט על המשקלים שקושרים בין הפרטים, אוקיי? עכשיו מה שקורה זה שאני מכניס אינפוט לתוך הרשת, מכניס לא יודע מה, נגיד תמונה שלי אני מכניס לתוך הרשת, ייצוג מספרי שלה לא חשוב, והרשת מעבדת את זה ומוציאה החוצה תשובה כן או לא. כן אם זה אני, לא אם זה לא אני. בסדר? זה הנקודה. עכשיו אני רוצה לאמן את הרשת שהיא תדע לזהות אותי. אני לא אומר לה איך מזהים אותי, מה אורך האף שלי כמו בתוכנה קלאסית, כן? ומה גודל הראש ואם האור בא מכאן איזה צל יהיה, לא אומר לה שום דבר מזה. אני פשוט מראה לה אוסף של הרבה מאוד תמונות שלי. אומר לה זה כן, הרבה מאוד תמונות שהם לא שלי ואומר לה עליהם לא. כל אחת, כל תשובה כזאת הרשת מארגנת את המשקולות הפנימיים שלה כדי שהחישוב יוציא את הכן במקומות הנכונים ואת הלא במקומות הנכונים. ויש לך מספיק פרמטרים שאתה תוכל אתה יכול לארגן אותם כך שזה יתאים לכל הדוגמאות שהובאו בפני הרשת. ומתברר לתדהמתנו שעכשיו אם נציג בפני הרשת תמונה שהיא לא ראתה שלי, היא תזהה את זה בסבירות מאוד גבוהה. ותמונה שהיא לא שלי היא גם תזהה בסבירות מאוד גבוהה שזה לא שלי. וככל שנאמן אותה על יותר דוגמאות הזיהוי יהיה עם אמינות גבוהה יותר. עכשיו שימו לב, הרשת בכלל לא חושבת כמו שאנחנו חושבים רגע יש לו אף כזה וזה בא מפה וזה בא משם וכולי, לא, ממש לא. היא מארגנת איזה שהם משקולות בפנים עושה איזה שהוא חישוב שלא ברור בכלל מה הקשר בינו לבין הליכי החשיבה שנעשים אצלנו במודעות, כן, בראש יש לנו גם הליכים כאלה אבל בשכל, לא במוח. בשכל יש לנו חשיבה לפי עקרונות. בסדר? לא ברור בכלל מה הקשר בין זה לזה. והיא מוציאה תשובות שהן פחות או יותר נכונות. למה? כי הדוגמאות שהיא קיבלה עם הפידבקים, נגיד זה סופרווייזד לרנינג מה שנקרא, זאת אומרת זה למידה שהיא מקבלת את התשובה של נכון ולא נכון ולפי זה היא מארגנת את עצמה כי היא מתאימה את עצמה לתשובה הנכונה. אז אני אומר זה בדיוק מה שאנחנו עושים פה בתהליך של נתינת גט. הנה אני אומר גט בידה ומשיכה בידה התשובה היא כן, סליחה התשובה היא לא, זה לא קשר. שמה את הגט בחצר והקנה לה את החצר התשובה היא כן. לא מסביר בכלל למה. לא צריך להסביר למה. נותן אוסף של דוגמאות על אלה התשובה כן על אלה התשובה לא. רשת הנוירונים כבר תארגן את עצמה כך שכשתראה דוגמה חדשה התשובה לגביה בדוגמה החדשה תהיה באמינות מאוד גבוהה תשובה טובה, תשובה נכונה. למרות שכשתשאל אותה מה ההסבר למה את אומרת שזה הנתינה כשרה ולא, אין לה מושג היא לא תדע לענות. זה לא מעניין. זה לא עובר דרך ההסברים. היא מצליחה להוציא מתוך הדוגמאות באיזו שהיא צורה מופשטת מאוד עקרונות לא מנוסחים וליישם אותם על מקרים שאותם היא לא פגשה. כמובן המקרים שהיא כן פגשה זה לא חכמה לבדוק אותה עליהם, היא התאמנה עליהם. אני מדבר על מקרים שהיא לא פגשה. לכן בגמרא קשה לעשות את זה. אז אם אנחנו רוצים לבדוק את עצמנו בגמרא הדרך היחידה נגיד שיש מאה דוגמאות, הדרך היחידה להתאמן על תשעים מתוכן. ואז לבדוק את עצמנו על העשר הנותרות ולראות האם קלענו לתשובה של הגמרא או לא קלענו לתשובה של הגמרא. בסדר? ההנחה שלי שככל שתתאמנו על יותר דוגמאות אתם תקלעו גם לדוגמאות הנוספות. תקלעו ברמה ברמת אמינות גבוהה אין ודאות פה. ברמת אמינות גבוהה אתם תקלעו לדוגמאות הבאות. זאת אומרת בעצם הגמרא מלמדת אותנו בדיוק כמו שמי שמאמן רשת נוירונים. ולא כמו תוכנה קלאסית שאתה מסביר לה אם כך אז תעשי כך ואם כך אז תעשי כך ויש תעשי חישוב כזה תעשי חישוב כזה ותוציאי לי את התוצאה. זה מחשבון כיס כזה. זאת אומרת תעשה חישוב כן שאני אומר לך בדיוק איך לעשות אותו. זה ההבדל בין בינה מלאכותית לבין מחשב, כן בינה מלאכותית זה לא מחשב. מחשב אין לו בינה. מחשב עושה את מה שתכנתו אותו לעשות. בינה מלאכותית עושה משהו שלא תכנתו אותה לעשות, לא במובן הקלאסי של המושג תכנות. היא יכולה לבצע משימות מורכבות ולהחליט בעצמה על דרכי הפעולה מתוך כמובן המון המון מידע שהכניסו לתוכה והאימון שהיא עברה, אבל זה כבר זה כבר בינה ולא ולא סתם חישוב.

[Speaker B] וזה לא תיאוריה. מה? נכון, בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו בחשיבה האנושית שלנו אנחנו עוברים דרך הבנות ותיאוריות ושוללים את התיאוריות וכולי.

[Speaker B] אבל בעצם בעצם אנחנו

[הרב מיכאל אברהם] לא באמת מגיעים בסוף לתיאוריה שאיתה אנחנו עובדים. אלא שלילת התיאוריות העלאת תיאוריות ושלילתן זה בעצם מאמן את הרשת הפנימית שלנו כדי לזהות לזהות נכון את הנתינה כשרה ולא כשרה. ומה שקורה בעצם מה שזה בעצם אומר זה שלימוד העיון מה שהוא עושה הוא בסך הכל לוקח את העקרונות המופשטים של התורה שאנחנו לא יודעים לנסח אותם ופשוט מטמיע את זה בתוכנו. אנחנו לא זה לא עובר דרך הקוגניציה שלנו. הקוגניציה היא אמצעי עזר. זאת אומרת החשיבה המודעת היא אמצעי עזר. בסוף בסוף רשת הנוירונים שלנו אמורה להתארגן באופן שהוא יכיל באיזו שהיא צורה מופשטת את מה שנקרא תורה במובנה המופשט. דיברנו על ההפשטות. ולכן זה ממש לא ביטול תורה. אם יש משהו שלא ביטול תורה זה מה שקהילות יעקב עשה כאן. כי מה שקהילות יעקב עשה כאן בעצם הוא לקח את אותו דבר מופשט שאמרתי שהוא מתגלה אחרי זה בהלכות והכל שאנחנו לא יודעים לנסח אותו ולא יודעים כלום ומה אנחנו עושים אנחנו מטמיעים אותו בתוכנו דרך המקרים והסיטואציות והכללים והכל, בסוף בסוף אנחנו מכניסים את התורה המופשטת אי שם, לא המנוסחת, לתוכנו פנימה. אנחנו אפילו לא יודעים לנסח את זה. אבל זה נמצא שם. זה ממש להידבק, זה ממש להידבק בקדוש ברוך הוא פיזית כפשוטו מילולית. אוקיי? זה זה המשמעות של לימוד תורה במובן שדיברנו עליו שם.

[Speaker E] תראה, יש בזה לפעמים במקרים יש מחלוקות, אז אני לכן אני מכניס את זה לאל-אן-פי.

[הרב מיכאל אברהם] אתה מבין שיש שני צדדים

[Speaker E] ואני לא יודע אם זה כן או לא.

[הרב מיכאל אברהם] אתה יכול לאמן רשת נוירונים שתגיד על המקרה הזה יש מחלוקת. יש לו שני צדדים, יש צד שזה כן מיכאל אברהם ויש צד שזה לא מיכאל אברהם. זה דמות שלגביה יש מקום להתלבט. כי מישהו אחר נגיד אם יצלמו אותך מזווית מסוימת ואותי מזווית אחרת, יכול להיות שתצא אותה תמונה למרות שאנחנו שונים. אתה מבין? ואז אמיתית יש פה שתי תשובות נכונות. לא בגלל שיש פה טעות באחד הכיוונים. אמיתית יש פה שתי תשובות נכונות, כי התמונה לא מכילה את מלוא המידע. היא מכילה אותי מזווית מאוד מסוימת ועם תאורה מאוד מסוימת ואותך מזווית אחרת עם תאורה אחרת, ואיכשהו זה יוצא אותו דבר. ואז אתה תאמן את התוכנה לענות במקרה כזה זה יכול להיות או ירון או מיכאל אברהם. בסדר?

[Speaker G] ובזה בלימוד, אז בעצם כשיש נגיד מחלוקת תוספות, לא יודע אביי ורבא או איזה משהו שאני לא יודע מה ההלכה פה או איפה שההלכה זה, אז בעצם אני גם צריך כאילו אינטואיטיבית להבין שבזה יש מחלוקת.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. יש פה שני צדדים ולכל אחד מהם יש אפשרות לפסוק כמותו. הוא תופס באמת משמעות נכונה של הסוגיה. כן לא דיברנו על אלו ואלו דברי אלוקים חיים, אבל זה קשור לאלו ואלו דברי אלוקים חיים. זאת אומרת כן, כמו משל הפיל הידוע, שאתה מסתכל על הפיל מקדימה אז אתה שואלים אותך איך נראה פיל, אז אתה אומר שיש לו שתי עיניים, יש לו שתי רגליים מאוד קרובות וחדק. וכשאתה מסתכל עליו מהצד ואתה שואל איך נראה פיל, אתה אומר שיש לו עין אחת, יש לו שתי רגליים מאוד רחוקות אחת מהשנייה וחדק. עכשיו מי צודק? שניהם צודקים. יש זווית שממנה הפיל נראה כך וזווית שממנה הפיל נראה כך. וכל בן אדם רואה את ההלכה ואת המציאות מזווית מסוימת, וההנחה היא שמכלול הזוויות הוא האמת המלאה. אבל כל זווית היא זווית נכונה, זאת אומרת אתה לא טועה. אוקיי?

[Speaker H] מהצד השני אומרים תיקו.

[הרב מיכאל אברהם] כן זה להיפך, זה לא צד שני, זה אומר שאין דרך להכריע, שתי התשובות נשארות שקולות. כשאנחנו מכריעים שם אפשר להגיד, תראה בסוף בסוף כן יש פה טעות כי אחד כן צודק. דווקא המקרה של תיקו התיאור שלי יותר מתאים. כי מקרה של תיקו זה אומר שתי התשובות נכונות, אין פה תשובה נכונה ולא נכונה. בסדר. עבד כמר עבד ועבד כמר עבד. זה אפילו יותר מאשר תיקו, בעצם שני הדברים אפשר לנהוג אפילו למעשה כמותם. בתיקו עוד עושים דיני ספקות, אבל בעבד כמר עבד פוסקים כמו שתי הדעות. כמו רבי יהודה וחכמים במנחה וערבית וכל מיני ועוד. אז לכן אני אומר שהלימוד הזה, שאני מסיים פה איזשהו מעגל, ואני רוצה לומר שמטרתו של לימוד העיון בסוף בסוף זה לחזור חזרה את תהליך ההמחשה, לעשות תהליך הפשטה. את תהליך ההמחשה שעליו דיברתי בתחילת הסמסטר, שהתורה יורדת מרעיונות מופשטים ומתנסחת במילים ובמצבים מהעולם שלנו ובפסיקות הלכה וכדומה, ובעצם אנחנו לוקחים עכשיו את הפסיקות, שזה גט כזה אז הנתינה כשרה ככה הנתינה לא כשרה, זה פסיקות. אבל הטענה היא שזה מבטא איזה שהם רעיונות מופשטים כלליים יותר, אני לא יודע לנסח אותם. אז מה אני עושה? אני מכניס אותם לתוכי, הם נמצאים עכשיו בתוכי. דרך המקרים אני מטמיע אותם בתוך רשת הנוירונים שלי. בסדר? ובעצם במובן מסוים הכנסתי את התורה במובנה המופשט לגמרי לתוכי. והמילים והעקרונות והמקרים השונים שבהם טיפלתי הם רק הכלים שדרכם עשיתי את זה. ממש כמו ברשת נוירונים. ואתם רואים עכשיו פתאום בצורה מאוד ויזואלית כמעט, למה המקרים הם האמצעים להבנה ולא שההבנה היא אמצעי כדי לדעת מה קורה במקרים. אני משתמש במקרים כאימון לרשת הנוירונים, כשהמטרה שלי זה שרשת הנוירונים תפנים לתוכה את צורת החשיבה המופשטת שנקראת תורה. והמקרים זה הדרך לעשות את זה. זאת אומרת, דרך המקרים רק אני יכול לעשות את זה כי אין לי ניסוח. אני לא יכול לעשות את זה ישר דרך ניסוח של עקרונות, אני חייב לעבור דרך המקרים. אוקיי? אז זה הדגמה אני חושב מאוד יפה של למה המקרים הם האמצעי והתיאוריה היא המטרה. המקרים משרתים את המטרה שזה הבנת התיאוריה. והבנת התיאוריה אין פירושו הבנה מנוסחת. אני לא יודע לנסח את התיאוריה בסוף, אבל זה נמצא בתוכי. ועכשיו כשתשאל אותי, כן, זה תמיד אומרים בישיבות רגילים להגיד, שאם הראש מביא ראיה לדבריו, אפשר להתווכח. הראיה הזאת לא נראית לי, יש לי ראיה נגדית, יש לי סברה אחרת. אבל אם הראש אומר ייראה לי, אז חבל על הזמן. ייראה לי שזה ככה, אין לך מה להתווכח, אז זה ככה. כי אם הוא אומר ייראה לי, זה בעצם אומר שרשת הנוירונים שלו אומרת זה מכלול כל האימון שהוא עבר עד עכשיו אומר שזה ככה. אין לו ראיה כזאת או ראיה אחרת, אבל זה ברור לו, כל התורה שלו בעצם עומדת מאחורי זה. אוקיי? כשהוא מביא ראיה, אז הוא אומר יש לי ראיה, בסדר, ראיה שאפשר להתווכח, ראיה טובה ראיה לא טובה, זה לא בא מרשת הנוירונים, זה בא מפה. מפה, זאת אומרת שרשת הנוירונים גם בפנים, זה בא מה…

[Speaker B] אז איך זה מסתדר עם הרעיון של הרב קוק, של הרב קוק שאומר שצריך ללמד עומק דהכללים אני חושב, כשיש שיבוש?

[הרב מיכאל אברהם] צריך לשאול אותו.

[Speaker B] ללמד? לא, זה גמרא מפורשת שם.

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע.