חיזויים ופרימיטיביות מודרנית (טור 88)

בס"ד

בטור הקודם עמדתי על הבעייתיות בהסקת מסקנות לאחר מעשה. עסקתי בבעייתיות של "חכמה שבדיעבד" מול זו שבטענות אודות "הכתובות שכבר היו על הקיר". סיימתי את הטור ההוא בתהיות: האם בכלל ניתן לחזות את העתיד, ומתי? איך אפשר לבדוק את החיזוי: האם מה שיקרה בפועל בהכרח מפריך או מאושש אותו? כאן אנסה לגעת קצת בשאלות הכאובות הללו.

על אורקלים וחוק המספרים הקטנים

מאז ומעולם אנשים עסקו בניסיונות לחזות את העתיד. כל אחד מאיתנו עושה זאת על כל צעד ושעל. אנחנו מנסים לחזות מה יעשה או יאמר אדם פלוני במצב פלוני. כיצד הוא יגיב למה שנאמר לו או נעשה לו וכדומה. ברור לכל אחד מאיתנו שחיזוי כזה יכול גם להיכשל. מדובר בהערכה שהיא תוצאה של ניסיון מצטבר ועיבוד וניתוח שאנחנו עושים לו תוך ניסיון להסיק מסקנות. לכן על אף הציפייה הטבעית שלנו שהחיזויים יתממשו, אנחנו צריכים להיות מוכנים להפתעות. אבל המוכנות הזאת לא מונעת ולא אמורה למנוע מאיתנו לבצע חיזויים. למה? מפני שגם לחיזוי לא וודאי יש ערך. אם נצפה את קיומו של משהו בסיכוי של 80% זה גם משהו, לא? כפי שראינו בטור הקודם כל חיזוי יכול להיכשל, אבל זה לא אומר שאין ערך לחיזויים.

אם כן, אי הוודאות מובנית בחיזויים שלנו. בן גוריון כבר אמר שהמומחים מומחים למה שהיה ולא למה שיהיה. אולי זו הסיבה להופעתה של תופעת החיזוי המיסטי. אורקלים שונים (כמו האורקל מדלפי ביוון העתיקה ועוד הרבה) פעלו ברחבי עולם העתיק ובמקומות מסויימים עד ימינו. גם נביאים מקובלים כחוזי עתידות, ולפעמים גם מיסטיקנים שונים (תמורת סכום סמלי יחזו לך את העתיד בכוס קפה, בכוכבים, או סתם בהזיות בהקיץ). יש גם יצורים לא אנושיים שעוסקים בחיזוי (הם בדרך כלל לא יודעים שהם עוסקים בזה). כך למשל פול התמנון שחי במשך כשנתיים הספיק לחזות נכונה תוצאות של 12 מתוך 14 משחקי כדורגל (בעיקר של נבחרת גרמניה), ובזכות יכולותיו אלו זכה האומלל הזה להיות מוחזק בשבי על כורחו במהלך רוב חייו הקצרים.

מה שמייחד את האורקלים המיסטיים הוא היומרה לחיזוי וודאי ומושלם. הם נסמכים על ידע טמיר ונעלם ממקורות עילאיים כאלה או אחרים, מה שעוקף את מגבלות החיזוי האנושי הרגיל. איך הם עושים זאת? ברוב המקרים ההסבר הוא פשוט בתכלית: נפק חיזוי עמום דיו, וכך תמיד תהיה צודק. לשבחו של פול התמנון ייאמר שהחיזויים שלו היו חד משמעיים: או שגרמניה מנצחת או שלא. חיזוי כזה קל מאד לבחון אמפירית האם הוא התממש או לא. לעומת זאת, האורקלים המיסטיים נוהגים לנפק תחזיות שמנוסחות בצורה שאף אחד לא ממש יכול להסיק ממנה מסקנה חד משמעית, ולכן הם לא באמת ניתנים להפרכה אמפירית. הם יכולים לומר משהו כמו "בזמן הקרוב יחול שיפור מופלא במצבך", או "יקרה לך משהו מעניין" וכדומה. לך תדע מהו זמן קרוב, מה נקרא שיפור מופלא או משהו מעניין, והאם כשבמקרה אכן היה שיפור או מקרה מעניין זה לא סתם מקרה מוצלח אלא ניבוי וחיזוי טוב. זהו עקרון אי הוודאות החיזויי: המנה של רוחב החיזוי (עמימותו) מחולק בסיכוי שלו להתממש היא קבועה. ככל שהחיזוי ינפק משהו רחב יותר הסיכוי שלו להתממש (או לא להיות מופרך) גדול יותר. אם תחזה שהעולם יתקיים מחר בבוקר זה חיזוי רחב למדיי ולכן הסיכוי שלו גבוה. אם תחזה את מזג האוויר מחר בבוקר זהו חיזוי צר וספציפי יותר, ולכן שם סיכויי ההתממשות נמוכים יותר. אם תחזה שהאדם הבא שאראה יהיה בגובה שמעל מטר אחד – אתה כנראה תהיה צודק. אם תחזה שהוא יהיה גבוה למדיי – עדיין כנראה לא תופרך. אבל אם תאמר שהוא יהיה בגובה 1.83 – סיכוייך קלושים למדיי.

כשלי החיזוי המיסטי

על כשלי החשיבה והטעויות הסטטיסטיות שמסייעים לחזאים מסוג זה "להצליח" (בעיקר בהשגת רושם ציבורי) ראה בטור 38, שם עסקתי בחוק המספרים הקטנים ורפואה אלטרנטיבית. לכן אין כאן צורך להרחיב שוב בעניין הזה.

בכל זאת אני לא מצליח להתאפק, ואביא כאן דוגמה נוספת. נזכרתי כעת בחיזוייו המופלאים של ניר בן ארצי. אמר לי פעם ידיד, שהוא רב ומוחזק אצלי כאדם נבון, שהוא דווקא נוטה להאמין בכוחותיו של בן ארצי יען כי העובדות מדברות בעד עצמן. אמנם לא ברור לו כיצד הוא עושה זאת – אבל אי אפשר להתווכח עם עובדות. העובדה היא שהוא חוזה דברים מדוקים לעתיד ויודע דברים בלי שיש לו יכולת להשיג את המידע בדרכים רגילות. נו שוין. כמה ימים אחר כך, ראיתי בצהובון שהוציא הנ"ל לבתי הכנסת תחזית קודרת לגבי אסאד. בן ארצי אמר שם בנחרצות שתוך שלושה חודשים הלה גומר את הקריירה שלו. גיחכתי לעצמי, יען כי לכולם היה ברור שסופו קרוב, והבנתי שגם אם זה יקרה תוך חודשיים או ארבעה חודשים – החיזוי הזה לא לקח סיכון רב מדיי. כיום, משהו כמו שש שנים אחרי, כולנו רואים שאסאד כנראה יבלה את כולנו.

נכון שגם זו רק דוגמה אחת, וכאמור חוק המספרים הקטנים מלמד אותנו שאי אפשר ללמוד ממנה. אבל דומני שהיא מדגימה את הכשל. אם תנפק מספיק חיזויים, רצוי עמומים דיים, תימצא צודק בכמה מהם, וכך הפכת לעלי בבא וארבעים השודדים. יתר על כן, חיזוי מיסטי אמור לעבוד הרמטית ולא רק סטטיסטית. לכן לגביו יש משקל מסוים גם למספרים קטנים. אם יש לך מידע על טבעי על העתיד – סביר לצפות שתדע אותו לגמרי ובוודאות. החיזוי הסטטיסטי הוא עניין למתודות רציונליות שלא מסתמכות על מידע עתידי אלא על מסקנות הגיוניות ממידע עכשווי.

חיזוי מודרני

בתקופתנו התקדם החיזוי המיסטי הפרימיטיבי והעתיק לחיזוי בטכניקות שיטתיות. יש מוסדות מחקר שעוסקים בחיזוי בטכניקות שונות ויש שיכנו אותן מדעיות. כל ממשלה מחזיקה לידה מוסדות הערכה וחיזוי שתפקידם לבחון את התגובות הצפויות של השכנים, האויבים, האזרחים שלה עצמה ועוד. כל מקבל החלטות אמור להיעזר בחיזוי בצורה כלשהי כסיוע בקבלת ההחלטות שלו. גורמי החיזוי הללו יכולים להיות שייכים לארגוני ביון (שב"כ, מוסד, אמ"ן), לארגונים פוליטיים ומדיניים, מכוני מחקר אקדמיים ופרטיים, ואפילו עיתונאים עוסקים כל העת בהערכות וחיזויים.

לעצם הבעייתיות

כאמור, כאן כבר לא מדובר במיסטיקה אלא במדע, או לפחות בחשיבה רציונלית ושיטתית. האם ניתן לראות שהם באמת עובדים? או לפחות שהם אמינים יותר מעמיתיהם המיסטיים?

חשוב להבין שהחיזויים הללו עוסקים בדרך כלל באירועים ותופעות גדולים, כמו האם מדינה X תפתח במלחמה, או האם היא תגיב לפעולה כלשהי שלנו כלפיה בהחזרת שגריר, במחאה, בסנקציות וכדומה. חיזויים כאלה מעצם טיבם עוסקים במקרה בודד, ולכן קשה מאד לתת חיזוי אמין ובה במידה קשה גם לבדוק אותם סטטיסטית. גם אם חזו שתפרוץ מלחמה וזה לא קרה, או ההיפך (כמו "המחדל" ביום כיפור), זה יכול להיות מקרה בלבד. מקרה אחד איננו בסיס לחיזוי וגם לא מאפשר לבדוק את החיזוי.

אפשר כמובן לנסות ולבדוק אוסף חיזויים של מוסד או אדם כלשהו ולראות האם הם פועלים או לא, אבל כל חיזוי בנוי על בסיס אחר ועוסק בגורם אחר, ולכן קשה מאד להתייחס לבדיקה כזאת כמדד הסתברותי אמין לאיכותו של החזאי שלנו. מעבר לזה, ברוב המקרים התחזיות לא ניתנות במונחים חד ערכיים (שלא כמו פול התמנון), מה שמקשה עוד יותר על בדיקת החיזויים הללו.

הדרך לבדוק את איכותו של גורם חיזוי כזה אינה פשוטה. נניח שעיתונאי כלשהו מנפק לנו חיזויים של תוצאות משחקי כדורגל, או מוסד הערכה של אמ"ן שמנפק לנו 10 חיזויים בשנה בנושאים שונים, ונניח אפילו שהחיזויים הם חד ערכיים (1 או 0, כמו פול התמנון או הכדורגל). אם התממשו 6 מתוכם, האם זו איכות חיזוי טובה או לא? איך בכלל עונים על שאלה כזאת? אם מדובר בשאלות לא בינאריות, כי אז קשה מאד להציע מדדים להצלחה או כישלון אפילו לחיזוי בודד.

אז איך בכל זאת בודקים?

אם מדובר בשאלות בינאריות (כמו אצל פול התמנון), ניתן להשוות את מספר החיזויים המוצלחים להגרלה אקראית שגם היא תיתן לנו כמובן 50% הצלחה. כלומר חיזוי של 50% בשאלות בינאריות וחד משמעיות לא שווה כלום. אבל זה חסם תחתון שלא אומר הרבה. הוא רק אומר לנו שאם אדם כלשהו חוזה נכון תוצאות של 100 משחקי כדורגל מתוך מאתיים, החיזוי שלו לא שווה כלום!!! שימו לב, הוא בכל זאת הצליח במאה מקרים, וזה כמובן יביא אנשים רבים לתת אמון ביכולותיו (בפרט אם הוא לא חושף את המקרים בהם נכשל). אבל הם לא שמים לב לכך שההשוואה לא צריכה להיות לחיזוי כושל שבו לא היתה אף הצלחה אלא לחיזוי שרירותי של 50%. לכן איכות של מוסד או גורם שעוסק בחיזוי בינארי נמדדת בהצלחותיו מ-50% ומעלה (וגם זה בהנחה שמספר המקרים שנבדקו מובהק דיו. חיזוי של 2 תוצאות מתוך 3 הוא משמעותית מעל 50%, אבל בכל זאת לא אומר הרבה).

מה עם חיזוי של גורמים לא מקצועיים, הדיוטות? אלו, בניגוד להגרלה עיוורת, משתמשים במידע, אבל המיומנות שלהם בניתוח שלנו וההיכרות עם מכלול העובדות הרלוונטיות פחותה מזו של המומחים. במקרים רבים הם יגיעו לאיכויות חיזוי טובות יותר מ-50%, שכן החיזוי שלהם אינו סתם ירייה באפלה אלא משתמש במידע. כך לדוגמה גם בלי להיות גאון בכדורגל אם תהיה תחרות בין גרמניה לישראל כל הדיוט יחזה ניצחון גרמני (סליחה על חוסר הפטריוטיות), וכנראה הוא יצדק ברוב מוחלט של המקרים.

לכן בדיקות שמטרתן לבחון את מומחיותו של גורם חיזוי כלשהו, לא אמורות להשוות אותו למדד ה-50% אלא לחיזויים של הדיוטות. אם כל הדיוט יודע לחזות תוצאה של משחק כדורגל בסיכוי של 60%, אזי עיתונאי ספורט אמור לנפק לנו חיזוי של 70%. אם הוא הצליח ב-60% אז הוא אולי טוב יותר מהגרלה עיוורת ושרירותית, אבל לא יותר מכל הדיוט ברחוב. במצב כזה אי אפשר לקרוא לו מומחה.

מסקנות: חיזוי בכלל וחיזוי מדעי בפרט

המסקנות המתבקשות ממה שראינו עגומות למדיי. איני יודע אם מישהו בדק אי פעם תחזיות של כתבי ספורט (יחסית קל לבדוק) מול הדיוטות. תחזיות של גורמי הערכה בטחוניים או פוליטיים אני מניח שלא באמת נבדקו שכן מאד קשה לעשות זאת. אין מספיק מקרים, כמעט ואין שאלות חד משמעיות (ובוודאי לא בינאריות) שניתנות לבחינה שיטתית, והדברים הרבה פעמים סודיים. ועדיין יש לי השערות די פסימיות באשר לתוצאות של בדיקות כאלה אם הן תתבצענה. מתעוררות אצלי תהיות קשות עד כמה בכלל ניתן לתת משקל למומחיות בתחומים אלו.

כאמור, תחום החיזוי השיטתי מתפתח בעשרות השנים האחרונות כדיסציפלינה אקדמית, ויש שמתייחסים אליה (לדעתי על לא עוול בכפה) כמדעית. אחד המומחים הידועים בתחום, דוד פסיג (מתואר כראשון בישראל שמחזיק בתואר שלישי בתחום הזה. לשבחנו ייאמר שהתואר ניתן בחו"ל), מכהן כיום כמרצה בבר אילן.

בשנת 2005 התחום כמעט לא היה קיים כאן, ואחד מידידיי שלח אליי מאמר של פסיג (כעת חיפשתי שוב ומצאתי אותו כאן) שחוזה עתיד מזהיר לישראל, התלהב אנושות וביקש לדעת מה דעתי. קראתי את הדברים ולא ידעתי אם לצחוק או לבכות. מדובר באוסף אמירות עמומות לגמרי שאין שום דרך לבחון אותן. כל הדיוט יכול היה לנפק אמירות דומות לא פחות טובות. לא תוציאו שם טענה אחת שניתנת לבחינה של ממש. התירוצים כמובן לעולם קיימים, שהרי זה תלוי בהמון דברים שלא ידועים ואי אפשר לדעת הכל בוודאות ותמיד יש טעויות. כמובן, אבל את זה גם אני יודע. החיזוי כתחום אקדמי מתיימר לעשות משהו מעבר למה שאני לא יודע לעשות. הצגתי למעלה את המדדים מול חיזויים של הדיוטות או מול מדד ה-50%, ובפרט הדרישה להעמיד טענות שניתנות בכלל לבחינה, כלומר שאומרות משהו. גם הקטע במאמר שמאדיר את התחום ומתייחס אליו כסוג של מדע הוא הבל מוחלט לדעתי. יש שם מלל מלומד שמשתמש במושגים שניכר כי הכותב עצמו לא ממש מבין אותם (למשל בסוף מתחום הפיסיקה) מרשים הדיוטות ומעורר גיחוך אצל מי שמצוי קצת בחשיבה מדעית. שלחתי לידידי ביקורת קטלנית על הדברים, ומאז יחסי לתחום הזה סקפטי ביותר.

כעת חיפשתי חומר עדכני יותר, ומצאתי למשל את הראיון הזה (משנת 2012), שבו פסיג נשאל על כל העולם ואישתו. אין תחום שהוא לא מחווה עליו דעה נחרצת, ובדרך כלל מדובר באמירות חסרות כל תוכן קונקרטי. בין היתר שואלים אותו על היחס שמקבלים העוסקים בחיזוי, והוא מסביר שבדרך כלל מדובר בזלזול וציניות, אבל הוא מוסיף בנחת שהם רגילים לזה. זה תחום חדש, הוא אומר, שגם הישראלים יצטרכו להתרגל אליו. טוב, כאחד המזלזלים, אני מציע לקוראיי לקרוא את התחזיות במאמר הזה (בעיקר אלו שעוסקות בעשור השני של המאה הזאת, שכעת כבר כמעט חלף והיה בעיצומו כבר כשנכתבו הדברים כך שלא מדובר על תחזיות לעתיד הרחוק) ולבחון מה מתוך הדברים ניתן בכלל לבחינה אמפירית (עומד להפרכה), ומתוך זה מה באמת התממש. ההישגים מרשימים ביותר: אפילו אמירת עמומות ביותר שקשה לראות כיצד בכלל בוחנים אותן מצליחות שם להיכשל כישלון חרוץ ולהתנפץ אל סלעי המציאות הסרבנית של עולמנו. זאת, כאמור, למרות שהתחזיות הללו עוסקות בעשור הנוכחי, והן ניתנו כשהוא כבר היה כאן (שנת 2012).

אומר שוב, אין לי ביקורת על הכשלונות, שהרי זו חכמה שבדיעבד. אני לא בטוח שהייתי עושה זאת טוב יותר (אם כי כמעט בטוח). אבל בהחלט יש לי ביקורת על היומרה. אני לא מקבל תארים ומשכורת על חיזויים, ולכן מטבע הדברים אף אחד לא מצפה ממני להצליח בזה. יש לזכור שמהותו של חיזוי היא להקדים את הדיעבד ולראות את הכתובת שעל הקיר (במונחי הטור שעבר) כבר כעת. להיות חכם בדיעבד מלכתחילה. אם אתה לא יודע לעשות זאת – אל תהיה חזאי. בשורה התחתונה אני לא רואה ולו בדל של הבדל בין מה שנעשה כאן לבין אמירות האורקל מדלפי. נדמה לי שהתחזיות שניתנות בראיון הזה שמקפידות מאד לא לומר כמעט שום דבר משמעותי, לא עומדות אפילו במבחן ה-50% (כלומר הוא מצליח להיות גרוע יותר מניחוש אקראי, אם כי רוב הדברים אינם בינאריים כאמור). באמת עלוב לגמרי. זה עורר בי געגועים לפול התמנון זצ"ל (שכזכור הצליח ב-12 מתוך 14 מקרים). נראה שמדובר במכשפים מודרניים שלא מצליחים יותר מעמיתיהם העתיקים. הם אמנם החליפו את הגלימות העתיקות של השמאנים בגלימה אקדמית ומשכורת של פרופסור, אבל חוץ מזה הכל נשאר אותו דבר. להתרשמותי החיזוי ה"מדעי" אינו אלא שדים עתיקים בלבוש חדש, הא ותו לא. זהו בעצם כישוף במובנו השרלטני והרע ביותר. אבל כאמור חובת הראיה עליהם. אדרבה, שיציגו מבדקים שיטתיים של איכויות החיזוי שלהם מול הדיוטות בשאלות שניתנות למדידה וכימות ונראה.

מה בין חיזוי לידע כלכלי?

חשוב להבהיר כאן משהו. כלכלנים עוסקים כל העת בחיזוי, ולהתרשמותי למרות הביקורות על כשלונות שונים שלהם הם מצליחים יותר מהדיוטות. לידע כלכלי יש תרומה ברורה ליכולת להבין תהליכים ולחזות את העתיד ברמת אמינות כלשהי (גבוהה מזו של הדיוטות). מה הערך המוסף של מתודות חיזוי להבדיל מכלכלה? מי שעוסק בחיזוי אמור לדעת איך לקחת את הנתונים שיש בפני הכלכלן ולהיות יכול לחזות מתוכם את העתיד טוב ממנו. החיזוי השיטתי הוא לא ידע כלכלי. זוהי נחלתו של הכלכלן. לחזאי אמורה להיות היכולת לבחור את הנתונים הרלוונטיים, וגם לבצע את ההיסק החיזויי טוב יותר מהכלכלן. זה לא קורה. דווקא כלכלנים מצליחים יותר, מה שמראה שחיזוי נכון הוא עניין לשכל ישר וידע מדעי-עובדתי-מקצועי (כלכלי ואחר), והערך המוסף של מתודות חיזוי הוא כנראה אפסי. בעצם אין תחום כזה. יש כלכלה וידע כלכלי, אבל החיזוי אין בו מאומה מעבר להפעלת שכל ישר על הידע הכלכלי.

הערה: דירוגים כחיזויים

יש תופעה מרתקת שמופיעה במשחקים פופולריים ותחרותיים בעולם, כמו גו או שחמט. בתחומים אלו יש דירוג של השחקנים, והבנתי מידידים שלי שעוסקים בגו שהדירוג שם הוא ברזולוציה עדינה ביותר. עוד הם סיפרו לי שלמרבה התדהמה הדירוג הזה נותן תחזיות מדויקות להפליא. מי שמדורג מעט גבוה מזולתו תמיד ינצח אותו, כמעט ללא יוצא מן הכלל. ואל יהא הדבר קל בעיניכם. ההבדלים קטנים למדיי, והדיוט לא היה מצליח לתת תחזיות של תוצאות משחקים ברמה כזאת. איני יודע אם חקרו את הדבר, כיצד נעשה הדירוג הזה ומה ניתן ללמוד ממנו לגבי חיזוי, אבל לדעתי זה בהחלט שווה מחשבה.

נבואות ויכולות נבואיות

הדברים שנכתבו כאן מעוררים תהיות נוגות לגבי הנביאים. סליחה על הכפירה, אבל הייתי רוצה להיות יכול לבחון שיטתית את איכות הניבויים שלהם כדי להשתכנע שאכן יש להם יכולות שלנו לא היו. יש דוגמאות פה ושם, אבל הנבואות הן כה עמומות שקשה יהיה לקבוע שהן נכשלו. מעבר לזה, צריך לבחון אותן מול נבואות של הדיוטות ומול חוק ה-50%. לא ידוע לי על מחקר שיטתי של הניבויים הללו, וגם כאן אנחנו בדרך כלל עובדים על פי חוק המספרים הקטנים. דוגמאות מוצלחות, ותירוצים על הדוגמאות שכשלו.

האם זה אומר שהנביאים שלנו לא ניחנו ביכולות נבואיות? לא בהכרח. זה רק אומר שאין לי אינדיקציה ברורה לכך שהיו להם יכולות כאלה. התורה אומרת שכן, ולכן אני נוטה להאמין לזה. אבל הראיות שמובאות מהתגשמות הנבואות נראו לי תמיד מפוקפקות (ראה כאן).[1]

הערה על "פרימיטיביות" מודרנית

ראינו כאן שהצורך של בני אדם להתמודד עם אי וודאות יצר את האורקלים והחזאים המיסטיים. עוד ראינו שהצורך הזה לא באמת נכחד. בתקופתנו הוא עדיין בעינו, והוא שמביא אותנו להיזקק למכשפים המודרניים. החיזוי המודרני מחליף את זה המיסטי, אבל עושה זאת באיכות ואמינות שהן כנראה לא הרבה יותר טובות. כנראה שהצורך שלנו בוודאות שמביא אנשים מסויימים להיזקק לבבות ומכשפים, מביא אחרים (שמתייחסים לראשונים כפרימיטיביים) להסתמך על חזאים אקדמיים. כפי שראינו, אלו לובשי גלימות ואלו לובשי גלימות, ואין בין אלו לאלו אלא משכורת ותואר אקדמי בלבד.

יש עוד כמה וכמה תופעות פרימיטיביות שלכאורה נכחדו אבל בעצם רק החליפו צורה. תחושתי היא שפחדים מטכנולוגיה (כמו שיבוט, אינטליגנציה מלאכותית וכדומה), גם הם בעצם מחליפים פחדים קמאיים אחרים. במקום לדבר על שדים מדברים היום על מכונות חושבות, אבל מייחסים להן על לא עוול בכפן תכונות ויכולות בדיוניות, וכך מפתחים חששות חסרי שחר וחסרי בסיס מפניהן (ראה למשל כאן). כך גם השיבוט שנתפס כבעיה מוסרית קשה, והדיונים לגביה מתנהלים בפאתוס דתי עמוק, כשבעצם מדובר בטכנולוגיה גרידא שלא מעוררת שום בעיה מיוחדת להערכתי (ראה כאן ובעיקר כאן). זוהי עוד דוגמה לעיבור צורה של רגשות דתיים שעברו סקולריזציה (כאילו אנחנו "משחקים במגרש של אלוקים". אפילו אתיאיסטים גמורים נוקטים לשון כזאת).

יש כנראה משהו די קבוע ומתמיד בפסיכולוגיה האנושית, ושינויי התודעה והתרבות הגדולים שהאנושות עוברת לא ממש מצליחים להיפטר ממנו. הוא רק פושט ולובש צורות שונות עם שינוי הנסיבות התרבותיות והחברתיות.

[1] הוסיפו לזה את דברי השל"ה בהקדמת ספרו, חלק בית הבחירה, שמסביר שהנביא בד"כ מנבא את מה שאמור להיות על פי ההתנהלות הסבירה, אבל נבואתו יכולה להיכשל אם אנשים יבחרו אחרת. זה מרוקן את המושג נבואה מתוכנו המיסטי, ובעצם הופך את הנביא למשהו שהוא כמעט כמו חזאי מודרני (רק יותר מוצלח כתקוותי). יש לדון בדברי השל"ה הללו, והאם הוא  מדבר על כל הנבואות (כלומר מרוקן לגמרי את הנבואה מתוכנה המיסטי) או רק על סוגים מסויימים, ואכ"מ.

63 תגובות

  1. תודה רבה!.

    שתי הערות:
    1.
    אם הבנתי נכון אפשר לסכם את הבעייתיות שאתה רואה בקביעת איכותו של גורם חיזוי כך: ראשית, כל חיזוי מבוסס על בסיס אחר. (במילים שלי: בלתי אפשרי להחליט מהי 'קבוצת חיזויים מאותו סוג' שעליה נחיל את הבדיקה הסטטיסטית) ושנית, פעמים רבות התחזיות אינן בינאריות ונתונות לפרשנות.

    לדעתי ישנה בעיה נוספת שלא הזכרת. גם אם נניח שאנו עוסקים בגוף חיזוי שמספק תחזיות בינאריות, ונניח גם שיש לנו אפשרות לקבוע מהי 'קבוצת חיזויים מאותו הסוג' עדיין לא ניתן לדעת מהי איכותו של החיזוי.
    הסיבה היא פשוטה. נניח שבדקנו ומצאנו כי 60 מתוך 100 תחזיות התבררו כנכונות. עדיין יש בפנינו שני אפשרויות. אפשרות ראשונה היא להניח שמדובר בניחוש בלבד ובמקרה התקבלה תוצאה כזו. (הרי ההסתברות לקבל לפחות 60 תוצאות עץ בסדרה של 100 הטלות מטבע – היא לא רעה בכלל) אפשרות שנייה היא להניח שאכן מדובר כאן בחיזוי איכותי יותר.

    כלומר, למעשה כל מה שאנחנו יכולים להסיק מהעובדות היא את *ההסתברות* שמדובר בחיזוי אמין. ההסתברות הזו עולה ככל שעולה מספר החיזויים המוצלחים.
    אולם, פעמים רבות מאוד מספר החיזויים המוצלחים הוא כזה שעדיין יש הסתברות גבוהה שמדובר בניחוש ובכל זאת מסיקים ממנו את איכות גורם החיזוי. זו טעות.

    2.
    המסקנה שאתה חותר אליה, שתחזיות של מומחים שונים הן פעמים רבות חסרות ערך (פרט לכלכלנים, משום מה) נראית לי שגוייה.
    נכון שמהטעמים שהזכרת קשה מאוד, ולפעמים אי אפשר לבדוק את איכות התחזית. אבל עדיין אין זה אומר שעלינו להניח שהתחזיות חסרות ערך, זה רק אומר שאי אפשר להוכיח את ערכן. לעניות דעתי, אפשר להניח אפריורית שתחזית של מומחה בעל ידע רחב בתחום מסוים טובה יותר מתחזית של הדיוט, אפילו אם איננו יכולים להוכיח אפירית טענה זו.
    אפשר לתמוך טענה כזו באמצעות טיעון אנלוגי. הרי אנחנו מסכימים שתחזית של הדיוט הנסמכת על נתונים שידועים לכל טובה לאין ערוך מניחוש חסר בסיס. (דוגמת משחק הכדורגל נגד גרמניה). באותה מידה סביר שאיכותה של תחזית שנסמכת על מסד נתונים רחב יותר משל ההדיוט עולה בהתאם גם אם לא ניתן להוכיח זאת אמפירית.
    אין ספק שאפשר להתווכח עם הטיעון האנלוגי ולחלק חילוקים שונים. כוונתי היא רק להסב את תשומת הלב לכך שקפיצה למסקנה גורפת בדבר חוסר הערך של חיזויי מומחים היא צעד פזיז.

    1. שלום פיל.
      1. לזה כן התייחסתי בדבריי. ואכן, כפי שכתבת, ככל שמספר החיזויים המוצלחים עולה כך האמינות שניתן לייחס לגורם החוזה גדלה. כך שלא ראיתי כאן משהו חדש.
      2. הבחנתי בין מומחים בתחום מסוים למומחי חיזוי. כלכלנים הם מומחים בתחום, ובין היתר נותנים חיזוי. הם לא מומחים לחיזוי. טענתי העיקרית היא נגד תחום החיזוי כדיסציפלינה ולא נגד חיזויים בכלל.
      אני מוכן לקבל את דבריך ביחס לכלכלנים, וזה בדיוק מה שכתבתי (לכן איני מבין מה הערת אם אתה מסכים). השאלה כיצד להתייחס למומחי חיזוי. בכך הטלתי ספק גדול.
      מעבר לזה, אני מוכן לקבל היפותזות סבירות על בסיס אנלוגיות או על כל בסיס אחר, אבל אם העובדות מכחישות אותן אז יש לדחותן. אם במבחני חיזוי מקבלים תוצאה של הדיוטות אז עליך לזרוק את האנלוגיות שלך לפח.

    2. "נו שוין. כמה ימים אחר כך, ראיתי בצהובון שהוציא הנ”ל (על בן ארצי) [אתה גדול, מיכל אברהם שליט"א מליטא מהאליטה, אם אבליטה]
      ואיגרות הקודש (הו הא מי זה בא? המשיח נרו יאיר, זוקלללללל)
      ופגיס החוזה מלובראילון
      וכל הפוערים (בית פעור) וסוגדים (למרקוליס) לעצים ולעצות (שמרוב עצות לא רואים את היעד)ולאבנים (כולל אבני המילואים, הזועקות מקיר) ולכרובים (שני אלה מעל הארון שמלפנים ולפנים יצא כהן גדול ממנו ולא זכה שיעלו אותו (עם הארץ שמקדימו ממזר תלמיד חכם)
      וההוזים והחוזים (עם כל הסעיפים ו"הואיל")

      חֵלֶם חֲזֵית, וִידַחֲלִנַּנִי; וְהַרְהֹרִין, עַל-מִשְׁכְּבִי, וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי, יְבַהֲלֻנַּנִי.
      חֶזְוֵי חֶלְמִי דִי-חֲזֵית וּפִשְׁרֵהּ,

      "וביש חיזוי – ייפרע עם"

      (ועיין: מסכת עבודה זרה)

      ולכול חסידי מיכל אברהם, אל "תגורו"- אל תהפכוהו לגורו.
      (ואגב, מה מעכב אתכם מלעשות/לגמור דוקטורט? פנו אל "המושיע האקדמי" וישראל נושע בה' (ld1.hamoshia.co.il 0544678152).

      אף על פי כן (חן חן למר) אני חוזה לו עוד מלחמות דאורייתא בכול החזיתות
      וד"ל.

  2. אני מעוניין לדעת מהי המסקנה הסבירה שנהיה אמורים להסיק באם יתברר שאין יכולות הנביאים משכנעות.
    בלשון אחרת: אז מה אם הם לא ידעו באמת את העתיד ?

    1. לא הבנתי את השאלה. אם הנביאים לא ידעו את העתיד אז הם לא נביאים (אלא במובן של השל"ה שהובא בהערה).

  3. לגבי נבואתם של הנביאים, משהו ששמעתי פעם מפרופסור עודד ליפשיץ מאוניברסיטת תל אביב. ירמיהו מנבא על יהויקים "קבורת חמור יקבר, סחוב והשלך הלאה משערי ירושלים". ואילו מספר מלכים אומר שהוא נקבר עם אבותיו. מכאן שירמיהו טעה. כאן לא ניתן לומר שהוא חזר בתשובה.

    1. עקרונית ניתן לומר שהיה עוד יהויקים או שזו מסורת אחרת על מה קרה לו. אבל למה לא ניתן לומר שעשה תשובה? ועוד ניתן לומר שנקבר קבורת חמור ואח"כ נקבר עם אבותיו. לא ננעלו שערי הפירוש.

    2. בס"ד ט' באלול ע"ז

      לאלחנן – שלום רב,

      יש לבשר לפרופסור מ'הגולה תל אביב אשר על נהר כבר' (Til Abubi באכדית: 'תל חרב') כי פקד ה' את עמו כנבואת ירמיהו (בפרק לא): 'כה אמר ה' מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל… עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל עוד תעדי תפיך ויצאת במחול משחקים, עוד תטעי כרמים בהרי שמרן נטעו נטעים וחללו… הנני מביא אתם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ, בם עור ופסח הרה וילדת יחדו קהל גדול ישובו הנה…'.

      קיבוץ הגלויות הפלאי הוא מכל קצווי הארץ, כדברי ירמיהו (פרק טז, יד-טו): 'לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה והשבתים על אדמתם אשר נתתי לאבתם'.

      ואל הפרופסור מהתל החרב אשר על נהר כבר נקרא לבוא אל העיר המשגשגת והמטופחת 'תל אביב' אשר על נהר הירקון, ואל ירושלים הבנויה לתלפיות, ולקיים: 'ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תירש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר והיתה נפשם כגן רוה ולא יוסיפו לדאבה עוד' (לא,יא).

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      ולגבי יהויקים שנגזר עליו לא יספדו לו הוי אחי והוי אחות, לא יספדו לו הוי אדון והוי הודו. 'קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם' (כב,יח-יט) – אכן התקיים ככתוב, בדברי הימים ב' לו,ו: 'עלה עליו נבוכדנאצר מלך בבל ויאסרהו בנחשתים להליכו בבלה'. יהויקים נאסר כדי להוליכו בבלה, אך אליה לא נזכר שהגיע, בניגוד ל'כלי בית ה" שבפסוק הבא, עליהם נאמר: 'ומכלי בית ה' הביא נבוכדנאצר לבבל ויתנם בהיכלו בבבל'. מה קרה ליהויקים? כנראה לזה רומז הפסוק הבא: ויתר דברי יהויקים ותעבתיו והנמצא עליו הנם כתובים…' רמז ולא פירש מה 'נמצא עליו'…

      אין בספר מלכים כל אמירה שיהויקים נקבר בירושלים. 'וישכב עם אבתיו', פירושו בכל מקום 'וימות', לא 'ויקבר'. כך בדוד: 'וישכב עם אבתיו ויקבר בעיר דוד'. הרי אבותיו של דוד קבורים בבית לחם? וכן על מנשה נאמר: 'וישכב עם אבתיו ויקבר בגן ביתו בגן עזא' (מל"ב כא,יח). האחרון ממלכי יהודה שזכה 'להיקבר בקברתו' היה יאשיהו לו הבטיחה חולדה הנביאה: 'יען רך לבבך ותכנע מפני ה'… לכן הנני אספך על אבתיך ונאספת אל קברתיך בשלום…' (מל"ב כב,יט-כ). ואף שחטא כשלא שמע לרימיהו ונהרג בקרב, זכה יאשיהו להיקבר בירושלים (שם כג,ל)

    3. וודאי ששערי פירושים לא ננעלו, המדרש כבר שם לב לחסרון בסיפור והשלים אותו בעצמו, על זה שנקבר בעור חמור ועוד מדרשים. ולש.צ. לווינגר היקר, בכרוניקות הבבליות ובספר דה"י נאמר שיהויקים נלקח לבבל, שזה גם כן לא מתאים לפשט הנבואה של "קבורת חמור יקבר סחוב והשלך הלאה משערי ירושלים", שמדבר על משהו כמו מוות בקרב והשלכה בביזיון בשדה.

    4. כדאי לדייק!

      בדברי הימים נאמר 'ויאסרהו בנחשתים ללכת בבלה', ובניגוד לכלי בית ה', שעליהם מפורש שהובאו להיכלו של נבוכדנאצר, בולט חסרונה של אמירה כזאת על יהויקים עצמו, במקום זה שומעים אנו ביטוי סתום 'והנמצא עליו', שמשתמע בעליל שסופר דה"י לא רוצה לפרט מה 'נמצא עליו' וברור שקשה היה לו לפרט שמלך מבית דוד מת בדרך ונקבר בשדה,

      לגבי הכרוניקות הבבליות, 'ניתי ספר ונחזי'. מה מידת איחורן מזמן ההתרחשות, ומה מידת דייקנותן, והאם בכלל מפורש בהן שהוא הגיע לבבל? ועל כל פנים, גם אם הגיע לבבל והושלך כמקובל לכלא, יש להניח שלא זכה לקבורה מלכותית מכובדת, אם בכלל..,

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      אגב, דומני שהביטוי 'וישכב עם אבותיו' לא נאמר על מלכים שהיו רשעים גמורים, וייתכן שגם יהויקים בעת היותו מובל בבלה בנחושתיים עשה תשובה מסויימת, שאיפשרה להגדיר את מותו כ'שכיבה עם אבותיו", אבל לא עזרה לו להינצל מהעונש של קבורה בבזיון.

    5. הכרוניקה הבבלית (מובאת ב'ויקיפדיה' ערך 'יהויקים') אומרת:
      'בשנה השביעית בחודש כסלו, מלך אכד כנס את צבאו וצעד לארץ חת'ו. הוא חנה מנגד לעיר יהודה, וביום השני של חודש אדר הוא כבש את העיר, תפס את המלך. מלך כלבבו בתוכה הפקיד. מס כבד לקח והביאו לבבל'.

      הכרוניקה נשמעת בת הזמן, ובה יהויכין נחשב עדיין כ'מלך כלבבו', אך גם ממנה לא ברור אם המלך שנתפס אכן הגיע לבבל, או ש'והביאו לבבל' קאי רק על האמור בצמוד 'מס כבד לקח והביאו לבבל'.

      בקיצור: גם אם הגיע יהויקים לבבל ונכלא בה, לא זכה לקבורה מכובדת, אך הן מלשון דה"י והן מלשון הכרוניקה הבבלית, עולה בבירור האפשרות שהמלך השבוי לא הגיע לבבל. לפחות יש לנו יארצייט לנפילתו בשבי, ב' באדר.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    6. בס"ד כ"ב באלול ע"ז

      בעוד היוונים האמינו בגורל עיוור שנקבע מראש ואינו ניתן לשינוי – אלקיו של ירמיהו הוא 'גדל העצה ורב העליליה אשר עיניך פקחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו' (לב,יח).

      גורלו של האדם והעם ניתן לשינוי, על ידי בחירתו בטוב או בהפכו, המשנות את הגזירה: 'רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד, ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו – ונחמתי על הרעה אשר דברתי לעשות לו; ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע, ועשה הרע בעיני לבלתי שמע בקולי – ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו' (יח,ז-י).

      הנביאים מזהירים מה יהיה העתיד אם חלילה לא ישתנו המעשים, לא כדי ש'נאמר נואש', אלא כדי שנחדש ונשפר את מעשינו ונקיים 'הלא אם תיטיב – שאת'. וכך אומר ירמיהו 'אל איש יהודה ועל יושבי ירושלם': 'כה אמר ה': הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחשב עליכם מחשבה, שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם' (יח,יא).

      וכבר אמרו דורשי רשומות שנבואת יונה 'עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת' התקיימה תוך שינוי המשמעות. במקום ליהפך פיזית כסדום, נהפכה נינוה מרע לטוב ע"י התשובה.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    7. כנגד ירמיהו המזהיר את העם (פרק כז) שלא למרוד במלך בבל כדי שלא תיגזר גלות על השארית שנשארה בירושלים, עומד חנניה בן עזור ומנבא: 'כה אמר ה' צ-באות אלקי ישראל לאמר: שברתי את על מלך בבל, בעוד שתים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית ה' אשר לקח נבוכדנאצר… ואת יכניה בן יהויקים מלך יהודה ואת כל גלות יהודה הבאים בבלה אני משיב אל המקום הזה אני משיב נאם ה', כי אשבר את על מלך בבל" (כח,ג-ד).

      על זה מגיב ירמיהו: 'אמן כן יעשה ה'… אך שמע נא הדבר הזה… הנביאים אשר היו לפני ולפניך מן העולם וינבאו על ארצות רבות ועל ממלכות גדלות למלחמה ולעה ולדבר. הנביא אשר ינבא לשלום – בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת' (כח,ו-ט).

      וביאר הרמב"ם (יסודי התורה י,ד, ומקורו בירושלמי סנהדרין יא,ה ותענית ב,א):
      'דברי הפורענות שהנביא אומר…אם לא עמדו דבריו, אין בזה הכחשה לנבואתו. ואין אומרים: "הנה דיבר ולא בא", שהקב"ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה, ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינוה, או שתלת להם כחזקיה.
      אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך, ולא באה הטובה שאמר – בידוע שהוא נביא שקר; שכל דבר טובה שיגזור הא-ל אפילו על תנאי – אינו חוזר. הא למדת שבדברי הטובה בלבד ייבחן הנביא.
      הוא שירמיהו הנביא אומר לחנניה בן עזור, כשהיה הוא מתנבא לרעה וחנניה לטובה, אמר לו: חנניה, אם לא יעמדו דבריי – אין בזה ראיה שאני נביא שקר;אבל אם לא יעמדו דבריך – יוודע שאתה נביא שקר'

    8. תנאים מגבילים להתגשמות נבואה טובה (רד"ק, הרא"ם, רבי יצחק בכ"ר דוד) הגיב:

      הרד"ק בפירושו לירמיה, מעיר מדברי ירמיהו בפרק יח,ט-י: 'ורגע אדבר על ממלכה לבנות ולנטוע, ועשה הרע לבלתי שמע בקולי – ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו'. ומשיב: 'שצריך להפריש בין שתי המידות האלה, כי הרעה לא תחול אם עשה תשובה. אבל הטובה תחול על כל פנים כיוון שייעדה הא-ל, אבל לא תעמוד אם יעשו הרעה'. נבואה לטובה תתגשם אף אם יחטאו, אך הטובה לא תימשך לאורך זמן, בעוד שבנבואת פורענות יש מצב שתשובה תביא לביטול גמור של הגזירה.

      רבי אליה מזרחי (הרא"ם) הקשה מיראתו של יעקב 'שמא יגרום החטא', הרי ה' הבטיח לו שישמור אותו? וחילק בין הבטחה שנאמרה לנביא אישית שבה יש מקום ש'יגרום החטא', לבין נביא שאומר לרבים נבואה טובה בשם ה', שאז המווה הנבואה הטובה מבחן לאמינותו של הנביא, ולפיכך לא יחזור ה' ויקיים הנבואה גם אם ח"ו 'יגרום החטא' (דברי הרא"ם הובאו בלחם משנה, יסודי התורה י,ד).

      רבי יצחק כ"ר דוד, בעל שו"ת 'דברי אמת', מחלק ע"פ דברי הרמב"ן בפרשת לך לך, שהנביא עושה מעשה סמלי כסימן שתתגשם נבואתו בכל מצב, ואומר: 'דכל נבואה הבאה על ידי נביא שלוח, אם עשה פועל דמיון לנבואה – אז נבואתו מתקיימת על כל פנים ואין חטא ועוון מעכבתו. לא כן כשלא עשה מעשה אלא דיבור בלבד – אם גרם החטא אין אותה נבואה מתקיימת (דברי אמת, דרוש יד, דף לח,ד)

      הבאתי כאן מקצת השיטות בסוגיא, אליהם הופניתי ברמב"ם מהד' פרנקל, ו'תן לחכם ויחכם עוד'.

      בברכת 'תהא שנת עוז חיים', ש.צ. לוינגר

    9. פיסקה 2, שורה 3:
      … שאז מהווה הנבואה הטובה ממבחן לאמינותו של הנביא, ולפיכך ה' לא יחזור מדבריו, ויקיים את הנבואה גם…

    10. בקיצר שצל אפולגטיקה במיטבה
      אין שום צורך בקיום הנבואה וכל נביא שקר מאחז עיניים יוכל להאשים את קהל צאן מרעיתו בקלקול הנבואה
      ואין צדיק יעשה טוב בארץ ולא יחטא
      כך שנבואות הן המלצות גרידא

    11. בס"ד כ"ג באלול ע"ז

      למשב"ב – שלום רב,

      בדברי ירמיהו אל חנניה בן עזור(כח,ט) מבואר: 'הנביא אשר ינבא לשלום – בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת'.וביאר הרמב"ם על פי הירושלמי, שנבואת פורענות יכולה להתבטל או להידחות, אך נבואה לטובה אינה מתבטלת ע"י חטא.

      הואיל ובפרק יח אומר ירמיהו שיש מצב שה' יגזור לבנות ולנטוע ויינחם כתוצאה מעשיית רעה – ביאר רד"ק שהנבואה הטובה חייבת על כל פנים להתחיל להתקיים ללא תנאי, ורק אחר כך יבוא העונש על החטא.

      לפי הרא"ם, נביא שבא עפ מסר לרבים – חייבת הנבואה הטובה להתקיים גם אם יש חטא; לפי הרב 'דברי אמת' (ע"פ הרמב"ן( נביא השלוח ומנבא נבואה לטובה ועושה אות לדבריו (כפי שעשה חנניה ששבר מוטות) – חייבת נבואתו הטובה להתקיים ללא תנאי.

      כך או כך, יש מבחן ברור המבדיל בין נביא אמת לנביא שקר, שמי שבא עם מסר ורוד לרבים בשם ה', לא יכול להתחמק ממנו!

      על זה יש להוסיף את התנאי הבסיסי שכתב הרמב"ם, שנביא צריך להיות חכם גדול בתורה וצדיק במידותיו ובמעשיו, ושנבואה המכחישה את נבואת משה רבנו היא בוודאי נבואת שקר – ברור איפוא שלא כל הרוצה ליטול את השם יכול.

      בברכת כוח"ט, ש.צ. לוינגר

      אוסיף עתה מה שראיתי ב'מעם לועז', עמ' ריא (בשם ר"י אברבנאל): 'שאע"פ שאמרו חז"ל: "כל ייעוד לטובה שיצא מאת הקב"ה – אפילו על תנאי אינו חוזר", אין הכוונה אם יעבדו עבודה זרה או ישפכו דם. ולכן אע"פ שהובטחה הארץ לאבות – אם יוסיפו לילך בדרכיהם הרעות, תינטל הארץ מהם'. הלא כל מסתבר שנבואה לטובה לא תיתן חסינות אף מפני הפשעים החמורים ביותר כאשר עשייתם גלוייה לעיני כל רואה!

    12. פיסקה 1, שורה 2:
      … שנבואת פורענות יכולה להתבטל או להידחות ע"י תשובה, אך נבואה לטובה…

    13. אף כאן, התורה' צריכה לתת מענה מורכב לדרישות מנוגדות – מחד, עיקרון הגמול, המחייב הקפדה על שכר למעשה הטוב ועונש להפכו; ומאידך, הצורך למבחן חד-משמעי לאמינות דברי הטוען לנבואה. על זה הדיון בדברי החכמים: מתי נשמר עיקרון הגמול ומתי צריכה הנבואה להתקיים ללא תנאים.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  4. לגבי הנביאים.
    להבנתי הם כלל לא קשורים למאמר, בהנחה שהם שומעים את דבר הא-ל אני צריך להקשיב להם בין אם הם צודקים בין אם לאו. וגם מבחינת האמון בהם, כשם שאני מאמין להורים שלי בלי לבחון אם הם צודקים או לא, פשוט כי אני מאמין להם, ככה כשאני ישתכנע שהנביא הוא אדם 'גדול' אני יאמין לו בכל מצב, גם לו יטעה שוב ושוב, זה לא קשור למדע ולא להוכחות.
    הבעיה היא שהרמב'ם כן מקשר אותם, וכותב שצורת הבחינה שלהם היא לפי התוצאות, וזה כבר גורם לנו באמת לשאול האם מבחן התוצאה אומר משהו. לפי הדברים של הרב במקרה הזה ממש לא, כי הרמב'ם מסתפק בשלושה פעמים.

    1. מרדכי הוא אשר דיברנו
      אם אדם שומע את דברי האל, לא סביר שיטעה כל כך הרבה פעמים

    2. בדיקה של שלוש פעמים על שאלה מספיק טובה (אפילו כשיש שלוש תשובות אפשריות) היא אינדיקציה טובה בהחלט.
      מעבר לזה, הבדיקה של הנביא היא שקובעת האם הוא אכן שומע את דבר ה' או נביא שקר.
      ושלישית, דובר על היותו נביא בלי קשר לשאלה האם יש חובה לשמוע לו. מי שלא חוזה את העתיד אינו נביא.

    3. הרמב"ם כותב מפורש שהבדיקה היא שלוש פעמים? מהזכור לי הלשון היא: "פעם אחר פעם", ו*יש שפירשו* – שלוש פעמים.
      דרך אגב, מה שמעניין בהלכה בנוגע לנביא, וקשור באופן ישיר לנאמר במאמר הוא: נביא, אף אחרי ש*הוכח* שהוא נביא, אם טעה – אפילו פעם אחת – ה"ז נביא שקר!

    1. לא הבנתי את השאלה. ראשית, הסימן ב'קצות' שבו אני עוסק כעת. וכשיוצא אז גם פירוש המילות.

  5. לגבי חיזוי כלכלי, יש עובדה תמוהה וידועה בעולם ההשקעות שממוצע ביצועי מנהלי ההשקעות לא שונה מממוצע השוק. אם כי יש מנהלי השקעות שמצליחים להכות את המדד באופן עקבי (כמו וורן באפט למשל). ייתכן שניתן להסביר את העובדה לפי מה שבן גוריון אמר, שהמומחים מומחים למה שהיה ולא למה שיהיה.

    1. אני תמיד תוהה אם באפט ודומיו במקום סביר בתוך ההתפלגות. אם אין באמת דרך לחזות את עתיד ההשקעות, ברור שיהיה הבדל מקרי בין משקיעים שונים. כיוון שיש המון משקיעים בעולם אמורים גם להיות כאלה שמצליחים באופן יחסית עקבי. השאלה היא האם באפט וחבריו הם קצה ההתפלגות או שהם נמצאים מעבר לקצה ואז אפשר להסיק שהם באמת טובים בתחזיות.

    2. חיזוי השקעות הוא משהו אחר. אני מדבר על חיזוי כלכלי רחב יריעה יותר. להתרשמותי כלכלנים עושים זאת לא רע לטווח לא ארוך. בטח יותר מהדיוטות. אבל לא ידוע לי אם זה נבדק (לכן כתבתי שזו התרשמות). הרי אי אפשר לומר שאין משקל לידע. מי שלא יודע מהי אינפלציה ומהי ריבית ומקרו כלכלה בכלל, ברור שלא יוכל לחזות מאומה.

      ישי,
      על הטיעון הזה עצמו בנה נאסים טאלב את כל הספר הברבור השחור, ע"ש היטב.

    3. לישי, נראה לי שלהגיד שבאפט נכנס תחת ההתפלגות הסטטיסטית זה כמו להגיד שמי שהקוביה שלו מוציאה רק 6 במשך 100 הטלות זה קוביה הוגנת ורק יצא כך במזל (כשיש לידו רק עוד 100 שחקנים). יותר מזה, לשיטתך, אחרי שזיהו שבאפט הוא אחד מכמה יחידי סגולה שמכים את השוק עקבית (נניח שהזיהוי הראשון היה בשנות ה80), הסיכוי שמכאן ואילך הוא ימשיך להכות את השוק הוא מאוד נמוך (ביחס למרחב הדגימה שהוא יוצא ממנו שזה כמה יחידי סגולה).

    4. אורן
      אין לי שיטה. אני שואל. מעולם לא בדקתי את הנתונים. אם הסיכוי של קוף לעשות תשואה כמו של באפט הוא באמת שישית בחזקת מינוס מאה, אז כמובן שאני אניח שזה לא במקרה. אם הסיכוי שמשקיע ישיג כאלה תשואות במשך הזמן שלו הוא, נגיד, אחד למיליון (שזה נשמע סיכוי קטן), אז אין לי סיבה להניח שזה לא מקרה (כמובן צריך לבדוק כמה אנשים כמוהו יש ומה הסיכוי שיהיו כאלה, ואם הקבוצה גדולה מדי אז אפשר להניח שיש מומחים גם אם לפעמים יש מזליסטים). השאלה מתי זיהו את ההצלחה שלו לא משנה לעניין הזה, אלא רק הסיכוי הכללי.

  6. לרב מיכאל אברהם שלום,

    לגבי הנביאים – האם החיזויים של עשרת המכות לא מובהקים בעיניך? אם אתה מקבל את המסופר בתורה אז יש תיאורים ברורים על מכת דם צפרדע וכו' עוד לפני שהן הופיעו.

    1. גם ירמיהו חזה את הגלות וגם את השיבה ממנה. אבל זה חיזוי שגם הוא וגם התממשותו מופיעים רק במקרא. אני מדבר על חיזויים לטווח רחוק שניתנים לבדיקה ישירה.

  7. אני ממש לא בטוח שלכלכלנים יש תחזיות טובות יותר. זו שאלה מעניינת.

  8. (לא היה מקום להגיב למעלה)

    התכוונתי לשאול, שהרי ידועה דעתך שאיננו יודעים את הפירוש האמיתי של הנבואות המסורות בידינו (למה התכוונו הנביאים באמת), כך שאין לצפות להתממשותן (שכן לעולם לא נוכל לומר על מאורע כל שהוא שהוא זה שהובטח בנבואה). א"כ מה זה משנה לנו אם הם ידעו את העתיד או לא? או בלשונך: אם הם היו נביאים או לא?
    האם בזה תלויה האמונה במה שמשה קבל את התורה מה'?

  9. קיבלתי במייל תגובה מידיד ששירת במסגרת שעוסקת בהערכות מודיעין. וזו לשונו:

    אגב, קראתי את הטור האחרון שלך בבלוג. התייחסת ליכולת הניבוי של העולם המודיעיני. בתור מי שהתפקיד שלו היה בדיוק כזה אני חייב להגיד לך שאתה צודק לחלוטין. על אף שלא עשיתי מחקר מסודר כמויות הניבויים שהתבדו היו עצומים (ואף אחד לא עמד למשפט, בשונה מחייל קרבי שנכשל!). גם עצם, זה שלא בדקו בכלל מה אחוזי הניבוי שלנו מראה שיש משהו בעייתי.
    חוץ מזה, כמו שאמרת, רוב רובם של המסמכים והתחזיות, במיוחד בנושאים פוליטיים, היו מעורפלים לחלוטין וחסרי כל משמעות. מישהו פעם הצרין חלק מהמסמכים ובכך חשף שהתחזיות של הרבה מהם הם בכלל טאוטולוגיות (בעקבות כך המפקד שלו ביקש ממני להפסיק להצרין!).
    אני הצעתי למפקדת מדור שלי שנתחיל להמר כסף על ניבויים כדי שלפחות יהיה אכפת לנו מהאמירות שלנו ושיהיה לנו מוטיבציה להצליח אבל היא לא ראתה את זה בעין יפה. ובאופן כללי, מחקר של ילדים בני 18, שאין להם ידע קודם, על עניינים מורכבים מאוד הוא פשוט מגוחך (אם כי לא בטוח שידע יכול להועיל). בכל אופן יש לי לא מעט סיפורים בנושא אבל זה לא למייל.

    1. אכן נשמט ממני אפקט הטאוטולוגיות.
      נביא שרוצה שנבואותיו יתממשו יקפיד לחזות טאוטולוגיות: כגון, אם הצבא יהיה מספיק חזק ומוכן אז ננצח במלחמה (כאשר "מספיק חזק ומוכן" יתברר ככזה אם ננצח כמובן). לחלופין, ראה את התסריט הפסימי והאופטימי של פסיג בלינק שהובא בפוסט שלי (תן שני תסריטים אפשריים שכל אחד מכסה את אחת משתי האפשרויות ונעשית בזאת לנביא מוסמך).

  10. יש לי רעיון (על-דרך-הצחות) להסביר את המומחיות של ה"מומחים" הללו:
    פשוט צריכים לקחת בחשבון, ש(בשונה מבחירה אקראית -) הנתונים עלולים לא רק שלא להועיל, כי-אם להפריע וליצור מצג-שווא שיגרום לטעויות באחוזים גבוהים יותר.
    [יש קטע כזה בפסיכומטרי שמדריכים את מי שלא נשאר לו מספיק זמן לחשוב על כל התשובות, שיבחר תשובות אקראית, ולא יחשוב במהירות, כיון שמחשיבה רפופה – יכולים לפעמים לבוא לטעויות רבות מאקראיות].
    אם כך, המומחיות שלהם מתבטאת בלהרוס מהאקראיות כמה שפחות…

    1. השאלה האם בשורה התחתונה הם חוזים טוב יותר מהדיוט או לא. לכל היותר אתה טוען שאין למדוד אותם מול ה-50%. אגב, עדיין כן נכון למדוד אותם מול 50%, שהרי סו"ס אותנו מעניינת איכות החיזוי. ואם הטלת מטבע עושה זאת טוב יותר אין טעם להחזיק אותם גם אם יש להם תירוצים נהדרים לאי הצלחתם.

    2. בס"ד י' באלול ע"ז

      לרמד"א – שלום רב,

      אומרים בשם החזון איש שיש להתייעץ עם המומחה הגדול ביותר בכל תחום כי 'המומחה הגדול יודע קצת'. כשיש לאדם ידע ונסיון רב, הוא אינו מחוסן מטעות, אך ודאי שמצבו טוב בהרבה ממי שהולך כ'סומא בארובה'. וככל שרבה ידיעתו ונסיונו של המומחה, הוא יודע עד כמה ידיעתו היא 'קצת', ואם איש אמת הוא ולא יהיר ונפוח, ירבה המומחה בזהירות ובבדיקה של מסקנתו הראשונית , ויגדל הסיכוי שלו לכווין לאמת.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    3. שצ"ל
      תגיד, בכנות, אתה קורא את מה שאתה מגיב אליו?
      לפעמים (כמו עכשיו) זה נראה שאתה תוכנת בינה מלאכותית מאוד מוצלחת אבל שעדיין לא עברה את מבחן טיורינג.

    4. אכן הייתי ממליץ על מבחן טו רינג(ס) שתי טבעות שהן משל לקבלתנו בנעשה ונשמע
      וכשם שלפרודו בגניס היתה טבעת אחת עלינו לענוד שתים
      ולבדוק את עצמנו האם אנחנו בלתי נראים
      או מקבלים את התורה כרובוטים
      עם טבעת אחת של נעשה
      ואחר נזכה לקבל את זו של נשמע
      וכך הכל יסתדר בלי שאלות מיותרות
      בביאת משיח צדקנו
      בברכה
      שמואל צ׳אפאק מכני ווינגר

    5. שצ"ל,
      אני מסכים עקרונית. אבל השאלה אותה עוררתי היא האם אכן יש מומחיות בתחום החיזוי (להבדיל ממומחיות כלכלית למשל). אני נוטה לחשוב שלא, והצעתי שכדאי לעשות בדיקה אמפירית של התממשות חיזויים כדי להעמיד את השערתי במבחן.

    6. כל מומחה שמקבל החלטות בתחומו פועל במצב של אי-ודאות, ובכל זאת, הוא צריך להחליט מה התרחיש בעל הסיכוי היותר סביר, ואז יחליט: הרופא אם לנתח או לא, איש הצבא אם לצאת לקרב או לא; ועורך הדין אם להגיש ערעור או לא.

      כל החלטה אם לבצע פעולה או לא – תלויה בצפייה שהעניינים יתפתחו בכיוון מסויים, וברור שככל שאדם בעל יותר ידע ונסיון – גדל הסיכוי שאמירתו בדבר הסיכוי להצלחה תתגשם. צריך למדוד זאת?

      ובכל מקרה, גם אם נמדוד ולא נמצא ייתרון משמעותי בתחזיתו של המומחה – האם נפסיק לבקש את עצת המומחה ונתחיל להחליט ללא שיקול דעת כ'סומא בארובה'? כך שכל הדיון נראה לי מעיקרו מיותר וחסר משמעות מעשית.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    7. שצ"ל
      נניח שנמדוד ונגלה שמטבע משיגה החלטות טובות יותר לגבי ההחלטה אם לנתח מאשר רופא, עדיין תעדיף רופא?!
      ואם התוצאות שוות למה להעדיף רופא? לא חבל על הזמן?
      דווקא ברפואה יש הרבה יותר סטטיסטיקה שרופאים יכולים להשתמש בה (ועדיין רבים ממאנים למרבה הצער), אבל יש תחומים שבהם זה לא כך. בתחומים אחרים הערכת המומחים היא לגמרי ניחוש, ואם נוכיח שמטבע מנחש טוב יותר או אותו דבר זה אומר שמומחיותם לא עוזרת.
      אגב, זה לא אומר שמומחים מיותרים. בהימור לגבי מתי תהיה מלחמה עם אירן כנראה שהם לא שווים כלום, אבל העובדה שאנחנו שואלים אם תהיה מלחמה עם אירן ולא שואלים אם תהיה מלחמה עם סעודיה מתבססת על ידע. הידע הזה קיים כיום גם אצל הדיוטות, אבל צריך מישהו שיתעניין בקורה במדינות ערב בשביל לדעת את זה. אולי מזרחן היה מסביר לי שדווקא יש אפשרות למלחמה עם סעודיה מסיבות שאני לא מכיר. כלומר הם מצליחים לפחות בזיהוי דברים בלתי סבירים לחלוטין (כמובן שגם בזה יש הפתעות אבל כאן ברור שאם נטיל מטבע על הסיכוי לפתיחת מלחמה בין כל שתי מדינות בעולם בשנה הקרובה, וניתן למומחה ליחסים בין לאומיים להעריך הוא יצליח יותר מהמטבע; העובדה שגם הדיוט יצליח יותר מהמטבע קשורה גם לידע שהועבר אליו דרך המומחים. אמנם כאן אני מניח שהמומחה יצליח יותר כי הוא לפחות יודע אילו מדינות הן שכנות ומה היחסים ביניהן בניגוד להדיוט שמכיר הרבה פחות מדינות ולא ממש יודע מה מצב היחסים בין סורינם וגיאנה).

    8. ברור. אם המומחה לא מצליח באופן שיטתי אז נלך אליו בכל זאת כדי לא להיות סומא בארובה. זה היגיון פשוט. איך לא חשבתי על זה לבד?! יש גם אפשרות לדרוש אל המתים, ללכת לשמאן או לקוראת בקפה. סוף סוף האלטרנטיבה היא להיות סומא בארובה…

    9. על פניו נראה שחיזויי ההדיוט יצליחו יותר מחיזויי המומחה, מטעם פשוט: הדיוט ייתן תחזית רק במקרה שהתרחיש הצפוי נראה ברור. לעומת זאת, אל המומחה יפנו בדרך כלל רק במקרים הסבוכים שבהם סיכויי ההצלחה עמומים מאד. באותם מקרים שההדיוט יתייאש מראש ונבואתו הקודרת כמובן תגשים את עצמה.

      אז יש 'יתרו'ן לכושר החיזוי של ההדיוט, אך יתרון זה הוא 'אשליה אופטית', ויתרון החכמה הוא כיתרון האור מן החושך!

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    10. שצ"ל, אני אולי שוטה אבל לא אידיוט. ברור שכשמודדים איכות של חיזויים יש לקחת חיזויים לאותם מצבים ואותן שאלות.

    11. לשיטתך מטרת המומחים היא להעניק מורל גבוה
      ומה יהיה במקרה שהם יהיו פסימיים
      לחילופין היית ממליץ על ליצן מלחמתי
      למה דווקא המומחים נבחרו על ידך לבדר את רוח העם

    12. שצ"ל
      אחרי שכתבת תגובה אחת שנראה היה שהיא באמת תלויה בקריאת מה שאתה מגיב עליו והבנתו, חזרת לסורך.

    13. בס"ד י"ג באלול ע"ז

      כפי שהזכרתי, השכל הישר בנידון דנן הוא פשוט: הסיכוי של מי שפועל מתוך ידע וניסיון להצליח בהגדרת התרחיש הסביר יותר גדול לעין ערוך מהסיכוי של מי שהולך כ'סומא בארובה' ללא ידע וניסיון וללא ניתוח מעמיק,

      ברור שגם מומחים טועים, אבל 'אם במקום חיותנו אנו מתייראים', על אחת כמה וכמה במקום ששמים את השכל, הידע והניסיון בצד והולכים 'לקראת נחשים'.

      כמובן, שכדאי לקבל חוות דעת של כמה מומחים, ולהשתדל שהמומחים שאיתם מתייעצים הם מהפתוחים לשמוע רעיונות ושיקולים גם מפי אחרים. מומחה צריך להיות בראש ובראשונה חכם, שהגדרתו המהותית היא: 'הלומד מכל אדם'.

      בברכת אלול פורה ומחכים, ואריכות ימים שנים ועשורים, בבריאות איתנה, כדי שתזכו לראות את פרי המחקרים וסטטיסטיקות, שאתם מתכננים, ייתן ה' בלב שכניי חברי ה'ועדה לתכנון ותקצוב' שבמל"ג, לפעול להגשמת חזונכם במהרה דידן 🙂

      ובברכת כוח"ט, ש.צ. לוינגר

      וכפי שביארתי, אין מציאות סבירה שבה תהיה חוות דעת של הדיוט ושל מומחה באותו מצב. ההדיוט יחווה דעתו במצבים פשוטים הנראים חד-משמעיים, בעוד שהמומחה יישאל במצבים הסבוכים והעמומים.

      יש שני מצבים תיתכן עדיפות לחוות דעתו של הדיוט, האחד, כאשר הוא בעל ניסיון רב באותו מצב. ואז הנסיון שצבר, המגובה גם בשמיעת עצות רבות של מומחים ובדיקתם בשטח – עושים אותו לאין חכם כבעל הניסיון'. יש גם יתרון להדיוט כשהבעיה נוגעת לו, שאז 'לב יודע מרת נפשו' שיש מצב ששומעים לו גם כנגד המומחה.

    14. שצ"ל
      עכשיו סוף סוף זכיתי להבין את עומק דעתך הרחבה. אתה בעצם אומר שברור שמומחים צודקים יותר מהדיוטות, ולכן אין צורך לבדוק את זה. ומכאן כנראה הוכחה לדבריך, שהרי אין אפילו צורך לבדוק אותם. ממש טיעון גאוני.
      רק ראה מה בינך לבין הרמד"א, שהוא חושב שמומחים לא צודקים יותר אבל מודע לזה שהדבר צריך בדיקה, ואילו אתה בא לחלוק עליו וסבור להפך, וכל טענתך היא שאתה צודק ולכן אפילו לא צריך לבדוק.
      ממש כל הכבוד לך על התגובות המחכימות. לא יודע איך היינו מסתדרים בלי מומחה כמוך שיסביר לנו והיינו מתהלכים כסומים בארובה.

  11. "נו שוין. כמה ימים אחר כך, ראיתי בצהובון שהוציא הנ”ל (על בן ארצי) [אתה גדול, מיכל אברהם שליט"א מליטא מהאליטה, אם אבליטה]
    ואיגרות הקודש (הו הא מי זה בא? המשיח נרו יאיר, זוקלללללל)
    ופגיס החוזה מלובראילון
    וכל הפוערים (בית פעור) וסוגדים (למרקוליס) לעצים ולעצות (שמרוב עצות לא רואים את היעד)ולאבנים (כולל אבני המילואים, הזועקות מקיר) ולכרובים (שני אלה מעל הארון שמלפנים ולפנים יצא כהן גדול ממנו ולא זכה שיעלו אותו (עם הארץ שמקדימו ממזר תלמיד חכם)
    וההוזים והחוזים (עם כל הסעיפים ו"הואיל")

    חֵלֶם חֲזֵית, וִידַחֲלִנַּנִי; וְהַרְהֹרִין, עַל-מִשְׁכְּבִי, וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי, יְבַהֲלֻנַּנִי.
    חֶזְוֵי חֶלְמִי דִי-חֲזֵית וּפִשְׁרֵהּ,

    "וביש חיזוי – ייפרע עם"

    (ועיין: מסכת עבודה זרה)

    ולכול חסידי מיכל אברהם, אל "תגורו"- אל תהפכוהו לגורו.
    (ואגב, מה מעכב אתכם מלעשות/לגמור דוקטורט? פנו אל "המושיע האקדמי" וישראל נושע בה' (ld1.hamoshia.co.il 0544678152).

    אף על פי כן (חן חן למר) אני חוזה לו עוד מלחמות דאורייתא בכול החזיתות
    וד"ל.

  12. לגבי התגשמות נבואות – ראה הגמ' בשלהי מו"ק המיישבת בשיא הדוחק את הנבואות הטובות שנובאו לצדקיה ויאשיה

  13. יש חיזויים שנעשים על בסיס ידע קודם וניתוח מתמטי שלו.
    אם אני רוצה לנבא מה תהיה צריכת החשמל מחר בישראל בהחלט לא מספיק לי ידע על שוק החשמל הישראלי. אני צריך לנתח את הנתונים ההיסטוריים לנסות לחפש פרמרטים רלוונטיים ולהסיק מתוך הנתונים ההסטוריים פונקצייה שתיתן לי לנבא בהינתן הפרמטרים לגבי העתיד (האם מדובר ביום חופש מה תחזית מזג האוויר וכו') את הצריכה.
    אז ידע מתמטי בהחלט חשוב מאוד לניבויים מעין אלו ואולי לכל ניבוי.
    ניבויים שניתנים במתודות כאלו הם פעמים רבות מדוייקות מאוד ופה ממש לא מספיק שכל ישר.
    ניבויים כאלו גם די קל לבדוק יש גם מתודות בדיקה שמחלקת את הידע ההיסטורי לשני חלקים משתמשים בחלק הראשון כדי לנפק את הפרמטרים של החיזוי ובחלק השני כדי לבדוק את רמת הדיוק של החיזוי.

  14. לגבי הנביאים מה תאמר על הנאמר במלכים א, פרק יג:
    (א) וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים בָּא מִיהוּדָה בִּדְבַר יְקֹוָק אֶל בֵּית אֵל וְיָרָבְעָם עֹמֵד עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר: (ב) וַיִּקְרָא עַל הַמִּזְבֵּחַ בִּדְבַר יְקֹוָק וַיֹּאמֶר מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׁרְפוּ עָלֶיךָ: (ג) וְנָתַן בַּיּוֹם הַהוּא מוֹפֵת לֵאמֹר זֶה הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק הִנֵּה הַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע וְנִשְׁפַּךְ הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר עָלָיו:

    והתגשמותו במלכים ב' פרק כג:
    (טו) וְגַם אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית אֵל הַבָּמָה אֲשֶׁר עָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל גַּם אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא וְאֶת הַבָּמָה נָתָץ וַיִּשְׂרֹף אֶת הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה: (טז) וַיִּפֶן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּרְא אֶת הַקְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁם בָּהָר וַיִּשְׁלַח וַיִּקַּח אֶת הָעֲצָמוֹת מִן הַקְּבָרִים וַיִּשְׂרֹף עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיְטַמְּאֵהוּ כִּדְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר קָרָא אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: (יז) וַיֹּאמֶר מָה הַצִּיּוּן הַלָּז אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר הַקֶּבֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּא מִיהוּדָה וַיִּקְרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עַל הַמִּזְבַּח בֵּית אֵל:

  15. כל זה הרבה ותר מורכב. אני מתנצל מראש אם לא הבנתי אותך נכון אבל למרבה הצער בדבריך ובספריך ניכר הזלזול בתחומי ידע שהם לא התחומים שלך ואתה לא ממש מבין בהם מעבר לידע כללי. כמו שאני לא מבין דבר וחצי דבר בפיזיקה.

    היות ועבדתי בעבר באחד הגופים הנ"ל וממשיך לעבוד בתחום באזרחות בהיותי ומומחה לאסלאם /המזרח התיכון/הערבית והפרסית אז להלן כמה הערות כדי להבהיר.
    1) איו ספק שלעולם לא ניוושע מאי וודאות ואי אפשר לחזות התנהגות אנושית בניגוד לחזיוי טכנולוגי או אפילו כלכלי.
    2) אין "שיטה" או "טריק" כלשהו המאפשרים ניבוי עתידות או תחזית מדויקת או אוטופיה פסאודו-מדעית ברוח פסיג. עם זאת, נפוצה תמונה מעוותת ומגוחכת של עבודת הופי המודיעין וההערכה. מדובר לא בזריקת מטבע וחיזוי תוצאת הנפילה אלא בזיהוי מגמות שונות וחשובות בזמן התרחשותן, לאחר מכן זהו נסיון להצביע עליהן ולנסות להעריך את מידת השפעתן. מובן שאין ולא ייתכנו שום תוצאות מדויקות ו"מדעיות". חשוב גם להבין שמקבלי החלטות (אם הם חכמים) לא מצפים מהמודיעין שהוא ישמש אוראקל או איצטגנין אלא הוא נדרש לשתי משימות (הכוונה כאן למודיעין אסטרטגי, לא מודיעין טקטי העונה על השאלה הטכנית הפשוטה אם יש לחזבאללה טילים מסוג' א בנקודה ב').
    א) להסביר לקברניטים את המציאות הסובבת, במיוחד אם מדובר באירועים ובעמים שלקברניטים אין שום מושג לגביהם. במלים אחרות: המודיעין נדרש להסביר אם לפי דעתו לאירועים בעיראק יש חשיבות לישראל או לא ואם יש מדוע, איך, מתי ועל ידי מי ובאילו נסיבות.
    2) כנראה שהיום לא כבר לא תהיינה מלחמות קלאסיות דוגמת מלהיו"כ אבל המודיעין נדרש לא להסתכל בכדור הבדולח שאין לו אלא לחשוב על תרחיש מסוכן שעלול לקרות ואז המדינה אמורה להקצות משאבים ואמצעים כדי להיערך לקראתו גם אם הוא לא הסביר ביותר שיקרה. מה שנקרא בצבא הצגת דפ"אות (דרך פעולת אויב ) בהתאם לעקרונות של ניהול סיכונים. אם כן החוליה החלשה כאן היא חלוקת סבירויות שנכון שקשה מאוד להסביר מדוע יש סבירות של 55% שחזבאללה לא יתקוף לעומת הסבירות של 45% שכן יתקוף. אבל כנראה שאין דרך אחרת כי אי אפשר בלי תחזיות והערכות. מדוע אי אפשר? ממש לא מפני הצורך הקמאי להישמר מפני אי וודאות אלא מכיוון שמה שנקרא בצבא "בניין הכח", תכנון מדיני וכיוצא באלה תהליכים ופרוצדורות מבוססים על הערכת הכיוון של התפתחויות שונות.
    3) מטבע הדברים גופי המודיעין מצליחים ביותר במשימות מהסוג שתואר לעיל בסעיף 2: לאסוף מטרות, למצוא מקומות, אויבייקטים, אנשים וטכנולוגיה וזאת מכיוון שמדובר במשימה מתמטית במהותה הניתנת לפירוק לשאלות בינאריות והתשובה היא תמיד כן או לא. אי לכך ובתאם לזאת השאלה "האם לאיראן יש נשק גרעיני/ האם איראן מפתחת נשק גרעיני תהיה תמיד שונה מהותית מהשאלות "איך מנהיג איראן עלי חא'מנה י מקבל החלטות?" , "האם אסד מקשיב יותר לרוסים או לאיראנים והאם הוא מקשיב בכלל?" או "מה הן כוונות הנסיך הסעודי מחמד בן סלמאן?". כמו שהרבה יותר קל לענות על השאלה "כמה טילים יש לנסראללה" מאשר להסביר למה בדיוק הוא מתכוון ומה הוא "באמת" חושב/מתכנן. זה מוסבר בהגדרה לקונית בעגה המקצועית "מחקר יכולות" ו"מחקר כוונות". השני לעולם יהיה יותר בעייתי ורווי באי וודאות מהראשון.
    3) אכן יש לא מעט אגדות אורבניות על שימפנזה שחזה יותר טוב מרוב המומחים. שני הספרים הטובים ביותר שנכתבו בנושא (האחרון אף תורגם לעברית)
    כמובן אין שם מתכונים , רק המלצות שיצמצמו כשלונות מהדהדים
    https://www.amazon.com/Superforecasting-Science-Prediction-Philip-Tetlock/dp/0804136718
    https://www.e-vrit.co.il/%D7%AA%D7%97%D7%96%D7%99%D7%95%D7%AA___%D7%A2%D7%9C-details.aspx
    https://www.amazon.com/Expert-Political-Judgment-Tetlock-2005-07-25/dp/B01FIX9YPK/ref=sr_1_3?s=books&ie=UTF8&qid=1504596974&sr=1-3

    1. שלום רב.
      תודה על דבריך. לרובם אני מסכים וזה גם בהחלט לא סותר את מה שכתבתי. לגבי הזלזול, הוא בעיקר מופנה כלפי אלו שיש להם יומרה מדעית במקום שאין לזה מקום, וגם לכך שבמקרים רבים לא מנסים להעמיד את הדברים למבחן אמפירי (גם כשזה אפשרי. ראה למעלה את מה שהבאתי מידיד שלי שעסק בצבא באחד מהגופים הללו). התחומים הללו כשלעצמם כבודם במקומם מונח, כל אחד לפי כבודו ומעלתו.

  16. נבואות של ישעיה התקיימו בתצפית מראש של 200 שנה. אתחיל בציטוט ומשם אפנה לשאול אותך הר"ר מיכי האם נבואות אלו מהוות לדעתך ראיה קשיחה מספיק בהתייחס לטור לעיל ,ובכלל, כשאלה נוספת, האם הן אפשריות-האם לשיטתך שאלוהים מנוע מלדעת את העתיד הקשור בבחירות חופשיות של בני אדם יכול לנבא שאדם פרסי בשם 'כורש' יכבוש את בבל וישיב את ישראל לארצם ( ספר ישעיה פרק מד
    (כו) מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים הָאֹמֵר לִירוּשָׁלִַם תּוּשָׁב וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה וְחָרְבוֹתֶיהָ אֲקוֹמֵם:
    (כז) הָאֹמֵר לַצּוּלָה חֳרָבִי וְנַהֲרֹתַיִךְ אוֹבִישׁ:
    (כח) הָאֹמֵר לְכוֹרֶשׁ רֹעִי וְכָל חֶפְצִי יַשְׁלִם וְלֵאמֹר לִירוּשָׁלִַם תִּבָּנֶה וְהֵיכָל תִּוָּסֵד.

    ובפרק מה
    (א) כֹּה אָמַר יְהֹוָה לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד לְפָנָיו גּוֹיִם וּמָתְנֵי מְלָכִים אֲפַתֵּחַ לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ:(ב) אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ וַהֲדוּרִים אֲוַשֵּׁר \{אֲיַשֵּׁר\} דַּלְתוֹת נְחוּשָׁה אֲשַׁבֵּר וּבְרִיחֵי בַרְזֶל אֲגַדֵּעַ:
    (ג) וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יְהֹוָה הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:(ד) לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל בְּחִירִי וָאֶקְרָא לְךָ בִּשְׁמֶךָ אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי:(ה) אֲנִי יְהֹוָה וְאֵין עוֹד זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים אֲאַזֶּרְךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי:
    (ו) לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה כִּי אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי יְהֹוָה וְאֵין עוֹד:

    (ומה יהיה באותה תופעה מבלי להזכיר את השם של אישיות אינדיוידאלית במפורש -שכן יש הטוענים כי כורש זו תוספת מאוחרת – האם זה כן אפשרי מבחינתך.כי עדיין ישנה אינפורמציה מספיק מפורטת המבשרת שבבל תכבש ושהכובש-לא חשוב שמו וזמנו-הוא זה שישיב את ישראל מגלותם).

    יש להקדים שנבואות אלו מספר ישעיה פרקים מ-סו הן של הנביא עלום השם המכונה במחקר ישעיהו השני שחי בימי שיבת ציון-במאה ה6 לפנה"ס. הסיבה (העיקרית) שלדעת המחקר אין להניח שזהו למעשה אותו ישעיהו מן המאה ה8 לפנה"ס,היא בדיוק בשל אי היתכנות יכולת הניבוי של העתיד בכזה דיוק-דבר שמחשיד מיד בזיוף. וכנגד טענה מחקרית זו טוען הרב י' קרליבך :

    "הספר עצמו מצביע על המיוחד והחד-פעמי,שאינו ניתן לשום השוואה עם אופי יעודיו המשיחיים,עניין שלא נמצא כדוגמתו אצל שום נביא אחר. היכן מתפאר עוד נביא בכוחם המיוחד של דבריו להגיד מראש מעבר לתחום העתיד הרחוק? בלמעלה מעשרה מקומות מבליט ישעיהו את המיוחד שביעודיו על כורש. הוא מזמין כאילו את בני דורו למן מעמד משפטי ודורש משומעיו להביא לו דוגמא מקבילה לראייה דומה את ההתרחשויות בעתיד (רשימת ציטוטים,ומיד אחר כך המשך ציטוט מקרליבך:
    ספר ישעיה פרק מא
    (ד) מִי פָעַל וְעָשָׂה קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ אֲנִי יְהֹוָה רִאשׁוֹן וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא:

    (כב) יַגִּישׁוּ וְיַגִּידוּ לָנוּ אֵת אֲשֶׁר תִּקְרֶינָה הָרִאשֹׁנוֹת מָה הֵנָּה הַגִּידוּ וְנָשִׂימָה לִבֵּנוּ וְנֵדְעָה אַחֲרִיתָן אוֹ הַבָּאוֹת הַשְׁמִיעֻנוּ:
    (כג) הַגִּידוּ הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם אַף תֵּיטִיבוּ וְתָרֵעוּ וְנִשְׁתָּעָה וְנִרְאֶ \{וְנִרְאֶה\} יַחְדָּו…
    (כה) הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן וַיַּאת מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ יִקְרָא בִשְׁמִי …
    (כו) מִי הִגִּיד מֵרֹאשׁ וְנֵדָעָה וּמִלְּפָנִים וְנֹאמַר צַדִּיק אַף אֵין מַגִּיד אַף אֵין מַשְׁמִיעַ אַף אֵין שֹׁמֵעַ אִמְרֵיכֶם:

    ספר ישעיה פרק מג
    (ט) כָּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת וְרִאשֹׁנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ וְיִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת:
    (י) אַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהֹוָה וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי אֲנִי הוּא לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה…
    (יב) אָנֹכִי הִגַּדְתִּי וְהוֹשַׁעְתִּי וְהִשְׁמַעְתִּי וְאֵין בָּכֶם זָר וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהֹוָה וַאֲנִי אֵל…
    (יד) כֹּה אָמַר יְהֹוָה גֹּאַלְכֶם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם וְכַשְׂדִּים בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם…
    (יט) הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח הֲלוֹא תֵּדָעוּהָ אַף אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ בִּישִׁמוֹן נְהָרוֹת:

    ספר ישעיה פרק מד
    (ז) וּמִי כָמוֹנִי יִקְרָא וְיַגִּידֶהָ וְיַעְרְכֶהָ לִי מִשֹּוּמִי עַם עוֹלָם וְאֹתִיּוֹת וַאֲשֶׁר תָּבֹאנָה יַגִּידוּ לָמוֹ:
    (ח) אַל תִּפְחֲדוּ וְאַל תִּרְהוּ הֲלֹא מֵאָז הִשְׁמַעְתִּיךָ וְהִגַּדְתִּי וְאַתֶּם עֵדָי הֲיֵשׁ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדַי וְאֵין צוּר בַּל יָדָעְתִּי:

    ספר ישעיה פרק מה
    (כא) הַגִּידוּ וְהַגִּישׁוּ אַף יִוָּעֲצוּ יַחְדָּו מִי הִשְׁמִיעַ זֹאת מִקֶּדֶם מֵאָז הִגִּידָהּ הֲלוֹא אֲנִי יְהֹוָה וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי אֵל צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ אַיִן זוּלָתִי

    ספר ישעיה פרק מו
    (י) מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה:
    (יא) קֹרֵא מִמִּזְרָח עַיִט (=כורש,כל המפרשים) מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עֲצָתִו \{עֲצָתִי\} אַף דִּבַּרְתִּי אַף אֲבִיאֶנָּה יָצַרְתִּי אַף אֶעֱשֶׂנָּה:

    ספר ישעיה פרק מח
    (ג) הָרִאשֹׁנוֹת מֵאָז הִגַּדְתִּי וּמִפִּי יָצְאוּ וְאַשְׁמִיעֵם פִּתְאֹם עָשִׂיתִי וַתָּבֹאנָה…
    (ה) וָאַגִּיד לְךָ מֵאָז בְּטֶרֶם תָּבוֹא הִשְׁמַעְתִּיךָ פֶּן תֹּאמַר עָצְבִּי עָשָׂם וּפִסְלִי וְנִסְכִּי צִוָּם:
    (ו) שָׁמַעְתָּ חֲזֵה כֻּלָּהּ וְאַתֶּם הֲלוֹא תַגִּידוּ הִשְׁמַעְתִּיךָ חֲדָשׁוֹת מֵעַתָּה וּנְצֻרוֹת וְלֹא יְדַעְתָּם:
    (ז) עַתָּה נִבְרְאוּ וְלֹא מֵאָז וְלִפְנֵי יוֹם וְלֹא שְׁמַעְתָּם פֶּן תֹּאמַר הִנֵּה יְדַעְתִּין…
    (יד) הִקָּבְצוּ כֻלְּכֶם וּשְׁמָעוּ מִי בָהֶם הִגִּיד אֶת אֵלֶּה יְהֹוָה אֲהֵבוֹ יַעֲשֶׂה חֶפְצוֹ בְּבָבֶל וּזְרֹעוֹ כַּשְׂדִּים:
    (טו) אֲנִי אֲנִי דִּבַּרְתִּי אַף קְרָאתִיו הֲבִיאֹתִיו וְהִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ:
    (טז) קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ זֹאת לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי וְעַתָּה אֲדֹנָי יֱהֹוִה שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ:..)

    כה מכריז הנביא שכל נבואותיו כבר היו ידועות מראש מאז ושלא בסתר הגיד את דבריו (מה,יט: לֹא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי בִּמְקוֹם אֶרֶץ חשֶׁךְ לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי אֲנִי יְהֹוָה דֹּבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים:) ואלו דבריו:" הָרִאשֹׁנוֹת מֵאָז הִגַּדְתִּי וּמִפִּי יָצְאוּ וְאַשְׁמִיעֵם, פִּתְאֹם עָשִׂיתִי וַתָּבֹאנָה. ד מִדַּעְתִּי כִּי קָשֶׁה אָתָּה וְגִיד בַּרְזֶל עָרְפֶּךָ וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה. ה וָאַגִּיד לְךָ מֵאָז ,בְּטֶרֶם תָּבוֹא הִשְׁמַעְתִּיךָ, פֶּן-תֹּאמַר עָצְבִּי עָשָׂם וּפִסְלִי וְנִסְכִּי צִוָּם. ו שָׁמַעְתָּ חֲזֵה כֻּלָּהּ וְאַתֶּם הֲלוֹא תַגִּידוּ הִשְׁמַעְתִּיךָ חֲדָשׁוֹת מֵעַתָּה וּנְצֻרוֹת וְלֹא יְדַעְתָּם. ז עַתָּה נִבְרְאוּ וְלֹא מֵאָז וְלִפְנֵי-יוֹם וְלֹא שְׁמַעְתָּם פֶּן-תֹּאמַר הִנֵּה יְדַעְתִּין" (מח,ג-ז) דווקא הודעה מעין זאת על מאורעות העתיד היתה עשויה לכפוף את עורף הברזל של ישראל, ורק בה נהפך ישראל להיות עד לה' (ספר ישעיה פרק מג (י) אַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהֹוָה וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי אֲנִי הוּא לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה:פרק מד אל תִּפְחֲדוּ וְאַל תִּרְהוּ הֲלֹא מֵאָז הִשְׁמַעְתִּיךָ וְהִגַּדְתִּי וְאַתֶּם עֵדָי הֲיֵשׁ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדַי וְאֵין צוּר בַּל יָדָעְתִּי)

    עכלה"ט מצוטט ומתורגם בספר חזון המקרא,הרב יששכר יעקובסון,חלק ב, עמ' 54 (והפרק כולו מוקדש שם לסוגיית ישעיהו השני ויסודות הנבואה)

    כל המעיין בישיעהו השני עומד נפעם בנסיונו להוכיח כי מאחר והוא ניבא את הראשונות -המפורסמות לכל- והללו התקיימו (הראשונות-כיבוש בבל על ידי כורש) כך גם האחרונות יתקיימו (הכרזת כורש לשיבת ישראל לארצם)

    וראו באריכות במבוא לפירוש המדעי מקרא לישראל

    1. ראה בספרה של רחל מרגליות, 'אחד היה ישעיהו'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

השאר תגובה

Back to top button