אכילת תולעים – מתעסק?

שו"תקטגוריה: הלכהאכילת תולעים – מתעסק?
אבי שאל לפני 6 שנים

שלום הרב,
יש סברה בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ג רנ"ב) שאפשר להחיל דין מתעסק על אכילת תולעים, שכן ברור שהאוכל לא מתכוון לאכול תולעים ואף נגעל מהן:
 
"וביותר נראה בעיקר איסור אכילת שרצים שבתוך הלחם, שיש ללמד זכות שהרי האדם מתכוין לאכול לחם ולא שרצים א"כ הוה כמתעסק באיסור שרצים, ואף שבחלבים ועריות אין פטור מתעסק שכן נהנה, היינו דוקא באכילה שנהנה ממנה כמו חלב, אבל בשרצים לא שייך נהנה, שנפשו של אדם קצה בהן, ואם אכל ולא ידע נקרא מתעסק, ואין איסור כלל שטעמם נתבטל בקמח ולא נרגש כלל, וע"כ לא עבר על איסור במתעסק. ועיין עוד במשכנות יעקב יו"ד סי' ל"ו קולא גדולה בזה, ולא שייך אין מבטלין אסור לכתחילה שאינו מתכוין לכך וסומך בעיקר שאין תולעים."
 
מה דעת הרב על הסברה הזו?
בתודה,

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 6 שנים

אני מכיר את הסברא הזאת ובהחלט יש בה ממש.
אמנם יש לדון שהרי איסור אכילת שרצים מניח שיש הנאה באכילתם שאל"כ כל אוכל שרץ היה פטור מחמת שאין לו הנאת אכילה (אינו דרך אכילתם). ואם כן, אולי אין לפטור אותו מפני שלא נהנה גם באופן של מתעסק. אמנם יש לחלק שבמתעסק בעינן הנאה כדי לחייב (מדין שכן נהנה), ובאיסור אכילה רגיל יש מקום לומר שלא דרושה הנאה אלא שאי הנאה פוטרת. לכן אכילת שרצים אף שנחשבת כמה שאין בו אי הנאה עדיין אין כאן הנאה ממש, ולכן אוכל שרץ יהיה חייב אבל במתעסק יש מקום לפטרו (ואין סברת שכן נהנה).
ויש לפלפל בזה טובא, מדין הנאת גרונו ומעיו שנראה שבעינן הנאה ממש, ואכ"מ.

דברים אלו מבוארים באריכות בגמ' ע"ז (סוגיית עכברא בשיכרא דף סח:), ובפוסקים ביו"ד סי' ק"ד.

העולה להלכה בפוסקים, שחידוש הוא שחידשה תורה שאפי' שדברים אלו מאוסים מ"מ אסורים. (ז"ל הגמ': 'חידוש הוא, דהא מימאס מאיס ובדילי אינשי מיניה, ואפי' הכי אסריה רחמנא).

ואין לך בו אלא חידושו. לכן כל שהשרצים שלימים (שאינם בטלים), האוכלן לוקה. וכל שנמחה גופן ונתערבו ברוב, בטלים, ואינם אוסרים אפי' שאין שישים נגדם, לפי שהם נותנים טעם לפגם.
ולא עוד, אלא אפי' יש מהם כזית בכדי אכילת פרס – בטלים.

ובשאלה האם הם בטלים כשהם ניכרים אלא שא"א לבררם – נחלקו הט"ז ואחרים.

לכן, לענ"ד ההנחה של הרב שיש כאן 'נהנה' אינה נכונה. אין כאן נהנה, ולכן יש מקום לפטור מטעם 'מתעסק'.
נקודה נוספת שיש להדגיש, ש'מתעסק' הוא פטור מקרבן, אך לא ברור שאין כאן עבירה.
כידוע, רעק"א (מהדו"ק ח') סובר שבכל התורה (חוץ ממלאכות שבת) מתעסק היא עבירה גמורה, אלא שלא חייבה התורה עליו. (ושאר אחרונים חלקו על רעק"א).
נקודה זו היה מן הדין להדגיש לשואל.

מה דעת הרב???

מיכי צוות הגיב לפני 6 שנים

שלום רב.
לא הבנתי את ההערה, הרי זה בדיוק מה שכתבתי. שחידוש התורה לגבי תולעים הוא שלא פוטרים אותי מחמת אי הנאה, אבל כדי לחייב על מתעסק צריך שייהנה ובפשטות אין כאן הנאה.
דברי רעק"א הללו תמוהים טובא כידוע, והדברים עתיקים.

איתי הגיב לפני 6 שנים

יש לדון עוד, לפי מה שכתבו התוס' במנחות סט א שאיסורי אכילה נחשבים לאוכל ואינם צריכים מחשבה כמו בטומאה, משום שבאכילתו אין לך מחשבה גדולה מזו, א"כ במקום שאינו מתכוון לאכול הרי שחוזרת הסברא שהדבר אינו אוכל.
אבל א. כנראה דברי התוס' לא נפסקו להלכה.
ב. יכול להיות שתוס' דיברו רק על חיוב מלקות, ולא על עצם איסור האכילה.

מיכי צוות הגיב לפני 6 שנים

לא רואה קשר לדברי התוס' שם. מדובר שם על כוונה לעניין האיסור, וכאן מדובר על הנאה ולא על כוונה. אלא אם כוונתך למה שכתבתי כאן שאין כאן את סברת "שכן נהנה" לחייב מתעסק.

השאר תגובה

Back to top button