ה' נכנע למציאות הבעייתית ?
בירמיהו טז סוף פסוק ו.
האם זה בסך הכל אמירה לנביא שזה מה שהם עושים במציאות באבלות רגילה, ובעתיד לא 'יזכו' לכך ר"ל ?
או אף חמור מכך…
שה' מכיר במציאות הזאת ולמרות שהוא אסר אותה בתורה כעת היא נעשית והיא סוג של 'הותרה' בעת ההיא ?
כלומר אחרי שהעם חוטא וכך הוא נוהג בפועל, כבר נחלש האיסור ?
יש מצב ?
אמנם נשמע מוזר, אבל כך נראה הרבה יותר מתאים לפשט, והאיום נשמע יותר אמין ומוצלח…
רש"י ורד"ק שם מתייחסים לזה. רש"י אומר שזה רק ביטוי לאבל, שיסודו ממה שהיה מקובל אז לעשות אבל זה הפך לביטוי עצמאי. להתגודד = להתאבל. כמו הביטוי "לשבת על הקרקע" שפירושו הוא להתאבל ולא בהכרח לשבת על הקרקע. ורד"ק כתב שבגלל שזה מה שישראל עשו שם, הנביא מתבטא בציניות: כשכולם ימותו הם לא יוכלו כבר להתגודד ולקרוח קרחה כדרכם.
אבל כפי שכתבתי לא פעם מהנביא אפשר ללמוד מה שרוצים ולכן איני רואה ערך גדול לעסוק בזה.
מחילה מכב' הרב
אבל הפשט העולה מכל הפרק יותר נראה יותר כיף ויותר זורם כפי שפירש הרב מר מירמיהו.
רשי ורדק פחות כיף פחות זורם. לעניות דעתי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer