ר\' זכריה בן הקצב
משנה כתובות כז: -\"אמר רבי זכריה בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו עובדי כוכבים לירושלים ועד שיצאו. אמרו לו אין אדם מעיד על עצמו\". ובגמ\' שם מובא שאכן נהג על עצמו איסור ולא התייחד עמה. שאלתי היא – מדוע נאסרה עליו אם ברי לו שלא נאנסה? מה זה שונה משני עדים שאומרים מת בעלה ושניים אומרים לא מת, שיכולה להינשא לאחד מעדיה שברי לו שבעלה מת (כתובות כב\':)
שאלה טובה. ייתכן שהקביעה היא כלפי הציבור, אבל לו עצמו זה באמת מותר. ועדיין יש מקום להחמיר על עצמו כדי שלא יבואו הציבור לידי טעות ויתירו בכה"ג.
אמנם מקושיית הגמרא שם משמע שהוא מן הדין, שאל"כ מה קשה מגרושה? ואולי מכיוון שסלסל בעצמו והחמיר כאילו היא אסורה הבינו שכך יש לנהוג כלפי מי שאסורה עליו ולכן הקשו מגרושה.
אמנם בפוסקים זה מובא להלכה כהלכה פסוקה. ובבית שמואל ובאר היטב כתבו שאם רק הוא יודע משביה ויודע שלא נטמאה אז כן מותר בה. משמע מכאן שזה באמת עיקר הדין ולא סלסול מיוחד שנהג בעצמו. אבל הדין כאן הוא רק מחשש למסקנות שיסיקו הציבור ולא דין אמיתי, ולכן אם לא יודעים על כך אז מותר. וצ"ע מדוע בפת"ש שם הביא טעם שמא עיניו נתן בה שהיא אשתו האהובה (כלומר שזו חומרא מיוחדת בבעל, ובזה הוא שונה מנישאת לאחד מעדיה). לפי זה יש לאסור גם אם רק הוא יודע מכך.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer