הנאת מלווה

אורן שאל לפני 5 שנים

שלום הרב,
במשנה בנדרים מובא שהמודר הנאה מחבירו – שוקל לו את שקלו, ופורע את חובו ובגמרא מסבירים שזה כמבריח ארי מנכסי חבירו שאינו בכלל הנאה. איך זה מסתדר עם הכלל שהמקדש בהנאת מלווה מקודשת? הרי אין פה הנאה שבה האישה תתקדש.
בברכה,

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 5 שנים

שאלה טובה. אולי הנאה בדרך של הברחת ארי מספיקה לקידושין. אני לא מקדש בהנאה עצמה (מחילת המלווה) אלא במחיר שהייתי משלם כדי להשיג אותה (הנאת מחילת מלווה). אמנם צע"ק מדוע מחילת המלווה עצמה לא כוללת את הנאת מחילת המלווה. אבל זה קשה על סוגיית קידושין עצמה גם בלי סוגיית מבריח ארי. לכאורה זה רק עניין של כוונה (במה הוא מתכוין לקדש), כלומר אכן מחילת המלווה נותנת גם את דמי ההנאה של מחילת המלווה (=כמה הייתי משלם), אבל לא בזה התכוונתי לקדש אלא במחילה עצמה, ובזה אי אפשר לקדש.

אורן הגיב לפני 5 שנים

לפי זה, אם ניתן לקדש בדמי ההנאה של מחילת המלווה, למה מותר לחבירו של המודר לפרוע את חובו? הרי הוא נותן לו הנאה כזאת שניתן לקדש בה אישה, כלומר הנאה שנחשבת ככסף או שווה כסף, ואסור למודר לקבל הנאה כלשהי מחבירו.

איתי הגיב לפני 5 שנים

אורן,
בעיקר השאלה נראה דלק"מ, מבריח ארי אין פירושו שאין כאן הנאה בכלל, ובוודאי יש הנאה רבה מכך שהאריה בורח, אלא שההנאה היא עקיפה, וקבלת הממון היא לא ישירה.
ולכן אם מישהו אחר פורע חוב הוא לא נותן ללווה כלום אלא רק מסלק את המלווה, והלווה לא קיבל את החוב עצמו אלא מניעה שהמלווה לא נושה בו יותר, אבל אם המלווה עצמו נותן את החוב ללווה, ההנאה ניתנת בצורה ישירה, כי המלווה נותן ללוה את החוב וזכות הממון בצורה ישירה.

mikyab צוות הגיב לפני 5 שנים

אורן,
טענתי הייתה שהוא לא נתן לו את ההנאה הזאת. הוא חסך לו אותה בכך שמחל את המילווה. נדמה לי שלזה התכוון איתי (הוא אמנם דיבר על עקיף וישיר, אבל בזה איני רואה הבדל).

אורן הגיב לפני 5 שנים

הבנתי. האמת שזה מסתדר יפה גם עם הכלל של הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת. כלומר, בקידושין צריך שתהיה נתינה לאו דווקא מהבעל לאישה, אבל במודר הנאה, כל האיסור הוא על הנאה שמגיעה דווקא מהחבר למודר, ולא הנאה שמגיעה ממילא.

בועז הגיב לפני 5 שנים

בגמרא שלי (קדושין ו ע"א) איתא, דמיירי בארווח לה זימנא, ולא שקדשה במחיר המלוה, אדרבא בזה מפורש בגמ' שאינה מקודשת. א"כ לא מובנת הקושיא מפורע חובו של חבירו.

אורן הגיב לפני 5 שנים

תראה ברש"י שם: לא צריכא דארווח לה זמן – הלואתו ואמר לה התקדשי בהנאה זו שאת היית נותנת פרוטה לאדם שיפייסני על כך או לי ואפי' לאגר נטר לא דמי כלל ואם פירש לה כך מקודשת והערמת רבית הוא דהויא ולא רבית גמור דלא קץ לה מידי ולא מידי שקל מינה וכ"ש אם מחל לה כל המלוה ואמר לה התקדשי לי בהנאת מחילה זו דהשתא הוא דקא יהיב לה הך פרוטה דהנאת מלוה אבל כי מקדש לה בעיקר המעות לאו מידי יהיב לה שכבר הם ברשותה והם שלה:

mikyab צוות הגיב לפני 5 שנים

אני רואה שאורן כבר ענה.

השאר תגובה

Back to top button