השפעות תרבותיות בגמרא

שלום לרב. ע"פ הידוע לי בדר"כ מוסכם שכל אדם מושפע, מרצונו ושלא מרצונו, מהסביבה בה הוא חי ומערכי התקופה השוררים ומקובלים בזמנו. במסגרת ההלכה, הבנתי שאנו מתעלמים בדר"כ מהמוטיבציות התקופתיות וההשפעות שהיו על הפוסק וכו' ומתייחסים לגוף טענותיו- האם הם מחזיקות מים או לא? ובעצם ערכי תקופתו לא משנים לנו. שאלתי היא לגבי מקורות סמכות שבפועל אנו לא מעיזים להתייחס לגוף טענותיהם בביקורת. הווי אומר הגמ' ואולי גם הראשונים, מצד אחד ברור שלחלק מן הפסיקות של חכמי הגמ' יש גם הקשר תרבותי שהשתנה בזמננו, מצד שני אני לא מכיר כ"כ הרבה אנשים ואפילו יהיו גדולים מאד, שבאמת מרשים לעצמם להתייחס לגופם של הטיעונים בגמ', (לדוג' לומר שדרשת הפס' לדעתם לא מחזיקה מים, או שיש להם הצעה אחרת לפתרון קושיה שעלתה- שתתיר משהו שאסרה הגמ' וכו'.) כל הדיון נערך מתוך קבלה של סמכות חכמי הגמ' ופרשנות והתייחסות לדבריהם, הבעיה היא בדיוק בנק' של השפעות תרבותיות, שמצד אחד ברור שקיים ומצד שני כמעט אף אחד לא מתייחס לגוף הטענות (ואולי בצדק, כי אנחנו לומדים ב'אולפן' שלהם?) אבל מה שקורה זה שההלכה נותרת עם תפיסות שלפעמים צורמות ללומד המודרני מכיוון שהוא חושד שמקורן לא בהכוונת הכתוב אלא בערכי תקופת הגמ' (בתור דוג' אפשר לראות הנושא הפופולרי והנדוש 'יחס לנשים') מה דעת הרב? האם יש דרך לבטל את השפעת סביבת הפוסק בגמ'? או שזה מחיר בלתי נמנע שאנחנו נידונים לשלם משום שאנחנו רחוקים יותר ממעמד הר סיני?