חסר רגשות רליגיוזיים
שלום הרב,
אולי זו שאלה לפסיכולוג או לבעלי מוסר, אבל אנסה את מזלי.
הייתי מגדיר את עצמי כאדם מאמין מכח השכל.
כלומר, מהבנות שכליות אני מאמין בסינטתיות, בקיום אלוקים, במעמד הר סיני וביהדות (והרוב המוחלט בזכותך…)
השגחה פרטית, תפילה, שכר ועונש וכיוב – כרגע לא.
השאלה היא דווקא על הרגש.
כשאני עוסק וחושב על הנושאים האלה, אז אני גם מרגיש שהדברים נכונים.
יש לי הרגשה ברורה (עד כמה שאפשר, ותלוי בנושא) שהתשובה שהגעתי אליה היא הכי סבירה ולכן הכי רציונלי שאאמץ אותה.
ובכל זאת, ביומיום כשאני מקיים מצוות, אני לא מרגיש את ההרגשה הברורה הזו.
לא שאני מבין דברים אחרת, פשוט לא מרגיש שאני עושה את *הדבר הנכון*, את אותה התחושה שמלווה אותי כשאני עוסק ביסודות.
באותו עניין, כשאני שואל את עצמי סתם כך במהלך היום 'האם אני מאמין באלוקים' או 'האם אני מאמין בסיפור היהדות' אני לא מרגיש ודאות בתשובה כפי שאני מרגיש כשאני עוסק בשאלות האלו לעומק ומשקיע זמן ומחשבה. כאילו התשובה לא חונה אצלי דרך קבע ואני צריך להתאמץ כל פעם כדי 'לשכנע' את עצמי ולגלות מה אני באמת חושב.
אולי אפשר להגיד שלא פיתחתי אינטואיציה רגשית לנושאים שאני מאמין בהם.
ואם תשאל מדוע אני רוצה לחוות רגש כזה, אז התשובה היא שזה יקל עליי מאוד לחיות באורח חיים שאני מאמין שהוא נכון. ההתייחסות לרגש הזה היא כאמצעי ולא כמטרה.
(החוסר רגש יותר מפריע לי בקיום מצוות).
האם יש לך עצה בשבילי?
שלום נתן.
אני יכול להזדהות עם תחושותיך. גם אני חש כך מדי פעם. אבל לצערי אין לי עצה פרט להפנמת הערך של עשיית האמת מפני שהוא אמת (רמב"ם רפ"י מהל' תשובה).
צרותיו של פילוסוף …
נתן, זה אולי מצביע על כך שאתה צריך לבדוק דרך אקזיסטנציאלית לדת ולא רק פילוסופית.
הרב מיכי הוא שכלתן ולו מתאים חקירה שכלית כדי להכריע בדברים, לא לכולם זה מתאים. אדם שיש בו נטיה להתחברות אישית לאמונה צריך לעבוד על החלק הזה שלו ולא להסתמך רק על השכלתנות.
אם חוסר החיבור האישי לא היה מציק לך, בסדר, אבל אתה טוען שאתה מחפש חיבור אישי לאמונה (כמו רוב בני תרבות המערב) אז אולי אתה לא נמצא במקום הנכון.
שי,
אבהיר רק שאני סובר שהכלי הבלעדי להכרעה אידיאולוגית הוא השכל.
הרגש שאני מחפש הוא כלי חזק ע"מ לעזור לי לפעול לפי מסקנות השכל ולא כדי להחליף את אותו.
לכן, כך או כך, לא אוכל לוותר על הפילוסופיה.
בכל אופן, יש אמת בדבריך וכנראה שעליי לחפש גם בעוד מקומות.
מה הכוונה בדרכים אקזיסטנציאליות לדת? (אשמח גם לדוגמאות פרקטיות.. קריאת ספרים? מדיטציות?)
אקזיסטנציאליזם דתי אפשר למצוא בספריו של מרטין בובר, עמנואל לוינס, אברהם השל והרב סולובייצ'יק.
העניין הוא שהאקזיסטנציאליזם לא אמור להיות תחליף לחשיבה פילוסופית אלא להיות ההפנמה של האמונות.
לדוגמא: האדם יכול להכריע באופן פילוסופי שיש אלוהים המצווה על המוסר וע"פ זה להכריע שעליו לעשות מעשה x. לעומת זאת, האקזיסטנציאליסט יוצא מנקודת מוצא אחרת: הוא יחוש שהמוסר הוא משמעות החיים שלו ולכן יחפש מהו המעשה המוסרי.
במילים אחרות: האקזיסטנציאליסט הוא משורר.
נתן, איך שכחתי … הספרות החסידית היא אקזיסטנציאליזם.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer