מחשבות על אמת ולא יציב

קראתי כעת את ספרך ״אמת ולא יציב״. זהו הספר הראשון שלך שקראתי, ולמעשה הספר הראשון אשר עוסק במישרין בלוגיקה שקראתי אי פעם. לאורך קריאת הספר חשתי כי למדתי, השכלתי ונהניתי מאד. איך אומרים? ״הערת אותי מתרדמתי הדוגמטית״. לקראת סוף הספר, התעוררו אצלי כמה מחשבות, שאני מבקש לקבל את התייחסותך אליהן אם תוכל:
 

1.  אני פונה אליך עקב הביקורת שכתבת כנגד הפוסט-מודרניזם: הקריאה בספר עד לחלק האחרון הייתה מהנה עד מאד, ואולם מחלק זה התחלתי לחוש התקפה אישית, בתור מי שמוצא את הפוסט-מודרניזם כחלופה היחידה לפונדמנטליזם, ובעצם תופס את הפוסט מודרניזם כמשהו דומה למה שאתה קורא לו סינתטיות: הפוסט מודרניסטים סוברים כי אין אמת ודאית. עם זאת, יש לאזן בין רעיונות, ערכים ודעות לגבי כל אלו. מכיוון שאין אמת, נאפשר רב-תרבותיות ולכל אחד תהיה אפשרות לחיות את חייו ברוח עקרון הנזק של מיל׳, קרי חירות מקסימלית לכל אחד, כל עוד היא לא פוגעת באחר. המדע בעולם הפוסט-מודרניסטי ישאף לאמת, רק שלא יגיע אליה לעולם, וכל שניתן לעשות הוא להפריך תיאוריות. תיאוריה שלא עומדת בעיקרון ההפרכה של פופר, היא לא מדעית ועל המדע להתעלם ממנה או לא למצוא בה ערך רב. אני סבור כי כך רוב האנשים תופסים פוסט מודרניזם, ולא כוויכוח אינסופי שבו אף אחד לא צודק.
2. הדגמת את עקרון הסינתטיות על אמונה באלוהים. הסברת כי מבחינתך קיומו של אלוהים מהווה עובדה בדומה לקיומו של כח המשיכה. אתה פיזיקאי, ולכן אני חושש ליפול למלכודת של גרביטציה, אבל נניח ונדבר על השוואה בין קיומו של אלוהים לכך שכדור הארץ הוא עגול. אתה טוען כי הידיעה שלך זהה בשני המקרים שהרי היא מבוססת על אינטואיציה. עם זאת, לעובדה שכדור הארץ עגול ישנם תימוכין אמפיריים רבים, כולל תמונות שצולמו מן החלל שממש מראות את צורתו של כדור הארץ. לעומת זאת, לקיומו של אלוהים אין באמת שום הוכחה משכנעת, מלבד העובדה שכתוב בתורה כי יש אלוהים, וישנן ראיות רבות לכך שאין אלוהים (אף על פי שהרעיון לא ממש עומד בעקרון ההפרכה, וזאת בניגוד לצורתו של כדור הארץ). אתה משתמש באינטואיציה, לפחות כפי שאני הבנתי בצורה שיכולה להתפרש גם כקריקטורה: אני תופס משהו בהכרה שלי, ולכן זו אמת מבחינתי. אין הבדל בין אמיתה שכזאת לבין צורתו של כדור הארץ. אולי אפשר לומר, כי האינטואיציה היא ״עצלות מחשבתית״ ולא האנליטיות (לא כתבת זאת, אבל חשתי אינטואיטיבית שישנה האשמה מסוימת נגד השמאל והליברליזם. אולי זה רק בראש שלי, אולם מצד שני, אינטואיטיבית כך הבנתי את דבריך, ולכן הם אמת!).
3. כדי להגחיך את הפוסט-מודרניזם, סיפקת את האקסיומה לפיה ״רצח הוא נתעב״ ואם אפילו על כך אי אפשר לייצר על כך הסכמה אמיתית, אז הפוסט-מודרניזם נופל לקריקטורה של עצמו. עם זאת, לדעתי התעלמת מזה שהמונח ״רצח״ בעצמו מכיל שיפוטיות: לא כל המתה היא רצח. יש כאלו שיגדירו המתה פלונית כרצח, ויש כאלה שלא. אם הגדרנו המתה כרצח, משמע כבר יישמנו שיפוטיות על המעשה, וסיווגנו אותו כפסול מוסרית. מקרה אלאור אזריה למשל, נופל בכל ההגדרות בחוק העונשין כרצח לכל דבר, אולם הוא נשפט על הריגה וישב חצי שנה בבית הסוהר. מעבר לכך, רבים ראו בו כגיבור, לא כרוצח נתעב. אני סבור שמדובר ברצח כפי שאני תופס זאת בהכרתי, אולם יש לאחרים הכרה אחרת והבנה אחרת לגבי המעשה. אין אפשרות להוכיח להם באותות ובמופתים שהם טועים, ולכן במובן מסוים הם לא טועים.

 
אני מקווה שאינך חש שאני לא יודע מספיק כדי להיות ראוי לשיחה. אני יודע שאיני משכיל כמוך, אך בכל זאת קראתי את ספרך בעיון רב והבנתי אותו ככל שבינתי אפשרה לי. מקווה שתענה. המשך שבוע טוב.
בברכה,