סוגיית הצמצום אור ומאור

לא כל כך הבנתי האם האור הוא אשלייה?

בטעות כתבתי מאור. הכוונה כמובן לאור. כל זה לשיטתם התימהונית כמובן.

אז מה פשר הדיון האם האור הוא עצמותו של הקבה?

אינני יודע אם אתה מכיר מאמרון זה:
https://drive.google.com/open?id=0BwJAdMjYRm7IRElmb0F6RFpENkU
שלא פורסם,והופץ בין מכרי הרב אביבי,אבל הוא מנתח את סוגיית הסובב וממלא וטוען שדברי התניא שגויים מיוסדם ואין להם שורש וענף בקבלה

חפשתי אצלך באתר ואינני מוצא את הסברך המלא על המחשבה מדוע זה נונסנס

אולם לפני מספר דקות בחור בשם הראל שאל אותך על הדבר,ואני מוסיף לך,קור זה-שאולי מכווין כדעתך ואולי לא.

אציין שיש דמיון גדול בינך לבין אביבי אלא שאתה בשדה הפילוסופיה והוא בקבלה והייתי ממליץ לך מאד לשוחח עמו. הוא נפיל,מפוכח,חכם ובעל ידע עשיר ואקזוטי.

אני מבהיר את הדברים בספר שאני כותב כעת על מחשבת ישראל. הטענה שהכל אלוקות וכל השאר הוא אשלייה ולא יש ממשי, מעוררת את השאלה אשלייה של מי? מיהו המושלה? בעצם פירוש הדבר שאני לא קיים ואתה לא קיים ומאומה לא קיים פרט אליו. וזה כמובן נונסנס.

תודה על המענה

אכן מעודי תמהתי מי הוא המושלה-ועניתי לעצמי שהאל משלה את עצמו כי הוא משיג בכך סוג של תובנה חדשה. מעין מדיטציה צורך גבוה.

מגמות רעיוניות אלו נפוצות מאד בעידן החדש,ודנות על העולם כסוג של ניסוי אלוהי להתנסות בחומר,ביצר,בחוסר שלמות דרך התלבשותו בגופי האדם והעולם. האדם הבודד שמגיע לביטול היש בהבנה החבדית של אין עוד מלבדו,מאפס את המשחק ומבקש לחזור אל המצב ההתחלתי. וכפי כהם אומרים:ה' עשה את האין ליש והצדיקים עושים את היש לאין

ובסגנון אחר,לפי ההסבר של הרמחל את הצורך בגילוי הייחוד,יתכן לומר שהצורך שהוא צורך גבוה הוא בשביל האל עצמו. ואכן הדברים תמוהים אך אם קבלה נקבל (צוחק).

בכל מקרה הנסיון היפה והרציני להתחקות אחר חשיבת הרש"ז מצויה במאמרו הארוך של פרופ' יורם יעקובסון :"תורת הבריאה של רש"ז מלאדי",בתוך כתב העת באר שבע,חלק ב כמדומני

כל טוב

כל מה שכתבת נראה לי פטומי מילי בעלמא. מה פירוש שאנחנו אשלייה שלו. אלו משחקי מילים בעלמא. ומי שחושב את המחשבות הללו עצמן זה גם הוא? אז בשביל מה כל זה? וכי הוא לא יודע את האמת על עצמו שאין עוד מלבדו?

כנראה שכדי לדעת את זה ישנו צורך בהתרחקות וצמצום. יש בכך הרבה דמיון להתפתחות התודעה של תינוק שמתחיל להיות מודע לעצמו רק כשלא חווה את האחדות עם כל הסובב ומבין שיש אותו ויש את אמא שלו ושהם שונים. שלב שני לכך הוא מכיר את עצמו.העצמי הזה היה קיים תמיד אך בלתי מודע . המודעות נוצרה עם ההפרדה. וכך באופן רחוק בהרבה ניתן לומר שהאל מכיר את עצמו דרך הצמצום ווהפרדה של העולם ממנו.

אני חושב שיש צד כזה ברמחל אם נאמר שכשיתגלה היחוד אז יובן למפרע שכלל לא היה רע וכלל לא היתה בחירה חופשית.נמצא שמי שיבין זאת הוא האל בעצמו. זו אמנם פרשנות לדברי רמחל ואם אמצא את המקור אשלח.

כאמור, כל המלל הזה ריק מתוכן. זו הנעת שפתיים בעלמא.

הנעת שפתיים בעלמא היא דרך מצוינת, אם כי ארוכת טווח, להתחבר עם האמיתות שמאחורי המלמולים. כולנו התחלנו כך את ההתחברות עם כל מושגי הדעת שלנו, החל ברכישת שפת הדיבור והמחשבה.

כמובן, אין לצפות מתינוק שאוחז בשלב ההברות חסרות הפשר לקלוע אל המטרה ולהפיק רק מילים נכונות, והברברת הטבעית היא חלק ממשחק ההתפחות. וכך גם כאן, באופן טבעי ולגטימי רבה הנבוביוּת על התוֹכְניוּת, אולם בסופו של דבר, לאחר התנסויות רבות, מקצת מהמושגים המופשטים והמהפכניים מקבלים מקום גם בתוך הדעת הצרה של אנשים כערכנו.

כדאי לא ללעוג לענקי האדם וגדולי המחשבה מתוך מקום של צרות רואי, לכל הפחות כדי שלא לגרום למחויבויות מעיקות והתפתלויות שלא לצורך בהמשך הדרך.

בהצלחה

תודה. גם לך.

"תכלית הידיעה שלא נדע".
האבסורדיות שבסוגיה הזו היא בדיוק המפתח להבנה שאלוהים נשגב מהשגה אנושית.
ר' נחמן העמיד את קושיית החלל הפנוי כאם כל הקושיות. מצד אחד הטרנסצנדנטיות האלוקית מוכרחת, ומצד שני האימננטיות האלוקית מוכרחת.