שיטת הרמב"ם בעניין קרבה דרך תאווה בזכר

בהחלט לא. ראשית, יש כאן ספק ולכן פטור (וראה רעק"א שם שהוכיח מכאן שלוקים מרדות על הספק). שנית, כשבא עליו דרך נקבותו הרי הוא כבא על צד נקבה שבו, ולכן פטור. וראיה לדבר שכשבא על צד הזכר שלו חייב, ומוכח שלגבי זה אינו ספק אלא ודאי זכר. אם כן, כשבא על נקבותו הרי זה כוודאי נקבה. אז על מה כתב רעק"א שמוכח מכאן שבספק מלקים מרדות? כנראה שלגבי ביאה על נקבותו זה נחשב גם כספק קרבה דרך איברים לזכר שבו.
ובכלל, נושאי הכלים שם עסקו רבות בשאלה כיצד פסק הרמב"ם לגבי אנדורגינוס (האם הוא ספק, ודאי זכר, בריה בפני עצמה וכו'). לכן קשה להוכיח מכאן משהו.