חולשת הרצון ודטמיניסטיות

בעניין “חולשת הרצון” –
הטענה שאתה מביא הרבה פעמים היא שכל בחירה מודעת של אדם היא למעשה שיקוף של ערכיו, כך שגם כשאדם עובר עבירה מתוך “יצר הרע” זה מראה למעשה שבסולם הערכים שלו ההנאה הרגעית מדורגת יותר גבוה מהאיסור ההלכתי. כך שלא ניתן לומר שאדם “לא נוהג לפי הערכים שלו”.
שאלתי:
א. אם כל התנהלות של אדם מגיעה כשיקוף בלבד של סט ערכים בו הוא מחזיק, זה לכאורה אומר שאין בחירה חופשית, שהרי אדם לא “בוחר” כלום כיון שכל מעשיו הם תוצאה דטרמיניסטית של ערכיו (=שיקוף של ערכיו), שגם ביניהם אין לו אפשרות “בחירה” (שהרי אדם לא “בוחר” להחזיק בסט ערכים מסויים).
ב. איך ניתן להסביר אדם שביום אחד התגבר על “יצר עבירה” 3 פעמים ו-3 פעמים לא התגבר ועבר את העבירה, לסירוגין (לא עבר, עבר, לא עבר, עבר וכו’), שהערכים שלו השתנו 5 פעמים במשך אותו יום?