לימוד תורה לשמה במשנת החסידות

שלום לכבוד הרב שליט”א
לאחרונה ראיתי דברים נוקבים של הרב משולם פייבוש הלר, בעל ‘יושר דברי אמת’ בעניין לימוד תורה לשמה,
הוא טוען שעיקר לימוד תורה לשמה זה כדי לבוא להידבק בה’, ולא שעצם הלימוד הוא הוא הדביקות בה’,
אשמח לדעת מה דעת הרב על הדברים.
וזה לשונו:

• ”ובאמת רבים מבני עמינו המדומים בעיניהם ובעיני העולם חכמים גדולים בתורה בנגלה ובנסתר ומדומים ביראה בכל הדברים וסוברים שבאו לקצת תורה ויראה אבל באמת עדיין לא זכו אפילו לידיעה קטנה מתורת אלקינו… כי הם לומדים רק חיצוניות התורה, דהיינו שאין במחשבתם להדבק בהשי”ת ולהיות מרכבה לו ולירא ממנו ולאהבה אותו על ידי התורה… כי הם אינם יודעים כלל מה זה דביקות השי”ת ומה זה אהבה ויראה, כי הם סוברים שזה בעצמו הלימוד שלומדים הוא הדביקות והיא האהבה והיראה, והאיך אפשר זה… אלא ודאי אין צריך לפנים שעניין אהבת השי”ת ויראתו הוא עניין אחר שהוא בלב האדם שיהיה לבו מפחד וירא מהשי”ת תמיד ויהי’ בוער אהבתו בלבו תמיד… וזה אין האדם קונה ומתגבר בה כ”א על ידי התורה לשמה, ועיקר מקודם כל התפלה בדביקות ובהתלהבות הלב ובכפיות כל כחותיו למחשבות זכות וטהורות להשי”ת תמיד ובפרישות כל התענוגים ואצ”ל פרישות עבירות קלות וחמורות וכל דקדוקים ובנקיון כל האיברים ושמירתם בהקדושה השייכה להם כמו שכתבו הספרי מוסר… אבל כמו שהם נוהגים ומזלזלים בתפלה האיך יהיה להם דביקות בה’ על ידי התורה ובאמת אינם לומדים רק מצות אנשים מלומדה למען יחכמו… ועיקר התורה היא לשמה לבוא להתדבק במי שנעלם בה” (שם אות ח).