עבירה על ציווי ה' לעומת עבירה על החוק
שלום הרב
ראיתי אותך בכמה מקומות אומר שאין מה לראות באתאיסט או אדם חילוני כאנשים שעוברים על ציווי התורה מכיוון שהם לא עושים זאת מתוך מרידה וידיעה שאסור לחלל שבת וכדומה, אלא כי זה מה שהם חושבים. ונראה מדבריך שזה פוטר אותם מעונש למרות שהם עדיין עוברים על איסורי תורה רק כי זה מה שהם חושבים ולכן אין מה לבוא אליהם בטענות. השאלה שלי לפי זה היא מדוע דווקא במה שקשור לאיסורים הלכתיים ניתן לומר שאין טעם או לא ניתן להעניש אותם בזמן שבמה שקשור לחוקים של מדינה לא יעלה בדעת אף אחד לפטור אדם מעונש על שעבר על החוק רק בגלל שלשיטתו לא צריך לשמור על החוק הזה??? טענה כזאת ודאי לא תתקבל בבית משפט נורמלי במדינה מתוקנת ואם כן מדוע באיסורי תורה ( ואיסורים דתיים בכלל) אפשר לטעון טענה כזאת על אדם שלא מאמין ובכך אין שום טעם להעניש אותו? ( ובעבירה על חוק של מדינה כוונתי היא לחוק שלא יערער את סדר היום במדינה בצורה משמעותית אך עדיין יש חובה לציית לו )
משום מה זכור לי שעניתי על זה כבר.
אין דבר כזה חוק שלא מערער את הסדר. לא מחוקקים חוק כזה. זו בדיוק האינדיקציה להבדל בין החוק להלכה.
לחוק יש שיקולים אחרים למה להעניש. הרתעה שמירה על הסדר וכו’. קודם כל מדובר בשיקולים תוצאתיים. לעומת זאת, בהלכה השאלה היא האם מגיע לך עונש באופן מהותי, וזה תלוי באשמה. אם אינך יודע אין עליך אשמה. שאלת התוצאות היא שאלה אחרת והיא לא קובעת בהלכה (גם מפני שחוקי ההלכה לא באים דווקא למנוע נזקים ותוצאות, בטח לא בעולם הרגיל שלנו).
Leave a Reply
Please login or Register to submit your answer