התייחסות לסרטוני הערוץ המיסיונרי iGod – תושב”ע ו”מזימות הרבנים”: הטיעונים – המשך
בס”ד
בחלק הראשון נתתי מסגרת לדיון בסרטון שעוסק בתורה שבעל-פה וב”קונספירציה הרבנית”. ראינו שם שכדי לבסס האשמה כזאת דרושה הוכחה לכמה אספקטים: הוכחת הפשע (שאכן יש כאן המצאה), כוונה פלילית (שההמצאה נעשתה בכוונת מכוון), יכולת (שלממציא היו יכולת ואמצעים לבצע זאת), הזדמנות (שהיתה לו הזדמנות בעיתוי הרלוונטי) ומוטיבציה (שהיתה לו סיבה טובה, אינטרס). האשמה מבוססת צריכה להוכיח את כל אלו גם יחד. בחלק הקודם עמדתי על שני הטיעונים הראשונים בסרטון. כעת נמשיך ונסקור את שאר הטיעונים שלהם לפי הסדר.
טיעון ג: הסתלקות השכינה מבית המקדש – לשון הזהורית
הדובר מסביר שבתקופת המקרא ביום כיפור הכהן הגדול היה מסתלק שבעה ימים להתייחד עם עצמו במקום שקט להכין את עצמו רוחנית. ביום כיפור הוא לא ישן, והוא נכנס אז פעם אחת ויחידה בשנה לקודש הקודשים ועסק בעבודת הקרבנות. בתחילה קרבן עבור עצמו ואחר כך על העם. כאות הזדהות העם היה צם. הצום היה עניין סמלי ושולי, אבל מה שכיפר על העם היה דמו של הקרבן על המזבח שכיסה את חטאי העם. הצום היה הדרך של העם להביע חרטה עמוקה על חטאיהם “בהסתמך על הקרבן שהוקרב” (לא הבנתי מה פירוש להזדהות בהסתמך על הקרבן?…). על פי המסורת העם המתין לחותמת שהעידה על הכפרה, הלבנת לשון הזהורית. הגמרא יומא לט מתארת כארבעים שנה לפני החורבן (30 לספירה) שלשון הזהורית הפסיקה להלבין מה שגרם לדאגה בלב העם. אלוקים כבר לא נתן אישור לכפרה. אלוקים הפסיק לשכון במקדש, ואכן 40 שנה אחר כך המקדש נחרב.
באותה עת היה על הרבנים להמציא את היהדות מחדש, כך שתעבוד ללא אישור אלוקי. הם שמרו על המונחים “יהדות” ו”תורה”, אבל התוכן השתנה. זו כבר לא התורה שכתב משה. כאן נוצרה ה”תורה שבעל-פה”, שלפיה אין כבר צורך במזבח וקרבנות לכפרה. “במקום זה, די בתרומת כסף לישיבה ודילוג על שתי ארוחות פעם בשנה”, כלשונו.
הטעויות בטיעון ג
ראשית, עליי להעיר שלא ברור לי מדוע הדוברים בוחרים להסתמך על התורה שבעל פה באופן סלקטיבי. חלק נכבד מהעובדות שהם מתארים (כמו פרישת הכהן הגדול שבעה ימים לפני יו”כ ועוד) אין להן מקור מקראי, ולמרות הזלזול והערעור שלהם על התורה שבעל-פה ואמינותה הם מסתמכים עליה ומציגים את דבריה כאילו היו תורה שבכתב. עליהם להחליט האם המסורת הזאת אמינה או לא. מה שיותר מוזר הוא שכשאני הבאתי בחלק הקודם עובדות היסטוריות מהגמרא (כגון שהלל חי ופעל מאה שנה בפני הבית) הם טענו (בטוקבק שם) שאין להביא ראיות לחזק את הגמרא ממנה עצמה. כלומר אפילו עובדות הם לא מוכנים לשאוב ממנה. אז מדוע בסרטון הם כן עושים זאת ומסתמכים על זה בטיעוניהם?
כעת לעצם הטיעון שלהם. הדוברים מניחים מסיבה לא ברורה שבמקרא ובזמן הבית הצום היה סמלי ושולי. על כך כדאי לעיין בפסוקי המקרא, ואז נגלה מיד את הסילוף. ראשית, הצום כמובן מוזכר במקרא, בסוף התיאור של עבודת יום הכיפורים (ויקרא טז), מופיע הצום בפירוש כחלק מתהליך הכפרה עצמו (שם, כט-לא):
(כט) וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם: (ל) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה’ תִּטְהָרוּ: (לא) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם:
למדנו מכאן שהכפרה ביום כיפור כוללת שלושה דברים: קרבנות (שמתוארים לפני זה), צום ושביתה ממלאכה. מניין הם שאבו את ההנחה שהצום הוא שולי? אולי בגלל שהוא מופיע בסוף הפרק. כדי להבין את משמעות העניין כדאי לעיין במבנה הפרק כולו, ואז נראה שאם בכלל אז האמת היא הפוכה.
פרק טז בחומש ויקרא מתאר בפירוט את עבודת יום הכיפורים. הפרק פותח בפסוקים הבאים:
(א) וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה’ וַיָּמֻתוּ: (ב) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת: (ג) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה: (ד) כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם: (ה) וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה:…
ואז מתחילה כל עבודת יום הכיפורים, שמסתיימת בפסוקים שהובאו למעלה (ועוד קצת).
מתוך הפסוקים שהובאו כאן ברור שפרק זה כלל לא עוסק בעבודת יום הכיפורים אלא בצורה הנכונה להיכנס אל הקודש (בניגוד לאופן השגוי בו נכנסו נדב ואביהו אל הקודש ולכן מתו). המקרא מציג את כל הפרוצדורה הזאת כעבודת הכניסה אל הקודש, כלומר כתנאי להיכנס לקודש הקדשים. אין להיכנס בלי להקדים ביצוע של כל הפרוצדורה המורכבת שמתוארת בפרק הזה. רק בסוף הפרק מובאים הפסוקים (כט-לא) שהבאתי למעלה, ובהם הוראה לעשות זאת פעם בשנה ביום כיפור. כלומר מבחינת המקרא אפשר לעשות את הפרוצדורה בכל פעם שרוצים להיכנס אל הקודש. הפסוקים שבסוף מלמדים אותנו שביום הכיפורים יש חובה לעשות זאת וכמובן גם להיכנס אל הקודש.
וראה זה פלא, בפסוקים המסיימים הללו ורק בהם מופיע הציווי על הצום והשביתה ממלאכה. מדוע? כי זה שולי? להיפך, מפני שביום הכיפורים העבודה הזאת היא לא רק כניסה אל קודש אלא חלק מכפרת היום. לכן נוספים כאן גם הצום ואי עשיית המלאכה שהם תנאים מהותיים לכפרת היום (אבל לא לכניסה אל הקודש). אם כן, המקרא עצמו אומר שהצום והשביתה ממלאכה קשורים מהותית לכפרה, בעוד שדווקא סדר העבודה פחות מהותי אליה (זהו רק תנאי לכניסה אל הקודש). משום מה, הדוברים בסרטון החליטו שביום הכיפורים המקראי הצום הוא שולי ועיקר כפרת היום היא דם הקרבנות, וטעמם עמם.
הדוברים מסבירים לנו שהתורה שבעל פה סוטה מהוראות המקרא ומורה לנו שדי ב”דילוג על שתי ארוחות פעם בשנה ותרומה לישיבה”, כלשונם. הרושם שנוצר הוא כאילו הצום הוא המצאה של הרבנים ושל תורה שבעל-פה, אבל הם מתעלמים משום מה מהעובדה שראינו שהצום מוזכר בפירוש במקרא עצמו, וכפי שראינו הוא דווקא תנאי מהותי לכפרה. לעומת זאת, “תרומה לישיבה” שהם מוסיפים בשם הרבנים לעבודת היום, דווקא לא מוזכרת בשום מקום בהלכה. שום רב וחכם בעולם לא אמר לעשות זאת ובוודאי לא אמר שזה תחליף לכפרת יום הכיפורים. זהו תעלול דמגוגי וסילוף מכוער שנועד כנראה לקומם את המאזין (נגד הרבנים ש”שודדים” את כספו). אכן נאמר בתלמוד שתשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה (לאו דווקא בימים נוראים), אבל כדאי לזכור שתשובה ותפלה הם לא ממש האינטרס של הרבנים, וגם הצדקה, בניגוד להשמצה המכוערת שבסרטון, ניתנת לעניים ולא לרבנים. אבל כדי לטעון לקונספירציה הדוברים בסרטון חייבים לשתול במוחו של השומע את האינטרס (זכרו את מה שראינו בחלק הראשון שהאינטרס הוא תנאי הכרחי לקונספירציה).
כעת נעבור לטיעון המרכזי עצמו. זו כבר ממש פסגה של סילוף ואווילות לוגית. ראינו שהמקרא עצמו דורש מאתנו שלושה דברים בתהליך כפרת יום הכיפורים: צום (וכנראה תשובה), שביתה ממלאכה וקרבנות. לגבי השאלה האם הצום הוא מרכזי או שולי, כבר ראינו את אי ההבנה שלהם. אבל כעת נניח לצורך הדיון שכל הרכיבים בעלי משקל שווה, או אפילו נניח את אי ההבנה (או ההטעייה) שלהם שהצום הוא אכן שולי. חשבו כעת שאתם כיהודים שמחויבים למקרא (בלי שום תושבע”פ) עומדים בפני עובדה מצערת: בית המקדש נחרב. אני מניח שנסכים שאת זה לא עשו הרבנים (הם גם לא רצחו את ארלוזורוב. פשוט מפני שהם היו עסוקים בלקיחת תרומות לישיבות). טוב, אז מה עלינו לעשות במצב כזה? עכשיו אי אפשר יותר להקריב קרבנות, ויום הכיפור נפגע אנושות (לפחות להנחת הדוברים בסרטון). מה לדעתכם היה עלינו לעשות במצב כזה דווקא אם איננו רוצים לשנות פסיק ממה שכתוב בתורה ולא להמציא מאומה מחדש? נכון, בדלית ברירה יש להתמקד בצום ושביתה ממלאכה. הרי זה מה שנשאר מתוך שלושת הרכיבים של יום כיפור שמופיעים בתורה. וראה זה פלא, זה בדיוק מה שהורו הרבנים וההלכה ב”קונספירציה” שלהם. אחרי שבטלה עבודת הקרבנות ההלכה מתמקדת במה שנשאר: הצום והתשובה והשביתה ממלאכה. תשאלו כעת מה הקשר בין ה”המצאה” הזאת לבין תורת משה? הרי זה שהדברים פשוט כתובים בתורה לא מצביע על קשר כלשהו לתורה, לא?
מדברי המגישים בסרטון נראה כמובן מאליו שחכמים המציאו כאן משהו, וכך הם מאלצים את השומע להתמודד עם השאלה האם ההמצאה הזאת אמינה או לא. אבל האמת היא שלמרות שהרבנים אכן “המציאו” לא מעט מהתורה שבעל-פה (ראה בחלקים הקודמים), דווקא כאן הדוברים בסרטון בחרו בדוגמה גרועה במיוחד. ה”המצאה” שעליה הם מצביעים היא דווקא הדוגמה הנדירה שבה הרבנים היו שמרנים לגמרי ולא המציאו מאומה אלא פשוט מיישמים את מה שכתוב (וניתן ליישום אחרי החורבן) כפי שהוא כתוב.
אציין שזו הדוגמה שהם בחרו לפתוח בה את הסרטון. כלומר לדעתם זוהי הדוגמה החזקה ביותר לקונספירציה של הרבנים שהמציאו תורה חדשה שלא קשורה לתורת משה (?!), או כלשונם “זו כבר לא התורה שכתב משה”. אך כפי שראינו זוהי בדיוק התורה שכתב משה בלי בדל תוספת. נכון, כבר לא היתה לשון של זהורית ואחרי עוד כמה עשרות שנים כבר לא היו קרבנות. אז מתמקדים בשאר הרכיבים המקראיים. אגב, בניגוד גמור לדבריהם זו אפילו לא “תורה שבעל פה”, אלא פשוט היישום המתבקש של התורה שבכתב במצב שנוצר.
ושוב, כדאי לשאול את עצמנו היכן כאן הקונספירציה? מה היה האינטרס של הרבנים שעם ישראל יצום וישבות ממלאכה? ולקינוח אשאל מה ההיגיון שבעלי הקונספירציה עצמם יסגירו את השינוי שהם עושים מתחת לאפנו? הרי אותם רבנים העבירו אלינו את התורה שבכתב וגם את התורה שבעל-פה. הם לימדו אותנו ועודדו אותנו ללמוד על הלכות הקרבנות ביום כיפור ובכלל, ולעשות זאת גם אחרי החורבן. אבל הרי זה מסגיר את מזימתם השפלה, לא? כך כולנו נראה איך הם המציאו לנו יום כיפור אחר מזה שבתורה, ונבין שהרבנים הרשעים עובדים עלינו? אז מה ההיגיון שהם יחשפו בפנינו את המידע המפליל הזה?
לסיכום, שאלו את עצמכם למה התכוונה התורה עצמה שנעשה כשהבית חרב ואי אפשר להקריב קרבנות, ובהנחה שאיננו רוצים להמציא מאומה? ראינו שהפתרון האלמנטרי והמתבקש הוא אכן לא להוסיף מאומה, אלא להתמקד במה שנשאר. זה הפתרון היחיד שעקבי לוגית עם המקרא אם לא רוצים להמציא שום דבר חדש. דבר אחד בטוח לגמרי, התורה ודאי לא התכוונה שבמקום הקרבנות נתחיל לאכול לחם קודש בכנסיה בימי ראשון, שנענוד צלב, או שנעשה סרטונים דמגוגיים ומסולפים באינטרנט. דומני שלכל הפחות על כולם להודות שאת זה התורה ודאי לא אמרה. המסקנה היא שכל אלו הם “תורה שבעל-פה” שהמציאו לנו הנוצרים יש מאין. טוב, אז אם מישהו כאן המציא דת יש מאין בלי קשר לתורה אלו לא הרבנים. וכי הם צמים או שובתים ממלאכה ביום כיפור? האם הם כן עושים את מה שמופיע בתורה ובהחלט יכול להיעשות גם היום כשהמקדש חרב? הם לא עושים את כל זה, אלא ממציאים מערכת שלימה אחרת שמנותקת לגמרי מהמקרא, ובו בזמן מאשימים את המסורת הרבנית בניתוק מהמקרא והמצאת דת תחליפית שלא קשורה למקרא. מוזר, לא?
