טלטול מים בשבת
Have a good week Rabbi,
כתב הילקוט יוסף בסימן שכו: מעיקר ההלכה מותר להתרחץ בשבת בנהר או בים או בבריכה כשאינו שוחה (כששוחה גזרו חכמים "שמא יעשה חבית של שייטין"), ובלבד שיזהר מלטלטל את המים שעליו בכרמלית. ולכן צריך שינגב גופו מיד כשעולה. וטוב שימתין עד שהמים שעליו ינטפו, וגם יתנגב בנחת כדי שלא יבוא לידי איסור סחיטה. ומכל מקום כבר נהגו כל ישראל להימנע מרחיצה בים ובנהר בשבת, מחשש למכשולים אלו.
שאלתי, למה יש בכלל איסור לטלטל את המים בשבת? הרי אם יורד עלי גשם יש עלי גם טיפות ואף אחד לא אומר שצריך לקפוא במקום כשיורד עלי גשם עד שיפסק הגשם.
Excellent question. There is a difference (beyond the amount of water, which is also different) that in the water I bring the water up on me and in the rain it happens to me from outside. But I really don't see a reason for the difference.
ערוך השולחן אורח חיים סימן שכו סעיף ח
הרוחץ בנהר צריך שינגב גופו יפה יפה כשעולה מהנהר מפני שלא ישארו המים עליו ויטלטלן ארבע אמות בכרמלית לפי שהעולה מן הרחיצה יש ריבוי מים על גופו אבל ההולך ברשות הרבים ומטר סוחף על ראשו ועל בגדיו לא הקפידו שמעטים הם ואף אם הם מרובים מה יוכל לעשות אנוס הוא ועוד דזהו כפסיק רישא דלא ניחא ליה משא"כ הרוחץ בנהר לרצונו ולתענוגו כל מלאכה קלה שנעשתה בזה ה"ז כברצונו
These are exactly two explanations that I have given. And yet, there is no difference in explanation. If he is in the Rabbinical Council that the prohibition is from the Lord, will we also permit him there because there is no choice? Let him stand his ground, there is no advice and no wisdom against God. And taking water from the river or the river is also not acceptable. These explanations are extremely weak.
ביחס לסברא שמועטים הם, מבואר במשנ"ב (י"א בשם הפמ"ג) שאין בהם שיעור הוצאה.
ביחס לסברא ש'אנוס הוא', בפשטות היא קומה נוספת על היתר נוסף. דהיינו, אחר שקבענו שאין בזה איסור דאורייתא (שלא כדרך הוצאה- פמ"ג), אנו אומרים שגם איסור דרבנן ליכא, כי 'אין ברירה', ומקורו מט"ז שם.
מקור האיסור הוא בשבת קמא. ויש דיון נרחב האם יש כאן דבר שאין מתכוין, האם כאן ניחא ליה או לא, ועוד.
בכל אופן, הופתעתי מהמענה, כי שאלת הניגוב אחר רחיצה היא סוגיה ערוכה בשבת שם, וההשוואה בינה לדין ההולך בחוץ בעת גשם מובאת בשו"ע בפירוש ("הרוחץ בנהר, צריך שינגב גופו יפה כשעולה מהנהר, מפני שלא ישארו המים עליו ויטלטלם ד' אמות בכרמלית, לפי שהעולה מן הרחיצה יש רבוי מים על גופו; אבל ההולך ברשות הרבים ומטר סוחף על ראשו ועל לבושו לא הקפידו בו"), ומקורו מטור ורא"ש. כך שלגבי שאלת השואל, הרי שזיל קרי ביה רב הוא.
לא הבנתי מדוע אין שיעור? כשיורד גשם בהחלט יש בזה שיעור. זה לא פחות מהמים שנותרים על גופו כשעולה מן הים. וכן העיר הט"ז בסק"ב שם (והגר"א הביא לו ראיה מהתוס'). ומכאן גם התייתר כל הדיון באחרונים שמטו בה מדין חצי שיעור.
מקור ההשוואה לגשם הוא אכן הרא"ש שם, וממנו לשו"ע. אבל ההסבר הכמותי לא מופיע ברא"ש וגם לא משמע בלשון הרא"ש, אלא בב"י. ואכתי הסברא קשה לי.
ובדין אינו מתכוין ופסי"ר לא ראיתי דיון שם. אמנם רי"א בבאר יצחק או"ח סי' טו ענף ה הקשה מכאן על התרומה"ד שהתיר פסי"ר באיסור דרבנן וע"ש מש"כ ליישב.
Leave a Reply
Please login or Register to submit your answer