התוקף ל'הכרה טובה פילוסופית'
לשיטתך שהמוסר לא יכול להיות תקף מעצמו בלי שיקבל תוקף מאלוהים, אם כן אני לא מבין את עמדתך בנוגע ל’הכרת טובה פילוסופית’ כבסיס לחובה לציית לקב”ה. הרי החובה להכיר טובה, גם מן הסוג של הכרת טובה פילוסופית, היא חובה אתית-מוסרית. אם כן, כיצד יש תוקף לחובה זו אם היא עצמה נותנת את התוקף לחובה לציית לקב”ה. לא יכול להיות שהתוקף לחובה להכיר טובה הוא מהקב”ה, כי אחרת לא יובן מה התוקף לציית לקב”ה, שכן לשיטתך תוקף זה נובע מהחובה להכיר טובה. ומן הצד השני, לא יכול להיות גם שהחובה להכיר טובה היא אקסיומה נורמטיבית בלי צורך בתוקף מהקב”ה, שכן לשיטתך לא יכול להיות תוקף לנורמות מוסריות בלי לקבל תוקף מהקב”ה.
ואם בכל זאת כוונתך שלחובה להכיר טובה יש תוקף העומד לעצמו בלי צורך בקב”ה שייתן לו תוקף, אם כך אני לא מבין מדוע שלא נאמר זאת גם בנוגע לשאר הנורמות המוסריות, שהן תקפות בלי צורך בקב”ה שייתן להן תוקף.