מבט על משרד חוסר החינוך: ציונים, ערכים ולמידה (טור 89)

בס”ד

לפני כמה ימים קראתי כתבה על כך שמשרד חוסר החינוך אימץ מדיניות חדשה ובה במסגרת בחינת הבגרות באזרחות תהיה שאלת חובה (בתחום המכונה שם עמ”ר – ערך, מעורבות, רלוונטיות) שבה יידרשו התלמידים להביע עמדות בסוגיות השעה ובנושאים בוערים שבמחלוקת, וציון הבחינה יתחשב בתוכן העמדות שמובעות בה. כך למשל עמדות מסיתות או גזעניות יביאו לפסילת התשובה ולהורדת ציון.

מורים לאזרחות מוחים על כך ומתייחסים לזה כסוג של משטרת מחשבות. כך למשל מורה שמצוטט שם:

מגדיר את השינוי כ”מתכון לסתימת פיות”. לדבריו, שאלות מסוג זה קיימות כבר מספר שנים, אך בשום מקצוע לא הוצבו תנאים הנוגעים להבעת העמדה. “אף פעם לא עשו דבר כזה”, אמר. “גם במקצועות האחרים אין התניות כאלה לגבי עמדה מותרת ועמדה אסורה. אם ההנחיה הזו תקפה רק במקצוע האזרחות, תמוה בעיני מדוע דווקא במקצוע הזה מגבילים יותר את חופש הביטוי ובעצם מענישים תלמידים? זה הפעלת ענישה קשה כלפי תלמידים, זה איתות של משטרת מחשבות“.

מורים אחרים שדבריהם מובאים בכתבה טענו:

“איך אפשר ללמד אזרחות כשלתלמיד פשוט אסור לומר מה שהוא חושב?‏ ברור שאף אחד לא בעד גזענות או הסתה, אבל זו סתימת פיות של תלמידי ישראל. אפשר להעיר להם ולהתווכח איתם אבל להוריד נקודות על עמדה כשמבקשים מהתלמיד לומר מה הוא חושב, זה מהלך לא חינוכי“.

מהו ציון?

השאלות הללו מחזירות אותנו לשאלה היסודית יותר מהו בכלל ציון ומהו משקף? מקובל בבתי הספר לתת ציונים על התנהגות, השתתפות, מידות טובות וכדומה. ניחא. אבל גם ציון מגן מכיל בתוכו מרכיבים שונים שלא בהכרח משקפים ידע. מרכיבים של התנהגות, הכנת שיעורי בית, השתתפות בכיתה וכדומה. זה כבר יותר בעייתי, שכן המגן הוא חלק מציון הבגרות.

אבל כל אלו מטרתם לדרבן למידה, ולכן אולי אפשר להצדיק זאת גם אם מבינים שהציון אמור לשקף רק הישגים לימודיים. לפעמים נוקטים בדרך שאין לה הצדקה מצד עצמה כדי להשיג תוצאות חשובות. אבל ציונים על ערכים והשקפות זה משהו אחר לגמרי. זה לא “איתות של משטרת מחשבות”, כפי שאמר אותו מורה, אלא משטרת מחשבות של ממש.

המדדרון החלקלק והמהות

בשלב הבא יורדו ציונים למי שמביע עמדה דתית, חילונית, שמאלית, או ימנית. הרי יש מורים שחושבים שלהיות שמאלן זה לא מוסרי ולא לאומי. אחרים חושבים שלהיות ימני זה פשיסטי ומרושע וגזעני. הוא הדין לגבי חילוניות או דתיות. היכן בדיוק עובר הגבול? ובכלל, מיהו שיקבע מהי עמדה לגיטימית: שר החינוך? המורה? המנהל? על פי מה זה ייקבע? וכששר החינוך יתחלף ויתמנה מישהו מחד”ש, האם הציונות תיפסל? האם מי שעבר בגרות תחת בנט לא יתקבל לאוניברסיטה תחת חנין זועבי או זהבה גלאון, ולהיפך? אחרי שתתקבל ההצעה התמהונית הזאת, השלב הבא הוא שהאוניברסיטאות יקבעו בפסיכומטרי שאלות שבאות לבחון האם המועמד מצביע למפלגה הנכונה (+10 נקודות) או לא עלינו לרעים (30-). נראה שמדובר כאן בחבורת מטורפים חסרי בינה שמי שנתן להם שליטה במערכת החינוך הוא פושע (יש להוריד לו מיידית את כל ציוני הבגרות שלו).

אגב, מי יגדיר מהי גזענות לעניין זה? הרי מעשים שבכל יום מראים לנו שרוב המורים (כמו רוב הציבור במדינה), וכמובן רוב ככל השרים והפוליטיקאים בעצמם כלל לא מבינים מהי גזענות ולא יודעים להבחין בין גזענות לבין עמדות לגיטימיות לגמרי. אז הם יקבעו ציון של תלמיד לפי מידת הגזענות שלו?!

אבל אל לנו להתבלבל, כמו שנוהג לומר שר חינוכנו הנערץ. שאלת הגבולות והפרסונות אינן השאלות החשובות. זה עניין שבעיקרו טכני. הבעייה העיקרית שלי אינה עם העתיד, שאולי יפסלו עמדות שמאליות או ימניות, או מי יקבע מה נכון ומה לא, אלא עם ההווה. לא ייתכן שלא נותנים לתלמיד להביע את עמדתו, תהא אשר תהא. לא ייתכן שתולים את הציון שלו בעמדה ערכית כזו או אחרת. ציון הבגרות משקף יכולות, וכך הוא נתפס בכל מקום. האוניברסיטאות לא אמורות לקבל תלמידים לפי עמדות אלא לפי יכולות. אבל ציון הבגרות הוא אחד המדדים החשובים לקבלה לאוניברסיטה, או לעבודה, או למקומות נוספים. מבחינתי תלמיד ניאו נאצי שקורא לרצוח את כל היהודים בתאי גזים אמור לקבל ציון 100 אם הוא  מנמק זאת בצורה ראויה. למעשה, כלל לא צריך לשאול אותו שאלות כאלה במבחן בגרות.

אסוציאציה לאגדה אורבנית

אני נזכר כעת באגדה אורבנית (על פרופ’ חיים חנני, מתמטיקאי מהטכניון)[1] שמספרת שבמבחן בנושא זרימה בפקולטה להנדסה מכנית בטכניון הסטודנטים התבקשו לתכנן צינור שיוביל דם מאילת למטולה. מאיזה חומר לעשות אותו, מה קוטרו ועוביו, העומק באדמה וכו’. מספרי הסיפורים (ואני אישית שמעתי כמה וכמה אנשים שהיו מזועזעים מוסרית מהעניין הזה) מתלוננים איך הסטודנטים הטכנוקרטים של הטכניון אבדו צלם אנוש, וכולם פתרו את הבחינה והגישו אותה בלי להניד עפעף ולשאול למה צריך צינור דם כזה. מספרים שבחינה כזאת היא שהביאה להכנסת לימודים הומניסטיים לתכנית הלימודים בטכניון. איזו איוולת (לא ההכנסה, הטיעון).

מעבר לשאלת הטעם וההומור של מחבר הבחינה שניתן להתווכח עליה, על הטיפשות של המבקרים האופנתיים הללו וודאי לא ניתן להתווכח. מה בכלל הבעיה בשאלה כזאת?! וכי מישהו מעלה בדעתו שהמרצה התכוין לתכנן מחנה ריכוז והוא מסתייע בסטודנטים לפתור את בעיית הובלת הדם? מי האוויל שחושב שיש בשאלה כזאת בעייה מוסרית? רק יכולת מחשבתית ירודה במיוחד יכולה להמציא ביקורת כזאת. אלו שבוחנים את תלמידיהם לפי העמדות והערכים שלהם במקום היכולות, המיומנות והידע, לא מצליחים להפריד בין ערכים ורגשות לבין מיומנות וידע. אז לידיעתכם חברים: יש כמה מקומות בעולם שבהם לומדים משהו, שם התלמידים צוברים ידע ומיומנות. הם לומדים לפתור בעיות ומקבלים כלי ניתוח חשובים שיסייעו להם בזה. לא כל הפקולטות הם מוקדי תעמולה של ערכים “תקינים פוליטית”. ב”ה יש בעולמנו עוד כמה פקולטות פרט למגדר, חיזוי והמסתעף.

הסיפור של הטכניון הוא שטות משתי סיבות: 1. נורמטיבית – הציון של הסטודנטים לא אמור להיות תלוי בהשקפתם ובמוסריות שלהם. גם סטודנט נאצי אמור לקבל ציון לפי יכולותיו (ואחר כך אולי להיכנס לכלא). 2. עובדתית – מבחן כזה לא משקף בשום צורה חוסר מוסריות או השקפה כלשהי, ואפילו לא את רמת הרגישות המוסרית.[2] אגב, גם הביקורת לא משקפת את רמת הרגישות המוסרית או את המוסר.אמנם היא כן משקפת מוגבלות מדאיגה של היכולת השכלית.[3]

השאלה הטקטית

נשוב כעת למדיניותו של משרד חוסר החינוך. מעבר לחוסר הצדק השערורייתי, מה השוטים הללו רוצים בכלל להשיג? האם לדעתם זה יביא לחינוך טוב יותר של הנוער? זה באמת יעקור את הגזענות וימנע הסתה? להערכתי הפוליטיקלי קורקט רק מדכא את האנשים שחושבים אחרת ומלבה אצלם את תחושת הקיפוח. פעמים רבות הוא מחזק את העמדות המושתקות. מה אמור לעשות תלמיד שחושב כמו בנצי גופשטיין הגזען? שהרשעים משתיקים אותו, מורידים לו ציון ורודפים אותו. הוא  מתמלא יותר שנאה כלפיהם והדבר מחזק אצלו עוד יותר את תפיסותיו הבעייתיות (צאו וראו את התחזקות התמיכה בימין ובביבי מול ההטפה התקשורתית שמאלה, ובפרט נגד ביבי). דווקא אוורור של עמדות שונות יכול לאפשר דיון בהן, והליבון אולי גם יביא את התלמיד לשקול אותן מחדש. אינני יכול להימנע מללנקק כאן לטור 6 שלי לגבי לא תתורו.

הערה על אידיאולוגיה והתנהלות

כמובן שבכל הויכוחים הללו העמדה שמובעת ביחס להתנהלות משרד חוסר החינוך נמצאת בקורלציה ברורה עם עמדתו של הדובר. כשהמשרד מציג התנהלות מוטה ימינה מי שיבקר אותו יהיה אנשי שמאל, ולהיפך. המבקרים כולם ידרשו תמיד אובייקטיביות וחוסר הטייה, אבל לעולם הדרישות הללו יופיעו כאשר ההטייה היא לכיוון ה”לא נכון”. זו (עוד) מחלה של הדיון הציבורי אצלנו.

הדבר מזכיר לי את תקופת אריק שרון במלחמת לבנון ואחר כך כשר השיכון. הוא התנהל כדרכו בדורסנות ובלי חשבון לנהלים ומינהל תקין. זה כמובן היה מאד נוח לצד הימני במפה, ולכן הביקורות עליו הופיעו אך ורק מצד שמאל. כל עוד הוא פעל למען ההתנחלויות זה היה מאד נוח שהוא עקף את הנהלים ועשה מה שהוא רוצה. כבר באותו זמן אמר לי חבר טוב שמצוי עמוק בשמאל המפה הפוליטית: “אתם עוד תצטערו על כך, כשאותו בולדוזר יפנה את דורסנותו לכיוון שפחות תאהבו. אז תבינו למה צריך להתנגד לו בלי קשר לכיוון האידיאולוגי שבו הוא פועל”. לימים התברר שזו היתה נבואה של ממש (מי שרוצה ברכות, בני חיי ומזוני, ישלח סכום סמלי. לצערי אין עוד קבר לעלות עליו, אבל השם שמור במערכת).

רק למען השלימות אני חייב לציין שבעיצומם של תעלולי אולמרט, כמו מלחמת לבנון השנייה ושאר מעללים, פניתי אל אותו חבר בבקשה לפעול ציבורית יחד, שמאל וימין, להדחתו של המנוול. משום מה הוא שכח אז את משנתו, וענה לי שהוא לא יעשה זאת מפני שהאלטנרטיבה היא ביבי. ואידך זיל גמור…

מה ללמד באזרחות? בין לימוד וחינוך לציון ומבחנים

מקצוע האזרחות מעורר פולמוסים כמעט בכל שנה. כל שר וכל מפקח מביא איתו את משנתו, הסדורה או הבלתי סדורה, וסופג ביקורות (בדרך כלל מוצדקות) מבעלי תפיסות אחרות. לכאורה המסקנה המתבקשת היא שלא צריך להכניס תפיסות עולם לתכנית הלימודים.

אמנם במחשבה שנייה זוהי מסקנה פזיזה. כולנו בני אדם, ותלמידים בהחלט צריכים לעסוק בעמדות וערכים. לכן בהחלט חשוב לדון בכיתה על תפיסות עולם, והמורה בהחלט יכול וצריך לבטא את תפיסותיו ואולי גם לשכנע את תלמידיו לגביהן. כמובן הוא צריך לתת להם לבטא את עמדותיהם ולקבל גם את מי שלא משתכנע ומחזיק בעמדות אחרות. אני כמובן מודע לחששות ולסיכון שהמורה לא יוכל או לא ירצה לעשות זאת, ולכך שלפעמים הוא יהיה מוטה אפילו באופן לא מודע, ועדיין להערכתי המחיר של הדרך ההפוכה (הימנעות מדיון בנושאים כאלה) גבוה יותר. לכן הדיון בכיתה כן צריך לאפשר ולהיזקק לעמדות וערכים שונים. אם רוצים לשמור על אובייקטיביות אפשר לנסות ולגבש חומרים מסודרים שיציגו בפני התלמידים את מכלול העמדות בנושא הנדון, והמורה יוכל לעורר דיון וויכוח וגם להביע את עמדתו אחרי שעוברים על המגוון כולו. יש גם דרכים נוספות לעשות זאת.

אבל כל זה נוגע ללמידה בכיתה. המבחן, ובוודאי הציון, לא אמורים לעסוק בערכים ולהיות תלויים בהם. אפשר לשאול שאלות אינפורמטיביות כמו מהי גזענות (בתנאי שקודם מלמדים את המורים מה התשובה הנכונה, כי רובם לא יודעים), מהי תפיסת עולם כזו או אחרת ומה היא אומרת, מה חושבים בעלי התפיסה הזאת בסוגיא זו וזו וכדומה. אבל בשום אופן לא נכון לשפוט במבחן ובציון את העמדות עצמן. במבחנים ובציון חייבת להיות הפרדה מלאה בין עמדות וערכים לבין מידע ומיומנות. אפשר כמובן לתת נושא ערכי לעבודה או כשאלה במבחן, הן במקצוע האזרחות והן במקצוע חיבור, אבל הציון חייב להינתן לפי איכות הכתיבה וההנמקה ולפי הידע שמובע בחיבור, ולא לפי תוכנו הערכי והעמדות המובעות בו.

סיכום: תפקידו של שר החינוך ומשרדו

הקפדה על חינוך שנזקק (באופן ביקורתי והוגן) לשאלות הללו ומבחן וציון שמתעלמים מהן (בגסות), הוא בדיוק ההבדל בין חינוך לסתימת פיות.

מדיניות כזאת גם תקרב מעט את משרד החינוך ושר החינוך למקומם הראוי. שר החינוך צריך להיות טכנוקרט, ואסור לתת לו שום השפעה על התכנים. ובוודאי לא על הערכים שבאים לידי ביטוי בתוכן הלימודים. באופן כללי קיומו של משרד חינוך ושר חינוך בצורתם הנוכחית הוא פגיעה בדמוקרטיה ובשכל הישר, ובעצם עלבון לאינטליגנציה, אבל זה כבר נושא אחר.

[1] ראו גם כאן.

[2] כדאי לראות כאן את הערתו של גדי אלכסנדרוביץ בנושא זה.

[3] אגב, אני חייב לומר שנשוא הסיפור אצל גלילי, היה פרופ’ פרנץ אולנדורף המנוח, גאון בלתי מעורער (אבי הכיר אותו היטב בטכניון). לא ברור מהכתבה האם הוא עצמו הזדהה עם  הסיפור, אבל אם כן המסקנה היא שאדם יכול להיות גאון מדעי ואידיוט מוסרי. לפחות לגבי גדעון לוי אין לי דילמה.