מהי אינטליגנציה? על חופש הרצון ושיקול דעת (טור 35)

בס”ד

בטור 31 עסקתי בשאלת הרציונליות של האדם הדתי. זה הזכיר לי כמה וכמה שאלות ודיונים בעבר שעסקו בשאלת האינטליגנציה, וחשבתי שזוהי ההזדמנות לפרוס מעט יותר את התמונה בעניין זה.

מהי אינטליגנציה?

קשה מאד להגדיר את המושג אינטליגנציה. הוא שנוי במחלוקת וטעון לעייפה במטעני פוליטיקלי קורקט. בדרך כלל קושרים אותו ליכולת להבין, להסיק מסקנות, לקבל החלטות ובעיקר למיומנות בפתרון בעיות. עמימותה של ההגדרה הביאה להרחבתה, כך שכיום מקובל להגדיר כמה סוגי אינטליגנציה.

ההגדרה בתחילת הערך בויקיפדיה היא:

אינטֶליגנציה (בעברית: מִשׂכַּל) היא מכלול הכישורים שבאמצעותם ניתן לפתור בעיות הדורשות חשיבה בצורה יעילה. מקור המילה אִינְטֶלִיגֶנְצְיָה במילה הלטינית intelligere שמשמעה “לבחור”, “להחליט”, “להבחין”. בהתאם לכך, אינטליגנציה מוגדרת גם כיכולת להבין דבר מתוך דבר וכן כיכולת להבחין בין דבר לדבר. האינטליגנציה אינה ייחודית לאדם. קיימת גם אינטליגנציה בבעלי חיים ואינטליגנציה מלאכותית הנוצרת בקרב מכונות.

ובכל זאת, המושג הזה נקשר במקורו לבני אדם, ואף נחשב על ידי הוגים (בעיקר קדומים) כמייחד את האדם מול שאר היצורים. האם באמת, כפי שמקובל לחשוב כיום, יש אינטליגנציה לבעלי חיים או מכונות?

מבחן טיורינג

המתמטיקאי ואיש מדעי המחשב הנודע אלן טיורינג, שהיה אחראי על פיצוח האניגמה (הקוד הגרמני במלחמת העולם השנייה. הדברים מתוארים בסרט “משחק החיקוי”), הציע מבחן שיקבע מתי מכונות יכולות להיחשב כבעלות אינטליגנציה (בינה מלאכותית). יש שמנסחים זאת כמבחן שקובע מתי המכונה הפכה להיות אדם. במבחן הזה נותנים לאדם להתבטא בשפה טבעית באופן טקסטואלי (באמצעות מקלדת) ולקבל תשובות טקסטואליות בשפה טבעית (על מסך מחשב) מול שני גורמים, אחד אנושי והשני מכונה. אם האדם לא יצליח להבחין מיהו האדם ומיהי המכונה מבין שני עמיתיו לשיחה אז המכונה שמולו עברה את המבחן וניתן לומר שהיא בעלת אינטליגנציה אנושית (אדם?).

אמנם המבחן לא מוגדר היטב, שכן לא ברור מיהו השופט? ילד בן שלוש, ואולי בן עשר, או פילוסוף מיומן? האם השופט הוא אדם או אולי מכונה? מניין יודעים שהשופט הוא אדם? כמו כן, ניתן לדבר שיחה בת משפט אחד, ואולי יש לערוך שיחה של שלוש דקות, או לדרוש חיים משותפים לאורך זמן (כמו בסרט הידוע her, שמתאר אדם שחי עם תוכנת מחשב ומתאהב בה). כמו כן, לא ברור מה אמורים להיות נושאי השיחה הזאת, וכן הלאה וכן הלאה. בכל אופן, נראה שהמבחן הזה יש בו פוטנציאל להגדיר טוב יותר שאלות עמומות שנוגעות להבחנה בין אדם למכונה ולהגדרת אינטליגנציה בכלל, ורבים מאמינים עד היום שזה אכן הקריטריון להגדרה של אינטליגנציה אנושית.

מאז ועד היום נעשו לא מעט ניסיונות כאלה, ובשנת 2008 היו שתי הצלחות מרשימות למדיי. אחת היתה תוכנה שהצליחה לשטות ברבע מהשופטים ששוחחו עמה במשך חמש דקות ולא הצליחו לדעת האם מדובר במכונה או באדם, והתוכנה השנייה, ששמה בישראל יוג’ין גוסטמן, הצליחה לשטות בשליש מהם (יש לזכור שגם בניחוש אקראי מגיעים ל-50% הצלחה, כלומר לא נכון להשוות זאת להצלחה של 100%).

עלינו לזכור שהאינטליגנציה שבאה לידי ביטוי בשיחה היא רק אחת מיני רבות. בשנת 1996 הצליחה תוכנת כחול עמוק של IBM לנצח את גארי קספרוב אלוף העולם בשחמט. ועוד לא דיברנו על פתרון משוואות ובעיות מתמטיות שונות שבני אדם לא יכולים לבצע, דבר שמחשבים עושים דבר יום ביומו. דוגמה בולטת לדבר היא הוכחת משפט ארבעת הצבעים. המשפט קובע שאין מפה דו ממדית של מדינות משום סוג וצורה שאי אפשר לצבוע בארבעה צבעים שונים כך שאף שתי מדינות שכנות (בעלות גבול משותף) לא ייצבעו באותו צבע. יש הוכחה מתמטית שבחמישה צבעים ניתן לעשות זאת לכל מפה. השאלה האם זהו המצב גם בארבעה צבעים טרם זכתה למענה מוסכם. בשנת 1976 הוכיחו שני חוקרים מאוניברסיטת אילינוי לראשונה על ידי מחשב שהדבר אפשרי לכל מפה. הם בדקו 1,936 סוגי מפות שונים בתוכנית שרצה כ-1,200 שעות, כאשר הם מציגים הוכחה שכל מפה בעולם שקולה לאחד מהסוגים הללו. עשרים שנה לאחר מכן רוברטסון וחבריו הציגו הוכחה לכך שיש מיון אחר שבו די לבדוק רק 633 סוגים. אבל עד היום אין הוכחה למשפט הזה שלא נעזרת במחשב.

מעניין לציין שמתמטיקאים חלוקים ביניהם עד היום האם לקבל הוכחה כזאת כתקפה מבחינה מתמטית, אם כי דומני שלאף אחד מהם אין ספק שהמשפט נכון. בעיני חלק מהם המושג “הוכחה” כנראה לא חופף לפרוצדורה לשכנוע מוחלט (חשבו: מה נאמר על מצב בו היפנוזה הביאה אותנו להשתכנע במשהו).

ביקורות: החדר הסיני

הביקורת הידועה ביותר על מבחן טיורינג היא של הפילוסוף ג’ון סרל, שהציע כהמחשה את ניסוי החדר הסיני. אדם שדובר עברית בלבד יושב בחדר סגור ולידו חבית אינסופית מלאה אותיות סיניות. יש בחדר שני אשנבים, שמאחד מהם מוכנסות אליו שאלות כתובות בסינית, ואז הוא בונה תשובה מהאותיות שבחבית, ומוציא אותה מהאשנב השני. אם יהיה לנו זמן אינסופי ואותו אדם יקבל פידבק כואב על כל תשובה שגויה (למשל מכה של זרם חשמלי), לא מן הנמנע שהוא ילמד עם הזמן לתת תשובות סבירות ורלוונטיות לכל שאלה. האדם בחוץ יוכל לשוחח איתו מעדנות ולקבל תשובות ולא לדעת שבן השיח שלו כלל לא מבין על מה הוא מדבר. אם נקצה לאותו אדם זמן סופי אבל ארוך וחבית גדולה אך לא אינסופית של אותיות, נוכל אולי להגיע לשיחה “איטליגנטית” של כמה חודשים, שבועות, ימים או שעות. ואם נקצץ עוד יותר במשאבים נרד לשיחה של שעה או של כמה דקות. תלוי מה אורך השיחה שדורש מבחן טיורינג (ראה למעלה). בכל אופן, אם תגדירו את משך השיחה הדרוש קיים משך זמן ועומק חבית שיביאו אותנו להצלחה במבחן.

סרל טען שהאדם בתוך החדר, גם אחרי ש”למד” סינית לא באמת מבין את השפה. הוא מבטא מיומנות טכנית של החלפת סימנים אבל לא מתלווה אליה הבנה. במוחו של אותו אדם אין תהליך תוכני מקביל שמלווה את החלפת הסימנים. בדיוק משום כך, טען סרל, מחשב שיעבור את מבחן טיורינג לא באמת יודע לשוחח. הוא מבצע פעולה טכנית של החלפת סימנים, אבל שיחה כוללת גם מרכיב קוגניטיבי של הבנה שמתלווה להחלפת הסימנים. בלי זה אין כאן שיחה, ולא אינטליגנציה, ובוודאי שאין כאן אדם.

האם למים, לסלעים ולציפורים, יש אינטליגנציה?

בהגדרה שהבאתי למעלה מויקיפדיה נאמר שיש אינטליגנציה גם לבעלי חיים, וכפי שראינו יש טענות דומות לגבי מחשבים. הדוגמה של סרל מראה מדוע מדובר בשטות. ציפורים יודעות לנווט בצורה מאד מרשימה, ולכן מייחסים להן אינטליגנציה מסוג מסויים. אבל לפי ההיגיון הזה גם למים יש אינטליגנציה, וגם לסלעים. המים נעים בצורה שהתיאור המתמטי שלה הוא מורכב להפליא (משוואות נווייר-סטוקס). פיסיקאים לא יודעים לפתור את המשוואות הללו בשום מקרה מעבר לטריביאלי, וראה זה פלא המים עושים זאת יום יום ושעה שעה. הם מוצאים את המסלול שמתוות המשוואות הללו בכל מצב ותנאי בלי שום בעיה. המסקנה היא שלפי המדדים המקובלים בתחום הבינה המלאכותית למים יש אינטליגנציית על, הרבה מעבר לפיסיקאי המוכשר ביותר. גם בתוך הסלע מתרחשים תהליכים שמתוארים במשוואות שבני אדם לא יודעים לפתור. מתורת הקוונטים ברמת החלקיקים המיקרוסקופיים שבתוכו, והמשך בתהליכי ריקבון והתגבשות שאין לנו יכולת לחשב אותם בצורה מפורטת ומדוייקת. אבל הסלע עצמו עושה זאת ללא שום בעייה. המסקנה המתבקשת היא שגם לו יש אינטליגנציית-על.

כשהעליתי את הדברים בפני מתמטיקאי ממכריי הוא אמר שזו לא אינטליגנציה מפני שמדובר בפתרון בעיה אחת מסויימת ולא ביכולת לפתור מכלול של הרבה סוגי בעיות. אמרתי לו שלדעתי זה טיעון חלש, משתי סיבות: ראשית, הוא כמותי בלבד. יש כאן אינטליגנציה גבוהה מאד אלא שהיא לא רחבה דיה. האם הוא באמת מוכן לומר שלמים ולסלע יש אינטליגנציה? שנית, המים יודעים לפתור מכלול שלם של בעיות מתמטיות. זרימה של מים בכל תנאי סביבה היא בעייה שונה. זרימה באמבטיה, או בכיור או במתווה טופוגרפי כלשהו, או בנהר, או באוקיינוס, בטמפרטורות שונות ולחצים שונים, עם השפעות סביבתיות (כמו לוויתן ששוחה במים). המים עושים זאת בלי שום בעיה לכל תנאי ובכל מצב. האם יכולת לפתור מגוון כזה של בעיות לא זכאית להיקרא אינטליגנציה?

אז מה חסר: מודעות או שיקול דעת?

דומני שאדם שפוי לא יגדיר מים או סלעים כבעלי אינטליגנציה. אבל לגבי ציפורים יש רבים שאני מכיר שחושבים שאכן יש להן אינטליגנציה. מה מבדיל בין אלו לאלו? מה חסר למים שיש לציפורים? האם זה הדבר שמונח ביסוד המושג החמקמק  של האינטליגנציה? הדוגמה של סרל מדברת על מוּדעוּת, כלומר על תהליכים שמלווים את הפעולות הטכניות-מוטוריות של השיחה. גם במקרה של מים או סלעים ניתן לומר שאין שם מודעות שמלווה את ה”חישובים” הללו, ולכן אין זה אינטליגנציה. אבל לציפורים אולי יש מודעות כזאת ולכן שם יש לאנשים תחושה שניתן לדבר על אינטליגנציה. ומה על מחשבים? במובן הזה הם דומים לסלעים ומים ולא לציפורים. אמנם האינטליגנציה שלהם מכונה “מלאכותית”, אבל זה רק מפני שהיא נוצרה על ידי בני אדם ולא באופן טבעי. אין הבדל מהותי אחר בינם לבין מים. האם המסקנה היא שלמים יש אינטליגנציה לא מלאכותית? לא סביר.

אך למיטב שיפוטי ההיתלות במוּדעוּת היא טעות. הנקודה אינה מודעות אלא שיקול דעת. יצור שפועל באופן מכני שנגזר מהמבנה שלו, אינו יצור אינטליגנטי. ההבדל בין מים לאדם אינו המודעות וגם לא מגוון הבעיות שכל אחד מהם יודע לפתור אלא ההחלטה ובחירת טכניקת הפעולה והחשיבה. אדם מחליט באיזו דרך לנקוט כדי לפתור בעייה כזו או אחרת. אחרי ההחלטה יש לו גם כישורים לבצע אותה, אבל את זה יש גם לציפור, למים ולסלע. מה שחסר לכל אלו (כולל הציפור) הוא שיקול הדעת או ההחלטה. הם פועלים כפי שהם פועלים בגלל מבנה מולד שבתוכם שלא הם החליטו עליו. זוהי פעולה מכנית שלא נובעת משיקול דעת והכרעה, ולכן אין להכניס אותה תחת הכותרת אינטליגנציה. רק יצור שבוחר בדרך פעולה לפתרון הבעיה שבפניו הוא יצור בעל אינטליגנציה (נמוכה או גבוהה, תלוי במידת ההצלחה שלו). קיומו של ארגז כלים אינו אינטליגנציה. היכולת לעשות בו שימוש מושכל תוך שימוש בשיקול דעת היא אינטליגנציה. המסקנה היא שטעות לומר שלמים, סלעים, או ציפורים, יש אינטליגנציה נמוכה. אין להם אינטליגנציה בכלל.

כך הוא גם ביחס למחשבים. גם אם לא מקבלים החלטות, וגם אם מתבצע בתוכם תהליך של קבלת החלטה, הוא מתבצע באופן מכני ומוכתב לה בכפייה בדיוק כמו מים או סלע. המסקנה היא שיצור דטרמיניסטי לא יכול להיחשב בעל אינטליגנציה.

ההגדרות המקובלות בתחום הבינה המלאכותית

המסקנה היא שההגדרות המקובלות בתחום הבינה המלאכותית למושג אינטליגנציה, חסרות כל משמעות פילוסופית. מדובר על מיומנות בפתרון בעיות מורכבות, אבל כאמור זה לוכד רק אחד משני החלקים של המשוואה. יצור מכני שמיומן בפתרון בעיות ייחשב שם כבעל אינטליגנציה גבוהה, והדבר נכון גם לגבי מים או סלעים. לפי ההגדרה שהצעתי כאן זה לא המצב. רק אם אותו יצור בוחר בשיקול דעת את הפתרון והפתרון אכן נכון (פותר את הבעיה), רק אז הוא זכאי להיחשב יצור אינטליגנטי. מחשב אינו כזה, ולכן למחשב אין אינטליגנציה.[1]

חופש בתחום האינטלקטואלי

אנחנו רגילים לדבר על חופש הרצון שאחראי על היכולת שלנו לבחור באופן חופשי ואוטונומי בערכים ובהתנהגות במצבים שונים. תמציתו של חופש הרצון היא שהצעד או העמדה הערכית בהם נבחר אינם תוצאה שמוכתבת על ידי הנסיבות ששררו לפני ההחלטה. זו משמעותו של חופש הבחירה שלנו. ההכרעה מסורה לנו, ובאותן נסיבות עצמן פתוחה בפנינו הדרך לקבל החלטה לכאן או לכאן לפי ראות עינינו.[2]

דיון זה עוסק במישור הערכי, ושם החופש הוא של הרצון. לעומת זאת, כאן עמדתי על כך שיש חופש דומה גם במישור האינטלקטואלי, כלומר יש חופש גם לשכל ולא רק לרצון. גם בחירה של דרך פעולה לפתרון בעיה עובדתית או בחירת תיאוריה מדעית אחת מבין כמה אפשריות כרוכות בשיקול דעת, כאשר שיקול דעת הוא ההיפך מחישוב מכני. מדובר בהכרעה חופשית שבוחרת באופן חופשי מבין כמה אופציות בתיאוריה הנכונה או בעובדות הנכונות או בדרך הנכונה (עובדתית, לא ערכית) להתמודד עם בעיה כלשהי. ככל שהיצור החופשי הזה יכול להתמודד עם בעיות מסובכות יותר הוא בעל אינטליגנציה גבוהה יותר. אבל תנאי הכרחי לכך שנדון באינטליגנציה שלו הוא החופש, כלומר היותו בעל שיקול דעת.

הגדרת אינטליגנציה

המסקנה היא שהגדרת אינטליגנציה כוללת עוד מרכיב, מעבר לזה שנדון בתחום הבינה המלאכותית. האינטליגנציה שלנו זוהי היכולת להכריע באופן חופשי לכיוון הנכון בפתרון בעיות מורכבות. חשוב להבין שלפחות בתחום העובדות (ולדעתי גם בתחום הערכים) הכיוון הנכון לא תלוי בנו אלא בעולם עצמו. החלטה שלנו שתיאוריה מדעית כלשהי היא נכונה לא הופכת אותה לנכונה. אנשי מדע לא מוצלחים יבחרו באופן חופשי בתיאוריה לא נכונה, ואנשים שחלשים בפתרון בעיות יבחרו באופן חופשי בפתרון גרוע לבעייה שפגשו בה (הוא פשוט לא יפתור אותה). אבל ההכרעה תלויה רק בנו, וזה החופש שלנו.

במילים אחרות, אינטליגנציה מודדת את היחס בין שני דברים: ההכרעה בה בחרנו (באופן חופשי) מול ההכרעה הנכונה. ככל שיש חפיפה ביניהם האינטליגנציה של היצור הזה גבוהה יותר. אם המתאם נמוך אזי מדובר ביצור עם אינטליגנציה נמוכה. אבל ברגע שאין ליצור כלשהו יכולת לבחור חופשית במתודה או בצורת פתרון לבעייה אז אין לדבר על אינטליגנציה שלו (כאמור, גם לא אינטליגנציה נמוכה. אין לו אינטליגנציה בכלל).

במקרים של ציור, מים או מחשב, מדובר באינטליגנציה של מי או מה שיצר אותם ולא שלהם עצמם. למחשב אין יכולת לבחור חופשית בדרך הפתרון לבעייה, ולכן האינטליגנציה (התאמה בין החלטותיו לבין הפתרון הנכון) היא של המתכנת שלו ולא שלו עצמו. המתכנת בחר לכתוב תוכנה שמאפשרת למחשב לפתור את הבעיות. הוא היה זה שעשה שיקול דעת, ולא המחשב. גם אצל הציפור, המים, או הסלעים, האינטליגנציה היא של מי שברא אותם ולא שלהם עצמם.

אם הציפורים נוצרו בתהליכי אבולוציה, האינטליגנציה אינה של האבולוציה כמובן, שהרי גם היא תהליך מכני. אם בכלל, האינטליגנציה היא של מי שיצר את החוקים ששולטים עליה ומחוללים אותה. אם הגענו למסקנה שבבסיס העולם שלנו מונחת אינטליגנציה כלשהי, אז בהכרח ביסוד כל התהליכים שמתחוללים בו עומד יצור בעל הכרעה חופשית ושיקול דעת שקבע את החוקים ששולטים בו, ורק לו ניתן לייחס את האינטליגנציה שמופיעה ביצורים הדוממים ובעלי החיים בעולמנו. שום תהליך מכני בדרך לא יכול להיות מקור האינטליגנציה שאנחנו רואים סביבנו. זוהי בעצם גירסה של הראיה הפיסיקו-תיאולוגית לקיומו של אלוהים (ראה עליה במחברת השלישית כאן באתר).

כמובן שאפשר גם להגיע למסקנה שהעולם דטרמיניסטי, והחכמה שטמונה בו היא מכנית מהתחלה ועד הסוף. אין בנמצא שום יצור בעל אינטליגנציה, ובעצם מדובר במערכות מכניות ועיוורות ללא שיקול דעת. במצב כזה אין כלל בעולם יצורים בעלי אינטליגנציה, לא בני אדם, לא בעלי חיים ולא דוממים, וגם לא אלוהים. אבל בתפיסה כזאת המושג אינטליגנציה עצמו פשוט התרוקן מתוכן.

טיעון נגד הדטרמיניזם

אם נהפוך את התמונה שתוארה כאן הרי שמושג האינטליגנציה בעצמו הוא טיעון נגד הדטרמיניזם (ראה גם כאן). בעולם דטרמיניסטי-מטריאליסטי אין משמעות למושג אינטליגנציה, ולכן מי שחושב שיש תוכן למושג הזה בהכרח אינו דטרמיניסט. זוהי הוכחה “תיאולוגית” (ראה במחברת הרביעית שעוסקת כולה בלוגיקה ההפוכה הזאת), שכן היא יוצאת מהמסקנה ומגיעה ממנה להנחות. הדרך הישרה היא שאם יש לנו שיקול דעת אז (ורק אז) ניתן להגדיר אינטליגנציה, וכאן הצעתי להפוך את הכיוון ולטעון שאם יש אינטליגנציה אז בהכרח יש לנו שיקול דעת (לא תיתכן אינטליגנציה בלי שיקול דעת).

על הרציונליזם הדתי

בטור 31 עסקתי ברציונליות הדתית. דומני שהיא באה לידי ביטוי גם ביחס  לסוגיא זו של האינטליגנציה המלאכותית. ניתן לראות על כך את דבריי בתכתובת כאן (היא מתייחסת לתכתובת שלי עם יונתן כאן שכולה נוגעת לטור הזה).

אינטליגנציה רגשית

כפי שכבר הזכרתי, בשנים האחרונות הורחב מושג האינטליגנציה והכניסו תחת הכותרת הזאת עוד כמה סוגי כישורים. כיום מדברים על אינטליגנציות מרובות (שמונה במספר), וביניהן רגשית, מוטורית ועוד כמה אחרות. דומני שיש בהרחבה הזאת כמה כשלים והיא מהווה דוגמה טובה למדע בשירות הפוליטיקלי קורקט. אסביר כאן את אחד מהם.

ההרחבה הזאת נעשתה בדרך הבאה. היה מושג מקובל בציבור של אינטליגנציה. אנשים ידעו להצביע על כך שאיינשטיין או הרמב”ם הם אינטליגנטים מאד, וראובן פחות אינטליגנט מהם. זה בדרך כלל נקשר ליכולות אינטלקטואליות ולימודיות. כעת באו חכמי האינטליגנציע (הווארד גרדנר, פרקינס וסטרנברג) וזיקקו מתוך התפיסה האינטואיטיבית הזאת כמה מאפיינים שמגדירים את המושג. וראה זה פלא, יש עוד כישורים אנושיים שניחנו במאפיינים הללו. אם כן, הסיקו אותם חכמים, גם כישורים אלו חוסים תחת הכותרת אינטליגנציה.

אלא שאליה זו קוץ יש בה. הרי נקודת המוצא היתה אינטואיציה ראשונית לגבי המושג, והזיקוק היה אמור רק להמשיג ולהגדיר טוב יותר את תוכנה. אך מתברר שההמשגה הזאת מביאה לתוצאות אחרות מאלו שנגזרות מהתפיסה האינטואיטיבית. המסקנה המתבקשת היא שההמשגה פשוט נכשלה. המאפיינים שזוקקו לא באמת לוכדים את המושג האינטואיטיבי של אינטליגנציה. אז למה אותם חכמים (אינטליגנטים?) בחרו דווקא באופציה השנייה: לזרוק את האינטואיציה ולהישאר עם מה שזוקק ממנה? נפלאות הן דרכי הפוליטיקלי קורקט. התיאוריה הזאת קוסמת לרבים כיום, שכן היא מאפשרת לנו להתייחס לכל אדם כאינטליגנט. כעת לא רק איינשטיין או הרמב”ם הם חכמים ואינטליגנטים, אלא גם הסנדלר שלידי ומוכר הנעליים ברחוב שליד, ושחקן הכדורגל בקבוצה X והאמן Y. לאלו יש אינטליגנציה אינטלקטואלית ולאלו רגשית, מוטורית, מוזיקלית, או נטורליסטית.

אך לאור דברינו עד כאן, נראה שניתן להעלות עוד טענה כנגד הגדרת האינטליגנציות המרובות (או חלק מהן). חשבו על שחקן כדורגל מוכשר (למשל פרנץ בקנבאואר, הליברו, שהיה ידוע כגאון). האם יש לו אינטליגנציה גבוהה? ייתכן. אבל ניתן לומר זאת רק אם הוא מקבל החלטות מתוך שיקול דעת. אם ההחלטות הללו נגזרות באופן מכני מהבנה אינטואיטיבית שהוא ניחן בה, היכולת הזאת פשוט זורמת בו באופן טבעי, כי אז דומני שלא נכון לייחס לו אינטליגנציה גבוהה. כאמור, אינטליגנציה היא תוצאה של הפעלת שיקול דעת. הוא הדין לגבי אינטליגנציה רגשית. אם אדם מבין אינטואיטיבית את הזולת ונוהג כלפיו נכון אבל בלי שיקול דעת וחשיבה מודעת, ספק רב אם ניתן להתייחס לזה כאינטליגנציה.

משיקול דומה, כבשה אינה מוסרית (ראה במחברת הרביעית בתחילת פרק ט) למרות שהיא לא פוגעת באף אחד. היא עושה זאת מפני שזהו טבעה ולא בגלל שהיא בחרה בכך, ולכן לא נכון להתייחס אליה כמוסרית. אבל כבר למעלה ראינו שכמו שהבחירה היא תנאי להערכה מוסרית, שיקול הדעת הוא תנאי להערכה אינטלקטואלית.

[1] אנשי מדעי המחשב יכולים אולי לחשוב שמחשב שעובד בטכניקה של רשת נוירונים (neural network) כן מקבל החלטות ולא רק פועל מכנית. אבל זוהי טעות. רשת נוירונים היא פרוצדורה מכנית-דטרמיניסטית לגמרי, אלא שהפילוסופיה שלה שונה מזו של התוכנות הקלסיות.

[2] איני נכנס כאן להבחנה בין רצון חופשי לאקראיות, שלכאורה גם היא יכולה להיות מתוארת באותה צורה. הרחבתי בעניין זה בספרי מדעי החופש.