“העם עם אלאור” (מכתב ששלחתי הבוקר. טור 46)

הבוקר עברתי בצומת הציונות-דוד המלך (ליד הקניון) וראיתי שלט גדול בכותרת הנ”ל, ולתדהמתי חתומות תחתיו בנות השירות הלאומי בלוד. מכיון שאני מחשיב את עצמי חלק בלתי נפרד מהעם (לפעמים לצערי), תמהתי כיצד הן החליטו שאני עם אלאור בלי לשאול אותי. ועוד יותר תמהתי כיצד חבורת הצעירות החביבות הללו נעשו כל כך מבולבלות באין יד מכוונת. חשבתי שבכל זאת מישהו צריך להסביר להן במה מדובר ואז אולי אסכים להסמיך אותן לדבר בשמי.

לכן החלטתי לחרוג מדרכי בשנים האחרונות שלא להכניס דיונים עקרוניים בלוח הגרעין (לא שמתם לב שהוא הפך נורא משעמם?). ובאין אנשים אהיה אני איש.

העם לא עם אלאור, וגם אם כן – אז חבל מאד. לפחות לפי המידע המוסמך שמופיע בהכרעת הדין מדובר באנטי גיבור מובהק. להתרשמותי בחור מבולבל שהפך גיבור על כורחו. כל אחד מאיתנו כמובן יודע יותר טוב מהשופטת (שכולנו יודעים שהיא אחות של טלי פחימה. ראו באינטרנט) וחבריה להרכב. ייתכן שהם כולם שמאלנים מרושעים ומטי משפט מדופלמים, אבל כדי לטעון זאת דרושה הוכחה ומידע מוצק. אני מניח שלאף אחת מבנות השירות אין מידע כזה כמו שגם לי אין. כמה  מאלו שעם אלאור קראו את הכרעת הדין והתעמקו בעובדות כדי לקבוע את עמדתם הנחרצת?

רק לחדד, למי שבכלל צריך זאת: מידע ברשת אינו הוכחה. על סמך מידע ברשת קבעו רבים משוטי הכפר הגלובלי שלנו שהשופטת היא אחותה של טלי פחימה. על סמך מידע ברשת קובעים הפלסטינאים שצה”ל רוצח באופן שיטתי כל צעיר פלסטינאי שרוצה למחות באופן תמים. ועל סמך מידע ברשת ניתן לקבוע שברק אובמה הוא חבר כבוד באל קאעידה. זה טיבו של מידע ברשת, ומשום מה גם אלו שמודעים לכך היטב נותנים למידע הזה לשבש את דעתם ולגבש את עמדותיהם, וחבל.

גם אם אייזנקוט או יעלון (וגם ביבי וליברמן) התבטאו בצורה שאינה הולמת, ובהחלט יש מקום לביקורת עליהם, לא סביר בעיניי שהכרעת הדין הושפעה מהתבטאויות אלו. יש שם נימוקים מאד מפורטים לכל סעיף וסעיף שעלה בטיעוני ההגנה.

לעצם העניין יכולים לחשוב בלי קשר לעובדות ולטוהר ההליך המשפטי, שגם אם הכל נכון והוא ירה במחבל בלי סכנה ובלי הצדקה משפטית הוא  צדיק וצודק. היתרון של טענה זו הוא שהיא לא נזקקת לבחינה של העובדות שכן היא לא תלויה בהן. אבל יש לה גם חיסרון קטן: היא פשוט לא נכונה.

אמנם לא חבל לי על המחבל שנהרג. מבחינתי אין שום בעיה מוסרית (אם כי יש בעיה משפטית) שתהיה פקודה להרוג כל מחבל גם אחרי הנטרול. חייו שווים בעיני פחות מחתול רחוב. ולכן גם לדעתי חבל שעשו מזה כזה עניין. היו צריכים לשפוט את אזריה בממד המשמעתי והצבאי בלי לערב היבטים מוסריים שמטבע הדברים עולים בדיון כשהוא הופך לציבורי. אבל מצד שני, ובלי שום קשר לראשון, מדובר בחריגה חמורה מאד מפקודות הצבא. אני מניח שאמנם בנות השירות שלנו לא שירתו בצבא, אבל גם הן יכולות ודאי להבין שלא ייתכן שחייל פשוט יקבל בשם כולנו החלטות אסטרטגיות ובוודאי יחליט להרוג אנשים, גם אם החלטותיו לגמרי מוצדקות ומוסריות. כמו שבנות השירות לא יכולות לדבר בשמי (אם כי הן עשו זאת בעוז ובנחרצות), כך גם אלאור לא יכול לרצוח בשמי (אם כי גם הוא עשה זאת בעוז ובנחרצות). על קבלת החלטות כאלה אמונים המפקדים שלו והממשלה, בין אם נאהב זאת ובין אם לאו (בעיקר אם לאו). קשה לי לראות את ההיגיון של מי שמוכן לתת רשות חופשית להרוג (007) לכל חייל לפי ראות עיניו (אלא במקרי סכנה כמובן).

לכן על כך יש ויש לשפוט את אזריה ועליו לתת על זה את הדין, ובגדול. בה במידה אפשר וצריך להבהיר שמבחינה מוסרית ראוי לכל מחבל כזה למות והבעיה אינה מוסרית אלא משפטית-משמעתית (ולכן בפועל אני לא חושב שיש אפשרות מעשית לעשות זאת. איני רואה כיצד ניתן לוודא שמדיניות כזאת לא תהפוך אותנו למערב הפרוע). מעט חשיבה מורכבת עשויה להועיל לכל “העם שעם אלאור” כמו גם לאלו שנגדו.

אולי יש כאן תוצאה של מפגש בעייתי בין הציונות לדוד המלך. חלק מבני דודנו הציונים לא שמו לב שמאז תקופת דוד המלך זרמו קצת מים בירדן, והנורמות השתנו מעט. ולעניות דעתי טוב שכך.

כדאי שמישהו יבהיר זאת לחברות מהשירות הלאומי שלנו שמכריזות בשמי שאני עם אלאור. אז זהו שאולי גופשטיין, מרזל, לה פמיליה ובן גביר איתו. אבל מה לעשות, אני לא. אני מאד מקווה שכשאומרים “העם” לא מתכוונים אליהם, ובוודאי לא רק אליהם. אחרת מצבנו עגום ביותר.

אחרי כתבי את הדברים קיבלתי במייל את המסמך הבא של יונה גודמן. מילה בסלע.