מבט על פוסטמודרניות ואמת – fake news – המשך (טור 55)

בס”ד

(אתם חוטפים עוד טור בגלל שאני לא מצליח להתאפק. שתי כתבות שקראתי היום עוררו אותי מתרדמתי הדוגמטית)

בטור 53 עמדתי על הבעייתיות של עיתונות מוטה. אדם כבר לא יכול לדעת שום דבר על העולם, מפני שתפיסת עולם פוסטמודרנית ואופנת ותופעת ה-fake news מביאות לכך שיש עיתונאים שכותבים מה שהם רוצים. אדם כבר לא יכול לדעת האם אפילו הדברים הכי יסודיים אינם אלא בדיה של אינטרסנטים. כאמור שם, הפוסטמודרניות לא רק מצביעה על המצב הזה אלא היא בעצם זו שיוצרת אותו.

נזכרתי בזה כשראיתי כעת את הכתבה על מנהיגו החדש של חמאס בעזה, ממשוחררי עסקת שליט, ובה ציטוטים מהפרוטוקולים של חקירתו בשב”כ. האיש מדווח בקור רוח על התעללויות וחניקה למוות במו ידיו של כמה חשודים בשיתוף פעולה עם ישראל, או לחלופין חשודים בפורנוגרפיה ו/או התנהגות לא אסלאמית. ולא, אני לא כותב את זה בגלל חשד שהציטוטים מפוברקים, אלא להיפך – בגלל שהם נראים לי אותנטיים.

כלפי מה הדברים אמורים? אני נזכר כעת בתקופה שבה גלעד שליט היה בכלא ובכל כלי התקשורת חזרו המנטרות שקוראות לראש הממשלה ולממשלה כולה להסכים לעסקה של שחרור מחבלים תמורתו. לא נשמע אפילו קול קורא במדבר לכיוון השני. שרר ב”עם” קונצנזוס מופלא ומוחלט לטובת העסקה. יוצאי הדופן היחידים היו כמה רבנים שהוצגו כימין סהרורי, אדיש ואכזרי, שבוגד בעסקת החבילה בין העם לחייליו שלפיה עלינו לדאוג להם בכל מחיר. אותם רבנים חזרו השכם והערב על כך שמדובר בסיכון וודאי לחיי אדם, וכנגדם הסבירו לנו המומחים והעיתונאים שכל אלו הן שטויות. השב”כ יודע מה הוא עושה, ואם הוא ממליץ (הוא אכן המליץ?) יש לו כנראה דרכים לנטר ולנטרל את העניין (ע”ע שומרי הסף).

אני זוכר היטב את תחושת הדיסוננס החזקה שהיתה אצלי, שכן מסביבי היה רוב גדול, כמעט מוחלט, נגד העסקה (ואני כמובן כרגיל חיפשתי נימוקים מדוע זה לא הכרחי ויש גם צד נגדי. למען האמת לא כל כך מצאתי, פרט לכך שהשב”כ כנראה יודעים מה הם עושים)[1]. משום מה באמצעי התקשורת לא היה לכל זה זכר. שם שרר קונצנזוס מופלא שהעסקה היא הכרחית ומחויבת המציאות מוסרית ופוליטית, וגם לא ממש מסוכנת בטחונית ולא מזיקה מדינית. ניגנו לנו על הרגשות ההוריים, על הסולידריות החברתית, הסבירו לנו שישראל ערבין זה בזה, וציטטו מהתנ”ך, מחז”ל, ואולי גם מהאופנישדות ומפתגמי זן עתיקים, עד כמה הצעד הזה מתבקש מוסרית ולא ניתן לוויכוח. אני זוכר היטב את תחושתי שבעצם אני חי בבועה. בבועה שלי כולם חושבים X אבל בסביבה הרחוקה יותר כולם חושבים Y. ממש מוזר.

אני זוכר שהגעתי עם אשתי לאוהל המחאה של משפחת שליט מול בית ראש הממשלה בירושלים כדי לשוחח איתם. אמרנו להם בכל הכנות שלמרות ההזדהות וההבנה לגישתם ולצעדיהם אנחנו מתנגדים בתוקף לעסקה. הם טענו שהציבור הדתי והימני אדיש, ותהו מדוע הוא לא שותף למחאה. אמרנו להם שאם הכותרת של המחאה לא היתה עסקת חליפין אלא נקיטת כל צעד אפשרי אחר (כגון הצרת צעדי החמאס ותושבי עזה, אי החזרת גופות מחבלים וקבורתם בעור חזיר, החמרת תנאי הכליאה של מחבלי החמאס בארץ, פעולות נקם וחיסול של אנשי חמאס ומתקניו, ובוודאי פגיעה כלכלית ותשתיתית – חשמל, כסף, מעברי אנשים וסחורות וכדומה) אנחנו בטוחים שהיתה השתתפות ערה של הציבור הימני והדתי, שכן הוא לא חשוד על חוסר סולידריות עם צה”ל. המיקוד של צעדי המחאה בכיוון של עסקת חליפין ושטיפת המוח התקשורתית החד-צדדית, הם שמונעים את השתתפות הציבור הימני-דתי במחאות. הם טענו שזו דרכם אבל מי שחושב אחרת שלפחות ימחה בכיוון שהוא מאמין בו. טענה נכונה כשלעצמה, אבל התחושה היא שמכיון שכל מחאה מתפרשת כתמיכה בעסקת חליפין אנשים נרתעים מכל העניין (כמו שלא היו דתיים וימניים במחאת הדיור בשדרות רוטשילד, כי המחאה התפרשה, ובצדק רב, כיציאה פוליטית נגד הימין וראש הממשלה).

הסוף ידוע. גלעד שליט שוחרר, כמה וכמה ממשוחררי העסקה כבר הצליחו מאז לפגוע באזרחינו, הפרוטוקולים הנ”ל נחשפו, וכולם כעת מבינים את מי שחררנו ומה עשינו במו ידינו, ועד כמה כל זה היה מושחת, אווילי וקצר ראות, והכל בא על מקומו בשלום. למעשה, יצא לי מאז אפילו לשמוע בתקשורת אנשים לא מעטים שמבכים את העסקה, קולות שממש לא נשמעו בזמן אמת. או שהחבר’ה האלה שתקו או שהם הושתקו (אני חושב ששתי התשובות נכונות). כמעט רק לרבנים היה אז האומץ לצאת בגלוי נגד הקונצנזוס המחפיר הזה, ולומר אמירות כל כך קשות ולא פופולריות. אני חייב לומר שבאופן נדיר באותם ימים הייתי גאה בהם מאד.

אז מה המסקנה? יש כמה:

• אל תאמינו לתקשורת. לא לשטיפת המוח בתחום הערכי (שאין צדדים נגד העסקה), וגם לא בתחום העובדתי (שמבין המבינים בביטחון ובאתיקה אין מי שמתנגד לה, ושיש קונצנזווס רחב בעם, סקרים וכו’, בעדה).
• אל תאמינו למומחים. אין דבר כזה מומחים לביטחון. כמעט הכל שם אג’נדות (ושוב ע”ע שומרי הסף). כל אלו הם מומחים, אם בכלל, למה שהיה ולא למה שיהיה. אגב, זה חלק מהתרמית של מדעי החברה שמתכסים באצטלה האקדמית של מדעי הטבע ומבקשים לעצמם אותה מידה של אמון.
• אל תשללו קונספירציות. לפעמים הדרך לשכנע ולהטיף היא פשוט ללגלג על מי שלא מאמין כאילו הוא הזוי ומנותק.
• ולבסוף, משהו גם לצד השני: היזהרו בחוסר האמון. ישנם דברים שנראים סבירים והגיוניים, לא כדאי להיכנע לאווירת ה-fake ולכפור גם בהם.

כעת תבינו את הקשר לידיעה השנייה שקראתי היום, ממש ליד הידיעה על אותו חסיד אומות העולם, מנהיג החמאס הצדיק הידוע. בוואלה מובאת הידיעה הבאה: קיירי אירווינג, אחד מכוכבי הקליבלנד קוולירס (גילוי נאות, מהשחקנים החביבים עליי ביותר והמוכשרים ביותר לעניות דעתי) מודיע בתדהמה שכדור הארץ הוא שטוח. הוא אפילו מקבל גיבוי מחברו לקבוצה (אותו גילוי נאות, רק בכפול) לברון ג’יימס. שחקן כה מוכשר לא יכול להיות אדם לא אינטליגנטי (אם כי ראה דבריי בטור 35 על אינטליגנציה מוטורית), ואם הוא אומר זאת כנראה שהוא איבד אמון במידע הכי בסיסי שמצוי בידינו.

חוסר האמון מגיע כאן כבר גם למידע מדעי בסיסי. אחרי ההזנייה של המדע שמתרחשת במדעי החברה והרוח שבהם אופנות מחליפות נימוקים וטיעונים, אין פלא שבמקום שהם יקבלו את ההילה של מדעי הטבע, מדעי הטבע סובלים מחוסר ההילה המוצדק שלהם. יש להוסיף לזה את ההטיות הקשות, בעיקר בנושאים טעונים, גם במדעי הטבע (אבולוציה ואלוהים, מדעי המוח וחופש הרצון). גם שם אנשי מדע, חלקם טובים ומוכשרים, נוטלים לעצמם סמכות לפטפט שטויות בשם המדע והממצאים האמפיריים שלו. אגב, גם שם התקשורת מפמפמת את הדעות הללו כאילו היו עובדות מדעיות ומציגה את הדעות המנוגדות כהזויות ומנותקות. קחו את כל זה, ותקבלו באופן טבעי ומתבקש את אבדן הדרך שתואר עד כאן.

חשבו רגע: אם באמת אין נימוקים טובים נגד עסקת שליט ואם אכן יש קונצנזוס מופלא לטובתה בציבור הישראלי, כנראה שאנחנו חיים בבועה. טוב, אז ייתכן שגם מה מה שמוכרים לנו על כך שהפלנטה שלנו היא כדורית, אינו אלא קונספירציה תקשורתית (קראתי כבר מאמרים תורניים מלומדים שמסבירים זאת בטוב טעם, איך חז”ל צדקו והמדע שקר). מישהו מכם ראה פעם את כדור הארץ מלמעלה (בעיניים, לא בתמונה מפוברקת בעיתון)? אז איך אתם יודעים שהוא באמת עגול? לכו תדעו, אולי קיירי קשישא צודק?! בעידן ה-fake news, אלו המחירים של הטיות המידע ושטיפות המוח שאנחנו כה אפופים בהן.

מה שנותר לנו לעשות, אם לא נרצה לאבד את שאריות האמון במידע שמועבר לנו, הוא להפעיל את שיקול הדעת שלנו ולא להאמין לאף אחד. לבדוק את הטיעונים ולא להאמין לטוענים. להיזהר מכשלי סמכות ומדיווחים עיתונאיים ולפתח ספקנות בריאה, אבל בו בזמן גם להבין שאם ספינות נעלמות לנו באופק אז כנראה כדור הארץ אינו שטוח. ואולי גם לזכור שבסופו של חשבון אפילו שחקן כדורסל מוכשר כשד יכול להיות שוטה לא קטן, ולמרות שמלגלגים עליו בתקשורת יש מצב שהוא באמת טועה…

[1] אגב, אני מתנגד נמרצות לטענה שחוזרת עד היום שמכיון ששליט לא פעל כראוי ונפל בשבי הוא לא זכאי למאמצים ולמחיר שנדרש לשחרורו. אין לשפוט חייל על התנהגות תחת לחץ. אף אחד מאתנו לא יודע כיצד הוא היה נוהג במצב כזה, והמחויבות שלנו לשחרורו לא מותנית בשאלה האם הוא גיבור ישראל, פחדן עלוב, או כפי הנראה סתם אדם סביר.