“הליכודניקים החדשים” – מבט נוסף על כשלי ייצוג (טור 85)

בס”ד

אקדים שאני דווקא מאד אוהב לומר “אמרתי לכם”. בטור 11 הסברתי את תופעת “הסוס הטרויאני” בפוליטיקה שלנו, כאשר קבוצת אנשים בעלי תפיסות עולם X מתפקדים למפלגה שדוגלת בתפיסות Y במטרה להצביע בפריימריז שלה ולשנות את אופייה והתנהלותה. ראינו שם את הבעייתיות בתופעה הזאת, את הקושי להתמודד עמה ואת הדרכים שבכל זאת ניתן לעשות זאת. בימים אלו אנחנו פוגשים אותה במלוא תפארתה, ורואים את חוסר האונים המשווע של אלו שבאים להתמודד עמה.

“הליכודניקים החדשים”

בימים האחרונים מתפרסמות כתבות בעיתונות על כך שהליכוד עצר את ההתפקדות באינטרנט למפלגה בגלל חשד שיש קבוצה גדולה של מתפקדים פיקטיביים, שמכנה את עצמה “הליכודניקים החדשים”, שנכנסת למפלגה ומתכוונת לשנות את אופיה לכיוונים חברתיים שמאליים יותר. כך הם מציגים את עצמם בדף שלהם באינטרנט:

מדווח שבינתיים התפקדו כ-12,000 מתפקדים, כמות משמעותית מאד ביחס למספר החברים הכללי במפלגה. רבים כבר הצביעו על כך שמדובר בתופעה פייגלינית, שכן אנשים שלא מזוהים עם דרכה של המפלגה מצטרפים אליה במטרה לשנות אותה, אלא שהפעם, טוענים רבים, זה נעשה מצדה השני של המפה הפוליטית.

הקושי להתמודד עם התופעה

אין פלא שבמערכת דמוקרטית קשה מאד להתמודד עם תופעה כזאת. הליכודניקים החדשים טוענים שהם מצביעי ליכוד אותנטיים שרוצים להחזירו לדרכו המקורית: יתר מעורבות חברתית ואיכפתיות, טוהר המידות, נגד ביבי, בעד החקירות, ועוד ועוד. על פניו זה טיעון שיכול להיות נכון, שכן קשה להצביע מה מכל זה לא מתאים לדרכו של הליכוד. אמנם לא בכדי הם לא משמיעים את קולם בשאלות מדיניות וביטחוניות. רבים טוענים שזה מפני שמדובר באנשי שמאל, או לפחות שזהו אחוז נכבד מביניהם. גם אם תמצאו כמה מהם שאכן מאמינים בדרכו של הליכוד (יש כאלה שנשלחים להתראיין בתקשורת ולהסביר זאת בשם הליכודניקים החדשים כולם), קשה להשתחרר מההרגשה שמדובר בפוטש פוליטי. האינדיקציה העיקרית לזה היא שכל המטרות המוצהרות שלהם שמובאות במסגרת ובראיונות מוסכמות גם על אנשי מרצ והעבודה. מה שמייחד את הליכוד אינו טוהר המידות והאיכפתיות החברתית, ערכים שמוסכמים על הכל, אלא דווקא השאלות הפוליטיות והביטחוניות, ולגביהן יש שתיקה רועמת של הקבוצה הזאת.

מאידך, מה לא לגיטימי בהתמקדות בחלק מהערכים והמטרות בלי להתייחס לכולם? מותר לכל אחד להתמקד במטרה מסוימת ולא לפעול למען האחרות. איך אפשר לפסול מתפקד שמצהיר את ההצהרות הללו, כל עוד הוא טוען להזדהות שלו עם מטרות הליכוד. אפילו אם הוא מצהיר שאינו מזדהה עם כל המטרות, מפלגה היא מכלול של הרבה אנשים עם הרבה ערכים שלא כולם מוסכמים על כל החברים. לגיטימי שיהיו חברים שיזדהו רק עם חלק מהמטרות ויפעלו למענן. לגיטימי גם לנסות ולהשפיע מבפנים, ואולי אפילו להמיר את הליכוד לתפיסותיה של מרצ. ואכן יש מהם שמצהירים בריש גלי על הלגיטימיות של ההתפקדות גם אם אינם מזדהים עם הערכים הלאומיים והימניים של הליכוד. הם מתמקדים במטרות חברתיות ויושר ציבורי. זה רע?[1]

בשורה התחתונה יש כאן תופעה שמטרתה ומגמתה ברורה מאליה לכל אחד, אבל קשה מאד לתפוס אותה ולהצביע עליה, ובוודאי להתמודד עמה בכלים דמוקרטיים. זכותו של כל אדם להצטרף לכל מפלגה ולהשפיע בקולו. החברים הללו מצהירים בצורה מאד בהירה על כוונותיהם בדף שהועתק כאן למעלה במסגרת. שם הם פונים לכל עם ישראל, ימין ושמאל, הרוב הדומם מכל הסוגים, ולהצטרף לליכוד. דומני שאנשי שמאל לא יכולים לומר שהם מזדהים עם מטרותיו של הליכוד. אבל כשתשאל אותם יאמרו לך שהזדהות עם חלק מהמטרות היא לגיטימית, והשפעה דרך הצבעה היא נשמת אפה של התנהלות דמוקרטית וכו’ וכו’. לכאורה הם צודקים, שכן כולנו מחויבים לדמוקרטיה ולערכיה.

למעשה יש כאן יצירתיות של אנשים שמנסים לפעול במסגרת הכללים נגד הכללים עצמם. תופעות דומות ראינו בטור 48, ושם הן דווקא הוצגו בחיבה לא מבוטלת. לא אכחיש שגם כעת אני חש חיבה יתירה לתופעה הזאת וליצירתיות שבה, ולא פחות מכך חש גם שמחה רבה לאידם של אלו שמנסים להתמודד עמה ללא הצלחה, כבולים בטיפשות של עצמם. תמיד נעים לראות שהחכמים מנצחים את הטיפשים, ומכיון שזה לא תמיד קורה לצערי, אין לי אלא להצטרף ולשמוח לאידם. כידוע, כבר אמרו רבותינו שאין שמחה כשמחה לאיד (שם, שם).

תגובות

בעצם מדובר כאן בתופעה של סוס טרויאני שכאמור תואר בטור 11. כבר אז שלחתי את הטור הזה לנפתלי בנט ואיילת שקד כדי שיבינו את הבעיה שיש להם עם תקומה, אך לא קיבלתי מענה כמובן. עשיתי זאת מפני שהמלל הדמוקרטי המבלבל יכול לתעתע, שכן הוא לא מאפשר לאנשים להבין מהי בדיוק הבעייה. בשיחדש (new speak) הדמוקרטי שנוצר סביב התופעות הללו (מפייגלין, דרך תקומה ועד הליכודניקים החדשים), דווקא אלו שדוגלים בדמוקרטיה (כלומר רוצים ייצוג הולם וללא כשלים) מוצגים כמי שפועלים נגדה, ודווקא אלו שחותרים תחתיה (ודוחפים לייצוג כושל) הם הם אבירי הדמוקרטיה. זהו שימוש ציני, אם כי מתוחכם וציני ולכן חביב עליי מאד, בכללי הדמוקרטיה. הם מאלצים את המערכת לעשות את מה שהיא מאד לא אוהבת לעשות: להפעיל קצת את הראש, הן לגיבוש דיאגנוזה והן למציאת פתרונות.

לפני כמה זמן דווח שנפתלי בנט דורש מחברי הכנסת של תקומה להיבחר בפריימריז (בינתיים הוא קצת נסוג, ופטר את אורי אריאל מהחובה המעיקה הזאת). חשבתי שאולי הוא קרא את דבריי, אבל למקרא הכתבה ברור לי שלא. הוא תולה את דרישתו בהוגנות ובכך שאלי בן דהן צריך להיבחר ואורי אריאל ובצלאל סמוטריץ לא. הוא לא מבין שלא מדובר כאן בהקלות לאנשים כאלה או אחרים אלא בבעייה מהותית של כשל ייצוג. הוא פשוט הסיק את המסקנות וחש אינטואיטיבית בבעייה מוסרית, אבל לא באמת איבחן אותה נכון. הוא מגיב למצוקה ומנסה לדחוף את האג’נדה שלו (בלי שהוא באמת מבין שמתנגדיו אכן נוקטים בדרך לא הגונה שיש למנוע אותה ולהילחם נגדה). אם הוא היה מבין את הבעייה המהותית הוא היה יכול להסביר זאת בפשטות ולקבל תמיכה רחבה, מלאה ומובנת מאליה בעמדתו.

גם היועץ המשפטי ובית הדין של הליכוד בוחן כעת את תופעת “הליכודניקים החדשים”, ומדבריו עולה שהוא מחפש דרך איך לאפיין הזדהות של מתפקד עם מטרות התנועה כדי שיוכל לפסול את המצטרפים על בסיס חוסר הזדהות. אך זוהי כמובן שטות, שכן בדיוק בגלל הבעיות הנ”ל אי אפשר באמת לעשות זאת. לכל היותר יחתימו את המתפקדים על הצהרה כללית וחסרת כיסוי של הזדהות עם מטרות הליכוד. אולי יסגרו את הקבוצה של הליכודניקים החדשים, אבל כיצד ימנעו התפקדות של כל אחד מהם לחוד לליכוד, והצבעה בדיוק באותה צורה?

ברור שגם היועץ המשפטי רק מחפש דרך לבצע את מה שברור לכולם שצריך להתבצע, ומסתיר זאת מאחורי סיסמאות דמוקרטיות כביכול. אם אסתכן בניחוש, הוא כנראה לא יצליח בכך אלא אם יתישו את המתפקדים למוות והם יתייאשו, או שהם פשוט לא יצליחו לגייס מספיק אנשים לא ישרים שיצטרפו אליהם (כמו שקרה לפיייגלין). גם הוא לא מבין את הבעייה ולכן לא ימצא את הפתרון.

המסקנה היא שצריך פשוט להפעיל את הראש כדי להבין מה הבעיה, ואז יש סיכוי שהפתרון יהיה כנראה קל, ברור ומובן מאליו. קצת חשיבה תמיד ממקדת אותנו, וזה אף פעם לא מזיק.

דיאגנוזה: מה בדיוק הבעיה

כאמור, כמו בתחומים רבים נוספים, גם כאן הפתרון וההתמודדות מתחילים בדיאגנוזה נכונה. הטיפשים בדרך כלל מפסידים (ראה טור 48). כדי להתמודד צריך קודם כל לבחון מה בדיוק הבעיה, ואת מה בדיוק רוצים למנוע. מההתבטאויות עולה שמה שהם רוצים זה למנוע את הליכת הליכוד שמאלה (או ימינה, במקרה של פייגלין)? אבל למה? באיזו זכות? אם רוב מתפקדיו של הליכוד רוצים בכך – זו זכותם המלאה. אם כך, זו לא יכולה להיות הבעיה, או לפחות לא הבעייה המוצהרת שבה ניתן לטפל במסגרת דמוקרטית. אמנם תופעה כזאת יוצרת כאוס מסוים במערכת, אבל יש כאן זכות בסיסית של אזרחים להשפיע ולהצביע למי שירצו ובכל דרך שירצו לעשות זאת. עם זה קשה להתמודד בלי לשפוך את התינוק עם המים (כלומר לפגוע בדמוקרטיה).

לא אחזור כאן שוב על מה שכתבתי בטור 11, אבל מי שקרא אותו מבין היטב במה מדובר. הדיאגנוזה היא שתופעת ההתפקדות הפיקטיבית יוצרת כשל ייצוג. אין בעיה עקרונית בכך שהליכוד יילך שמאלה או ימינה כרצון מצביעיו. הבעייה שאיתה ראוי וצריך להתמודד היא שנוצר כאן כשל ייצוג. תופעת ההתפקדות הפיקטיבית מונעת ייצוג הולם של הדעות בציבור. הסברתי שם שהיא יוצרת מצב שמצביע בעל דעות של הליכוד העכשווי מקבל תת ייצוג בכנסת. אותם מתפקדים פיקטיביים בעצם משפיעים על רשימת הליכוד ומטים אותה שמאלה (שזה לגיטימי לגמרי כמובן), אבל אז בבחירות הם מצביעים בקלפי למרצ, לעבודה, או לבית היהודי, ובכך משפיעים שוב על מי שייבחר לכנסת. בעצם כל מתפקד כזה מצביע לכנסת פעמיים (פעם בקביעת רשימת הליכוד שתיבחר ופעם שנייה בהכנסת נציגי מרצ לכנסת), בעוד שמצביע הליכוד האומלל שלנו לא מצביע אפילו פעם אחת (כי הנציגים שהוא עצמו יכניס לכנסת במסגרת הליכוד יהיו, כזכור, בעלי השקפות של מרצ). זה תיאור מעט קיצוני כמובן, אבל הוא מבטא את תמצית הבעייה (ניתן לראות את החישוב המדויק יותר בטור 11). התפקדות פיקטיבית יוצרת שדרוג משמעותי אך מלאכותי בייצוגם של המתפקדים הטרויאניים הללו על חשבון המצביעים הישרים האחרים.

הפתרון

גם את הפתרון כבר כתבתי בטור 11. מרגע שהבנו אל נכון את הבעייה – הפתרון פשוט ובהיר מאד. המתפקדים שמצביעים בפריימריז נותנים את קולם בבחירות באופן אוטומטי למפלגה שאליה התפקדו. הם כבר לא יוכלו להצביע בכנסת שכן הם נתנו את קולם למפלגה מסוימת. כך הליכודניקים החדשים יוכלו להתפקד לליכוד כאוות נפשם, אבל הם לא יוכלו להצביע שוב בכנסת, שכן קולם כבר ניתן לליכוד. קצת חשיבה מראה שזה פותר את הבעיה באבחה אחת פשוטה. כל מי שלא באמת רוצה את הליכוד לא יתפקד (שכן קולו יינתן בבחירות לליכוד), ומי שהתפקד באמת ישפיע על הייצוג בכנסת רק פעם אחת ולא פעמיים (כי הוא לא יוכל להצביע בבחירות). מכאן והלאה יתפקד כל אחד לאן  שהוא רוצה וישפיע כהבנתו. זה כבר פייר פייט, ומצביעי הימין והשמאל, המודרנים והשמרנים, או כל סוג מצביעים אחר, יכולים להשפיע כהבנתם בלי כשלי ייצוג שנותנים מעמד יתר למי שנוהג באופן לא ישר (בפרט אם עמדותיו האמיתיות קרובות למפלגה ללא פריימריז. הראיתי בטור 11 שזה מעצים עוד יותר את הכשל).

במקום כל המאמצים והתחמונים שייעשו מכאן והלאה כדי להתמודד עם התופעה, עדיף להפעיל קצת את הראש. זה חוסך המון מאמצי סרק והוצאת אנרגיה מיותרת לכיוונים לא נכונים ולא מועילים, ומעניק הצלחה מובטחת. בדוק ומנוסה.

הערה לסיום: האם הערכים שלנו נמצאים בבטן או בראש?

כבר הערתי שהמלל הדמוקרטי שבו משתמשים בנושא זה מצליח לבלבל את האנשים וגם את הפוליטיקאים. מתפקדים פיקטיביים מסבירים לנו שאנחנו פועלים נגד הדמוקרטיה, ורבים מאיתנו מוצאים את עצמם ללא מענה. אני חושש שאם תעלה בכנסת הצעת חוק לא לאפשר למתפקדים שמצביעים בפריימריז להצביע בבחירות ולתת את קולם למפלגה אליה התפקדו, היא תיפול בבג”צ מפני שהיא סותרת את זכויות האזרח היסודיות (להצביע ולהשפיע).

אין צורך לומר שזוהי שטות, שהרי כל המתפקדים הללו קיבלו את זכותם והצביעו, אלא שהם לא עשו זאת ביום הבחירות אלא ביום שהתפקדו למפלגה. אבל כשהסיסמאות יוצאות מהבטן אין לאנשים יכולת להתייחס אליהן באופן ביקורתי ושקול. אגב, זה לא קורה רק כאן. הערכים בהם אנחנו משתמשים נטבעים בנו במקרים רבים כסיסמאות ולא כרעיונות שאנחנו מבינים ומזדהים עמם. זה מוביל למסקנות ותוצאות בעייתיות שבעצם סותרות את הערכים הללו עצמם, בלי שאנחנו מצליחים להבין היכן נכשלנו. בטור הבא אנסה להביא עוד דוגמאות ולהרחיב בשאלה זו.

[1] אמנם יש קצת התעלמות מכך שהליכוד הוא גם ימין חברתי-כלכלי ולא רק פוליטי-מדיני. אבל לא אכנס לזה כאן.