חיזויים ופרימיטיביות מודרנית (טור 88)

בס”ד

בטור הקודם עמדתי על הבעייתיות בהסקת מסקנות לאחר מעשה. עסקתי בבעייתיות של “חכמה שבדיעבד” מול זו שבטענות אודות “הכתובות שכבר היו על הקיר”. סיימתי את הטור ההוא בתהיות: האם בכלל ניתן לחזות את העתיד, ומתי? איך אפשר לבדוק את החיזוי: האם מה שיקרה בפועל בהכרח מפריך או מאושש אותו? כאן אנסה לגעת קצת בשאלות הכאובות הללו.

על אורקלים וחוק המספרים הקטנים

מאז ומעולם אנשים עסקו בניסיונות לחזות את העתיד. כל אחד מאיתנו עושה זאת על כל צעד ושעל. אנחנו מנסים לחזות מה יעשה או יאמר אדם פלוני במצב פלוני. כיצד הוא יגיב למה שנאמר לו או נעשה לו וכדומה. ברור לכל אחד מאיתנו שחיזוי כזה יכול גם להיכשל. מדובר בהערכה שהיא תוצאה של ניסיון מצטבר ועיבוד וניתוח שאנחנו עושים לו תוך ניסיון להסיק מסקנות. לכן על אף הציפייה הטבעית שלנו שהחיזויים יתממשו, אנחנו צריכים להיות מוכנים להפתעות. אבל המוכנות הזאת לא מונעת ולא אמורה למנוע מאיתנו לבצע חיזויים. למה? מפני שגם לחיזוי לא וודאי יש ערך. אם נצפה את קיומו של משהו בסיכוי של 80% זה גם משהו, לא? כפי שראינו בטור הקודם כל חיזוי יכול להיכשל, אבל זה לא אומר שאין ערך לחיזויים.

אם כן, אי הוודאות מובנית בחיזויים שלנו. בן גוריון כבר אמר שהמומחים מומחים למה שהיה ולא למה שיהיה. אולי זו הסיבה להופעתה של תופעת החיזוי המיסטי. אורקלים שונים (כמו האורקל מדלפי ביוון העתיקה ועוד הרבה) פעלו ברחבי עולם העתיק ובמקומות מסויימים עד ימינו. גם נביאים מקובלים כחוזי עתידות, ולפעמים גם מיסטיקנים שונים (תמורת סכום סמלי יחזו לך את העתיד בכוס קפה, בכוכבים, או סתם בהזיות בהקיץ). יש גם יצורים לא אנושיים שעוסקים בחיזוי (הם בדרך כלל לא יודעים שהם עוסקים בזה). כך למשל פול התמנון שחי במשך כשנתיים הספיק לחזות נכונה תוצאות של 12 מתוך 14 משחקי כדורגל (בעיקר של נבחרת גרמניה), ובזכות יכולותיו אלו זכה האומלל הזה להיות מוחזק בשבי על כורחו במהלך רוב חייו הקצרים.

מה שמייחד את האורקלים המיסטיים הוא היומרה לחיזוי וודאי ומושלם. הם נסמכים על ידע טמיר ונעלם ממקורות עילאיים כאלה או אחרים, מה שעוקף את מגבלות החיזוי האנושי הרגיל. איך הם עושים זאת? ברוב המקרים ההסבר הוא פשוט בתכלית: נפק חיזוי עמום דיו, וכך תמיד תהיה צודק. לשבחו של פול התמנון ייאמר שהחיזויים שלו היו חד משמעיים: או שגרמניה מנצחת או שלא. חיזוי כזה קל מאד לבחון אמפירית האם הוא התממש או לא. לעומת זאת, האורקלים המיסטיים נוהגים לנפק תחזיות שמנוסחות בצורה שאף אחד לא ממש יכול להסיק ממנה מסקנה חד משמעית, ולכן הם לא באמת ניתנים להפרכה אמפירית. הם יכולים לומר משהו כמו “בזמן הקרוב יחול שיפור מופלא במצבך”, או “יקרה לך משהו מעניין” וכדומה. לך תדע מהו זמן קרוב, מה נקרא שיפור מופלא או משהו מעניין, והאם כשבמקרה אכן היה שיפור או מקרה מעניין זה לא סתם מקרה מוצלח אלא ניבוי וחיזוי טוב. זהו עקרון אי הוודאות החיזויי: המנה של רוחב החיזוי (עמימותו) מחולק בסיכוי שלו להתממש היא קבועה. ככל שהחיזוי ינפק משהו רחב יותר הסיכוי שלו להתממש (או לא להיות מופרך) גדול יותר. אם תחזה שהעולם יתקיים מחר בבוקר זה חיזוי רחב למדיי ולכן הסיכוי שלו גבוה. אם תחזה את מזג האוויר מחר בבוקר זהו חיזוי צר וספציפי יותר, ולכן שם סיכויי ההתממשות נמוכים יותר. אם תחזה שהאדם הבא שאראה יהיה בגובה שמעל מטר אחד – אתה כנראה תהיה צודק. אם תחזה שהוא יהיה גבוה למדיי – עדיין כנראה לא תופרך. אבל אם תאמר שהוא יהיה בגובה 1.83 – סיכוייך קלושים למדיי.

כשלי החיזוי המיסטי

על כשלי החשיבה והטעויות הסטטיסטיות שמסייעים לחזאים מסוג זה “להצליח” (בעיקר בהשגת רושם ציבורי) ראה בטור 38, שם עסקתי בחוק המספרים הקטנים ורפואה אלטרנטיבית. לכן אין כאן צורך להרחיב שוב בעניין הזה.

בכל זאת אני לא מצליח להתאפק, ואביא כאן דוגמה נוספת. נזכרתי כעת בחיזוייו המופלאים של ניר בן ארצי. אמר לי פעם ידיד, שהוא רב ומוחזק אצלי כאדם נבון, שהוא דווקא נוטה להאמין בכוחותיו של בן ארצי יען כי העובדות מדברות בעד עצמן. אמנם לא ברור לו כיצד הוא עושה זאת – אבל אי אפשר להתווכח עם עובדות. העובדה היא שהוא חוזה דברים מדוקים לעתיד ויודע דברים בלי שיש לו יכולת להשיג את המידע בדרכים רגילות. נו שוין. כמה ימים אחר כך, ראיתי בצהובון שהוציא הנ”ל לבתי הכנסת תחזית קודרת לגבי אסאד. בן ארצי אמר שם בנחרצות שתוך שלושה חודשים הלה גומר את הקריירה שלו. גיחכתי לעצמי, יען כי לכולם היה ברור שסופו קרוב, והבנתי שגם אם זה יקרה תוך חודשיים או ארבעה חודשים – החיזוי הזה לא לקח סיכון רב מדיי. כיום, משהו כמו שש שנים אחרי, כולנו רואים שאסאד כנראה יבלה את כולנו.

נכון שגם זו רק דוגמה אחת, וכאמור חוק המספרים הקטנים מלמד אותנו שאי אפשר ללמוד ממנה. אבל דומני שהיא מדגימה את הכשל. אם תנפק מספיק חיזויים, רצוי עמומים דיים, תימצא צודק בכמה מהם, וכך הפכת לעלי בבא וארבעים השודדים. יתר על כן, חיזוי מיסטי אמור לעבוד הרמטית ולא רק סטטיסטית. לכן לגביו יש משקל מסוים גם למספרים קטנים. אם יש לך מידע על טבעי על העתיד – סביר לצפות שתדע אותו לגמרי ובוודאות. החיזוי הסטטיסטי הוא עניין למתודות רציונליות שלא מסתמכות על מידע עתידי אלא על מסקנות הגיוניות ממידע עכשווי.

חיזוי מודרני

בתקופתנו התקדם החיזוי המיסטי הפרימיטיבי והעתיק לחיזוי בטכניקות שיטתיות. יש מוסדות מחקר שעוסקים בחיזוי בטכניקות שונות ויש שיכנו אותן מדעיות. כל ממשלה מחזיקה לידה מוסדות הערכה וחיזוי שתפקידם לבחון את התגובות הצפויות של השכנים, האויבים, האזרחים שלה עצמה ועוד. כל מקבל החלטות אמור להיעזר בחיזוי בצורה כלשהי כסיוע בקבלת ההחלטות שלו. גורמי החיזוי הללו יכולים להיות שייכים לארגוני ביון (שב”כ, מוסד, אמ”ן), לארגונים פוליטיים ומדיניים, מכוני מחקר אקדמיים ופרטיים, ואפילו עיתונאים עוסקים כל העת בהערכות וחיזויים.

לעצם הבעייתיות

כאמור, כאן כבר לא מדובר במיסטיקה אלא במדע, או לפחות בחשיבה רציונלית ושיטתית. האם ניתן לראות שהם באמת עובדים? או לפחות שהם אמינים יותר מעמיתיהם המיסטיים?

חשוב להבין שהחיזויים הללו עוסקים בדרך כלל באירועים ותופעות גדולים, כמו האם מדינה X תפתח במלחמה, או האם היא תגיב לפעולה כלשהי שלנו כלפיה בהחזרת שגריר, במחאה, בסנקציות וכדומה. חיזויים כאלה מעצם טיבם עוסקים במקרה בודד, ולכן קשה מאד לתת חיזוי אמין ובה במידה קשה גם לבדוק אותם סטטיסטית. גם אם חזו שתפרוץ מלחמה וזה לא קרה, או ההיפך (כמו “המחדל” ביום כיפור), זה יכול להיות מקרה בלבד. מקרה אחד איננו בסיס לחיזוי וגם לא מאפשר לבדוק את החיזוי.

אפשר כמובן לנסות ולבדוק אוסף חיזויים של מוסד או אדם כלשהו ולראות האם הם פועלים או לא, אבל כל חיזוי בנוי על בסיס אחר ועוסק בגורם אחר, ולכן קשה מאד להתייחס לבדיקה כזאת כמדד הסתברותי אמין לאיכותו של החזאי שלנו. מעבר לזה, ברוב המקרים התחזיות לא ניתנות במונחים חד ערכיים (שלא כמו פול התמנון), מה שמקשה עוד יותר על בדיקת החיזויים הללו.

הדרך לבדוק את איכותו של גורם חיזוי כזה אינה פשוטה. נניח שעיתונאי כלשהו מנפק לנו חיזויים של תוצאות משחקי כדורגל, או מוסד הערכה של אמ”ן שמנפק לנו 10 חיזויים בשנה בנושאים שונים, ונניח אפילו שהחיזויים הם חד ערכיים (1 או 0, כמו פול התמנון או הכדורגל). אם התממשו 6 מתוכם, האם זו איכות חיזוי טובה או לא? איך בכלל עונים על שאלה כזאת? אם מדובר בשאלות לא בינאריות, כי אז קשה מאד להציע מדדים להצלחה או כישלון אפילו לחיזוי בודד.

אז איך בכל זאת בודקים?

אם מדובר בשאלות בינאריות (כמו אצל פול התמנון), ניתן להשוות את מספר החיזויים המוצלחים להגרלה אקראית שגם היא תיתן לנו כמובן 50% הצלחה. כלומר חיזוי של 50% בשאלות בינאריות וחד משמעיות לא שווה כלום. אבל זה חסם תחתון שלא אומר הרבה. הוא רק אומר לנו שאם אדם כלשהו חוזה נכון תוצאות של 100 משחקי כדורגל מתוך מאתיים, החיזוי שלו לא שווה כלום!!! שימו לב, הוא בכל זאת הצליח במאה מקרים, וזה כמובן יביא אנשים רבים לתת אמון ביכולותיו (בפרט אם הוא לא חושף את המקרים בהם נכשל). אבל הם לא שמים לב לכך שההשוואה לא צריכה להיות לחיזוי כושל שבו לא היתה אף הצלחה אלא לחיזוי שרירותי של 50%. לכן איכות של מוסד או גורם שעוסק בחיזוי בינארי נמדדת בהצלחותיו מ-50% ומעלה (וגם זה בהנחה שמספר המקרים שנבדקו מובהק דיו. חיזוי של 2 תוצאות מתוך 3 הוא משמעותית מעל 50%, אבל בכל זאת לא אומר הרבה).

מה עם חיזוי של גורמים לא מקצועיים, הדיוטות? אלו, בניגוד להגרלה עיוורת, משתמשים במידע, אבל המיומנות שלהם בניתוח שלנו וההיכרות עם מכלול העובדות הרלוונטיות פחותה מזו של המומחים. במקרים רבים הם יגיעו לאיכויות חיזוי טובות יותר מ-50%, שכן החיזוי שלהם אינו סתם ירייה באפלה אלא משתמש במידע. כך לדוגמה גם בלי להיות גאון בכדורגל אם תהיה תחרות בין גרמניה לישראל כל הדיוט יחזה ניצחון גרמני (סליחה על חוסר הפטריוטיות), וכנראה הוא יצדק ברוב מוחלט של המקרים.

לכן בדיקות שמטרתן לבחון את מומחיותו של גורם חיזוי כלשהו, לא אמורות להשוות אותו למדד ה-50% אלא לחיזויים של הדיוטות. אם כל הדיוט יודע לחזות תוצאה של משחק כדורגל בסיכוי של 60%, אזי עיתונאי ספורט אמור לנפק לנו חיזוי של 70%. אם הוא הצליח ב-60% אז הוא אולי טוב יותר מהגרלה עיוורת ושרירותית, אבל לא יותר מכל הדיוט ברחוב. במצב כזה אי אפשר לקרוא לו מומחה.

מסקנות: חיזוי בכלל וחיזוי מדעי בפרט

המסקנות המתבקשות ממה שראינו עגומות למדיי. איני יודע אם מישהו בדק אי פעם תחזיות של כתבי ספורט (יחסית קל לבדוק) מול הדיוטות. תחזיות של גורמי הערכה בטחוניים או פוליטיים אני מניח שלא באמת נבדקו שכן מאד קשה לעשות זאת. אין מספיק מקרים, כמעט ואין שאלות חד משמעיות (ובוודאי לא בינאריות) שניתנות לבחינה שיטתית, והדברים הרבה פעמים סודיים. ועדיין יש לי השערות די פסימיות באשר לתוצאות של בדיקות כאלה אם הן תתבצענה. מתעוררות אצלי תהיות קשות עד כמה בכלל ניתן לתת משקל למומחיות בתחומים אלו.

כאמור, תחום החיזוי השיטתי מתפתח בעשרות השנים האחרונות כדיסציפלינה אקדמית, ויש שמתייחסים אליה (לדעתי על לא עוול בכפה) כמדעית. אחד המומחים הידועים בתחום, דוד פסיג (מתואר כראשון בישראל שמחזיק בתואר שלישי בתחום הזה. לשבחנו ייאמר שהתואר ניתן בחו”ל), מכהן כיום כמרצה בבר אילן.

בשנת 2005 התחום כמעט לא היה קיים כאן, ואחד מידידיי שלח אליי מאמר של פסיג (כעת חיפשתי שוב ומצאתי אותו כאן) שחוזה עתיד מזהיר לישראל, התלהב אנושות וביקש לדעת מה דעתי. קראתי את הדברים ולא ידעתי אם לצחוק או לבכות. מדובר באוסף אמירות עמומות לגמרי שאין שום דרך לבחון אותן. כל הדיוט יכול היה לנפק אמירות דומות לא פחות טובות. לא תוציאו שם טענה אחת שניתנת לבחינה של ממש. התירוצים כמובן לעולם קיימים, שהרי זה תלוי בהמון דברים שלא ידועים ואי אפשר לדעת הכל בוודאות ותמיד יש טעויות. כמובן, אבל את זה גם אני יודע. החיזוי כתחום אקדמי מתיימר לעשות משהו מעבר למה שאני לא יודע לעשות. הצגתי למעלה את המדדים מול חיזויים של הדיוטות או מול מדד ה-50%, ובפרט הדרישה להעמיד טענות שניתנות בכלל לבחינה, כלומר שאומרות משהו. גם הקטע במאמר שמאדיר את התחום ומתייחס אליו כסוג של מדע הוא הבל מוחלט לדעתי. יש שם מלל מלומד שמשתמש במושגים שניכר כי הכותב עצמו לא ממש מבין אותם (למשל בסוף מתחום הפיסיקה) מרשים הדיוטות ומעורר גיחוך אצל מי שמצוי קצת בחשיבה מדעית. שלחתי לידידי ביקורת קטלנית על הדברים, ומאז יחסי לתחום הזה סקפטי ביותר.

כעת חיפשתי חומר עדכני יותר, ומצאתי למשל את הראיון הזה (משנת 2012), שבו פסיג נשאל על כל העולם ואישתו. אין תחום שהוא לא מחווה עליו דעה נחרצת, ובדרך כלל מדובר באמירות חסרות כל תוכן קונקרטי. בין היתר שואלים אותו על היחס שמקבלים העוסקים בחיזוי, והוא מסביר שבדרך כלל מדובר בזלזול וציניות, אבל הוא מוסיף בנחת שהם רגילים לזה. זה תחום חדש, הוא אומר, שגם הישראלים יצטרכו להתרגל אליו. טוב, כאחד המזלזלים, אני מציע לקוראיי לקרוא את התחזיות במאמר הזה (בעיקר אלו שעוסקות בעשור השני של המאה הזאת, שכעת כבר כמעט חלף והיה בעיצומו כבר כשנכתבו הדברים כך שלא מדובר על תחזיות לעתיד הרחוק) ולבחון מה מתוך הדברים ניתן בכלל לבחינה אמפירית (עומד להפרכה), ומתוך זה מה באמת התממש. ההישגים מרשימים ביותר: אפילו אמירת עמומות ביותר שקשה לראות כיצד בכלל בוחנים אותן מצליחות שם להיכשל כישלון חרוץ ולהתנפץ אל סלעי המציאות הסרבנית של עולמנו. זאת, כאמור, למרות שהתחזיות הללו עוסקות בעשור הנוכחי, והן ניתנו כשהוא כבר היה כאן (שנת 2012).

אומר שוב, אין לי ביקורת על הכשלונות, שהרי זו חכמה שבדיעבד. אני לא בטוח שהייתי עושה זאת טוב יותר (אם כי כמעט בטוח). אבל בהחלט יש לי ביקורת על היומרה. אני לא מקבל תארים ומשכורת על חיזויים, ולכן מטבע הדברים אף אחד לא מצפה ממני להצליח בזה. יש לזכור שמהותו של חיזוי היא להקדים את הדיעבד ולראות את הכתובת שעל הקיר (במונחי הטור שעבר) כבר כעת. להיות חכם בדיעבד מלכתחילה. אם אתה לא יודע לעשות זאת – אל תהיה חזאי. בשורה התחתונה אני לא רואה ולו בדל של הבדל בין מה שנעשה כאן לבין אמירות האורקל מדלפי. נדמה לי שהתחזיות שניתנות בראיון הזה שמקפידות מאד לא לומר כמעט שום דבר משמעותי, לא עומדות אפילו במבחן ה-50% (כלומר הוא מצליח להיות גרוע יותר מניחוש אקראי, אם כי רוב הדברים אינם בינאריים כאמור). באמת עלוב לגמרי. זה עורר בי געגועים לפול התמנון זצ”ל (שכזכור הצליח ב-12 מתוך 14 מקרים). נראה שמדובר במכשפים מודרניים שלא מצליחים יותר מעמיתיהם העתיקים. הם אמנם החליפו את הגלימות העתיקות של השמאנים בגלימה אקדמית ומשכורת של פרופסור, אבל חוץ מזה הכל נשאר אותו דבר. להתרשמותי החיזוי ה”מדעי” אינו אלא שדים עתיקים בלבוש חדש, הא ותו לא. זהו בעצם כישוף במובנו השרלטני והרע ביותר. אבל כאמור חובת הראיה עליהם. אדרבה, שיציגו מבדקים שיטתיים של איכויות החיזוי שלהם מול הדיוטות בשאלות שניתנות למדידה וכימות ונראה.

מה בין חיזוי לידע כלכלי?

חשוב להבהיר כאן משהו. כלכלנים עוסקים כל העת בחיזוי, ולהתרשמותי למרות הביקורות על כשלונות שונים שלהם הם מצליחים יותר מהדיוטות. לידע כלכלי יש תרומה ברורה ליכולת להבין תהליכים ולחזות את העתיד ברמת אמינות כלשהי (גבוהה מזו של הדיוטות). מה הערך המוסף של מתודות חיזוי להבדיל מכלכלה? מי שעוסק בחיזוי אמור לדעת איך לקחת את הנתונים שיש בפני הכלכלן ולהיות יכול לחזות מתוכם את העתיד טוב ממנו. החיזוי השיטתי הוא לא ידע כלכלי. זוהי נחלתו של הכלכלן. לחזאי אמורה להיות היכולת לבחור את הנתונים הרלוונטיים, וגם לבצע את ההיסק החיזויי טוב יותר מהכלכלן. זה לא קורה. דווקא כלכלנים מצליחים יותר, מה שמראה שחיזוי נכון הוא עניין לשכל ישר וידע מדעי-עובדתי-מקצועי (כלכלי ואחר), והערך המוסף של מתודות חיזוי הוא כנראה אפסי. בעצם אין תחום כזה. יש כלכלה וידע כלכלי, אבל החיזוי אין בו מאומה מעבר להפעלת שכל ישר על הידע הכלכלי.

הערה: דירוגים כחיזויים

יש תופעה מרתקת שמופיעה במשחקים פופולריים ותחרותיים בעולם, כמו גו או שחמט. בתחומים אלו יש דירוג של השחקנים, והבנתי מידידים שלי שעוסקים בגו שהדירוג שם הוא ברזולוציה עדינה ביותר. עוד הם סיפרו לי שלמרבה התדהמה הדירוג הזה נותן תחזיות מדויקות להפליא. מי שמדורג מעט גבוה מזולתו תמיד ינצח אותו, כמעט ללא יוצא מן הכלל. ואל יהא הדבר קל בעיניכם. ההבדלים קטנים למדיי, והדיוט לא היה מצליח לתת תחזיות של תוצאות משחקים ברמה כזאת. איני יודע אם חקרו את הדבר, כיצד נעשה הדירוג הזה ומה ניתן ללמוד ממנו לגבי חיזוי, אבל לדעתי זה בהחלט שווה מחשבה.

נבואות ויכולות נבואיות

הדברים שנכתבו כאן מעוררים תהיות נוגות לגבי הנביאים. סליחה על הכפירה, אבל הייתי רוצה להיות יכול לבחון שיטתית את איכות הניבויים שלהם כדי להשתכנע שאכן יש להם יכולות שלנו לא היו. יש דוגמאות פה ושם, אבל הנבואות הן כה עמומות שקשה יהיה לקבוע שהן נכשלו. מעבר לזה, צריך לבחון אותן מול נבואות של הדיוטות ומול חוק ה-50%. לא ידוע לי על מחקר שיטתי של הניבויים הללו, וגם כאן אנחנו בדרך כלל עובדים על פי חוק המספרים הקטנים. דוגמאות מוצלחות, ותירוצים על הדוגמאות שכשלו.

האם זה אומר שהנביאים שלנו לא ניחנו ביכולות נבואיות? לא בהכרח. זה רק אומר שאין לי אינדיקציה ברורה לכך שהיו להם יכולות כאלה. התורה אומרת שכן, ולכן אני נוטה להאמין לזה. אבל הראיות שמובאות מהתגשמות הנבואות נראו לי תמיד מפוקפקות (ראה כאן).[1]

הערה על “פרימיטיביות” מודרנית

ראינו כאן שהצורך של בני אדם להתמודד עם אי וודאות יצר את האורקלים והחזאים המיסטיים. עוד ראינו שהצורך הזה לא באמת נכחד. בתקופתנו הוא עדיין בעינו, והוא שמביא אותנו להיזקק למכשפים המודרניים. החיזוי המודרני מחליף את זה המיסטי, אבל עושה זאת באיכות ואמינות שהן כנראה לא הרבה יותר טובות. כנראה שהצורך שלנו בוודאות שמביא אנשים מסויימים להיזקק לבבות ומכשפים, מביא אחרים (שמתייחסים לראשונים כפרימיטיביים) להסתמך על חזאים אקדמיים. כפי שראינו, אלו לובשי גלימות ואלו לובשי גלימות, ואין בין אלו לאלו אלא משכורת ותואר אקדמי בלבד.

יש עוד כמה וכמה תופעות פרימיטיביות שלכאורה נכחדו אבל בעצם רק החליפו צורה. תחושתי היא שפחדים מטכנולוגיה (כמו שיבוט, אינטליגנציה מלאכותית וכדומה), גם הם בעצם מחליפים פחדים קמאיים אחרים. במקום לדבר על שדים מדברים היום על מכונות חושבות, אבל מייחסים להן על לא עוול בכפן תכונות ויכולות בדיוניות, וכך מפתחים חששות חסרי שחר וחסרי בסיס מפניהן (ראה למשל כאן). כך גם השיבוט שנתפס כבעיה מוסרית קשה, והדיונים לגביה מתנהלים בפאתוס דתי עמוק, כשבעצם מדובר בטכנולוגיה גרידא שלא מעוררת שום בעיה מיוחדת להערכתי (ראה כאן ובעיקר כאן). זוהי עוד דוגמה לעיבור צורה של רגשות דתיים שעברו סקולריזציה (כאילו אנחנו “משחקים במגרש של אלוקים”. אפילו אתיאיסטים גמורים נוקטים לשון כזאת).

יש כנראה משהו די קבוע ומתמיד בפסיכולוגיה האנושית, ושינויי התודעה והתרבות הגדולים שהאנושות עוברת לא ממש מצליחים להיפטר ממנו. הוא רק פושט ולובש צורות שונות עם שינוי הנסיבות התרבותיות והחברתיות.

[1] הוסיפו לזה את דברי השל”ה בהקדמת ספרו, חלק בית הבחירה, שמסביר שהנביא בד”כ מנבא את מה שאמור להיות על פי ההתנהלות הסבירה, אבל נבואתו יכולה להיכשל אם אנשים יבחרו אחרת. זה מרוקן את המושג נבואה מתוכנו המיסטי, ובעצם הופך את הנביא למשהו שהוא כמעט כמו חזאי מודרני (רק יותר מוצלח כתקוותי). יש לדון בדברי השל”ה הללו, והאם הוא  מדבר על כל הנבואות (כלומר מרוקן לגמרי את הנבואה מתוכנה המיסטי) או רק על סוגים מסויימים, ואכ”מ.