הרהורים בעקבות התפטרותו של ח”כ גואטה (טור 92)

בס”ד

לפני כמה ימים ח”כ גואטה מש”ס התפטר מהכנסת. זהו סיומה של סאגה שנמשכה כמה ימים, מאז נחשף שבראיון לגלי צה”ל (לפני כשנתיים) הוא סיפר על השתתפותו עם בני משפחתו בחתונת אחיינו ההומו עם גבר (“לשמח חתן וחתן”, כביטויים המרנין והמרטיט של העיתונאים שעסקו בזה). בסוף הכתבה הנ”ל מובא שגואטה אמר לבני משפחתו:

הלכנו כל המשפחה, אני אשתי והילדים, בדרך כלל לא אומר לילדים שלי לאיפה ללכת, אבל באירוע הזה אמרתי להם שההתייצבות חובה – אבל אמרתי לילדים שלי ‘דעו שאנחנו הולכים לשמח אותו כי הוא הבן של אחותי ואני רוצה לחבק אותה, אבל התורה אומרת שזה אסור ותועבה‘.

העולם כולו התקומם (נגד ההתפטרות שלו מהכנסת כמובן). המשפטים השגורים ביותר בימים בהם המה הסער היה: “איפה אנחנו חיים?! במאה העשרים ואחת אדם טוב נאלץ להתפטר מהכנסת בגלל שרצה לשמח חתן וחתן”. באמת נוגע ללב. בפרט נוגע ללב הטמטום הקולקטיבי הזה שבו כולם מסכימים עם כולם ומצקצקים בשפתיים בביטחון מוסרי מלא (ופתטי) לגבי טענה שהיא פשוט איוולת.

כמה דוגמאות

כדי להבהיר את הנקודה (אם בכלל צריך) אביא כמה דוגמאות. חשבו על מצב שמתפרסם בעיתונות שח”כ בוז’י הרצוג מהעבודה, השתתף בהפגנה לטובת ההתנחלויות, או למען קפיטליזם (=חזירי) נוסח ביבי. לחלופין, זהבה גלאון נצפתה בהפגנה למען כפייה דתית מתונה, או אולי אחמד טיבי היה נצפה בהפגנה למען גיוס חובה של ערבים לצה”ל ו/או סיפוח שטחי A, B עד G, אבל בלי F.

אני מניח שבכל המקרים הללו הח”כים הנכבדים שהשתתפו בהפגנות לגיטימיות לגמרי לכל הדעות, היו מאבדים את מקומם בכנסת, ובצדק. מדוע? לא בגלל שהם רשעים אלא בגלל שהם לא יכולים לייצג מפלגה שחרתה על דגלה את ההיפך הגמור ממה שהם עשו. אחמד טיבי נבחר לכנסת כדי לדאוג לכך שתוקם מדינה פלסטינית ושלא יסופח שום שטח לישראל. זהבה גלאון נבחרה כדי שלא תהיה כפייה דתית, ובוז’י נבחר כדי ללחום בהתנחלויות. לכן בהחלט מותר להם לשנות עמדה (דברים שרואים משם…), ובהחלט נכון שכל אחת מהעמדות הללו יכולה להיות לגיטימית (ועובדה שהיא מיוצגת על ידי מפלגה נכבדה בכנסת ולא נפסלת כבלתי לגיטימית), ובכל זאת אדם בעל עמדה X, לגיטימית ככל שתהיה, לא יכול לכהן בכנסת כח”כ מטעם מפלגה שלוחמת ב-X. לא הגיוני?

בחזרה לגואטה

אז מדוע כולם מתפלאים שמפלגת ש”ס שלוחמת כל הזמן בתופעת ההומוסקסואליות ובמתן זכויות והכרה לחברי הקהילה, דורשת שח”כ שלא מתנהג לפי ערכיה יתפטר ולא יכהן בכנסת מטעמה? אתמהה! ושוב, יכול אדם להתקומם ולומר שאי הכרה בהומוסקסואלים והומוסקסואליות היא זוועה. הוא יכול גם לטעון שהשתתפות בחתונה של אחיין הומו היא חובה מוסרית ואנושית נעלה. הוא יכול להעניק את עיטור העוז והמופת לח”כ גואטה על אומץ לב ודבקות במשימה, או לחלופין להעלות אותו למפטיר יונה ביו”כ הקרוב. ועדיין כל עוד זו המפלגה בכנסת ואלו ערכיה, מה לו להלין על כך שהיא לא בוחרת ח”כים שפועלים נגד ערכיה?

השילוב הזה של טמטום וצביעות הוא ממש בלתי נתפס בעיניי. והעובדה שהקונצנזוס סביב הטמטום הזה הוא מקיר לקיר, עיתונאים וח”כים כאחד, באין ילד תמים לרפואה שיפצה את פיו לאידך גיסא, רק מעיד על עוצמתו של השילוב המופלא הזה. אני חושב שרוב המתבטאים בנושא הזה לא מעזים אפילו להעלות על דל שפתיהם את הטיעון הפשוט שהצגתי כאן למרות שלהערכתי לפחות 10% מהם מסוגלים לעלות עליו לבד (בכל זאת, הוא מאד מורכב). ללמדך איך ובידי מי נמסר עיצוב עדר הזומבים המקומי שמכונה כאן משום מה “דעת הקהל”.

משמעותן של טענות הביקורת: תפקידו של ח”כ

מעבר למצעד הטמטום והצביעות, יש כאן עוד משהו. כפי שהסברתי, הסילוק מהכנסת במקרה זה אינו עונש על פעולה לא מוסרית (אם היו נוקטים בענישה כזאת דומני שמפלגת ש”ס היתה נסגרת מזמן). תפיסת העולם המובלעת בדברי המבקרים היא שכהונה בכנסת היא פרס, ואין לה שום קשר לתפיסות עולם. להיפך, מי שנשאר עקבי עם תפיסת העולם אותה נבחר לייצג, מי שנאמן לערכיו ופועל לאורם, הוא מיושן ופתטי. כעת אנחנו רואים יותר מכך: הוא אפילו לא מוסרי. עקביות אידיאולוגית וערכית ראויה לכל גינוי. הכניעה לאופנות חברתיות של עדר הזומבים המקומי בשם הדבקות בכיסא הפכה פתאום לנגד עינינו הנדהמות לפסגת המוסר. השוטים הללו בעצם היו מצפים שש”ס תאמץ ח”כים שפועלים נגד ערכיה כי יש להם ערך אלקטורלי או מפני שפעולותיהם נושאות חן בעיני עדר העיתונאים ושאר שוטים שבסביבה.

אני משפשף את עיניי ולא מאמין למצעד האיוולת הזה. מי שנאמן לערכיו הוא בלתי מוסרי, והמקהלה היוונית המקומית קוראת לו לנהוג באופן מוסרי ולקמט ולכופף את ערכיו, כלומר לוותר על עקביות ועל הפעולה למען הבוחרים והמצע רק כדי להיות אופנתי. זה המודל שאנחנו נקראים אליו. אגב, אני מניח שאם אכן ש”ס היתה משאירה אותו כח”כ מיד היו יוצאים הקולות של אותה מקהלה יוונית של לובשי לבן שמייללים ומבקרים את ש”ס על האופורטוניזם, ההתקרנפות וחוסר העקביות שלה. מפלגה שמוותרת על ערכיה רק בשביל הכיסא (שנאמר “רק הכסא אגדל ממך”). פוי. כשציפי לבני, צחי הנגבי, עמיר פרץ ואחרים, משייטים בין מפלגות משיקולי אופורטוניזם גרידא, כולם מבקרים אותם. כשאישים שונים מתכננים כניסה למערכת הפוליטית ולאף אחד אין מושג לאיזו מפלגה (כי ההחלטה אינה קשורה לתפיסות עולם אלא רק לסיכוי לקבל כיסא), הדבר הופך ממצב קיים לערך עליון. מהמצוי לרצוי. אותם אנשים שמבקרים את התופעות הללו עצמם רוצים בעצם מש”ס שתעשה את זה גופא.

ערבוב של שיקולים פוליטיים ומוסריים

התפיסה המובלעת הזאת מסבירה לנו עוד אספקט משעשע ב”דיון הציבורי” שהתנהל סביב פרשת גואטה. בין היתר ניתן היה לשמוע דיווחים ועמדות של עיתונאים וח”כים שקוראים לוותר לגואטה מפני שהוא מאד אהוב על ח”כים מכל המפלגות ועל הבוחרים המסורתיים. בעצם הוא נכס אלקטורלי לש”ס. כולנו הפכנו לחובבי ש”ס ולכן ממליצים לה על הטקטיקה הפוליטית הראויה והמוצלחת ביותר מבחינתה. שהרי מי מהעיתונאים והח”כים מכל המפלגות לא היה רוצה שש”ס תצליח מאד בציבור המסורתי ותגדיל את כוחה בכנסת?! ממש מחמם את הלב. השלב הבא יהיה להפנות לש”ס כל מיני סלבריטאים ולגנות את אלו שלא יהיו מוכנים להצטרף למפלגת הבית של קול ישראל וערוץ 2. בשלב זה ניכר בבירור שלא מדובר רק בטמטום אלא על מצעד של צביעות ותפיסה אופורטוניסטית של הפוליטיקה, וזאת מפיהם של גדולי מבקרי האופורטוניזם הפוליטי.

הערה לסיום

כשלעצמי אני בעד יחס נאות להומוסקסואלים (ראה למשל כאן). ובוודאי לדעתי אין להחרימם ולהענישם אפילו במסגרת הקהילה הדתית ובוודאי במסגרת המדינה והחוק. ובכל זאת, לגבי השתתפות בחתונה כזאת, נשאלתי על כך לא מזמן (ראה כאן), ועניתי שלדעתי הדבר אינו ראוי. אדם שמחויב להלכה לא אמור להשתתף בטקס שכולו חגיגה של איסור. אדגיש שאיני רואה בהומוסקסואליות בעיה מוסרית, ולכן השתתפות בטקס כזה אינה מעשה לא מוסרי בעיניי. אבל אדם שמאמין במחויבות הלכתית לא אמור לחגוג את הפגיעה בה והמרידה נגדה.

יתר על כן, אני גם בעד הענקת מלוא הזכויות האזרחיות והאחרות להומוסקסואלים. אני חושב שהמדינה חייבת לתת להם אפשרות להינשא ולהכיר בהם כזוגות נשואים על כל המשתמע. ועדיין אני כאדם שמחויב להלכה לא אמור להשתתף בחגיגה לרגל פעולת איסור. בדיוק כמו שמצפים ממני להתחשב בקרוב משפחתי ההומו, אני מצפה ממנו להתחשב בי ובערכיי. אני מאחל לו שמחה וכל טוב, אבל לא נכון בעיניי לבוא לחגוג את האיסורים ההלכתיים שהוא עושה ומצהיר עליהם ועליו לכבד זאת.

ולאידך גיסא, שלא תהיינה אי הבנות, לו הייתי חושב שזה עוזר הייתי נושא תפילה נרגשת למרום (ברחבה הרפורמית של הכותל) שכל ח”כי ש”ס ו”חכמיה” גם יחד יוכנסו לחדר סגור, בו יוכלו להתרכז בגנבה זה מזה, במינוי מקורבים לוועד החדר ובהשמצות הדדיות. הייתי אפילו מוכן להקצות לזה תקציב נאה אם פירוש הדבר היה שלא נראה אותם יותר בינינו.

אבל אלו עמדות אישיות שלי. לכל זה אין ולו בדל קשר למה שכתבתי כאן. גם אם הייתי תומך נלהב בהליכה לחתונה של אחיין הומו ועל אף שאני מתנגד מאד למפלגה המאוסה הזאת, הייתי חוזר על כל מילה שנכתבה כאן על הצביעות והטמטום ב”דיון הציבורי” הזה, ועל ההנחות הבעייתיות שמובלעות בו. הפעם באופן מקרי ומפתיע ש”ס עשתה בדיוק מה שמתחייב מערכיה, ולא על כך הם ראויים לביקורת. יש מספיק דברים אחרים, הבו דלא לוסיף עלייהו.