על המשפחה המסורתית וה”שמאל טוק” הפוסטמודרני (טור 96)

בס”ד

לפני כמה ימים (מי זוכר כבר?) היתה סערה זוטא סביב התבטאויות של ח”כ מירב מיכאלי בפאנל שנערך באוסטרליה לגבי “המשפחות החדשות”. הדברים עוררו תגובות צפויות מהצד הדתי, והיא עצמה קשרה זאת, איך לא?!, לימין ושמאל. השטויות וההבלים שהיא השמיעה שם לא באמת מחייבים התייחסות ולא הייתי נזקק להם, אלא שצורת השיח שלה משקפת תפיסה עקרונית מאד אופנתית של העולם הפוסטמודרני, וזה שווה התייחסות.

אני חייב לומר שהקשר שהיא עשתה לימין ושמאל אינו משולל יסוד, אם כי ספציפית כאן יצאו נגדה גם אנשי שמאל מובהקים ואפילו אנשי משפחה חדשה ושאר מועמדים טבעיים לתמיכה בדבריה. כנראה יש גבול להבלים שכולנו מוכנים לשמוע. אבל דווקא בגלל שלדעתי מדובר באישה נבונה ואינטליגנטית, ההתבטאויות ההזויות והאוויליות הללו מקבלות משמעות עקרונית. מתברר שהמסגרת (אני נזהר מלומר המסגרת החשיבתית) הפוסטמודרנית גורמת לאנשים אינטליגנטיים לקשקש שטויות שלשמען סומר השיער. אגב, זה באמת קורה בעיקר משמאל. התופעה הזאת אומרת משהו על המסגרת הפוסטמודרנית, וזוהי הזדמנות לגעת בה מעט.

כמה פנינים והערות על דברי קדשה

אפתח בהתייחסות ראשונית לכמה מהפנינים שיצאו מפי קדשה של מירב מיכאלי תליט”א באותו כינוס. הפנינה העיקרית: “המשפחה הגרעינית, כפי שאנחנו מכירים אותה, היא המקום הכי פחות בטוח לילדים”. אתה הבנת את זה ברוך? למעשה עדיף למנוע מזוגות שרוצים להקים משפחה מסורתית (מה הקשר לגרעינית?…) לעשות זאת, ולשכנע אותם ליצור קשרים עם בני זוג מאותו מין (רצוי מאד ללא נישואין דתיים ר”ל). כך יהיה יותר טוב לילדים. אם שמענו עד היום שמשפחה מסורתית היא לא היחידה האפשרית ושהילדים לא בהכרח סובלים במשפחה חדשה (אגב, בג”ץ קיבל כעמדת המדינה את התפיסה ההפוכה והכריע לטובתה), כעת מתברר שבעצם המשפחה המסורתית היא רעה חולה. יש לאסור אותה או לפחות לדרוש אישור ולהטיל פיקוח על מי שרוצה לנהל מוסד אנכרוניסטי שכזה. יש חשש כבד שלא יתנו שם לילדים את כל הטוב שהם מקבלים במשפחה החדשה. חשוב לציין את החידוד הבא: “בעולם המערבי, ובחברות מסורתיות זה נכון עוד יותר”. כלומר זה נכון בכל החברות (שלא תחשבו שמדובר דווקא על נישואין יהודיים דתיים), אבל בפרט בחברות מסורתיות.

הפנינה הבאה היא: “הנתונים מדברים על כך שכל ילד חמישי עובר סוג כלשהו של התעללות – מינית, פיזית, נפשית”. הכל מבוסס על נתונים מוצקים ומדעיים כמובן. ה”מדע”, כרגיל, פועל לטובת המודרנה ונגד המסורת. מיכאלי גם טענה שמבנה המשפחה המסורתי מעניק עדיפות לגברים: “זה המקום שבו הזכויות ההוריות והמשמורת המוחלטת עדיין מעניקה לגברים שליטה מוחלטת על ילדיהם, ולעתים קרובות מדי גם על הנשים – היא חלק מהכאב המתמשך בקרב ילדים”. כואב הלב באמת על הילדים האומללים שלא זכו לשני הורים מאותו מין (רצוי לסביות. בזוג הומוסקסואלי הסבל הוא כנראה כפול ומכופל. לחיות עם שני הורים זכרים שתלטנים צריך להיות ממש נורא. טוב, אולי זה שהם לא משפחה מסורתית חס ושלום מנטרל את העניין…). אני תוהה לגבי הנתונים (המפוקפקים, כפי שהתברר מאוחר יותר) שמדברים על כך שכל ילד חמישי עובר התעללות. גם אם נקבל את ההצהרה העמומה הזאת ואת ה”מחקרים” המעמיקים הללו, האם יש גם נתונים לגבי השפעתה של אופי המשפחה על הנתונים הללו, ועל כיווני ההשפעה? האם בדקו כמה ילדים יש במשפחות אחרות ואלו פרמטרים נוספים משפיעים על הנתון הזה?

במהלך הפאנל מיכאלי הציעה פיקוח ואישור של המדינה בשינוי מוסד הנישואין המסורתי: “המדינה צריכה להציע שני הסכמי ברירת מחדל: אחד הוא המשמורת על הילדים. לילד יכולים להיות יותר משני הורים; הם לא חייבים להיות הוריו הביולוגיים בהכרח”. לדבריה המדינה גם אמורה לקבוע שאדם שיזכה להיות הורה לילד יהיה חייב לעמוד בקריטריונים שהמדינה תפקח עליהם, ובמסגרתם ציינה כי “זה צריך לכלול הרבה חופש עבור הילד, להיות מי שהוא או היא”. נהדר. נאמר שבמקרה יהיה ילד חריג ויוצא דופן שלא ירצה ללמוד, או לחלופין ירצה לירות באקדח על העוברים ושבים. מיכאלי כנראה טוענת שפאיי (=3.141…) אימותיו צריכות לאפשר לו זאת כחלק מהגידול הבריא שלו.

הצעתה בעצם אומרת שיידרש אישור של המדינה להורות. לא צריך עין רגישה מדיי כדי להבין את הקשר האמתי של סוגייתנו לשאלות של שמאל וימין. השמאליות ההזויה של מיכאלי דוגלת בצנטרליזציה ופיקוח של המדינה על כל מה שנעשה אצלכם בבית. האח הגדול ייתן אישור לכל מעשינו. ה”ליברלית” דנן מציעה שהמדינה, שכמובן מתנהלת לתפארת ובלי התעללויות ובעיות, היא שתפקח על ההורות הקלוקלת של כולנו, מתעללים שכמונו. אני כבר מחכה לדרישה שהמדינה תיתן אישור ותסמיך כל אחד לנשום אוויר ולשתות מים, שהרי מחקרים מצביעים על כך שכחמישית מההורים שותי המים ונושמי האוויר מתעללים בילדיהם. מה, לא ידעתם שהורים שותי מים הם המבנה הכי פחות בטוח לילדים?! לא קראתם את המחקרים?! למעשה, זה מחקר כורסא אפריורי, שכן אלו שלא שותים או נושמים מתים, ואז הילדים ודאי לא יסבלו מהתעללות של הוריהם. יתר על כן, הילדים המאושרים שלהם יימסרו לבתי יתומים שמנוהלים על ידי המדינה או לזוגות של לסביות, או לחלופין זוגות נשים הטרוסקסואליות שהמדינה תכריח אותן לחיות בזוגיות נשית לטובת החופש של הילד, וכך הילדים יזכו ליחס נפלא ולילדות מפוארת. אני חייב להתוודות שאיני יודע מי היו הוריה של מירב מיכאלי (אבל אני כן יודע מי היה הסבא), אבל לפי התוצר שיצא להם יש לי חשד כבד שהם לא היו לסביות. אתם רואים?! אמרנו לכם!

בדברי ההסבר וההתגוננות שלה תוכלו למצוא שדבריה הוצאו מהקשרם, ובעצם היא רק יצאה נגד המונופול של הדתיים והמסורת על מוסד המשפחה. היא בעצם התכוונה לטעון שגם הורות אחרת היא לגיטימית ולא בהכרח נחותה. למה זה נשמע לי כמו משהו בנאלי שכבר מזמן מאחורינו, וממש לא מעניין אף צופה, אוסטרלי או ישראלי? למה זה נשמע לי כמו משהו שאף אחד לא יראה בו ולו בדל חידוש (בטח כשהוא נאמר בפאנל פתוח באוסטרליה, ולא בשיעור כללי בפוניבז’ או בהר המור)? למה ברור לי לגמרי שלא זה מה שהיא אמרה, עוד לפני ששמעתי את דבריה?

מירב מיכאלי כנראה שייכת לקבוצה מוחלשת ונרדפת מאד, שהרי לא רק הימניים והדתיים הרשעים (והקיצוניים) אלא גם חבריה לדעה יצאו נגד דבריה ואף כינו אותם בכינויים לא מאד מחמיאים. כדאי לראות את העימות בין יהודה גליק לאירית רוזנבלום, יו”ר משפחה חדשה (מובא בתור אינסרט בכתבה על דברי התגובה שלה). תראו שם את מה שאומרת מי שעומדת בראש הארגון שתומך במשפחות החדשות (ומשום מה אני מהמר שהיא לא שייכת לימין הקיצוני ו/או הדתי ולא נמנית על תומכי בצלאל סמוטריץ) על דבריה של מיכאלי. היא תומכת בכך שיש משפחות חדשות (יפה מצדה לתמוך בעובדות. אני למשל תומך בכך ש-2+3=5), אבל כל השאר, לדבריה, הוא קשקוש והבל. גם היא כנראה הוציאה את הדברים מהקשרם הרשעית הימנית והדתית הזאת. היא לא הבינה שכל מה שמירב מיכאלי אמרה זה שצריך לתת גם לזוגות מאותו מין לגדל ילדים. חידוש שלא שמעתו אוזן אוסטרלית ו/או ישראלית מעולם.

בחזרה לפוסטמודרניזם

טוב, עד עכשיו שפכתי עליכם את מררתי וכעת הגיעה העת לקצת יותר רצינות. איך אישה נבונה מגיעה לפלוט דברי הבל שכאלה? בדברי ההסבר שלה תוכלו למצוא בצורה עוד הרבה יותר ברורה את הבסיס לקשקושים הללו.

נתעלם כעת מהאמירה האומללה שלה שהמשפחה הרגילה היא הכי מסוכנת לילדים. נדון אותה לכף זכות, ונניח שהיא נסחפה ואמרה זאת בלהט הרגע. נתעלם גם מהצעתה שהמדינה תנהל ותאשר את ההורות של כולנו. זהו פרץ שמאלני אינפנטילי טיפוסי שרואה במדינה את אמא של כולנו (כוונתי לשמאלנות הישנה, זו שדוגלת בצנטרליזם ושליטה של המדינה, לא בזו החדשה, הליברלית פוסטמודרנית שדוחה זאת מכל וכל). אבל מיכאלי גם הסבירה לנו שהזוגיות המסורתית נותנת כוח ושליטה לבעל לגבי האישה והילדים. לכן זה כל כך מסוכן, איך לא חשבנו על זה?! היא הסבירה שבעצם בשביל זה בכלל נוסדה המשפחה הישנה מלכתחילה. אחרת איך הגברים היו משתלטים על הנשים והילדים שלהם?!

כדי להבין את הלהטוט הלוגי הזה, חשוב להכיר עוד מאפיין של הקשקשת הפוסטמודרנית (כן כן, זו ש”פותחת אופציות מלהיבות בעבודת ה’ “, לפי הרב שג”ר). בעולם פוסטמודרני אין אמת ואין ערכים. אין צודק ואין טועה, אין יפה ולא יפה, אין חכם ולא חכם, ובכלל אין כלום. כעת עולה כמובן השאלה אז מדוע אנשים בכלל פועלים? מדוע הם מקדמים תפיסות וערכים? בטח לא בגלל שהם מאמינים בהם, שהרי זה לא קיים. התשובה פשוטה, הם עושים זאת כדי לצבור כוח ולהשתלט על משאבים ועמדות. בעין פוסטמודרנית כל תופעה מתרחשת בגלל מזימות ורדיפת כוח. מדוע? מפני שאין שום דבר אחר שיכול להניע אותנו לפעולה. מכאן בין תבינו שקידום המשפחה המסורתית לא נובע מערכים (שאפשר כמובן להסכים או להתנגד להם), אלא ממזימות כוחניות. והרי לכם המסקנה שהיא אינה אלא אמצעי לשליטה כוחנית של הגברים. מירב מיכאלי לא שוקלת אפילו את האופציה שיש אנשים שתומכים במשפחה מסורתית כי בעיניהם זהו ערך, כלומר מפני שהם מאמינים שזה נכון. ברור לה שזוהי מזימה שמטרתה רכישת עמדות כוח ושליטה, ותו לא.

אבל מירב שלנו לא רק טענה שהמשפחה המסורתית היא מזימה. זו טענה פוסטמודרנית סטנדרטית, ובשביל זה לא מזמינים אותך לאוסטרליה. כמדענית נאורה ומודרנית היא אף הביאה ראיה לדבריה: מזה שהזוגיות המסורתית נותנת כוח לבעל (בהנחה שזה באמת נכון, ואני חולק על כך) היא מסיקה שהזוגיות הזאת נוצרה מראש ומלכתחילה כדי לתת לו את הכוח הזה. זהו דפוס טיעון פוסטמודרני טיפוסי, שלוקה כמובן בכשל קורלציה. כבר לימדונו רבותינו שקורלציה אינה בהכרח ביטוי לסיבתיות. העובדה שמבנה כלשהו מעניק כוח למישהו לא אומרת בהכרח שהמבנה הזה נוצר מראש כדי ליצור את הכוח הזה. הקפיצה הלוגית הזאת שבעולם הפוסטמודרני נתפסת בדרך כלל כטאוטולוגיה מובנת מאליה, היא שטות שיסודה באותה הנחה דלעיל (שתהליכים מתחוללים רק על בסיס מזימות אפלות, ולא מתוך אמונה בערכים כלשהם). ההנחה המופרכת הזאת משבשת את הלוגיקה של אנשים וגורמת להם לתפוס את העולם כמעטפת לדמונים זדוניים שמשתוללים ומתעללים בכולנו.

בעיניהם אין אוכלוסיות חלשות אלא רק מוחלשות (ראו כל ראיון עיתונאי עם מפגינים מקבוצות הנכים. הם לעולם לא חלשים אלא מוחלשים. על ידי מי? מי החליש אותם? לא ברור. אולי הקב”ה). אין אוכלוסיות או קבוצות טובות יותר או פחות, שהרי אין קני מידה שיקבעו מי טוב יותר או פחות. מה שיש הוא רק אוכלוסיות בעלות כוח רב יותר או פחות. העולם אינו אלא מלחמת אינטרסים. אין אמונות ולא ערכים, אלא רק מזימות וכוח. מה שאני יכול לומר לטובת החבר’ה הללו הוא ששיפוטיות לא קיימת אצלם. אבל זה לא בגלל פרגון והכלה חס ושלום, אלא להיפך בגלל שאין קני מידה לשיפוט כי כולם רשעים וכוחניים באותה מידה. כשתשאלו פוסטמודרניסט לפשר מעשיו ואלו מזימות הוא עצמו מקדם בפעולותיו ובדבריו, תשמעו ממנו אחת משתיים: או התעלמות מהמזימתיות שמאפיינת את כל באי עולם (כי הפוסטמודרנה היא קבוצת מלאכי שרת שפטורה מהרעה החולה הזאת). או הודאה גאה בכך שגם הוא פועל רק ממניעים של אג’נדה וקידום אינטרסים, שהרי לא יכול להיות בסיס אחר לפעולותיו. לכן אל לכם לקחת אותו ברצינות כי הוא לא טוען טענות אלא רק זומם מזימות.

החבר’ה הללו פשוט משליכים מהמזימות שלהם על העולם שסביבם, כלומר פוסלים במומם. מדובר באנשים נטולי ערכים שפועלים מסיבות אינטרסנטיות בלבד, ולכן הם גם מפרשים כך את כל מי שסביבם. במשקפיים המזימתיות שלהם רואים רק מזימות. המשקפיים הללו לא רגישות לסוג פעילות שונה, לא מזימתי. אגב, גם הביקורת החדשה על המדע מתנהלת בצורה די דומה. מדעי החרתא כמו מגדר וכדומה, מתנהלים הרי ללא שום קנה מידה. אוסף הבלים חסרי שחר וערך, שכל עניינם הוא קידום אג’נדות. ומה תוכנם של אותם מאמרים? אוסף טענות שכל המאמרים המדעיים הם חסרי ערך ושחר ולא נועדו אלא לקדם אג’נדות. הפוסל במומו, כבר אמרנו?

כדי להסביר לנו את צדקתה המוחלטת של טענתם שאין צדק מוחלט הם מגייסים לוגיקות מעוותות על בסיס הנחות מופרכות. בדרך כלל יוצגו “נתונים”, מאליו יובן שמדובר ב”נתונים מדעיים” ומחקריים כמובן (במדעי החרתא אם אתה מעביר שאלון אצל עשרים אנשים שמוכנים לענות עליו תמורת סכום סמלי – עשית מחקר), רובם ככולם שווים קדחת ומניבים את מה שמצפים מהם. הוסיפו ל”נתונים” ול”מחקרים” עוד קורט לוגיקה כושלת, ומיד תגיעו למסקנות ה”מדעיות” הרצויות. כך ה”נתונים” של מיכאלי מלמדים אותנו שאחד מכל חמישה ילדים במשפחה מסורתית עובר התעללות (איפה נעלמו כל הילדים ושאר נבדקים מה”מחקרים”? למה אני לא רואה אף פעם מישהו מהם בסביבה שלי?). היא גם מצאה באותם מחקרים שכל זה קורה רק בגלל המסורתיות של התא המשפחתי כמובן (אלא מה, בגלל שהם שותים מים?!).

אם ילדים רבים עוברים התעללות, המסקנה ברורה: המשפחה המסורתית היא המקום הכי פחות בטוח לילדים. המדינה צריכה לפקח עליה, ורצוי אף לאסור אותה בחוק.

מבט קצר על ה”שמאל טוק”

בתוך דבריי כבר הערתי על נקודה מעניינת נוספת שעולה בדבריה של מיכאלי. בתפיסה פוסטמודרנית, הדבר האחרון שהייתי מצפה לו הוא דרישה מהמדינה לנהל ולפקח על ההורות, או לדרישה לאחידות בסטנדרטים (שמטרתה כמובן חופש רחב לילדים, אבל משום מה תוך הגבלה בוטה של ההורים). אלו דרישות של השמאל הישן, זה שלא מאמין באדם הפרטי אבל מאמין בצנטרליזם, במדינה שמפקחת ומנהלת הכל ולא מאפשרת לאנשים להתנהל כרצונם. בו בזמן המעטפת שבה מוצגים הטיעונים הללו היא פוסטמודרנית מובהקת, על אף שהפוסטמודרניזם הוא השמאל החדש, והוא בעצם הפוך לגמרי מזה הישן.

זה מאד טיפוסי לבני דודנו מן השמאל המבולבל. טיעונים של השמאל הישן מופיעים אצלם יחד עם טיעוני השמאל החדש, על אף הסתירה. מחד, אין אמת והכל מזימות וכולנו רשעים. מסקנה: המדינה הטהורה של אפלטון שמנוהלת על ידי ועדת הפילוסופים בראשות מירב מיכאלי צריכה לנהל הכל. ומה עם המזימות של המדינה? האם לה אין מזימות? האם היא מתנהלת על פי ערכים? האם לא ניתן לצפות למזימה של המדינה שתקבע שמותר רק למשפחה מסורתית לגדל ילדים? מה מירב מיכאלי תציע לנו אז? מי יפקח על המפקח?

אגב, שמעתם פעם על מדינה כזאת? כוונתי למדינה שלא נותנת למשפחות חדשות לגדל ילדים. אה, גם אתם שמעתם עליה? יש אחת כזאת כאן במזרח התיכון, לא רחוק מאיתנו (היא מנוהלת על ידי דרעי, גפני והרבנות הראשית). אז זהו, שלמדינה הזאת בדיוק מירב רוצה למסור את הפיקוח על כולנו. המדינה המסורתית והמיושנת שלנו היא שתנהל את האג’נדה הליברלית של מירב מיכאלי למען החופש והמשפחות החדשות. אתה הבנת את זה ברוך?!

אני כבר מחכה לרגע שמירב מיכאלי תצא להפגנות למען המאגר הביומטרי. הרי כדי שהמדינה תנהל את חיינו היא צריכה מאגר מידע מקיף. אופס, ראו כאן וכאן שמירב שלנו לא ממש מוכנה לפרגן למדינה ולתת לה שליטה בנתונים ובנו בכלל. טוב, עקביות היא ממש לא דרישה סבירה וקבילה אצל בני דודנו הפוסטמודרניים. עקביות היא מחלה, סוג של אנכרוניזם ימני קיצוני. זהירות, זה לא מידבק…