מהי שירה: ד. המפה המורכבת (טור 110)

בס”ד

הבהרה וחידוד של ההגדרה אליה הגענו

בטור הקודם הבאתי את ההגדרה למושג שירה שהציע אריה בטוקבק לטור 107, ואמרתי שהיא נראית לי הקולעת ביותר מבין אלו שהוצעו שם (אם כי היו כמה הגדרות קרובות):

שירה היא טקסט שמביע את המסר שלו לא רק ע”י משמעותן הפשוטה של מילותיו.

בשורה התחתונה, הצעתי שם הגדרה די דומה: שירה מביעה משהו לא דרך המשמעות הליטרלית של המילים. זאת לעומת מה שכיניתי שם “פרוזה טהורה”, שהיא טקסט שעניינו העברת מידע דרך משמעותן הפשוטה של המילים.

חשוב להבהיר כאן יותר את מה שהבהרתי כבר בטוקבקים. עלתה שם שאלה מדוע לפי הגדרתי מטפורה אינה שירה, הרי גם שם המשמעות של הטקסט אינה המשמעות המילולית של המילים. בה במידה עלתה שם שאלה מדוע קוד או צופן כלשהו אינו שירה, שהרי גם במקרים אלו המשמעות של הטקסט לא זהה למשמעות המילולית של מילותיו. הסברתי שם שבשני המקרים הללו הערך המוסף אינו פואטי-צורני. במילים אחרות, המשמעות במקרים אלו היא כן המשמעות המילולית של המילים, אלא שאנחנו מעניקים להן משמעות מילולית נוספת על זו הרגילה. ועדיין אין כאן יצירת תחושות או תובנות מופשטות אלא העברת מידע. בעצם מדובר בסוג אחר של שפה, אבל במסגרת השפה המטפורית או המקודדת אנחנו כותבים פרוזה צרופה שמעבירה לנו מידע ותו לא.

רצף של שירתיות

את הטור הזה אפתח בהערה הבאה באותה הודעה של אריה:

ההגדרה הזו מאוד קצרה ותמציתית, אך היא מרחיבה מדי (יותר מדי טקסטים עוברים את הסינון). מצד שני, ברור שמה שנלכד במסננת פשוט אינו שירה (=טקסטים שהמסר שלהם מובע רק ע”י המשמעות הפשוטה של המילים).
הנכון בעיני הוא שיש כאן איזשהו רצף – ככל שיש יותר אלמנטים הנוספים על המשמעות הפשוטה של המילים, יש יותר “שירתיות” בטקסט.
לכן כמובן שיש תחום אפור, אבל יש גם שחור ולבן.

כמו שהערתו הראשונה הקדימה את טור 109 שלי, הערתו זו מקדימה את הטור הנוכחי (110). הוא בעצם אומר לנו שההגדרה אותה הצגתי היא רק הציר שעליו יש לפרוש את המפה המורכבת יותר. טוב, אחרי שפתחתי בצל”ש לאריה, כעת אגש להציג את המפה המורכבת שפרושה על פני הציר הזה.

פרדוקס הערימה

לכאורה ניתן לתאר זאת דרך פרדוקס הערימה שכבר הזכרתי אותו לא פעם. נתבונן על שלוש הטענות הבאות: 1. אבן חצץ אחת אינה ערימה. 2. אם יש צבר אבני חצץ שאינו ערימה – הוספת אבן חצץ אחת לא תשנה את הסטטוס שלו. 3. אלף אבני חצץ הן ערימה. כל אחת מהן נשמעת סבירה מאד, אבל שלושתן לא מתיישבות זו עם זו. על מי מהן עלינו לוותר? כפי שהסברתי, סביר לוותר על השנייה, ולהחליף אותה בטענה הבאה: הוספת אבן חצץ אחת משנה את הסטטוס במעט. מה שעומד מאחורי השינוי הזה הוא שהביטוי “ערימה” אינו בינארי. לא נכון שכל צבר אבני חצץ הוא או ערימה או לא ערימה. נכון יותר לומר שיש רצף של רמות ערימתיות, וככל שנוספות אבנים מידת הערימתיות גדלה. כבר הזכרתי בעבר שהדבר נכון לכל מושג יומיומי (להבדיל ממושגים מתמטיים, שהם בעצם אידיאות טהורות).

הציר: פואטיקה מול מידע

כפי שראינו בטור הקודם, אחרי הגדרת שני קטבים קל יותר להנהיר את טיבו של הציר שמחבר ביניהם ושמוביל מאחד לשני. הציר שלוקח אותנו מהקוטב של הפרוזה הטהורה, המידע, אל הקוטב הצורני הטהור הוא הציר הפואטי. בכל נקודה באמצע הציר יש מידה שונה של מידע ושל פואטיות, שקובעות עד כמה אנחנו קרובים לקוטב האחד או האחר, כלומר עד כמה יש כאן שירה או פרוזה.[1] המודל הזה יכול לסייע לנו לבחון טקסט שמופיע בפנינו ויש בו מידע מעורבב בערך פואטי. אנו נשאל האם הוא שירה או פרוזה, ועד כמה הוא שירה? לאחר מכן נשאל האם הוא שירה או ספרות. מעבר בין שני קטבים כאלה בעצם פורש רצף של גוונים שונים של שירה/פרוזה, ואולי זהו שורשה של המבוכה באשר להגדרת המושג שירה.

לאור האמור עד כאן, מפתה מאד לחשוב ששורש המבוכה לגבי שירה גם הוא נעוץ בכך שהמושג שירה נמצא על רצף, בדיוק כמו בפרדוקס הערימה, ולכן אי אפשר להגדיר שום גוון שלו בצורה חדה כשירה או לא שירה. בעקבות מה שראינו למעלה, אולי נכון יותר לומר שלכל אחד מהז’אנרים השונים יש מידה שונה של שירתיות.

אבל כפי שכבר הקדימו והעירו סביב הפוסטים הקודמים (למשל ישי ואילון), קשה למקם את שירה מול ספרות על ציר כמותי פשוט של מידת השירתיות. יש ברקע עוד פרמטרים שאסור לנו להתעלם מהם. אפילו לגבי ספרות, לא ברור שיש בה פחות פואטיות מאשר בשירה. זה נראה יותר כמו סוג שונה ולא רק מידה כמותית שונה של אותו סוג. פרוזה טהורה הוגדרה כטקסט בעל אפס פואטיקה, אבל הן בספרות והן בשירה יש מרכיב פואטי ברמות שונות. אז מה בכל זאת מבחין בין ספרות לשירה? כפי שנראה בהמשך, אפילו את גווני השירה השונים בעצמם קשה למקם על ציר כמותי פשוט כמו בפרדוקס הערימה. אז מה מבחין ביניהם ומה משותף להם?[2] נראה שדרוש כאן מודל מורכב יותר שיתאר את היחס בין שירה טהורה-ספרות-שירה לגווניה-פרוזה טהורה.

ראינו תהליך של מטמורפוזה שמעבירה אותנו מהפרוזה הטהורה לשירה אבל יש גם מטמורפוזה אחרת כלשהי בין שירה לספרות וגם ביחס לז’אנרים השונים של השירה. בטור הזה אתרכז בהגדרת שירה מול פרוזה טהורה, ובטור הבא אכנס ליחס בין סוגי שירה שונים ובינם לבין ספרות. כדי להעשיר את ארגז הכלים שלנו, אפתח בהגדרת שלושה סוגים שונים של מטמורפוזה.

מטמורפוזה מסוג ראשון

אם נשים בשני צדיו של ציר כלשהו צבע שחור וצבע לבן, הגוונים באמצע יהיו גווני אפור שונים (ככל שמתקרבים לשחור – גוון האפור יהיה כהה יותר, ולהיפך). תיאור מתמטי של מטמורפוזה כזאת יכול להיות:

(1) B_P = p X B

כאשר B הוא יחידת צבע שחור, B_P הוא גוון השחור שבו מדובר (צבע שחור, black, בעוצמה p). העוצמה של הגוון (p) נעה מ-0 ל-1. המצב B₀  כאשר p=0 מתאר כמובן צבע לבן, והמצב B₁ הוא צבע לגמרי שחור (p=1). הסרגל שעובר בין שני הקטבים נקבע על פי ערכו של p, כשכל ערך נותן לנו גוון אחר של אפור (p גדול יותר נותן אפור בגוון כהה יותר).

חשוב להבין שהמודל הזה, כלומר נוסחה (1), הוא שמתאר את המסקנה שהסקנו למעלה מפרדוקס הערימה. גם שם מידת הערימתיות תוגדר בדיוק בצורה הזאת (B הוא הערימתיות, והפרמטר p יקבע את עוצמתו, כלומר את מידת הערימתיות). אולם ברור שלא די בכך כדי לתאר את המפה המורכבת של השירה. אפילו אם עדיין לא נכניס לתמונה את הספרות, הרי מטמורפוזה בין מידע לפואטיקה דורשת שני ממדי איכות. המטמורפוזה שבנוסחה (1) מתארת הקלשה מונוטונית של ממד איכותי אחד (פרמטר עוצמה אחד – p, וממד איכותי אחד – B), וזה מודל דל מדיי לצרכינו.

מטמורפוזה מסוג שני

במטמורפוזה מהסוג הראשון הצבע לבן הוא פשוט שלילתו של השחור (היעדר צבע שחור, או היעדר צבע בכלל). כך הוא המצב במטמורפוזה של הערימות. גם שם יש ממד איכותי אחד (הערימתיות). אבל מידע אינו היעדר פואטיות, ופואטיות אינה היעדר מידע. כאן דרושה מטמורפוזה עם שני ממדי איכות בלתי תלויים.

ואכן יש מטמורפוזות בין שני מצבים שאחד אינו השלילה הפשוטה של השני. חשבו על מטמורפוזה בין צבע כחול וצבע צהוב. אף אחד משניהם אינו שלילה פשוטה של השני, והסינתזות השונות (הרכבות במינונים שונים) יוצרות גוונים שונים של ירוק. כאן לא  מספיק לתאר כמה כחול יש כאן או כמה צהוב יש כאן. צריך להציע תיאור מורכב שמראה כמה יש מכל אחד מהם בגוון המדובר.

התיאור המתמטי של התהליך הזה הוא:

(2) g_P = p X Y + (1-p) X L

כאשר g_P הוא גוון הירוק (green) בעוצמה p. Y הוא הצבע הצהוב (yellow), ו-L הוא הכחול (לא B כדי לא לערבב עם השחור).

דוגמה למטמורפוזה כזאת ניתן לראות כאשר לוקחים שני פרצופים של בני זוג, איש ואישה, ויוצרים מהם הרכבות שונות במינונים שונים (יש שרוצים לטעון שאלו האופציות איך ייראה צאצא שלהם). ראו למשל את המטמורפוזה בטבלה כאן בין הגבר השחור מימין לבין האישה הלבנה משמאל שאת פניהם בחרתי באקראי ברשת:[3]

הפנים הולכות ונעשות דומות לקוטב (הגבר או האישה) ככל שהן מתקרבות אליו. איך עושים ציור כזה? באופן סכמטי אפשר לעשות זאת באמצעות נוסחת המטמורפוזה מלמעלה. כל ציור באמצע הסרגל נבנה עבור ערך כלשהו של p. הגוון של הנקודה בציור נקבע על פי הנוסחה שניתנה למעלה, כאשר p כופל את עוצמת הנקודה המתאימה בציור של הגבר ו-(1-p) כופל את עוצמת הנקודה המתאימה מהציור של האישה. כל ערך של p ייתן ציור אחר, כאשר p=1 ייתן את הציור של הגבר, ואילו p=0 ייתן את הציור של האישה. כאשר מגדילים את ערכו של p בעצם מתקדמים ימינה בטבלה הזאת. בתמונה הבאתי כמובן רק שלוש תחנות מתוך מהלך מטמורפוזי רציף. ניתן לראות את מלוא הרצף בסרטון הזה.[4]

זהו מודל שמכיל פרמטר עוצמה אחד (p) שפועל על שני ממדי איכות (Y, L). אם נרצה ליישם אותו על הגדרת שירה טבעי להגדיר את שני פרמטרי האיכות כך: מידע ופואטיקה (צורניות). מפת השירה לגווניה תתואר על ידי הנוסחה (2) כאן למעלה שמתארת את המעבר מקוטב המידע לקוטב הפואטי (שירה וספרות).

אך נראה שגם המודל הזה לא מתאים לצרכינו. לא נכון לומר שככל שטקסט כלשהו מכיל יותר מידע יש בו פחות פואטיקה, ולהיפך. נראה שאין קשר בין כמות המידע לבין האיכות הפואטית של טקסטים בשירה וספרות. כך למשל אפשר לקחת טקסט פרוזאי לגמרי ולצור לו צורה שמוסיפה לו נופך פואטי, וזה יהפוך אותו לשיר (לפחות במידה מסוימת). לשון אחר, לא נראה שכמות המידע מפריעה לסיווג הטקסט כשיר. נכון שמהות השיר היא הממד הפואטי שבו, אבל אין הכרח לסלק מכאן את המידע. טקסט יכול להעביר לנו מידע ולהיות גם בעל ערך מוסף פואטי ניכר או אפילו מלא.

חשוב להבין שאין כוונתי למה שעשו לטקסט שלי בטור הראשון (107). שם זה היה משחק ויזואלי ולא תוספת של ערך פואטי אמתי. אבל יש מצבים שהשיריות מוסיפה ממד פואטי ממשי למידע שמועבר. במצבים כאלה אין מניעה להגדיר את הטקסט כשיר בעל ערך פואטי מקסימלי, אלא שיש לו גם ערך של פרוזה (=העברת מידע). זה מביא אותנו למודל של מטמורפוזה מהסוג השלישי.

מטמורפוזה מסוג שלישי

יש לשים לב לכך שעד כאן הנחנו שיש יחס בין מינון הצהוב (p) למינון הכחול (1-p). אבל זה לא הכרחי. בין צהוב לכחול תיתכן גם מטמורפוזה מסוג שלישי, שבה אין קשר בין שני המינונים:

(3) G_Pq = p X Y + q X L

G_Pq מציין גם הוא גוון של ירוק כמו g_P, אבל כאן הוא נבנה כסכום של שתי עוצמות בלתי תלויות, זו של הצהוב (p) וזו של הכחול (q). כל אחת משתי העוצמות הללו יכולה לנוע בין 0 ל-1 (רק לשם הפשטות), אבל אין ביניהן קשר. יכול להיות ירוק שמכיל את מלוא הצבע הצהוב ומלוא הצבע הכחול (q=1, p=1). זהו מצב שלא שונה מהותית מהמצב p= 1/2 במטמורפוזה  הקודמת (g_P), אלא אולי בעוצמה הכללית (וכך גם לגבי כל מצב אחר שבו p=q). אבל בניגוד למטמורפוזה הקודמת, כאן יכול גם להיות מצב ללא צבע בכלל (q=0, p=0) מה שכמובן בלתי אפשרי שם. בקיצור, במקרה של G_Pq האחד לא בא על חשבון השני.

המטמורפוזה מהסוג הזה, לעומת שתי קודמותיה, היא דו-ממדית. יש בה שני ממדי איכות (Y, L) ושני פרמטרי עוצמה כמותיים (p, q). אם את המטמורפוזות הקודמות יכולנו להציג על פס שעובר מקוטב אחד לקוטב המנוגד (עם שינוי ערכו של p (וההבדל ביניהן היה מה ניצב בשני הקטבים, כלומר בשני צדי הציר – שתי תמונות שונות זו מול זו, או תמונה אחת מול היעדר או היפוך שלה) כמו בטבלה של פנים למעלה, הרי שכאן עלינו לשרטט ריבוע דו-ממדי (שהקואורדינטות שלו הן p ו-q). מה נשים בארבעת הקטבים שלו? אך טבעי הוא לשים שם את ארבעת הצירופים: ללא ערך פואטי וללא מידע (p=0,q=0), ללא ערך פואטי ומלוא המידע (1,0), מלוא הערך הפואטי ללא מידע (0,1) ומלוא ערך פואטי ומידע מלא (1,1). הספקטרום הדו-ממדי ביניהם מתאר את מפת הפואטיקה המורכבת של השירה. כמובן שמידת השירתיות תלויה רק בערך של q.

תרגול: שמים ומים

דוגמה ידועה למטמורפוזה אמנותית ניתן לראות בציורו הידוע של M.C. Escher, שמים ומים:[5]

לאיזה משלושת הסוגים שתוארו למעלה היא שייכת? אני מציע שכתרגול תנסו לאבחן זאת.

והרי התשובה שאני מציע. לכאורה יש כאן מטמורפוזה מהסוג השלישי, שהרי התמונה היא דו-ממדית ומכילה שני יצורים שונים (דג וציפור) שכל אחד מהם מופיע ברמות שבין 0 ל-1. כלומר יש כאן שני פרמטרי עוצמה עם שני מדדי איכות. אבל, אם תשימו לב, המעבר המטמורפוזי נעשה רק בציר האנכי ולא בשני הצירים. הציר האופקי הוא אחיד לגמרי (לא קורה כלום כשעוברים מימין לשמאל באותו גובה).[6] לכן לכאורה זוהי דוגמה לסוג השני (שני מדדי איכות עם פרמטר עוצמה אחד). אבל גם זה לא מדויק, שהרי אין כאן באמת מעבר מדג לציפור. הדגים נעלמים והציפורים מופיעות, אבל לא על חשבון הדגים. שום דג לא הופך לציפור או להיפך, ובעצם מדובר בשני תהליכים בלתי תלויים. המסקנה היא שאם מתבוננים על היצורים הבודדים, יש כאן שילוב של שתי מטמורפוזות מהסוג הראשון שמתרחשות בכיוונים מנוגדים: דג שהולך ונעלם לכיוון השמים, וציפור שהולכת ונעלמת לכיוון המים.

ובכל זאת, אם נתבונן ברמה של שורות שלימות זו מעל זו, נראה שכשמתקדמים כלפי מטה בכל שורה מקבלים שילוב של יותר דג ופחות ציפור. כלומר ברמת השורות ניתן לראות כאן מטמורפוזה מהסוג השני. ומה אם מתבוננים במישור של הלהקות השלימות? כאן נראה שבהתקדמות כלפי מעלה (כלפי השמים) הולכת מופיעה להקת ציפורים על חשבון להקת הדגים שנעלמת, ולהיפך. אם כן, גם במישור הזה יש לנו מטמורפוזה מהסוג השני.

זו, כאמור, היתה רק דוגמה לתרגול. כעת נשוב לדיון שלנו.

המודל השלם לשירה

אם נאמץ את התמונה העשירה ביותר כששני מדדי האיכות הם פואטיקה ומידע, נקבל גוונים שונים של שירה. כך אם יש לנו טקסט שמעביר מידע ואנחנו מוסיפים לו איכות פואטית (=צורה), גם בלי להוריד מידע, נקבל שיר (שאמנם מבטא מידע). שוב, אחד לא בא על חשבון השני, ולכן זו מטמורפוזה מהסוג השלישי. כמובן שהשיפוט שלטקסט כזה כשירה ייעשה רק לפי הממד השירי-פואטי ובהתעלם מהמידע שבו. בתמונה המוצעת, שיר מיוצג על ידי שני מדדי איכות (מידע ופואטיקה) ושני פרמטרי עוצמה (p מודד את המידע ו-q את האיכות הפואטית). כמובן שהקביעה האם מדובר בשיר ומה איכותו תלויה אך ורק ב-q. עלינו לנקות את המידע שכן הוא אינו רלוונטי להערכת השיריות של הטקסט (אבל גם לא מפריע לה), ומה שיישאר הוא השיר. כדי לחדד את משמעות הדברים נדון בדוגמה שהביא חברונער בתגובה לטור 107. הוא הביא שם את השיר הבא:[7]

מזמין מונית עושה לי עוד סיבוב בבית
בודק שלא שכחתי כלום
הדרכון בכיס עוד שנייה כבר בשמיים
אוי כמה שאני עכשיו מבסוט

טיסה חמש שלוש שתיים חמש
אני כבר מתרגש
פתאום אליי נגשת
היי שלום כיסא ליד חלון
רוצה להתחלף בשקט מבקשת
אני לא סגור
אז בואי נתחלף בנתיים
צוחק את מגניבה לי חיוך
הטייס מכריז
עוד שנייה כבר בשמיים
תשימו חגורות בטיחותחלפו כבר שעתיים ואנחנו באוויר
מסתבר שיש ביננו משיכה מקיר לקיר
את מזמינה קוקטיל אדום ומספרת על חלום
צולל לתוך עינייך כבר ממבט ראשון

עוד כוסית שותים ביחד אוחזים ידיים
אליי את מחייכת
קסם בשחקים זה מטורף כך בשמיים
למצוא את האחת ולטוס

טיסה חמש…
המטוס נוחת אנחנו עוד שלובי ידיים
אוספים תמיזוודות אולי
כבר תזמין מונית את מחייכת לשמיים
אהבה כזאת בטוח לא טעות

טיסה חמש…
אהבה כזאת אפשר למצוא רק בשמיים
תשימו חגורות בטיחות

לכאורה יש כאן ממש פרוזה טהורה. פשוט מתארים כאן סיטואציות שונות אלא שכותבים זאת בצורה מקוטעת. לא בכדי חברונער מעיר בפתיח שלו:

דווקא נירלי שהשיר של הרב יצליח, בודאי במקום בו עושה זאת הדבר הזה.

הוא משווה זאת להצגה ה”שירית” שנעשתה בטור 107 לפסקת הפתיח שלי, ובעצם מניח במובלע שאין כאן שיר אלא פרוזה שהתעללו בה.

אך נראה לי שהוא טועה. בלי להתחייב לערכו האמנותי של השיר הזה, לדעתי בכל זאת מדובר בשיר של ממש. הסיבה לכך היא שמטרת הטקסט אינה העברת מידע אודות הסיטואציה. הוא משתמש בסיטואציה קונקרטית מסוימת כדי לעורר בקורא או בשומע תחושות שונות שלא בהכרח קשורות אליה. במובן הזה יש כאן ערך פואטי (סליחה על ההפרזה. אני מדבר במישור העקרוני), כלומר שיר. למעשה, בהסתכלות הזאת ברור שבטקסט הזה אין כלל מרכיב של מידע למרות שהוא מתאר סיטואציה ממשית. הסיטואציה היא בדיונית ולא ממש חשובה לדיון. מי שכתב את המילים לא התכוין לספר לנו על טיסה מסוימת או על טיסה בכלל, ובוודאי לא על שום דבר שקרה בה. לכן ניתן לומר במסגרת המודל שלנו שזהו שיר מהסוג של (p=0, q=0.1). יש בו 0 מידע (כלומר מידע שמטרת הטקסט להעביר אותו לקורא), והוא מכיל רק את הממד השירי. הרשיתי לעצמי כאן לשפוט שאיכותו השירית לא משהו (לכן קבעתי q=0.1).

לסיכום, בשיר הזה הסיטואציה היא רק תווך שמיועד להעביר מסר פואטי או תחושות, ולכן מדובר בשיר. לעומת זאת, פסקת הפתיחה שלי לדיון בעצכ”ח היא סתם פרוזה טהורה, והקיטוע שלה הוא תעלול בעלמא שלא מוסיף לה נופך שירי. לכן סביר שכאן בכלל לא מדובר בשיר. הערכים הרלוונטיים הם: (p=1, q=0).[8]

כמה הערות חשובות

1. חשוב להדגיש שמטרת הניתוח שלי כאן היא להגדיר שירה ולא לשפוט אותה. לכן איני מציע כאן מדדים כדי לקבוע את ערכו של q. את ערכו של q ביחס לשיר הנ”ל קבעתי מתוך תחושה בעלמא, וכמובן ניתן לחלוק על כך. מה שחשוב לי הוא לטעון שמדובר בשיר גמור (שיר טהור. p=0), גם אם איכותו הפואטית ירודה (q קטן).
2. אם הייתי רוצה לדייק יותר היה עליי לקבוע את ערכו של q לפי מידת השיריות שבו ולא לפי איכות השיר או הפואטיקה שלו (כמות הפואטיקה ולא איכותה). לכן בעצם ייתכן שנכון יותר לומר ש-q=1 בשיר הקודם, שכן זה לגמרי שיר (מגמותיו פואטיות). אפשר גם לקבוע את ערכו של q להיות נמוך יותר אם לדעתו יש ממד פואטי חלש (מבחינת עד כמה הטקסט הוא פואטי, כלומר עד כמה הוא שיר, ולא מבחינת ערכו האמנותי) בשיר. לאחר מכן ניתן אולי לשפוט את איכותו, וכאן לקבוע ממד נוסף שערכו הוא 0.1. מודל מדויק יותר אמור להבחין בין שני הפרמטרים הללו, אך כאן לא אכנס לכך ולו רק מפני שאין לי יכולת לקבוע ערכים לשני המדדים, לא הכמותי ולא האיכותי. קשה לשפוט פואטיקה. מעבר לזה, כאמור בסעיף 1 מטרתי בניתוח כאן היא רק לקבוע האם מדובר בשיר ולא לשפוט אותו.
3. כאן כמובן עולה השאלה, אם אין לנו יכולת לקבוע את מדדי האיכות הללו, ואפיל לא את מדדי הכמות עצמם (איך קובעים את ערכו של q? ברור שמדובר בתחושה בלבד), אז מה מטרת הניתוח כולו? לכאורה גם התמונה ה”מדויקת” שמוצעת כאן לא באמת מסייעת לנו לקבוע מה טיבו (האם הוא שיר) ואיכותו (עד כמה השיר טוב) של הטקסט שעומד בפנינו. אז מה טעם בו?

תשובתי היא שלא זו מטרת הניתוח והמודל המוצע כאן. איני יודע איך אפשר להחליף את האדם בקביעת העוצמה והאיכות הפואטית של טקסט (עד כמה בכלל מדובר בשיר ומה איכותו). מה שרציתי להשיג כאן הוא רק דרך לכוין ולמקד את האדם שיידע מה לחפש ואת מה לנסות ולהגדיר. כך ניתן לחדד את תובנותיו, שיידע לחפש האם הוא עומד בפני שיר ומה איכויותיו. אחרי שקבענו את מסגרת הדיון אין בכוונתי כאן להציע תחליף להערכה ולשיפוט האנושיים, וגם אין לי מדדים כמותיים חד משמעיים לתארה. מטרתי כאן אינה להחליף את האדם באלגוריתם אוטומטי.

סיכום

הצגתי כאן תמונה מורכבת למדיי של השירה לגווניה. ראינו שערכו של p לא משחק שום תפקיד בהגדרה טקסט כשירה או פרוזה. פרוזה טהורה היא בעלת ערך p גבוה, אבל אם מוסיפים לה צורניות ופואטיות (מגדילים את ערכו של q) היא יכולה להפוך לשיר גמור,[9] אם כי לא טהור (כי הוא מעורב במידע). במצב כזה הטקסט הוא לגמרי שיר, אלא שיש בו גם ממד של מידע (פרוזה טהורה). רכיב הפרוזה הטהורה (המידע) לא בהכרח מפריע לאיכות ולעוצמה הפואטיות. קיומו של p במודל הזה מיועד רק להסביר מדוע לפעמים קשה להבחין בכך שאכן מדובר בשירה, אבל באופן מהותי אין לו שום תפקיד בהגדרת השירה עצמה. עוד הערתי שגם ל-q במובנו האיכותי אין תפקיד בעצם הגדרת שירה אלא רק בהערכת איכותה. כאן אני עוסק ב-q במובן של עוצמת הפואטיות ולא איכותה, ובמובן הזה מה שקובע את מידת השיריות הוא בדיוק ערכו של q. כדי לעשות דיאגנוזה לטקסט האם מדובר בשיר, עלינו לנטרל את p ולבחון את מה שנשאר.

לסיום, קל לראות שהתמונה הזאת רחוקה מלספק. אם תנסו להשתמש בה כדי לאבחן שירה מול ספרות, או אפילו את גווני השירה השונים אלו מול אלו, לא תצליחו. אחת הסיבות לכך היא שההבדלים אינם במישור של כמות המידע שיש בכל אחד מהם, וגם לא הבדלים בעוצמתו של q. לכן המודל שלנו עדיין לא נותן לנו כלים להגדיר והנהיר את ההבדלים בין גווני שירה ובינם לבין ספרות. מכאן עולה שעדיין חסרים לנו מדדים נוספים שלא קשורים לאיכותה של השירה (כבר הבהרתי כאן למעלה שלא את זה אני מחפש). האם ניתן להתקדם לקראת הבחנה כזאת בין גווני השירה ובינם לבין הספרות (במישור הפואטי ולא במישור האיכות)? על כך בטור הבא.

[1] השאלה היכן נמצאת הספרות תידון בהמשך. זה לא אמצע פשוט בין פרוזה טהורה לשירה טהורה.

[2] אגב, לכל אורך הדרך אתעלם כאן מהגוונים השונים שיש בספרות. הם לא נוגעים לדיון שלנו, שכן מבחינת הפואטיקה שבהם כולם נמצאים באותה קטגוריה, זאת להבדיל מגווני השירה השונים. הדברים יתחדדו לאור התמונה שתוצג כאן בהמשך.

[3] את הרצף הזה והסרטון שיובא בהמשך יצר בני יוסי באמצעות תוכנת FaceFilm‏. תודתי לו, וכמובן גם לאורן העורך שסייע לי להכניס את זה לטבלה ולקובץ.

[4] מטמורפוזה הלכתית דומה בין גזל לשקר (דרך הכחשה, גניבה, עושק וגניבת דעת) מופיעה בפסוקים בפ’ קדושים. ראה על כך במאמר מידה טובה, תשסה, לפ’ קדושים (כאן מאמר 30). דיון נוסף על מטמורפוזה ולוגיקה, ראה בספר יב בסדרת לוגיקה תלמודית, לוגיקה עמומה ומצבים קוונטיים בחשיבה התלמודית, College Publications, לונדון 2015, בחלק השלישי. שם אנחנו משווים בקצרה בין שני הסוגים הראשונים של מטמורפוזה, אבל הדיון בפוסט כאן מפורט יותר.

[5] הציור לקוח מויקיפדיה, ע’ ‘שמים ומים’.

[6] המצב כאן דומה למה שראינו למעלה לגבי השירה. גם שם יש שני מדדים איכות, אבל מידת השירתיות תלויה רק באחד מהם (q).

[7] שמו בישראל: טיסה 5325, המילים של אבי אוחיון.

[8] אולי אם נבחר לראות את הקיטוע כהדגמה למהותו של שיר ניתן באמת לראות בזה תוספת של ערך פואטי על גבי המידע, כלומר יש כאן גוון כלשהו של שיר כי הטקסט בא להראות משהו שלא עובר דרך התווך המילולי (המשמעות הפשוטה של המילים, המידע שבהן).

[9] בכוונה איני כותב שיר מצוין, שכן אני מדבר על עצם היותו שיר או עד כמה הוא שיר, ולא על איכותו הפואטית.