“מילים יכולות להרוג”: מבט על אנטישמיות עכשווית וחופש הביטוי (טור 118)

בס”ד

מבט על האנטישמיות העכשווית

מן המפורסמות הוא שיש לנו בעיה עם אנטישמיות באירופה בשנים האחרונות. היא מונעת על ידי תנועת מלקחיים: המהגרים המוסלמים מגבירים אותה מחד, והימין הקיצוני שמתנגד להם ורודף אותם מחרה מחזיק אחריהם מאידך. ומה על השמאל? הוא עוד יותר אנטישמי ואנטי מדינת ישראל (וכבר עמדו על כך שקשה להפריד ביניהם) משניהם. בדרך כלל מפלגות שמאליות הן אנטי ישראליות, ומפלגות הימין דווקא מזדהות ותומכות יותר בישראל. הימין כמובן מוצג תמיד כקיצוני ואנטישמי ומכחיש שואה (שמעתם פעם על ימין לא קיצוני? לחלופין, על מפלגה שדוגלת באוקסימורון הקרוי “קפיטליזם לא חזירי”?), ודווקא הוא תומך בישראל (או לפחות מגלה עוינות פחותה). טוב, לא לחינם הלך זרזיר אצל העורב אלא מפני שהוא מינו (הרי גם ישראל הכובשת האכזרית היא ימין קיצוני ומסוכן כידוע). הדגמה יפה לכך ניתן לראות בפגישותיו של ח”כ יהודה גליק עם ראשי מפלגת החירות באוסטריה שנערכו לפני כמה ימים. הפגישות הללו זכו כמובן לגינוי מצד שמאל בישראל, שבעצמו לא מהסס להיפגש ולתמוך עם רוצחים ומכחישי שואה פלסטינאים ואנטישמים מדופלמים מה-BDS (שלום עושים עם אויבים, שכחתם?). אבל לא על כך רציתי לכתוב כאן.

דו”ח האנטישמיות

לפני כמה שבועות שמעתי דיווח ברדיו על דו”ח של משרד החוץ שמצביע על עלייה באנטישמיות העכשווית באירופה. נדמה לי שזה ריטואל קבוע. בכל שנה מפרסמים משהו כזה, וככל הזכור לי תמיד אומרים שזה עולה. בדיון שנערך אחרי הדיווח מתברר שעל פי הדו”ח דווקא יש ירידה במספר האירועים האלימים, והעלייה היא במספר ההתבטאויות האנטישמיות ובחריפותן.

פלאי הסטטיסטיקה כבר ידועים. היא מאפשרת לנו להציג בכל שנה עלייה באנטישמיות, כל עוד נבחר להתמקד במדד שעלה מבין כלל המדדים שנבחנו. כבר הזכרתי כאן בעבר שאחת הבעיות בטיעונים שנתמכים במספרים ונתונים היא שהם נשמעים אמינים ומבוססים בעוד שבדרך כלל המספרים לא אומרים הרבה. הם מובאים באופן מגמתי לפי הנחותיו האפריוריות של מי שמשתמש בהם.

אבל גם בזה אין בכוונתי לעסוק היום. הנושא שלי הוא דווקא חופש הביטוי, או היחס בין ההתבטאויות האלימות לבין האלימות הפיסית.

על קורלציה בין אלימות מילולית ופיסית[1]

מרגלא בפומיה דאינשי: “מילים יכולות להרוג”, ורצח רבין יוכיח. האמנם? הבה נניח רק לצורך הדיון שיש קורלציה בין האלימות המילולית (מספר ההתבטאויות וחריפותן) לבין האלימות הפיסית. מה זה אומר? לייבניץ במשל השעונים הידוע שלו אומר לנו לחשוב על שני שעונים על הקיר שמראים כל הזמן את אותה שעה בדיוק. מהו ההסבר למיתאם המופלא הזה? כנראה שעון א גורר אחריו את שעון ב. אבל זה ממש לא הכרחי. ייתכן שדווקא שעון ב גורר אחריו את שעון א. בעצם גם זה לא חייב להיות נכון. ייתכן שיש גורם שלישי שמסנכרן את שני השעונים זה עם זה (למשל השען שבנה אותם, או מרוצת הזמן עצמה: הזמן הוא אותו זמן והשעונים רק משקפים אותו ומראים את השעה).

הוא הדין בענייננו. גם אם נאמץ את הטענה שיש קורלציה בין אלימות מילולית ופיסית, ניתן להציע לכך אחד משלושה הסברים אפשריים:

• אלימות מילולית גורמת לאלימות פיסית (“מילים יכולות להרוג”).
• אלימות פיסית גוררת אלימות מילולית.
• יש גורם שלישי שגורר אחריו עלייה באלימות הפיסית והמילולית כאחד.

מה יכול  להיות הגורם השלישי הזה? למשל, מעשיו של נשוא האלימות (רבין), או אווירה חברתית כלשהי (כעס, תסכול, פחד וחששות), או אולי שניהם, או כל דבר אחר (למשל וירוס שאחראי לשתי התופעות).

האם יש לדיון הזה השלכה מעשית? בהחלט כן. השאלה האם להגביל את חופש הביטוי ברשת כדי למנוע אלימות פיסית. ההשלכה הזאת שנראית לכה רבים מאתנו מובנת מאליה, ממש אינה מובנת לי מאליה. רק אם הסבר א הוא הנכון יש טעם לאסור ולמנוע התבטאויות אלימות ברשת. לפי שתי ההצעות האחרות אין לכך משמעות. אולי יש טעם למנוע את ההתבטאויות הללו כי הן עצמן פוגעות באנשים, אבל אל לנו לצפות שזה יבלום את האלימות הפיסית. ספק בעיניי האם נכון וראוי לפגוע בחופש הביטוי ללא תועלת ממשית ומוחשית (חשש סביר לאלימות פיסית. ראה להלן).

האם יש קורלציה כזאת?

כל זה נאמר בהנחה שאנחנו אכן מקבלים את קיומה של קורלציה בין שתי התופעות הללו. אני כלל לא בטוח בזה. כך למשל הדיווח הנ”ל על אלימות אנטישמית באירופה יכול להוות הדגמה טובה למכניזם הפוך. הוא מצביע על כך שיש ירידה במספר המעשים האלימים ועלייה בכמות ובחריפות של ההתבטאויות האנטישמיות. הרי לנו שמילים דווקא לא הורגות. אין קורלציה בין התופעות (ואולי אפילו יש קורלציה הפוכה ביניהן).

כמובן אפשר לטעון שמצב החירום הביטחוני באירופה, המודעות לתופעה והפעילות המשטרתית האינטנסיבית שם הן שגורמות לירידת המעשים האלימים (התבטאויות קשה יותר לעצור), ולכן אין מכאן סתירה לטענה שמילים יכולות להרוג. האלימות המילולית אמנם גורמת לעלייה באלימות הפיסית, אבל הפעילות המשטרתית בולמת זאת.

ודאי לא תתפלאו לשמוע שזה היה ההסבר שהוצע לתופעה בראיון הנ”ל ברדיו. כלומר ההנחה שהיתה מובנת מאליה הן למראיין והן למרואייניו היא שמילים הורגות, והשאלה היא רק למה כאן זה לא קורה. אבל על כך בדיוק נאמר שלא ננעלו שערי התירוצים. ברור להם כי חייבים להיות לכך הסברים מקומיים כלשהם, ובלבד שלא ייפגע עיקר האמונה שמילים אכן יכולות להרוג.

אז האם באמת מילים יכולות להרוג?

מדברינו עד כאן עולה שהטענה שמילים יכולות להרוג רחוקה מלהיות מובנת מאליה. כדי לבחון אותה עלינו לבדוק האם בכלל יש קורלציה בין אלימות מילולית ופיסית. אם לא, יש לשלול את הטענה הזאת על הסף. אבל גם אם יש קורלציה כזאת, עלינו לעשות רגרסיה כדי לקבוע מה משלושת ההסברים שהובאו למעלה עומד בבסיסה. כאמור, רק הסבר אחד מתוך השלושה (הסבר א) תומך בטענה שמילים הורגות.

אם כן, הטענה שמילים הורגות היא בגדר “ספק ספיקא”, כשהספק השני הוא בין שלוש אפשרויות שונות. ובכל זאת, כפי שהדגמתי למעלה, בשיח הציבורי שלנו קשה למצוא מישהו שמוכן להטיל ספק בדוגמה הדתית הזאת. הטענה ש”מילים יכולות להרוג” היא עיקר האמונה הי”ד (=ה’ יקום דמו J).

השלכות משפטיות

היועץ המשפטי לממשלה ושופטים שמגיע לפניהם מקרה של אלימות מילולית מול הערך של חופש הביטוי צריכים להחליט האם יש וודאות קרובה לאלימות פיסית. רק במקרה כזה יש הצדקה לפגוע בחופש הביטוי שהוא זכות חוקתית אצלנו. לפי מה הם עושים את הבדיקה הזאת? יש להם נתונים כלשהם? או שמא, כפי שאני חושד (אנדרסטייטמנט), רק החריפות של הביטויים והאווירה החברתית כשלעצמה הם המדדים שקובעים? כפי שראינו למעלה, המדדים הללו רחוקים מלהיות משביעי רצון.

האם לא שווה לבדוק פעם את העניין בצורה מסודרת? אולי עשו זאת ואני לא יודע, אבל דומני שאם אני לא יודע גם רבים אחרים (כולל השופטים, היועץ וכל מלומדי הרדיו) לא יודעים. וגם אם עשו זאת, כבר הבעתי למעלה את דעתי על “נתונים” ו”מחקרים” מסוג זה. אפריורי הייתי מטיל ספק רב עד כמה הם אמינים. בכל אופן, קשה להצדיק פעולה שמגבילה את חופש הביטוי בלי שערכנו בדיקה מסודרת. יש כאן ודאי פגיעה בחופש הביטוי וספק חשש לאלימות פיסית ופגיעה באנשים. מקובלנו מרבותינו שאין ספק מוציא מידי ודאי.

מילים מונעות הרג

בהיעדר בדיקה שיטתית (לפחות כזאת שמוכרת לי), ארשה לעצמי להעלות עוד אפשרות, או להציע עיקר אמונה הפוך: מילים דווקא מונעות הרג. רצוני להציע שאולי חופש הביטוי אינו רק ערך כשלעצמו כפי שהנחנו עד כה, אלא יש לו אפילו תרומה חיובית למניעת אלימות פיסית. אני מתרשם שאם נותנים לאנשים לפרוק את זעמם ברשת ובצורות מילוליות שונות, הדבר דווקא עשוי להביא לפירוק המתח והנמכת פוטנציאל האלימות שאחרת עלול היה להתפרץ בצורות חמורות יותר. במקום להרביץ ולירות אפשר לקלל. אגב, לפני כמה ימים שמעתי המלצה מעניינת של מדריכת ספורט ותיקה שאם מישהו חש קושי בריצה שיגדף ויקלל נמרצות (רצוי בערבית ולא בלשון הקודש כמובן). בדוק ומנוסה. אמנם כאן הגידוף מיועד להמריץ ולא בהכרח לפרוק מתחים, אבל אני חושב שאנשים רבים חווים את העניין שאלימות מילולית מאפשרת קתרזיס שפורק את פוטנציאל האלימות הפיסית.

האם רצח רבין לא מוכיח שאני טועה? לכאורה שם חוזרים ומסבירים לנו שוב ושוב שמילים הביאו לרצח. אני לא רואה בדל ראיה לכך. האלימות המילולית יכולה להיות תוצאה של האגרסיות ולא הגורמת להן, ויכול גם להיות גורם שלישי שיצר את שתי התופעות. האם לא ייתכן שגם אם היו בולמים את האלימות המילולית הוא היה נרצח, ואולי אפילו עוד קודם לכן? כאמור, האפשרות להפגין ולגדף ולהוציא את הזעם הכבוש החוצה יכולה להיות בעלת ערך למניעת אלימות. זה כמובן לא טיעון הכרחי, אבל גם הטיעון ההפוך אינו הכרחי. כאמור, חובת הראיה היא על מי שבא למנוע את חופש הביטוי (אין ספק מוציא מידי ודאי).

הערך המניעתי של חופש הביטוי

גם אם נאמץ משום מה את המסקנה העובדתית שמילים עלולות להרוג, יש ערך מניעתי במדיניות שמאפשרת אלימות מילולית וחופש ביטוי. אם אנשים שותקים אתה לא יודע מה שבליבם. הם מגדפים בחדרי חדרים ואתה לא יודע שמתבשל שם פוטנציאל לאלימות פיסית. לעומת זאת, אם מאפשרים להם להתבטא ניתן לראות ולאבחן האם יש פוטנציאל לאלימות מסוכנת והיכן.

השלכה לעולם הדתי[2]

הדבר דומה בעיניי למדיניות הדתית ששוללת עיסוק בשאלות ובספיקות. גם שם יש הנחה שעיסוק כזה עלול להביא אנשים לכפירה ונטישה של האמונה והמחויבות הדתית. וגם שם אני לא בטוח בכלל שזה הכרחי. למעשה אני די בטוח שלגבי חלק מהאנשים המצב הוא הפוך בתכלית. דווקא אוורור הספיקות והדיון הפתוח בהם יכול למנוע את הנטישה. זאת מעבר לעצם הערך של מחשבה חופשית וקבלת החלטות אוטונומית ומעבר לערך של חופש הביטוי כשלעצמו. הגבלת חופש המחשבה והדיבור במקרים רבים לא באמת מועילה.

בחזרה לנתוני דו”ח האנטישמיות

הנתונים בדו”ח הנ”ל לכאורה מצביעים על אנטי קורלציה כזאת. ראינו שם שיש עלייה בביטויים אנטישמיים וירידה באירועים של אלימות פיסית. אין צורך לומר שגם זה כמובן לא מוכיח את טענתי, אבל לפחות מאשש את היתכנותה. ייתכן שהאוורור המילולי של האלימות הפחית את הצורך באלימות פיסית, ואז זהו ביטוי לצדקת עמדתי. אמנם ייתכן כמובן שהעובדה שפעילות משטרתית דיכאה את האלימות הפיסית הביאה לירידה באלימות הפיסית והותירה את זו המילולית ברמתה. למעשה ייתכן שהפעילות הזאת דווקא היא שהביאה לעלייה באלימות המילולית שהתפרצה בדרכים שנותרו לה (וגם אז אין יחס של גרימה בין המילולי לפיסי אלא להיפך). וייתכן גם שזה סתם מקרי (צריך לראות האם העלייה היא ברורה ומובהקת, ומה קרה בשנים אחרות).

[1] על משל השעונים וקורלציות בכלל כבר כתבתי כמה פעמים. ראה למשל כאן.

[2] ראה על כך בטור 6 על חופש הביטוי ו”לא תתורו”.