עוד על נשים ופמיניזם (בעקבות התבטאויות רבני עלי. טור 123)

בס”ד

בשבועות האחרונים עולות שוב ושוב התבטאויות עם הפנינים התורניות (תרתי משמע) מבית מדרשה של מכינת עלי. הרבנים קלנר ולוינשטיין מתעקשים לבלבל את המוח עם הסטראוטיפים המהותניים חסרי השחר שלהם, והרב סדן מכחיש בקול ענות חלושה, אם בכלל. רק אתמול ראיתי התבטאות של הרב סדן מלפני ארבע שנים שהועלתה מהאוב (ואגב, בעיניי היתה לגמרי סבירה גם אם לא הסכמתי עם הדברים). כנגדם עולה המחאה המטופשת והסטראוטיפית לא פחות של הפמיניסטים והליברלים למיניהם.

מה שמכונה אצלנו משום מה ועל לא עוול בכפו “דיון ציבורי”, נראה עדיין כרגיל: מטומטם ושטחי, מגמתי, נתפס לסיסמאות, מוציא דברים מהקשרם, לוקה בהבנת הנקרא, מכפיף את המציאות והפרשנות למאוויים ולאידיאולוגיה, צעקני והיסטרי. הכל כרגיל. ובכל זאת, כחלק מהשירות החינוכי שאני מציע כאן באתר לציבור, חשבתי לנכון למרות שכבר עסקתי בזה כאן לא פעם לחזור שוב לנושא הזה ולהציע סדר משלי לדיון, או במילים אחרות להסביר שוב מדוע והיכן כל הצדדים גם יחד טועים (הכל כרגיל, כבר אמרתי?…). טוב, לא ממש. אני בעצם אנסח כמה גוונים של ביקורות ליברליות ואסביר למי מהן אני מסכים ולמי אני מתנגד.

נקודת פתיחה

בעקבות פניניו הנ”ל של הרב קלנר דנן ותגובתו של הרב סדן במוסף שבת של מקור ראשון (פ’ תצוה, השתא), קיבלתי מידיד במייל את התייחסותו (מובא כאן רק החלק שנוגע לענייננו):

ואף נעלבתי – על כי סובר הרב סדן, שטחו עינינו מלקרוא את הדברים שבין שורות דבריו. את מה שלא נאמר על ידו.

אין ניתזות מציפורן עטו המילים שאמורות היו להסיר כל ספק, כי אינו מסכים כלל לדברי הרב קלנר. בשום מקום לא הסכימה המקלדת שעל שולחנו לומר שנשות ישראל שוות ביכולותיהן הקוגנטיביות לבעליהן, כמו גם במעלותיהן הרוחניות.

אמנם כן, כך מנסה הרב סדן להפנט אותנו בלהטוטי לשונו, האשה “שותפה באחריות לִבְנות את בית ישראל”, אבל כדי למנוע אי הבנות, הוא מבהיר מיד מה חלקה של האשה בשותפות: “חוסנו של עמנו, נקבע בעיקר על ידי תבונת האשה”. ואיך? “על ידי כל אותו מטען רגשי שהאם יכולה לתת לפרי בטנה, על ידי ההנקה, ועל ידי האהבה והחום האימהי … הבטחון העצמי ושמחת החיים, שהאם – ודווקא האם – יודעת לתת לילדיה … “, והיא זו ש”אחראית על הבריאות הנפשית ועל האינטלגנציה הרגשית של היילוד”!

אכן – שותפות מלאה! שוויון מלא! הן כדבריו “איש ואשה שווים זה לזה במובן היסודי של בריאתם בצלם אלוקים”. ולכן, “האשה בדיוק כמו האיש, יכולה להתמלא ביראת שמים ובאהבת התורה … וכל בעל נסיון יודע שאהבת התורה על ידי האשה הוא הכח הגדול המדרבן ועוזר לגברים … לקבוע עיתים לתורה …”.

“… עיקר כוונתם (של חז”ל) שהרגש המוליד את שקידת התורה … הוא תולדת האם, והתורה שאביו ורבו מלמדים אותו … (הם תוצאת) תשוקת הנפש שהוטבעה בנער על ידי אמו”. אבל, אל תטעו, מבקש הרב סדן: “…אופן לימוד התורה לנשים חייב להתייחס לאופיין הנשי”. היינו – יש ללמדן דברים המתאימים להן, לרמתן. לא כל ענין שבגמרא ובהלכה מתאים. וענין זה, הלימוד המתחייב לאופיין הנשי, מוגדר על ידי הרב סדן כדבר שהוא “אמנם פשוט”.

ודוק: הרב סדן מדייק בלשונו כמה וכמה פעמים, ואומר: “לימוד תורה לנשים”, ולא לימוד תורה על ידי נשים. ברור לקורא מי ילמד אותן תורה, בהעדר בהן היכולות ללמוד בעצמן.

יש לכבד את הנשים על שהן הן המדרבנות את הגבר לשקידה, להקדיש עיתים לתורה. יש לכבדן על שהן הנותנות לילדינו בריאות נפשית ואינטלגנציה רגשית. יש לכבדן על שהן מתמלאות בעצמן ביראת שמיים ובאהבת התורה וכו’ וכו’ וכיו”ב.

דומים הדברים שכתב הרב סדן לתאור הציורי שטבע ריה”ל בתשובתו למלך: “וְאֵין דִּבּוּרֵנוּ … אֶלָּא כְּצִפְצוּף הַזַּרְזִיר וְהַתֻּכִּי. אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מַה שֶּׁאָנוּ אוֹמְרִים בָּזֶה וּבְזוּלָתוֹ!”

על כך כתבתי לו:

אני מסכים לעיקרי הדברים, אבל קביעה פוזיטיבית שיש שוויון מלא אינה מבוססת יותר מקביעתו הפוזיטיבית של קלנר שאין. ובכלל, השוויון כעובדה הוא ריק מתוכן (לא ברור לי שיש  לו בכלל משמעות: וכי התפלגות האינטליגנציה וסוגיה זהים בין המינים?) וכמובן לא מבוסס. ואגב, אלי סדן עצמו כתב שנשים שמתאימות לכך יכולות ללמוד תורה ושאר תחומים, אלא שהוא מבקש שלא יכריחו את כולן לפעול נגד טבען (לדעתו). זו אמירה מתונה יותר (שגם לה איני מסכים). נכון שהוא קצת מתפתל שם, אבל עדיין תוכן הדברים אינו כה קיצוני כפי שציירת.

והוא ענה לי:

אכן, התלבטתי אם לשלוח לך עותק ולהרגיזך או לא.

אבל אף כי ידעתי את דעתך על ‘עומק’ לימודן של הנשים, אבחנתי כי גם לדעתך לא מדובר בבעיה גנטית אלא בחסך ארוך שנים, שאם הן תתאמצנה אין כל סיבה להניח שלא תגענה ליעד. אם הגזמתי בתאור, כדבריך, אף זו טכניקה לעורר ענין וזעם. מי כמוך יודע. ואם טעיתי בשיפוטי את יחסך ליכולת ההעמקה של הנשים, אני מצטער שהתרגזת. מחילה. אז – שתמשכנה להניק, לסרוג, לבשל ולאפות, והעיקר – לאפשר לנו הגברים להקדיש עיתים לתורה שחלקן בה כמר מדלי.

ועניתי לו:

אל נא באפך. היכן ראית שהתרגזתי? ממש לא. כתבתי רק את דעתי. אני חושב שההשוואות הללו הן חסרות כל משמעות, ולו רק מפני שגם גברים לא שווים זה לזה, אז באיזה מובן אפשר לומר שנשים שוות לגברים? יש נשים כאלה וכאלה וגם גברים כאלה וכאלה. ייתכן שיש הבדלים או זהות בממוצעים כלשהם, אבל למה זה מעניין? מה שחשוב הוא שכל אדם ייבחן לגופו ולפי כישוריו ונטיותיו, גבר או אישה. כל מה שאמרתי הוא שההשוואות הכלליות אין להן שום משמעות ושום חשיבות וחבל לעסוק בהן.

אכן נשים נראות לי בממוצע הרבה פחות עמוקות, אבל זה בהחלט יכול להיות תוצאה של חסכים ארוכי שנים. אין לי דרך לדעת ודומני שלאף אחד אין. אז שוב חבל על הדיון. הדיון החשוב הוא המצב העכשווי, ומי שמתכחש להבדלים במצב העכשווי פשוט טומן את הראש בחול (ונגד זה כתבתי במקור ראשון והרגזתי רבות מעמיתותינו).

בקיצור, טענתי כנגד השוויונאים היא כפולה: 1. מה המשמעות של טענת השוויון? וגם אם יש לה משמעות – מניין להם שאכן יש שוויון? זה לא מבוסס בדיוק כמו הטענות שאין. 2. מה שחשוב הוא המצב העכשווי, וכאן השוויונאים דנן רואים מהרהורי ליבם. הם דוגלים בשוויון בתיאוריה ומיישמים זאת על הפרקטיקה, כלומר על תיאור המצב הריאלי.

אבל כאמור לעצם הגישה של רבני עלי אני כמובן מתנגד, שכן גם הם טועים באותם תרתי: א. הם מחליטים אפריורי שמהותנית אין שוויון, וכאמור זו אותה טעות כמו 1 של השוויונאים. ב. הם דורשים ליישם זאת על המציאות, וזה עוול גם אם הם היו צודקים (כי צריך לבחון כל אדם לגופו ולא למגדרו). ודוק היטב, כי לדעתי זו הגישהה שקולה שמתייחסת נכון לעובדות ולמאוויים ולא מערבבת ביניהם, כפי שעושים כאן שני הצדדים. אני מתחיל לחשוב שאולי עליי לעשות כאן איזה פוסט להבהרת העניין הזה.

למעשה, הדברים מבוארים מתוך עצמם. כאן רציתי רק לחדד מעט את הנקודה העיקרית.

על מהותנות חסרת בסיס א: דעות קדומות דתיות

כפי שכתבתי, רבני עלי (כמו גם רוב חבריהם החרדים והחרד”לים)[1] רואים את המציאות שמולם במשקפיים מהותניות. הם בוחנים ומפרשים אותה לאור דברי חז”ל, ושום תצפית או עובדה לא תשנה זאת. מבחינתם נשים הן לעולם קלות דעת, רגשניות, ולכן כבודן פנימה, כלומר הן מיועדות להניק ולבשל. נשים לעולם רוצות טן דו בכל מחיר, גם אם הבעל מוכה שחין ומכה. לא ממש משנה להם שהעובדות כאן טופחות על פנינו, ונשים כיום ממש לא רוצות להינשא בכל מחיר. הם מאמינים בזאת לא בגלל שזו המציאות שהם רואים אלא מפני שכך לדעתם כתוב בתלמוד. לכן את המציאות יש לפרש באופנים שלא יסתרו את הדוגמה המחייבת. אני לא יכול להימנע מציטוט של זהבה גלאון בת האלמוות: “בנט חושב שאין כיבוש – כי התנ”ך אמר לו…” (כדאי לשמוע את הדברים בלשונה אם זה מוקלט איפושהו. זו ממש פנינה. אצלנו במשפחה זו בדיחה שמגלגלת אותנו מצחוק כל פעם מחדש).

בעבר כבר עמדתי על הסתכלות כזאת גם ביחס לגויים. הציבור הדתי רואה אותם במשקפיים מהותניות בגלל מימרות של חז”ל ופסוקי התנ”ך. לכן גויים הם לעולם רשעים, פחות מוסריים מאיתנו (אין בתוכם “נקודה יהודית” כמובן). גם כשהם עושים משהו מוסרי הרי זה כחזיר הפושט טלפיו ואומר ראו טהור אני… התייחסות כזאת מאפיינת חלקים רחבים בציבור הדתי ובמנהיגות הרבנית שלו, אבל בעיקר את החרדים. הכלל הוא שככל שאתה יותר מהותן אתה יותר חרדי.

בעיניי התייחסויות מהותניות, למציאות או לחז”ל, הן כמעט תמיד חסרות בסיס. קשה מאד להסיק שמאפיין כלשהו של קבוצה או אדם הוא מהותי ונצחי ולא בר שינוי. אם לנשים או גויים שאנחנו פוגשים יש מאפיין כלשהו, אין לנו דרך לדעת האם הוא מהותי או מקרי, כלומר שהוא לא יכול להשתנות בעתיד. אגב, גם האמירות של חז”ל יכולות להתפרש כך. אני לא השתכנעתי שהם תמיד התכוונו לאמירות מהותניות ולא סתם תיארו את המצב של נשים או גויים שהם פגשו מולם. אבל גם אם הם כן חשבו שמדובר בטבע מהותני – בהחלט ייתכן שהם טעו. ייתכן שהם הסיקו מסקנה מהותנית מעובדה מקרית. הם לא ניחנו בכלים על טבעיים להבנת המציאות, אלא ניתחו והבינו אותה כמונו, וכמובן גם היו חשופים לסטראוטיפים ולחוסר ידע ששרר בזמנם (כמו שאנחנו חשופים לכל אלו בזמננו. כולנו בני אדם). כמו שאצלנו יש רבנים ואנשים שרואים את המציאות שמולם במשקפיים מהותניות, אין מניעה שחז”ל עשו זאת (בתקופתם זה אפילו היה מקובל. היכולת להיחלץ מראייה מהותנית היא יכולת מודרנית).

על מהותנות חסרת בסיס ב: דעות קדומות ליברליות

רבים לא שמים לב שבמקרים רבים המחאה הליברלית נופלת לאותן מכשלות. הרי אף אחד מבני דודנו הליברלים לא יכול לקבוע שנשים שוות לגברים מאספקט כלשהו באופן מהותי. גם זו קביעה מהותנית ולכן גם היא חסרת בסיס. ההנחה ה”דתית” שלהם שאישה יכולה לעשות כל מה שגבר יכול, לנהל להילחם וכדומה, גם היא מהותנית. הקביעה שהמהותנות הדתית לא נכונה, גם היא יכולה ליפול לבור המהותני. המחאות שלהם/ן נגד האמירות המהותניות כמו אלו של רבני עלי, נאמרות בדרך כלל בנחרצות מהותנית לא פחותה.

וכאן הגענו להסכמה הראשונה שלי: ביקורת שרק מצביעה על כך שהמהותנות הדתית חסרת בסיס בלי להציג קביעה מהותנית פוזיטיבית מנוגדת, זה בסדר גמור. אבל במקרים רבים נשמע שהליברלים דוגלים במהותנות הפוכה, וחשוב להבין שגם היא חסרת שחר ובסיס בדיוק כמו בני דודיהם המהותנים הדתיים.

כל זה אמור ביחס להבדלים בין נשים וגברים. הסיבה לכך היא שגם כיום אין חולק על כך שיש הבדלים ברורים בין שתי האוכלוסיות. עיסוק והצלחה במדעים מדויקים, ניהול, רמה בשחמט ובכדורסל (ולא רק ביכולת הגופנית ובסיבולת, שזה ברור, אלא גם ביכולות התמרון והטכניקה האישית והקבוצתית), לחימה בצבא, רמת הרגשיות והרגשנות ועוד. אלא שבני דודנו הליברלים המהותניים נוהגים לדחות את הראיות הללו ואומרים (בדרך כלל בנחרצות חסרת פשררות) שהם תולדה של הבניות חברתיות ארוכות שנים ושל שטיפת מוח וצורת חינוך שהבנות עוברות מינקות. אולי זה נכון ואולי לא, אבל מכלל השערה לא יצאנו. אולי יש הבדל מהותי ואולי לא, אבל כל אלו אינם טיעונים אלא תירוצים. כשנגיע ונראה שיש שוויון בתחומים הללו אז ניתן יהיה לדבר על עובדות. לכן אם כוונתם רק לערער על המהותנית ההפוכה זה בסדר כמור. אבל הצגת תזה מהותנית הפוכה היא בעייתית באותה מידה.

ומה על גויים ויהודים? נדמה לי שכאן המצב מורכב יותר. בדורות האחרונים הפערים הצטמצמו כל כך, עד שהדבר מעמיד בסימן שאלה משמעותי את המהותנות ביחס לציר הזה. ברמת המוסריות איני רואה שום הבדל כיום. בהצלחה המדעית יש קבוצות עולות (בעיקר ממזרח אסיה) שבהחלט מתקרבות להישגים היהודיים בתחומים אלו. צריך להבין שמצב של אי שוויון אין לו פרשנות ברורה (כי זה יכול להיות מהותי או מקרי), אבל מצב של שוויון מעיד על שוויון. ייתכנו כמובן פרמטרים מקזזים, כמו למשל שהיהודים אמנם יותר מוכשרים מהקוריאנים אבל לקוריאנים יש יותר מוטיבציה מהם ולכן הם משתווים. אבל זה כבר נראה לי טיעון ספקולטיבי למדיי. המסקנה המתבקשת ממצב של שוויון היא שאכן מדובר בשוויון מהותי בין האוכלוסיות הללו.

נכון שגם ביחס לציר הגברי-נשי יש בימינו צמצום משמעותי, מה שמעיד על כך שההבדל אינו כה חד כפי שחשבו פעם. אבל עדיין אנחנו רחוקים משוויון של ממש, ולכן שאלת המהותנות נותרת לפרשנות מגמתית. לפחות בשלב הזה הייתי נזהר מקביעות מהותניות לשני הכיוונים.

האם יש משמעות לקביעות מהותניות?

ברקע הדברים איני יכול להימנע מלהעיר על שאלה מתודולוגית לא פשוטה. אני כלל לא בטוח שיש בכלל משמעות לקביעות מהותניות כאלה. הרי לית מאן דפליג שיש נשים שמגיעות להישגים גבריים בכל התחומים הללו. כך גם לגבי גברים שניחנו במאפיינים נשיים בתחומים שונים. יש גברים רגשניים ונשים קרות ורציונליות. יש גברים רכים ונשים קשוחות. יש ספורטאיות מצוינות וגברים חסרי יכולת ספורטיבית (משום מה עולה לי עכשיו בראש מישהו כזה). אז מהי המשמעות שמדובר בקביעה מהותנית?

שימו לב שאני לא מתכוין לחזור על הטענה שקשה לקבוע האם המהותנות נכונה. אני שואל כאן שאלה יסודית יותר: מהי בכלל קביעה מהותנית? האם בכלל יש לה משמעות? הרי אף אחד לא יכול כיום לטעון שאין אישה שיכולה לשרת בסיירת מטכ”ל, לשחק כדורסל בקבוצה גברית, או להצטיין בפיסיקה. לכל היותר ניתן לטעון שבממוצע יש הבדל ביכולות של שתי הקבוצות. אז זו קביעה שעוסקת בממוצעים. אבל כאן עולה השאלה עד כמה הממוצע צריך להיות שונה כדי שנכנה זאת קביעה מהותנית תקפה? מה צריכה להיות סטיית התקן כדי שזה יקרה? כל אלו הן שאלות שהתשובות להן לא מוגדרות, וספק בעיניי אם יש להן תשובות (ושוב, לא האם יש בידינו תשובות. אין. אלא האם יש בכלל תשובות. האם ייתכנו תשובות).

לשם השוואה, אני לא חושב שיש חתול שיכול ללמוד פיסיקה או לשחק כדורסל ברמה אנושית הכי בסיסית. לכן כאן קל לדבר על הבדל מהותני. הכלל הוא גורף ומוחלט לכל הפרטים בקבוצה הנדונה. אבל גם גדולי המהותנים לא יכחישו שזה לא המצב בין נשים וגברים, ובוודאי לא בין יהודים לגויים. לכן ספק בעיניי עד כמה לקביעות מהותניות יש בכלל משמעות.

וכאן הגענו להסכמה השנייה שלי: אם הביקורת הליברלית מתכוונת לנקודה הזאת – אני נוטה להסכים לה. אבל תחושתי היא שלפחות חלק ממנה מתכוין לאמירות פוזיטיביות הפוכות, כלומר למהותנות של שוויון.

האם יש השלכות לקביעות מהותניות?

ולסיום הפוסט הקצר הזה, לא נותר לנו אלא לדון בשאלה הכי חשובה: מה ההשלכות של ההבדלים הללו? האם יש בכלל טעם לוויכוח הזה?

אם אכן יש הבדל מהותני גורף בין נשים לגברים, יש בוויכוח טעם. אם נשים באופן קטגורי לא יכולות להיות חיילות חי”ר או ללמוד תורה, בדיוק כמו שחתול לא יכול לשחק כדורסל, אין טעם לדחוף אותן לעשות זאת. כך גם לגבי היכולת של גברים לגדל ילדים ולשלוח את נשיהם לעבודה ולהביא פרנסה הביתה. אבל כאמור לא זה המצב. גם אם יש הבדלים, ואפילו אם הם לא בני שינוי ונצחיים וטבועים בטבע הגבר או האישה, לכל הדעות מדובר בהבדלים סטטיסטיים. ברור לכל שיש לא מעט יוצאי דופן, ושההבדלים יכולים להיות בכמה וכמה רמות שונות. יש נשים שמאד מתאימות לפרנס את המשפחה ויש שפחות. יש גברים שמאד מתאימים לגדל ילדים ויש שפחות. ההבדלים הם לא אוניברסליים בשני מובנים לפחות: הם לא מאפיינים את כלל הפרטים באוכלוסייה, והם לא מופיעים באותן עוצמות בכל פרט.

המסקנה היא שגם אם היתה משמעות לוויכוח הזה, וגם אם ניתן היה להכריע אותו, ואפילו אם הוא כבר נבדק והוכרע בפועל, עדיין אין לו משמעות רבה. כשבא לפנינו אדם שרוצה להתקבל לפיסיקה באוניברסיטה, לסיירת מטכ”ל, או לנבחרת השחמט הלאומית, אין טעם לשאול האם הוא גבר או אישה. צריך לבדוק אותו/ה לגופו/ה ולראות האם הוא מתאים או לא. לכל אדם יש זכות לעסוק במה שהוא רוצה ויכול, ויש לו זכות שיאפשרו לו זאת ככל שהמצב מצדיק זאת. פעולה על פי סטריאוטיפים אינה מוצדקת לא בגלל שהסטריאוטיפ שגוי אלא גם אם הוא נכון סטטיסטית. פעולה על פי סטראוטיפים אינה ראויה בגלל שלכל אדם יש זכות לעסוק במה שהוא רוצה ומוכשר לו גם אם רוב בני מגדרו או מינו לא מוכשרים ולא רוצים לעסוק בזה. לכן יש לבחון את המועמד ואת התאמתו כשלעצמו ולא דרך ההשתייכויות שלו ללאום או מגדר כזה או אחר. יש הצדקה לפעול על פי סטריאוטיפ רק אם יש לחץ זמן או משאבים וצריך לקבל החלטות מהירות וזולות. אם הצבא צריך להחליט אלו חיילים הוא מקבל לסיירת, ואין לו זמן או משאבים לבדוק כל אחד, במקרה כזה יש הצדקה לקבל החלטה על בסיס סטריאוטיפ (בפרט אם מדובר בסטראוטיפ מובהק. כלומר שההבדל הוא משמעותי, רחב מאד וחד משמעי). אבל כאמור, יש להימנע ככל האפשר ממצב כזה.[2]

ואם נשוב לשאלת החינוך לבנות, האם לאפשר להן ללמוד תורה או תחומים אחרים, האם לחנך אותן להצליח ולבנות קריירה, בעיניי בהחלט כן. בנים ובנות צריכים לקבל אותן אפשרויות גם אם יש הבדלים סטטיסטיים ביניהם, ואפילו אם מדובר בהבדלים מהותניים (כלומר שלא ניתנים לשינוי, אם בכלל אפשר לדעת זאת). לאחר מכן יש לכל אחד ואחת את הכלים והאפשרויות, והוא או היא יקבלו החלטות לפי מה שהם רוצים ולפי כישוריהם ונטיותיהם.

אני מסיים כאן בנקודת ההסכמה השלישית שלי: לביקורת הליברלית הזאת שלא מערערת על המהותנות אלא טוענת שהיא לא רלוונטית (בניגוד למהותנות ההפוכה שתיארתי למעלה), אני לגמרי מסכים.

[1] למעשה זו תמצית החרדיות. חוסר המוכנות לשנות את ההלכה ואת ההתייחסות למציאות מבוסס בדרך כלל על תפיסה מהותנית שלה. הם לא מקבלים את האפשרות שמדובר בעובדות או טענות לא מהותניות שיכולות להשתנות.

[2] אגב, הצבא באמת עושה זאת דרך הקב”א (אחד הסודות השמורים במדינה). אחד הפרמטרים הוא מקום מגורים. כך למשל ילדיי שאיתרע מזלם שהוריהם גרים בלוד, קשה להם להתקבל ליחידות ותפקידים צבאיים שדורשים קב”א גבוה. הביקורת על הצבא בנושא הזה לדעתי מאד מוצדקת (כעת קראתי שבשנת 2018 מתכננים בצבא לשנות את הקב”א, אבל הבנתי שלא את עצם הסטראוטיפיזציה. רק יעדכנו אותה).