הערה על אופי הטורים והתגובות אליהם (טור 245)

בס”ד

כבר מזה זמן אני שם לב שהתגובות לטורים שלי מציגות תמונה בעייתית. חשבתי לנכון לכתוב הערה כללית על כך בפורמט של טור קצר כדי שהקוראים ישימו אליה את ליבם. כפי שאסביר בהמשך, שני הטורים הקודמים מהווים דוגמאות טובות לתופעה שעליה ברצוני להעיר כאן.

נטייתי במקרים רבים היא לבחון מקרה דרך האספקטים הכלליים שמשתקפים בו. גם כשאני לומד גמרא אני נוהג לבחון קושיא, תירוץ, הוי אמינא או מסקנה של הגמרא והראשונים, בפריזמה כללית-רוחבית. מה ההנחות שביסודה, עד כמה הן כלליות, מה ניתן ללמוד מהן על תפיסת עולם פילוסופית ולוגית כללית והאם ניתן לראות זאת במקרים נוספים (רצוי שונים לגמרי בתוכנם).

יש להסתכלות כזאת הרבה יתרונות: היא מעלה הרבה מאד מסקנות מעניינות, או לפחות נקודות לדיון. זה גם מועיל לזיכרון (זוכרים סוגיא טוב יותר אם היא מזכירה לנו עיקרון כללי). זה גם מועיל להבאת ראיות או דוגמאות לעיקרון כלשהו שרוצים לאשש אותו. נדמה לי שהעקרונות שעליהם אני כותב בטורים השונים בדרך כלל עלו אצלי תוך דיון וניתוח של סוגיות ספציפיות.

גם רבים מהטורים שלי בנויים בצורה כזאת. אני לוקח סוגיא או מקרה ספציפי, ומנסה לבחון דרכם עיקרון רחב וכללי יותר. לעתים הדידקטיקה שאני בוחר היא הפוכה: להציג עיקרון כללי ולהביא לו דוגמאות ספציפיות שממחישות אותו. כך למשל עשיתי בשלושת הטורים האחרונים. בטור 242 דנתי בהשוואה בין גדליה לרבין, ודרכה ניסיתי להדגים את חוסר היכולת ללמוד  מהתנ”ך (כלומר את זה שאנחנו משתמשים בו ולא לומדים אותו). בטור 243 הצעתי ניתוח כללי של סוגי הסבר שונים שעולים בתגובה לקשיים, והשוויתי ביניהם לבין מכניזמים מתמטיים שונים. גם שם הדגמתי את הדבר דרך שיטתי על ההשגחה ותורת הניתוק ההדרגתי של הקב”ה מהעולם שהצעתי בעבר. ובטור 244 דנתי בשאלה כיצד עלינו לדון אדם שפעל מתוך תפיסת עולם שלו שאנחנו חולקים עליה. ושוב נזקקתי ליגאל עמיר ועשיתי השוואה בין שיפוט של אנשים תומכי הפלות על ידי מי שמתנגד להן (או להיפך) לבין המקרה של רצח רבין.

בכל המקרים הללו השתמשתי בדוגמאות כדי להמחיש את העיקרון הכללי, אבל נושא הטור היה העיקרון הכללי ולא הדוגמאות. אציין כי בדרך כלל אני נוטה לבחור דוגמאות חזקות ומעוררות, שכן דוגמאות כאלה מאפשרות לחדד יותר את הנקודה הנדונה. דא עקא, שרוב ככל התגובות (כמעט כולן) לא עסקו בעיקרון אלא בדוגמאות. רוב האנשים התווכחו איתי על ההשוואה בין גדליה לרבין, והרבה פחות בשאלה האם אפשר ללמוד מהתנ”ך. אמנם שם כבר הוקדשו לזה כמה טורים בעבר. אבל שם זה באמת לא היה חד משמעי. בשני הטורים האחרים זה היה בולט הרבה יותר. בטור 243 אף אחד (אולי אחד) לא התייחס לאנלוגיה שעשיתי ולהסבר (לדעתי מאד מעניין וחדש) לאוקימתא, ולטענה שאוקימתא היא הסבר חלש יותר מהסבר של overcomplication. ובטור 244 בכלל התנהלו דיונים אך ורק על יגאל עמיר ועל ההפלות, ואף אחד לא דן בשאלה האם ואיך נכון לשפוט אדם שפועל לפי עמדה שנויה במחלוקת, למרות שזה היה נושא הטור.

אני חייב לציין (ולא בגלל שהפורום כאן הוא גברי כמעט לחלוטין), שמניסיוני תגובות כאלה מאפיינות יותר נשים מגברים. מניסיוני (הלא מבוטל) לנשים יש נטייה להימנע מהפשטות, וכשאני מביא דוגמה לעיקרון כללי הן נוהגות להיטפל לדוגמה ולא לעיקרון. אפילו כשאני מנסה להסביר שיעזבו את הדוגמה, ואפילו אם היא לא מוצלחת היא רק באה להדגים משהו, קשה מאד לשכנע רבות מהן לעשות זאת. איכשהו אצל גברים זה קל יותר. הם נוטים יותר להפשטות ולדיונים בנושאים תיאורטיים. כבר הערתי בעבר על כך שאולי זו הסיבה שכמעט אין נשים בין הגולשות באתר הזה.

אבל זו רק הערת אגב. כאן באתר מתברר לי שגם גברים הם כאלה. משום מה הנושא התיאורטי, המופשט והכללי, כמעט לא זוכה להתייחסות. בדרך כלל הדוגמאות, אולי בגלל קיצוניותן, תופסות את רוב ככל המסך (אבל זה קורה לא מעט גם ביחס לדוגמאות לא קיצוניות). ייתכן שהדבר נובע מהתעניינות בדוגמאות וזה לגמרי לגיטימי. ייתכן שאנשים לא שמים לב לעיקרון בגלל הדוגמאות (בפרט הקיצוניות). וייתכן שאנשים לא מתעניינים בעקרונות המופשטים. הדבר מוזר בעיניי, שכן מבחינתי זה הדבר העיקרי שמעניין בעולם. העולם, או הגמרא, או נושאים אקטואליים, אינם אלא תווך (משעמם) שדרכו אפשר ללבן סוגיות תיאורטיות (מרתקות). כך קורה בטורים רבים מאד, וחשבתי לנכון להעיר על כך לתועלת הדיונים הבאים.

דבריי אינם באים לפסול כמובן הערות על דוגמה או דוגמאות. כל אחד ותחומי התעניינותו, וכולם יבורכו על הדיון וההתייחסויות מכל סוג שהוא. בפרט אם דיון על הדוגמאות יכול גם להאיר את העיקרון הכללי (בדיוק כפי שרציתי לעשות בעצם הבאתה של הדוגמה). אבל עדיין התמונה הכללית, כלומר המינון והיעדר ההתייחסות לעקרונות הכלליים מבין כלל התגובות, אומר דרשני.

נקודה למחשבה. (אני מניח שכעת יעלו בעיקר תגובות בנושא טורים 242-4, שהם הדוגמאות לעיקרון הכללי שהעליתי כאן J).

שתהיה שנה טובה לכולנו.